בראשית - חטא האדם וחטא קין - שיחת סעודה שלישית התשס"ד

icon קישור לגירסת הדפסה 

פרשת בראשית התשס"ד, שיחת סעודה שלישית*

חטא האדם וחטא קין

חטא אדם הראשון וחטאו של קין, הלא הם החטאים הראשונים שנפלה האנושות בהם, שונים זה מזה, אך יחד, מרכיבים הם תמונה שלמה של ההתמודדויות העקריות העומדות בפניו של האדם.
בפנותו אל האדם ואל קין אחר שכשלו, פותח הקב"ה בלשון שונה, והגם שחז"ל לימדונו שלהכנס עמם בדברים רצה, הרי שלא בכדי בחר ה' בפתיחה בלשון "איֶכה"[1] אל אדם, ואילו אל קין בלשון "אי הבל אחיך"[2]. מתוך הבדל זה ננסה לעמוד על שורשם של שני החטאים.

איֶכה?

הקריאה אל האדם - "איכה", שפירושה - 'היכן אתה', מעידה שחטאו של האדם קשור היה בהיעלמות, באיבוד העצמיות. למעשה, כך עולה גם מהתנהגותו של האדם לאחר שכשל. קודם שחטא, מתהלך היה האדם בגן עדן ערום ולא התבושש. קודם שכשל, שומע היה את קול ה' אלוקים המתהלך בגן לרוח היום ולא ירא, לא התחבא. כעת, לאחר שכשל בעוונו, בוש הוא במערומיו ומכסם בעלי תאנה. ירא וחרד הוא מפני האלוקים ומתכסה מפניו בתוך עץ הגן. חטאו של האדם גורר אחריו את העלמותו, התכסותו והתחבאותו מפני עצמו ומפני האלוקים. הוא מאבד את זהותו, ובד בבד את יכולתו להפגש עם אלוקיו. כעת, רחוק הוא מצביונו הפנימי, האמיתי; רחוק מצלם האלוקים הטבוע בו; רחוק מה' יתברך.
כיצד הגיע לידי כך? מה היה בו בחטא שהרחיקו כל כך?

התפתות

באופן פשוט אפשר לענות שחוסר הציות לצו ה', המריית פיו, היא שהביאה לריחוק המדובר. אך בהתבוננות עמוקה יותר בפרטי החטא, מתקבל הסבר מפורט יותר, עמוק יותר.
חטאו של אדם הראשון כרוך היה בפיתוי. התורה מתארת שרצונו של אדם הראשון לאכול מעץ הדעת התעורר על ידי גורם חיצוני לו - על ידי הנחש. בין אם נבין שהנחש הוא ישות נפרדת מהאדם, ובין אם נבין שאך משל הוא לקול הקורא בתוכו של האדם, ברור שזהו קול חיצוני במהותו, קול שאינו תואם את מהותו של האדם, שאינו עולה בקנה אחד עם פנימיותו - חותם האלוקים המוטבע בו. אל הקול הזה האדם שועה, אליו הוא מתפתה, ובכך מוותר הוא על זהותו האמיתית, הפנימית; מתרחק ממהותו. תחת שיהיה נאמן לעצמיותו, הוא פונה אל הצדדים החיצוניים לו, מתרחק מהכוחות האלוקיים שהוטבעו בו. במצב כזה, ברור שאין ביכולתו להפגש עם האלוקים. בוש בערוותו; בוש בעצמו, מתכסה ומתחבא האדם מתחת לעלי תאנה; בתוך עץ הגן.
אין זה פלא, שבעומדו מול שאלותיו הנוקבות של ה' עונה האדם - בזורקו את האשמה על גורמים חיצוניים    לו - 'האשה אשר נתת עמדי, היא נתנה לי...' והאשה עונה - 'הנחש השיאני...'
נמצאת אומר, הריחוק מעצמיותו ומבוראו, נגרם לו לאדם כתוצאה ישירה מנפילתו ברשת הפיתוי לעולם החיצוני לו.

עץ הדעת טוב ורע

התבוננות בדבר שאליו התפתה האדם תחדד את הדברים. עץ הדעת טוב ורע ממנו נאסר על האדם לאכול, משקף מציאות רחוקה מה', שה' יתברך הוא הטוב המוחלט והשלם, שכל רע וחלקי לא שייך בו. ממילא, המשכותו של האדם לאכול מעץ הכולל גם דעת רע, מעץ שהטוב בו חלקי, היא הִמשכות אל מעגלים השייכים פחות להופעתו יתברך, המשכות אל המציאות הרחוקה מה'.
נפילתו של האדם קשורה היתה בהתפתות לקול חיצוני, שקרא לו להפגש ולהתוודע אל הרבדים החיצוניים ביותר להופעתו יתברך; אל המציאות הנמוכה והשפלה. במקום שיהיה קשור ודבוק במושגים המוחלטים והשלמים, הטובים והמלאים, נאמן לאלוקיו ולצלמו, פנה האדם והתקשר אל החלקי והנמוך, אל הרע. במצב כזה, בנמיכות כזו, אך ראוי לו שיתחבא ויסתיר עצמו בתוך עץ הגן; שיסתיר את חלקיו הנמוכים והשפלים, שאין ביכולתו לפגוש כך את האלוקים; אין ביכולתו להביא לידי ביטוי את צדדיו המרוממים.

והייתם כאלוקים

אולם, מהתבוננות בדברי הפיתוי של הנחש לא נראה שאכילתו של האדם מן העץ נבעה מתאוה שפלה, מנהיה סתמית אחרי יצרים נמוכים -

ויאמר הנחש... כי ידע אלקים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלקים יודעי טוב ורע.[3]

האדם נמשך לאכול מן העץ מתוך רצון להיות כאלוקים, לא מתוך נהיה ריקנית אחר יצרים שפלים. מה פשר הדבר?

האלוקים חובק כל בהופעתו. את המרומם, הגבוה והשלם, ואת הנמוך והחלקי, את השפל. הופעתו כוללת גם תופעות כעץ הדעת טוב ורע, גם תופעות שיש בהם רע. זוהי טענתו של הנחש - הרע, אף הוא הופעה אלוקית; גם את הנחש ברא ה', ואם כן איפוא, ההתקשרות וההתחברות לרע; ההתפתות לנחש - לקול החיצוני, אינם רק אפשריים אלא רצויים ומיוחלים. ההתקשרות לצדדי המציאות הנמוכים היא הִדּמות לאלוקים. על האדם לשאוף לחבוק כאלוקיו את המציאות כולה על כל רבדיה, להתקשר אל כל חלקיה.

לא הבחין האדם, שהוא, בניגוד לאלוקיו, מורכב גם מעפר, לא שת ליבו למגבלותיו. לא הבין שפנִיה שלו למציאות הנמוכה תביא לשקיעה בה, לא הבין שהוא אינו יכול לחבוק את הכל. התפתותו לעצת הנחש, לא דיה שלא הביאתהו להיות כאלוקים, אלא שהרחיקתהו ממנו ומהיסוד האלוקי החתום בפנימיותו, והפילתהו אל הדיוטות הנמוכות של המציאות. וישמעו את קול ה' אלקים מתהלך בגן לרוח היום, ויתחבא האדם ואשתו מפני ה' אלקים בתוך עץ הגן. ויקרא ה' אלקים אל האדם ויאמר לו - איכה?

אי הבל?

קין נכשל בכשלון כפול. תחילה, מנחתו לה' לא מתקבלת, ובסוף הוא קם על הבל אחיו והורגו. ה' לא שואל אותו "איכה" וקין גם לא בוש ומתחבא. בניגוד לאדם שחש בעוצמה את ריחוקו מאלוקיו בעקבות חטאו, והתבייש ממנו אף לאחר שכיסה את מערומיו, קין עומד בעזות גדולה מול שאלת ה' - "אי הבל אחיך", ועונה - "לא ידעתי, השומר אחי אנכי?". על כרחך, חטאו של קין אינו קשור ביחס בינו לבין אלוקיו, אלא ביחס בינו לבין המציאות. אי הבל אחיך. בניסוח אחר - חטאו של קין אינו קשור בהעלמות, באיבוד העצמיות, כי אם בהתבצרות; הוא מבצר את משמעותו וזהותו אל מול הסובב אותו.
אמנם, נפילתו הראשונה של קין מתרחשת על הציר של עבודת ה', בהקריבו מנחה שאינה מתקבלת, ועובדה זו מעיבה על קביעתנו, אך רק במבט ראשון, וכפי שיתבאר.

קין נכשל בכשלון כפול. תחילה, מנחתו לה' לא מתקבלת, ובסוף הוא קם על הבל אחיו והורגו. ה' לא שואל אותו "איכה" וקין גם לא בוש ומתחבא. בניגוד לאדם שחש בעוצמה את ריחוקו מאלוקיו בעקבות חטאו, והתבייש ממנו אף לאחר שכיסה את מערומיו, קין עומד בעזות גדולה מול שאלת ה' - "אי הבל אחיך", ועונה - "לא ידעתי, השומר אחי אנכי?". על כרחך, חטאו של קין אינו קשור ביחס בינו לבין אלוקיו, אלא ביחס בינו לבין המציאות. אי הבל אחיך. בניסוח אחר - חטאו של קין אינו קשור בהעלמות, באיבוד העצמיות, כי אם בהתבצרות; הוא מבצר את משמעותו וזהותו אל מול הסובב אותו.
אמנם, נפילתו הראשונה של קין מתרחשת על הציר של עבודת ה', בהקריבו מנחה שאינה מתקבלת, ועובדה זו מעיבה על קביעתנו, אך רק במבט ראשון, וכפי שיתבאר.

קין נכשל בכשלון כפול. תחילה, מנחתו לה' לא מתקבלת, ובסוף הוא קם על הבל אחיו והורגו. ה' לא שואל אותו "איכה" וקין גם לא בוש ומתחבא. בניגוד לאדם שחש בעוצמה את ריחוקו מאלוקיו בעקבות חטאו, והתבייש ממנו אף לאחר שכיסה את מערומיו, קין עומד בעזות גדולה מול שאלת ה' - "אי הבל אחיך", ועונה - "לא ידעתי, השומר אחי אנכי?". על כרחך, חטאו של קין אינו קשור ביחס בינו לבין אלוקיו, אלא ביחס בינו לבין המציאות. אי הבל אחיך. בניסוח אחר - חטאו של קין אינו קשור בהעלמות, באיבוד העצמיות, כי אם בהתבצרות; הוא מבצר את משמעותו וזהותו אל מול הסובב אותו.
אמנם, נפילתו הראשונה של קין מתרחשת על הציר של עבודת ה', בהקריבו מנחה שאינה מתקבלת, ועובדה זו מעיבה על קביעתנו, אך רק במבט ראשון, וכפי שיתבאר.

קין נכשל בכשלון כפול. תחילה, מנחתו לה' לא מתקבלת, ובסוף הוא קם על הבל אחיו והורגו. ה' לא שואל אותו "איכה" וקין גם לא בוש ומתחבא. בניגוד לאדם שחש בעוצמה את ריחוקו מאלוקיו בעקבות חטאו, והתבייש ממנו אף לאחר שכיסה את מערומיו, קין עומד בעזות גדולה מול שאלת ה' - "אי הבל אחיך", ועונה - "לא ידעתי, השומר אחי אנכי?". על כרחך, חטאו של קין אינו קשור ביחס בינו לבין אלוקיו, אלא ביחס בינו לבין המציאות. אי הבל אחיך. בניסוח אחר - חטאו של קין אינו קשור בהעלמות, באיבוד העצמיות, כי אם בהתבצרות; הוא מבצר את משמעותו וזהותו אל מול הסובב אותו.
אמנם, נפילתו הראשונה של קין מתרחשת על הציר של עבודת ה', בהקריבו מנחה שאינה מתקבלת, ועובדה זו מעיבה על קביעתנו, אך רק במבט ראשון, וכפי שיתבאר.

מנחה לה'

המציאות בה מתנהל קין, היא המציאות שאחר שחטא אדם הראשון. זהו עולם בו האדם רחוק מאלוקיו, עולם שבו הפגישה עם ה' וההדבקות בו אינה דבר פשוט, דבר שבשגרה. אלה חיים שזוקקים עבודה על מנת לזכות בקרבת אלוקים. המזבח והקרבת הקרבנות הופכים נצרכים.
קין רוצה לעבוד את אלוקיו, רוצה בקרבתו. לוקח הוא מפרי האדמה מנחה לה', אך ה' לא שועה אל מנחתו. משהו בעבודתו פגום היה כנראה, מזויף. קורבנו היה נטול משמעות, חסר תוכן; חסר היה את הרקע המוביל אליו, חסר את הדבר שהוא עצמו רק ביטוי אליו. הוא לא הוקרב מתוך נכונות לעבודה ועמל, הוא לא הובא כביטוי לרצון להתאמץ ולהשתנות. קין חפץ שה' יְקרבו, אך כמות שהוא, באשר הוא שם, בלא עמל, בלא עבודה ורצון להשתנוּת. בחירתו להביא קורבנו מפרי האדמה מהוה ביטוי לדבר, הוא לא מתאמץ להביא מן המובחר. רוצה הוא להתקבל כמות שהוא, מבצר הוא את קיומו הנוכחי, מאמץ את עמידתו כפי שהיא. לכן לא שעה אליו ה', לכן מנחתו לא עלתה לרצון לפניו, שלַמָה לו יתברך רוב זבחיו.[4]

אל מנחתו של הבל ה' שועה. יתכן שהבל התעורר להביא מנחה רק לאחר שראה את אחיו מביא מנחה, יתכן אפילו שהתעורר לעבודה מפני שראה שעבודת אחיו פגומה, ורצה הוא להביא לידי ביטוי עבודה יותר שלמה ותמה. בכל אופן מנחתו מלווה בעבודה. ההבאה מבכורות צאנו וחלביהן; מן המובחר שבידו, משקפת מאמץ, משקפת נכונות לעבודה. לכן מנחתו התקבלה.

התבצרות אנוכית

קין, שכל עמידתו מול ה' היתה מתוך ביצור מקומו ופרטיותו, לא יכול היה לסבול את הפער בינו לבין הבל. כשלונו שלו, והצלחתו של הבל, איימו על קיומו, על משמעותו. ויהי בהיותם בשדה, ויקם קין אל הבל אחיו   ויהרגהו. נפילתו של קין קשורה איפוא בביצור קיומו הפרטי. כך הוא ניגש לעבוד את ה', כך הוא מתמודד עם הפער האדיר שנוצר בינו לבין הבל. זוהי האנוכיות בהתגלמותה.
לא בכדי מתרחש חטאו של קין לאחר חטאו של אדם הראשון, לאחר ההתרחקות מה'. במציאות של גן עדן, בה קול ה' אלקים מתהלך בגן לרוח היום; בה חווה האדם את נוכחות ה'; בה דבוק האדם באלוקיו וקשור בו, אין אפשרות לבצר קיום עצמי ופרטי. הדבר היחיד הקיים הוא היחס לא-ל, והוא הנותן לאדם את כל עמידתו ומשמעותו. לו היה לאדם הראשון אח, לא היה שום מתח ביניהם, באותה מידה היו שניהם נסמכים למציאות ה' ועובדים לו. רק כשחוטא האדם ומאבד את היכולת להפגש עם אלוקיו באופן מלא, רק כשהוא מתרחק ממציאותו יתברך, מתחיל הוא לחוות את משמעותו העצמית, את קיומו. רק אז מתאפשרת התבצרות של האדם כגוף עצמאי ופרטי ונוצר המתח בין האדם למציאות שסובבתו.

איבוד העצמיות וביצורה

חטאו של האדם באיבוד הזהות, וחטאו של קין בביצורה. חטאיהם, המתרחשים בראשית דרכה של האנושות, חושפים את שני הצירים העיקריים בהם מנהל האדם מאבקים בחייו: ציר התאווה וציר הקנאה. הציר שבין אדם למקום והציר שבין אדם לחברו.

כך הולכים ונחשפים בבריאת העולם היסודות עליהם מושתתת הבריאה, ועימם ההתמודדויות העקריות שעומדות בפניו של האדם.

ומתוך נפילתם של אדם הראשון וקין, למדים אנו לאן ראוי שיהיו פניו של האדם מועדות.

 

 



* סוכם על-ידי תלמידים.
[1] בראשית, ג, ט.
[2] שם, ד, ט.
[3] שם, ג, ה.
[4] על פי זעקתם של הנביאים נגד קורבנות המובאים באופן חיצוני בלא נכונות לעבודה שלמה של התקרבות, שהקרבן, שנקרא על שמה, אמור להוות רק ביטוי לה.
צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 5086

היה הראשון להגיב למאמר זה
RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב למאמרים.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >
מאמרים אחרונים

דף הבית
על הישיבה
מעורבות בקהילה
הישיבה והצבא
צוות הישיבה
על ירוחם
הישיבה התיכונית
צור קשר
חדשות
מאמרים
ספריית שיעורים
שמיניסטים
חיפוש
קישורים
מפת האתר
תרומות

 

 

all rights reserved - Avi Kaliski and David Salzer