נח - לב באיברים - שיחת סעודה שלישית התשס"א

icon קישור לגירסת הדפסה 

פרשת נח התשס"א, שיחת סעודה שלישית*

לב באיברים

היתר אכילת בשר

ההיתר לאכול בשר מופיע לאחר המבול. הרב, בחזון הצמחונות והשלום מבאר עניין זה:

...כמה מגוחך הדבר, כל עוד טומאתו בו, יפשוט טלפיו ויפנה לדרך צדקה הרחוקה, להתחסד עם בעלי חיים, כאלו כבר גמר כל חשבונותיו עם בני אדם הברואים בצלם אלקים, כאילו כבר העמיד הכל על נכון, כבר העביר את שלטון הרשעה והשקר, שנאת העמים וקנאת לאומים, איבת גזעים ומריבת משפחות, המביאה להפיל חללים רבים, ולשפוך נחלי דמים, כאלו כל אלה כבר אפסו מן הארץ, עד שאין לה לאותה חסידה האנושית במה להצדק, כי אם לפנות להעמיד על נכון מוסרה בדבר בעלי חיים.

הדברים זועקים בעוצמתם! כמה מגוחך שיתחסד האדם עם בעלי חיים ולא ישפוך את דמם, כאשר ישנו אי צדק בין בני אדם. כאילו זו המשימה היחידה שנשארה לעשות: להתחסד עם בעלי חיים, לפיכך הותר בשר הבהמות. אולם, לכאורה הדבר תמוה, אמנם ישנם עיוותים גדולים בעולם אולם האם זה מתיר להמשיך את העיוותים הקטנים? וכי אדם שחטא בחטאים גדולים הדבר מתיר לו לחטוא בחטאים קטנים? לפיכך מבאר הרב בהמשך:

...אין ספק שהיה הדבר (=איסור אכילת בעלי חיים) גורם תקלות רבות. התאוה הבהמית לאכול בשר, היתה מתגברת, לא היתה אז מבחנת בין בשר אדם לבהמה, כיון שעל כל פנים גם את נפש הבהמה היה קובע בדרך איסור והפרת חוק, וחזון מאוד נפרץ היה אז הריגת וזביחת בני אדם כדי לאכול את בשרם. אכילת בשר אדם היתה כל כך טבעית עד שלא היה בשום אופן מוצא את הגיעול הטבעי, שהאנושות המתוקנת מוצאה בה עכשיו, בשעה שנפרץ פרץ רחב בין האדם לבהמה בערך חייהם ושיווים.

אכן, לא רק מגוחך הדבר אלא אף מסוכן. כאשר התאווה הייתה פורצת והאדם לא היה מצליח לכבוש את תשוקתו לאכילת בשר, פריצת הגדר הייתה נפרצת גם כלפי בני אדם. אילו היה נאסר לאכול בשר בעלי חיים, האדם היה מבין כי ישנה "קדושה של מתנות אלקים בכל חיי החיים, בכל האנושות כולה" ולכן אין לשפוך את דמם של בני אדם ובעלי חיים כאחד. לכן, במצב המוסרי הירוד בו העולם שרוי, כאשר האדם לא מצליח להתגבר על הרצון לאכול בשר - גם בני אדם היו נאכלים. לפיכך, הותרה אכילת בעלי חיים על מנת לחנך את האדם ולחדד אצלו את ההבדל הדרגאי הקיים בין האדם לבין בעלי החיים.

אדם ובהמה

מעבר לגיחוך ולחשש הריגת בני אדם יש חשש נוסף:

מעבר לגיחוך ולחשש הריגת בני אדם יש חשש נוסף:

אחרי שמוסריותו של אדם עודנה תלויה ברפיון, אהבת עצמו הבהמית עלולה להתגבר עליו באין גבול, עד להשחית את כל חוקי הצדק והיושר, עד שכל הוד המוסר יהיה לו למשחק. מובן הדבר שצריך הוא למצוא את עצמו עומד בספירה מרוחקת מחברת בעלי החיים השפלים מרחק עצום ועמוק, שלא ירגיש את עצמו שהוא כאחד מהם, שאז ירשימו עליו הדרכים הבהמיים שלהם להוריד רוחו אל עמק העכור של הבעלי חיים, שאין להם בעולמם כי אם מושגי הנטיות החושיות הטבעיות בכל צמצומם והגבלתם המגושמת.[1]

החשש הוא שהכרת ערך החיים המתגלה בבע"ח תגרום שאדם יתפעל בעיקר מצדדים אלו, וגם הערכתו לבנ"א תתמקד בצדדים ה"טבעיים-בהמיים". אמנם, ברור לנו שישנו הבדל בין האדם לבעלי חיים, ואין אנו משווים ביניהם באופן מוחלט, ואעפ"כ עדיין ישנו ממד של שיתופיות בין האדם לחי. גם באדם ישנו צד טבעי כפי שמופיע באופן מלא בבעלי חיים. הצד הזה חזק מאוד באדם- התחושות הבסיסיות, הטבעיות. לעיתים אפשר להקצין ולחשוב שבאמת אין הבדל והאדם הוא עוד חיה מכלל בעלי החיים, אולם גם אם האדם מבין כי אכן יש בו שכל, והוא מסוגל להבין דברים ולחשוב, אין הוא רואה בכך משהו מהותי אלא תוספת שולית. כביכול כל הופעות החיים הן באותה רמה בדיוק, אלא שהאדם "גם" חושב. לעיתים אנשים מרגישים שצד החיים הנמוך, הטבעי, הוא המשמעותי והוא מרכז החיים. גישה זו מדרדרת את אדם אל עמק עכור.

צריך להבין כי ישנו הבדל מהותי, דרגאי, בין בני אדם לבין בעלי חיים. אל לנו לטשטש בגלל נקודת השיוויון את ההבדל הגדול שקיים בין השניים.

ישראל לב באומות

כך בהקבלה היחס בין ישראל לאומות.
אמנם, כל בני-האדם יחדיו, בונים יחדיו קומה שלמה, ויש צורך כנראה בכל הגוונים האנושיים, אך כבר לימדנו ריה"ל[2] שישראל באומות כְּלב באיברים. זו הסתכלות מעמיקה יותר על ההופעות השונות במציאות. אמנם, כל חלק חשוב ונצרך, ובלי איבר אחד הגוף חסר. אם נבראה ציפורן, סימן שהיא באמת נצרכת לגוף ואין לה תחליף באיבר אחר, כל איבר חייב להופיע ביחודו. אולם עדיין, ישנם איברים שהנשמה תלויה בהם, שבלעדיהם אין חיים.
ברור שהכל חשוב, אבל הלב, שמזרים חיים לכל האיברים הינו באופן מהותי חשוב יותר. כל האומות חשובות ומהוות חלק מהאורגן השלם שבהוויה, אולם ישראל, כנשמת ההוויה נמצאים בקומה גבוהה מזו של כלל האומות. נקודת השיוויון של היות כל העמים חלק מבניין שלם אל לה לטשטש את ההבדל בחשיבות הייחודית של עם ישראל.
את המובן המלא של "הלב" קשה להסביר בתמצות, אולם באופן בסיסי יש להבין כי הלב הוא בדיוק זה שרואה כך את המערכת- גוף אחד אחדותי שבו ישנו לב המזרים חיים. עליו להביא את המציאות לראות כך, הוא אחראי להעביר את ההשקפה כי יש מקור חיים לעולם, וישנו לב דרכו זורמים חיים אלו, וישנם איברים שכל איבר בייחודו צריך לפעול את פעולתו למען המטרה הכוללת.

כך בהקבלה היחס בין ישראל לאומות.
אמנם, כל בני-האדם יחדיו, בונים יחדיו קומה שלמה, ויש צורך כנראה בכל הגוונים האנושיים, אך כבר לימדנו ריה"ל[2] שישראל באומות כְּלב באיברים. זו הסתכלות מעמיקה יותר על ההופעות השונות במציאות. אמנם, כל חלק חשוב ונצרך, ובלי איבר אחד הגוף חסר. אם נבראה ציפורן, סימן שהיא באמת נצרכת לגוף ואין לה תחליף באיבר אחר, כל איבר חייב להופיע ביחודו. אולם עדיין, ישנם איברים שהנשמה תלויה בהם, שבלעדיהם אין חיים.
ברור שהכל חשוב, אבל הלב, שמזרים חיים לכל האיברים הינו באופן מהותי חשוב יותר. כל האומות חשובות ומהוות חלק מהאורגן השלם שבהוויה, אולם ישראל, כנשמת ההוויה נמצאים בקומה גבוהה מזו של כלל האומות. נקודת השיוויון של היות כל העמים חלק מבניין שלם אל לה לטשטש את ההבדל בחשיבות הייחודית של עם ישראל.
את המובן המלא של "הלב" קשה להסביר בתמצות, אולם באופן בסיסי יש להבין כי הלב הוא בדיוק זה שרואה כך את המערכת- גוף אחד אחדותי שבו ישנו לב המזרים חיים. עליו להביא את המציאות לראות כך, הוא אחראי להעביר את ההשקפה כי יש מקור חיים לעולם, וישנו לב דרכו זורמים חיים אלו, וישנם איברים שכל איבר בייחודו צריך לפעול את פעולתו למען המטרה הכוללת.

כך בהקבלה היחס בין ישראל לאומות.
אמנם, כל בני-האדם יחדיו, בונים יחדיו קומה שלמה, ויש צורך כנראה בכל הגוונים האנושיים, אך כבר לימדנו ריה"ל[2] שישראל באומות כְּלב באיברים. זו הסתכלות מעמיקה יותר על ההופעות השונות במציאות. אמנם, כל חלק חשוב ונצרך, ובלי איבר אחד הגוף חסר. אם נבראה ציפורן, סימן שהיא באמת נצרכת לגוף ואין לה תחליף באיבר אחר, כל איבר חייב להופיע ביחודו. אולם עדיין, ישנם איברים שהנשמה תלויה בהם, שבלעדיהם אין חיים.
ברור שהכל חשוב, אבל הלב, שמזרים חיים לכל האיברים הינו באופן מהותי חשוב יותר. כל האומות חשובות ומהוות חלק מהאורגן השלם שבהוויה, אולם ישראל, כנשמת ההוויה נמצאים בקומה גבוהה מזו של כלל האומות. נקודת השיוויון של היות כל העמים חלק מבניין שלם אל לה לטשטש את ההבדל בחשיבות הייחודית של עם ישראל.
את המובן המלא של "הלב" קשה להסביר בתמצות, אולם באופן בסיסי יש להבין כי הלב הוא בדיוק זה שרואה כך את המערכת- גוף אחד אחדותי שבו ישנו לב המזרים חיים. עליו להביא את המציאות לראות כך, הוא אחראי להעביר את ההשקפה כי יש מקור חיים לעולם, וישנו לב דרכו זורמים חיים אלו, וישנם איברים שכל איבר בייחודו צריך לפעול את פעולתו למען המטרה הכוללת.

לב ישראל

כך לפני ולפנים, לכל מעגל יש מעגל פנימי, ואף למעגל הפנימי ישנו מעגל פנימי. גם בישראל, לב ההוויה- יש לב. ישנם תאים בלב שמחיים את הלב. כאשר מתרחש התקף לב, אמנם כמה תאים מתים, אולם אין זה אומר כי הלב מפסיק לפעול. ישנם תאים יותר פנימיים, בעלי עוצמות גדולות יותר שממשיכים את חיות הלב. כאמור, כל תא לב הוא חשוב, ועליו להביא את "דפיקת-הלב" הייחודית שלו לידי ביטוי על-מנת שהלב יפעם בעוז, במלואו. אולם, צריך להבין שישנם תאים שייחודם ויכולתם גבוהה יותר, והם הם שמסוגלים לתת ללב עצמו את הכוחות שזקוק להם, להזכיר ולעורר את הלב, להיותו לב! להבין את גודל התפקיד המוטל על הלב ולקדמו לפעול בהתאם.
ישנם הופעות רבות ומגוונות במציאות, על כל אחת לבוא לידי ביטוי, אולם אין כל ההופעות שוות. האדם הינו גילוי גבוה יותר מהבהמה, ובהתאמה, ישראל כְּלב באיברים בין האומות. ומי שתופס כך את הדברים וקשור לצדדים היותר פנימיים-נשמתיים, מוטלת עליו האחריות להיות הלב שבלב לחַיות את הלב ולהזרים חיים לכל המערכות. 


* סוכם על-ידי תלמידים.
[1] הראי"ה, חזון הצמחונות והשלום, עמ' י"ג-י"ד, ט"ז.
[2] כוזרי, מאמר שני, ל"ו.

 

 

 

 
צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 3776

היה הראשון להגיב למאמר זה
RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב למאמרים.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >
מאמרים אחרונים

דף הבית
על הישיבה
מעורבות בקהילה
הישיבה והצבא
צוות הישיבה
על ירוחם
הישיבה התיכונית
צור קשר
חדשות
מאמרים
ספריית שיעורים
שמיניסטים
חיפוש
קישורים
מפת האתר
תרומות

 

 

all rights reserved - Avi Kaliski and David Salzer