בראשית - ואתה מחיה את כולם - שיחת ליל שבת התשס"ד

icon קישור לגירסת הדפסה 

פרשת בראשית התשס"ד, שיחת ליל שבת*
ואתה מחיה את כולם

מעשה בראשית הוא בבחינת הנסתרות שהן חזקות ומופלאות ממנו, נשגבות מבינתנו, ואין לנו עסק בהן. אולם, נראה כי גם בלא יומרה להכנס אל תוכֵי הדברים ולהבינם, ניתן להעלות מתיאור הבריאה יסודות חשובים, המשליכים על הבנת התנהלות העולם ומקומו של האדם.

בראשית ברא אלוקים

ראשית, מתוודעים אנו לכך שהיתה בריאה. והבריאה, כפי שמבאר הרמב"ן,[1] היא הוצאת היש מן האין; "הקב"ה ברא כל הנבראים מאפיסה מוחלטת". מעתה, אם יבוא אדם לחפש ולבקש את הסיבה הראשונה להתפתחות העולם, למצוא את השורש העומד ביסוד המציאות,  הוא יתקע. ביסוד הכל הוא ימצא 'קפיצה', נקודה-בראשיתית שאין סיבה קודמת לה - יש מאין.
בעומק הדברים, יש כמובן סיבה העומדת ביסוד הבריאה. היא הקודמת לה והמובילה אליה, ולא עוד אלא שהיא ממשיכה לעמוד ביסודה כל העת, לחיותה ולקיימה. 'בראשית ברא אלקים'. הוא העומד מאחורי הבריאה כסיבה ראשונה, הוא הממציא כל נמצא, והוא שמחיה ומקיים כל העת כל נמצא. בדברו שמים נעשו, ודברו הניצב בהם ממשיך לקיימם תמיד. 'לעולם ה' דברך ניצב בשמים'.[2]

מציאות אלוקית

השלכה ראשונה של העובדה המתוארת היא הדרישה להכיר בה. לידע שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא כל נמצא; לידע שהוא העומד מאחורי כל פרט, משפיע חיים למציאות כולה, לידע שבלעדיו אין יכולת לשום נמצא להתקיים. האדם נדרש להכיר שה' יתברך ברא את הכל, הוא שפעל כל זאת, והוא המֵחַיה כל זאת, ואין עמו א-ל נכר.
אולם, ההשלכה של העובדה המדוברת אינה רק הכרתית, אלא גם קיומית. מעבר לדרישה להכיר במציאותו יתעלה, באחדותו, באדנותו, ובהנהגתו את העולם, מקרינה עובדת בריאת העולם ע"י ה' על התנהלותו של האדם בעולם. הא כיצד? יש אדם המסתובב בעולם מתוך הכרה ברורה שהא-ל יתברך בראו, קורא הוא בשם ה', מפרסם את מציאותו, צועק את דברו, אך כל זאת מתוך תפיסה שהעולם הזה אינו תואם את מציאותו. יודע הוא גם יודע שאין כאן שתי רשויות, ברור לו שה' יתברך הוא מקור הכל ושאין שום דבר מעבר לו, אך בחוויתו, העולם הסובב אותו אינו עולה בקנה אחד עם המציאות האלוקית. חש הוא ותופס שאלו שתי מציאויות המתנגחות זו בזו, מתנגשות. חושב שהעולם הנמוך אינו מיועד אלא לדיכוי ולכיבוש.
ויש אדם שמתוך ההכרה שה' הוא מקורו של עולם מבין שאין כאן מציאויות סותרות. מבין הוא שדבר ה' - שבכחו נעשה העולם - ממשיך להיות ניצב כל העת ביסוד המציאות, ממשיך לחיותה. בחוויתו, המציאות החומרית טומנת בחובּה כח אלוקי; אין התנגחות בין שתי המציאויות; התורה אינה נאבקת בעולם אלא גלומה בו. קריאותיו של אדם כזה בשם ה', אינן מתוך נסיון לכבוש את המציאות הנמוכה ולדכאה, כי אם מתוך רצון לחשוף את האלוקות הטמונה בה, להביאה לידי ביטוי, לִחְיות אותה.
ההכרה וההפנמה כי ה' יתברך הוא מקור המציאות, מאפשרת ויוצרת  חווית חיים אחרת. בחווית חיים כזו אין התגוששות בין הופעת ה' למציאות החומרית, ולהיפך, יש בה נסיון לחשוף ולגלות את השורש האלוקי הגלום בעולם הזה, להביאו לידי ביטוי; שיוציא פרח ויגמול פרי.

עולם משתכלל

אם נתבונן במעשה בראשית, נראה שהבריאה מתוארת באופן של התפתחות. תחילה שרוי היה הכל בחשיכה, בנמיכות - וחושך על פני תהום. על רקע מציאות חשוכה זו נברא האור, והגם שלא היה בו כדי למגר את החושך, ונעשתה הבדלה ביניהם, ברור שישנה כאן התפתחות והתקדמות מחושך מוחלט למצב שיש בו גם אור. כהמשך לדבר - לאחר הערב, מופיע הבוקר. ויהי ערב ויהי בקר. כך הולכת הבריאה ומשתכללת, הולכת ומתפתחת; דומם, צומח, חי עד לבריאת האדם.

אפשר היה לחשוב שתיאור זה שייך רק לבריאה ואינו מעיד כלום על התנהלותו של העולם לאחר הבריאה, אך לא כך עולה מתיאור בריאת הצומח ביום השלישי:

ויאמר אלקים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עשה פרי למינו אשר זרעו בו על הארץ...[3]

עולם הצומח מושתת על זרעים שמהם צומחים ומתפתחים העצים והפירות. כך הוא נברא וכך ימשיך לפעול - מעגלים מעגלים של גרעין שהולך ומתפתח לעץ הנותן פירות,[4] שזרעים טמונים בהם...

ההתפתחות המתוארת אינה התפתחות של קפיצות קפיצות,[5] אלא טמונה היא בזרע כפוטנציאל. הפרי שיווצר בסוף, אינו קומה נוספת, חיצונית, הבאה על גבי ההתפתחות האחרונה. גלום היה בה; גלום היה מאז ומתמיד בזרע. בתוך הזרע גלומים מההתחלה, באופן ראשוני והיולי, גס ובלתי משוכלל, כוחות החיים העתידים להופיע בסופו של התהליך כפרי. מתוך הזרע הולך וצומח העץ, ממנו ממש מציצים הפרחים וגומלים הפירות.

כך בנוי העולם מראשיתו, כך נברא. יסוד אלוקי טמון בו, גלום בתוכו ומחיה אותו. הוא אומנם נמצא שם באופן עלום, באופן ראשוני והיולי, אך עתיד הוא להחשף, לצמוח מתוך העולם, לבוא לידי ביטוי; לעשות פרי, ממש כמו העץ ופירותיו הטמונים בגרעין, והולכים וצומחים מתוכו.

חז"ל מצביעים בדבריהם על מספר חטאים שהתרחשו במהלך הבריאה. מתוך עמידה עליהם יתחדד היסוד המדובר.

 

חטא הארץ

חטאה הארץ, עברה על ציווי ה', שכך אמר לה ה' - 'תדשא הארץ... ועץ פרי עשה פרי', ואילו היא הוציאה רק 'עץ עשה פרי'. רצה הקב"ה שטעם העץ יהא כטעם הפרי, מה הפרי נאכל אף העץ נאכל, והיא הוציאה פרי שנאכל ועץ שאינו נאכל.

באופן אמיתי, אין הבדל בין עץ עושה פרי לעץ פרי, שבזה ובזה יש פרי; בזה באופן עלום, פוטנציאלי, ובזה באופן ברור ומוחשי, ממומש. הבעיה בעץ עושה פרי היא תחושת הריחוק מכח החיים הטמון בו כבר מראשית דרכו - עוד בהיותו זרע.

הארץ לא מצליחה לחוות את העובדה שהזרע נושא בתוכו פרי. היא נפגשת עם הזרע במבט ממשי - שהוא שטחי וחיצוני, לא עם כח החיים הגלום בתוכו, המפַכּה בקרבו. כך הם הדברים גם אצל האדם. מבין הוא היטב שבזרע יש פוטנציאל להוציא פרי, יודע הוא מהנסיון שהזרע עושה פרי, אך בהתבוננו בזרע הוא לא מצליח לראות ולחוות שהפרי טמון בו. ישנו מרחק בין מה שטמון באמת במציאות, לבין מה שהמציאות מצליחה לפגוש. המציאות מתקשה לחדור במבטה אל תוכה, להתבונן אל גרעינה, אל העומד ביסודה. חווה היא את המוחשי, את ההווה, את הנראה בעין, את הנקלט בחוש ואינה מצליחה להפגש עם הכח הטמון בה, עם השורש המחיה את הכל; עם העתיד, עם האלוקים העומד מאחוריה. חטאה הארץ, חוותה את המוחש הנראה בעין. התרחקה מכח החיים הטמון וגלום במציאות ותחת עץ פרי הוציאה עץ עושה פרי.

 

קטרוג הירח

חטאה הלבנה, קִטרגה לפני ה' ואמרה - "רבונו של עולם, אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד?"[6] רצה הקב"ה לברוא שני מאורות גדולים, אך הלבנה רצתה כתר לעצמה, מה פירוש הדבר?

הרצון לקבל כתר, לזכות במלוכה, הוא רצון להיות בעל עמידה ומשמעות; בעל קיום עצמי. הלבנה מרגישה שגודל אינו מספיק לה. שימוש יחד עם השמש נוטל ממנה את משמעותה, כמוה כשרגא בטיהרא, ומה תועלת יש בה? מעדיפה היא להצטמק, להיות קטנה יותר ועלובה, אך לפחות תהיה לה עמידה; היא תקבל את הלילה לממשלתה.

כך הם הדברים גם אצל האדם. חיים בקרבה ל'מאור הגדול', חיים במפגש מלא עם האלוקים, נוטלים ממנו כל משמעות וקיום. הוא הופך שולי לחלוטין. מעדיף הוא חיים עלובים יותר, מפגש קטן יותר עם הא-ל, ובלבד שיהיה לו 'כתר', שיוכל להרגיש את קיומו העצמי, להרגיש משמעותי.

המציאות מתקשה להפגש עם כח החיים העומד מאחוריה, המחיה אותה; מתקשה להפגש עם האלוקים. חטא הלבנה משקף את אותו הקושי בדיוק - מוכנה היא להתרחק ממקור אורה ולהאיר בעליבות, ובלבד שיתנו לה כתר מלוכה, קיום ועמידה.

 

חטא האדם

חטָא האדם, אכל מן העץ אשר נצטווה לבלתי אכול ממנו - עץ הדעת טוב ורע. גם כאן באה לידי ביטוי אותה נקודה. מצד האמת, האלוקים עשה את הטוב ואת הרע. הוא מקור הכל. דומם, צומח, חי ומדבר - את הכל הוא ברא. בראיה כזו אין משמעות לאבחנה ולהבדלה, הכל אלוקי. אך האדם פוגש את המציאות בצורה    שונה - כפי שהיא נראית ונתפסת בחוויה הפשוטה. הוא רואה דרגות שונות במציאות, הוא פוגש תופעות מוגדרות ומאובחנות, לפעמים אפילו סותרות. לכן הוא רוצה להשתחרר מהמבט המופשט על פיו הכל אלוקי, שמבט כזה, המטשטש את ההבדלים, מקהה את ההבחנות, ומעלים את הפערים; עומד בניגוד לחווית החיים. הקושי להתבונן על המציאות בעין חודרת, הקושי לחיות אותה מתוך מפגש מלא עם האלוקים העומד ביסודה, הוא שגרם לו לאדם לאכול מעץ הדעת טוב ורע, מן העץ שכל עניינו הדעה וההבחנה. רצה הוא להצליח להבדיל ולהבחין בין המושגים, להגדיר ולאפיין את התופעות השונות. לחיות את המציאות בהתאם לחוויתו.

 

ריחוק מה'

המציאות מתנהלת בריחוק מכח החיים הטמון בה, בריחוק מה'. היא מתקשה להתבונן לתוכה, לחוות ולפגוש את הכח האלוקי המפכּה בה. היא מתקשה לחיות קרוב לאלוקים, כשרגא בטיהרא, בעולם חסר הגדרות ואפיונים. כל גילוי של 'הפרי' הטמון 'בזרע העולם הזה' כרוך בעבודה קשה; רק בזיעת אפך תאכל לחם. זוהי התמונה המתקבלת מהחטאים המופיעים בבריאה.

 

האלוקים שברא את העולם ממשיך לחיותו ולקיימו. בשלב ראשון הדבר עלום, מוחבא, נסתר, אך אט אט ילך הדבר ויחשף, כיוון שהעולם נברא ביסודו כעולם מתפתח.

הכח האלוקי הטמון במציאות ילך ויצמח, ילך ויתגלה ועוד יעשה פרי. העולם יתקדם; מאדם לנח, משם לאברהם ולעם ישראל שיקבל תורה, ועד ליום ההוא בו יהיה ה' אחד ושמו אחד ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים.

 


 


* סוכם על-ידי תלמידים.
[1] בראשית, א, ב.
[2] תהילים, קיט, פט.
[3] בראשית, א, יא.
[4] בשלב זה איננו נכנסים לפער שבין עץ פרי לעץ עושה פרי, שכן לענייננו אין הדבר משנה. בין אם מהזרע יתפתח עץ שטעמו כטעם הפרי ובין אם יתפתח ממנו עץ שרק עושה פרי, יש כאן תהליך של התפתחות.
[5] כפי שאפשר היה לחשוב, ביחוד על רקע העובדה שאנו עוסקים בפרק של בריאה; של יש מאין.
[6] חולין ס:


צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 3331

היה הראשון להגיב למאמר זה
RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב למאמרים.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
הבא >
מאמרים אחרונים

דף הבית
על הישיבה
מעורבות בקהילה
הישיבה והצבא
צוות הישיבה
על ירוחם
הישיבה התיכונית
צור קשר
חדשות
מאמרים
ספריית שיעורים
שמיניסטים
חיפוש
קישורים
מפת האתר
תרומות

 

 

all rights reserved - Avi Kaliski and David Salzer