לך לך - ברכה להמון גויים - שיחת ליל שבת התשס"ב

icon קישור לגירסת הדפסה 

פרשת לך-לך התשס"ב, שיחת ליל שבת*

ברכה להמון גויים

ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממלדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך. ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה.[1]

המפגש הראשון שלנו עם אברהם מעלה תמיהה; מדוע התורה לא מציגה לנו פרטים מקדימים על אברהם? מדוע אנו פוגשים אותו בפעם הראשונה דרך הדיבור האלקי? ואם נחדד את השאלה- מדוע את נח התורה מציגה ואומרת שהוא צדיק תמים המתהלך את האלקים, ואילו על אברהם אין שום פירוט?

שמיעת קול

השפת אמת כותב:

ובזוהר הקדוש נראה, כי זה עצמו השבח - ששמע זה המאמר "לך לך" שנאמר מה' יתברך לכל האנשים תמיד... ואברהם אבינו שמע וקיבל.[2]

כלומר, הקריאה האלקית- "לך לך", הדהדה בעולם זמן רב ואברהם הוא היחיד שהצליח לשמוע ולקלוט את הקול הזה. אם כן, נראה שהמפגש עם אברהם דרך הדיבור האלקי, הוא האפיון המשמעותי ביותר של אברהם. אברהם הוא היחיד שמצליח לשמוע את הקריאה האלקית שאומרת- לך לך אל מקום שאותו ה' יראה. בזה ייחודו וזוהי מהותו.

לך לך

צדיקותו של נח מתוארת בתורה; "נח איש צדיק תמים... את האלקים התהלך נח."[3] צדיקותו ותמימותו של נח הם דבר סטטי וקבוע, נח לא מתואר כפורץ דרך, הוא לא שומע דיבור אלקי וממילא לא הולך, לא יוזם ולא פועל.
לעומת זאת, אישיותו של אברהם לא מתוארת כלל, ונראה, שהשאלה מהי רמת צִדקותו ומהם תכונותיו באמת איננה הנושא העיקרי. ייחודו של אברהם איננו ברמת צִדקותו, אלא ביכולת לשמוע קול אלקי, בדחף ובשאיפה להתקדם, ללכת, ליטול יוזמות ולפעול.

הארץ אשר אראך

נח מתואר כצדיק "בדורותיו". גם אם נעדיף לדרוש זאת לשבח, המשמעות היא שנח נמצא ושייך לדורו, גם מבחינת המקום בו חי וגם מבחינת התרבות המקיפה אותו. הוא אמנם חי שם כצדיק, אך זו היא סביבת חייו.
אברהם לעומתו, נדרש ללכת, לצאת מהמקום שבו חי, להתנתק מתרבות שמקיפה אותו. הוא מצוּוה ללכת אל מקום אחר, אל מציאות תרבותית ורוחנית שונה, אל ארץ שה' יראה אותו, ארץ בה החיים הם לפני ה'.

ואעשך לגוי גדול

נראה, שבכדי שהיעוד המלא של אברהם יוכל להתממש, לא די בהתנתקות מהמקום ומהחברה בה חי. יעודו השלם של אברהם מנותק גם מהזמן שבו הוא חי. במעבר שמבצע אברהם, אין דאגה רק לצורת חייו העכשווית, ולרמת צִדקותו הנוכחית, אלא ישנה דאגה גם ואולי בעיקר, לדורות הבאים. אברהם עובר לארץ ישראל במטרה שיצא ממנו עם שידע את ה' ויעבוד אותו- "ואעשך לגוי גדול".

והיה ברכה

גם הברכה בה מתברך אברהם, איננה קשורה רק בו. "והיה ברכה"- פירושו, שאברהם יהפוך להיות מקור של ברכה לסביבתו, משפיע ברכה, וכדברי רש"י על המקום:

והיה ברכה- הברכות נתונות בידך, עד עכשיו היו בידי, ברכתי את אדם את נח ואותך, מעתה, אתה תברך את אשר תחפוץ.[4]

אם כן, אברהם כישות פרטית איננו עיקר העניין, עיקר העניין הוא שיקום עם, שיעבוד את ה' ויהווה מקור ברכה לעולם.

פריצה

יחודו ועניינו של אברהם מתחדדים על רקע הדורות שקדמו לו. דור המבול ודור הפלגה הם שני דורות שהיו שקועים במציאות הנמוכה. דור המבול הלך אחר תאוותיו, ודור הפלגה ביצר את זהותו העצמית, את המציאות הנמוכה של העולם הזה. המגדל שבנה היה מגדל של בני האדם.
כל זאת, עד שמגיע אברהם. אברהם מצליח לפרוץ את צורת החיים הנמוכה הזאת. הוא שומע קול שבוקע מהמציאות העליונה, בעקבותיו הוא יוצא מהמציאות הנמוכה שמקיפה אותו והולך אל ארץ שבה החיים הם לפני ה', במטרה להקים שם עם שידע את ה', יעבוד אותו וישפיע ברכה לעולם.

צדקה ומשפט

ישנו מקום נוסף בו מתואר ייעודו של אברהם:

ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ.[5]

הדברים עולים בקנה אחד עם האמור- ייעודו של אברהם הוא להקים עם שישפיע ברכה לעולם. בהמשך הפסוקים שם, אנו מוצאים סוף סוף תיאור תכונותיו של אברהם:

כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט...[6]

כלומר, אברהם הוא אדם שעושה צדקה ומשפט! אולם, מה מפליאה היא העובדה, שדווקא כשהתורה מתארת לנו סוף סוף מיהו האיש אברהם, במה ייחודו, ומהם תכונותיו, היא בוחרת לעשות זאת אגב העובדה, שהוא מצווה את בניו אחריו לעשות צדקה ומשפט. שוב אנו רואים, וביתר חריפות, שאברהם כפרט איננו עיקר העניין. לכן, אין זה משנה מהי רמת צידקותו, ועד כמה הוא שומר לעשות משפט וצדקה. עיקר העניין הוא העם שעתיד לקום ממנו, ובזה ייחודו של אברהם- בכך שהוא מצווה את בניו ואת ביתו אחריו לשמור דרך ה', לעשות צדקה ומשפט.

וכך כותב הרמב"ם:

וזו גם דרגת האבות אשר הושג מקרבתם לפניו יתעלה עד כדי שהודיע שמו בהם לעולם, אלקי אברהם, אלקי יצחק ואלקי יעקב זה שמי לעולם... ונראה לי עוד, כי אשר גרם הישארות ארבעה אלה[7] כפי תכלית השלמות לפני ה' והשגחתו בהם תמידית ואפילו בעת התעסקם בהגדלת הממון, כלומר, בעת הרעיה ועבודת האדמה והנהגת הבית, מפני שכל תכליתם הייתה בכל אותם הפעולות להתקרב לפניו יתעלה קרבה כל שהיא, מפני שהיתה תכלית סעייתם במציאותם, המצאת אומה אשר תדע את ה' ותעבדהו, כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט...[8]

כלומר, מדרגת האבות הייתה כל כך גדולה, כיוון שתכלית כל פעולותיהם הייתה המצאת אומה אשר תדע את ה' ותעבדהו! ואם זאת היא תכלית פעולותיהם, הרי שבכל פעולה שעשו (ואפילו בפעולות כגון טיפול ברכוש וצבירת ממון) היה כדי להתקרב אליו, יתעלה.

מצרים ואור כשדים

ישנם הרבה הקבלות בין יציאתו של אברהם מארצו ליציאת בני ישראל ממצרים. הקשר בין שתי היציאות מתבטא בצורה חזקה מאוד, בהשוואה בין הפסוק שה' אומר לאברהם בברית בין הבתרים-

אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה.[9]

לבין הפסוק שה' אומר לעם ישראל בעשר הדיברות-

אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים.[10]

אברהם אבינו יוצא מאור כשדים, מתנתק מאותה מציאות נמוכה והולך אל ארץ שבה החיים הם לפני ה'. עם ישראל מבצע מהלך דומה- יציאה מארץ מצרים, התנתקות מחיים נמוכים והליכה אל מרומי הר סיני.

צדיק בן רשע

ויקח תרח את אברם בנו ואת לוט בן הרן בן בנו ואת שרי כלתו אשת אברם בנו ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען...[11]

לאור הדברים האמורים לעיל, פסוקים אלה צריכים ביאור. מה משמעות היציאה של תרח מאור כשדים לכיוון ארץ כנען? וכן, אם בכל מקרה אברהם כבר יצא עם אביו ללכת לכנען, מה משמעות הציווי האלוקי- "לך לך"?

ייתכן וההשוואה בין יציאתו של תרח ויציאתו של אברהם היא ניגודית. חז"ל רואים בתרח אדם רשע. רש"י מסביר[12], שמותו של תרח מוזכר בתורה מוקדם משהיה באמת, מכיוון שהרשעים אף בחייהם קרואים מתים.כמו כן, על הפסוק "מי יתן טהור מטמא לא אחד" דורשים חז"ל- "כגון אברהם מתרח"[13], היינו, אברהם הטהור נולד מתרח הטמא. ועוד דרשו על הפסוק "ואעשך לגוי גדול"- "אין כתיב ואשימך, אלא ואעשך, אמר לו, אותך אני בורא בריה חדשה"[14]. אם כן, אברהם ותרח אמנם יוצאים ממקומם יחד, והולכים לארץ כנען יחד, אך אין יציאתו והליכתו של זה כיציאתו והליכתו של זה. לעיתים ניתן לראות שני אנשים שהתהלכותם ופעולותיהם נראות זהות לכל דבר, אך מטרתם הפוכה לחלוטין. התהלכותו של תרח היא התהלכות של רשע, התהלכות של אדם מת, ועל רקע הליכתו זו, בולטת ביותר הליכתו המשמעותית של אברהם.

לב באברים

ייתכן שההשוואה בין שתי היציאות היא דווקא השוואה מקשרת. אפשר להעלות השערות רבות מדוע תרח מתחיל ללכת לכיוון ארץ כנען, אך ייתכן שאין לו סיבה ממש מוגדרת. בתרח יש דחף אינסטנקטיבי להגיע לארץ כנען. הוא לא יודע להסביר אותו אך הוא מתחיל ללכת. הווי אומר, שהשאיפה לארץ ישראל ולקשר עם הקב"ה, היא דבר שטבוע במציאות מאז ומעולם. היא אמנם נמצאת שם בצורה עלומה, נסתרת, אנשים אולי לא מודעים אליה, אך היא קיימת. אברהם נשלף מהמציאות הסובבת אותו, מתנתק מהקליפות המקיפות אותו, והולך לפתח ולהוציא את השאיפה הזאת אל הפועל. אך אברהם לא מתכוון להתנתק לנצח, המטרה היא שאברהם יחזור ויעזור לאנושות כולה, לגלות את אותה שאיפה שקיימת בהם, ולהוציאה אל הפועל.
נדמה, שהעובדה שאברהם היה קשור אל אותה מציאות וממנה נשלף, העובדה שבאותה מציאות כבר טבועה השאיפה אל האלקות, היא זאת שתאפשר לאברהם בסופו של דבר לחזור ולהשפיע על אותה מציאות.דווקא העובדה שאברהם פיעם בעבר באותה מציאות, כלב באברים, היא זאת שתאפשר לו להפוך ולהיות ברכה להמון גויים.

אם נצליח לפתח בתוכינו את השאיפה לקשר עם הקב"ה, ולהוציאה אל הפועל, נזכה בעזרת ה' להיות אור לגויים ולהוות מקור ברכה לעולם כולו.

 


* סוכם על-ידי תלמידים.
[1] בראשית, פרק יב', פסוקים א'- ב'.
[2] פרשת לך לך, שנת תרל"ב.
[3] בראשית, פרק ו', פסוק ט'.
[4] בראשית, פרק יב', פסוק ב'.
[5]בראשית, פרק יח' פסוק יח'.
[6]שם, פסוק יט'.
[7]הכוונה היא לשלושת האבות ולמשה.
[8]מורה נבוכים, חלק שלישי, פרק נא' בהערה.
[9]בראשית, פרק טו', פסוק ז'.
[10]שמות, פרק כ', פסוק ב'.
[11]בראשית, פרק יא', פסוק לא'. 
[12]על בראשית, פרק יא', פסוק לב', ד"ה "וימת תרח בחרן".
[13]מדרש רבה, פרשה יט', אות א'. 
[14]מדרש תנחומא,פרשת לך לך, אות ג'.

 


צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 3420

היה הראשון להגיב למאמר זה
RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב למאמרים.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >
מאמרים אחרונים

דף הבית
על הישיבה
מעורבות בקהילה
הישיבה והצבא
צוות הישיבה
על ירוחם
הישיבה התיכונית
צור קשר
חדשות
מאמרים
ספריית שיעורים
שמיניסטים
חיפוש
קישורים
מפת האתר
תרומות

 

 

all rights reserved - Avi Kaliski and David Salzer