לך לך - "לך לך" - שיחת ליל שבת התשס"ג

icon קישור לגירסת הדפסה 

פרשת לך-לך התשס"ג, שיחת ליל שבת*

לךְ - לךָ

ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך.[1]

דף חדש

מעבר להנחיה המעשית שה' נותן לאברהם, נשמעת בפסוק קריאה לפתיחת דף חדש. אברהם נדרש להתנתק מהדברים שאליהם היה מקושר עד כה - ממשפחתו, מארצו ומהתרבות שסבבה אותו וללכת אל מקום אחר, לפתוח בחיים חדשים, חיים השונים באופן עמוק מאלו שהתנהלו עד עתה בעולם.

בכדי לעמוד על ההבדל בין מה שהולך לבנות אברהם לבין מה שהיה עד עתה, עלינו לברר את תפיסתו של דור המבול, ובעיקר את זו של  דור הפלגה שעל רקע תפיסתם קורא ה' אל אברהם - לך לך.

דור המבול ודור הפלגה

דומה כי דור המבול מתמצה בפסוק -

וירא א-להים את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ.[2]

דור המבול הוא דור שמשחית כל זהות; אין לו עניין בזהות. אפילו הדברים הכי בסיסיים וטבעיים שכלל לא צריך לעמול על מנת להוציאם לפועל, מושחתים על ידי הדור.

בדור הפלגה לעומת זאת, הביטויים הם הפוכים -

ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל ... ונעשה לנו שם.[3]

דור הפלגה עמל לעשות לעצמו שם, ליצור לעצמו זהות וייחודיות, זהו דור של בניה ועשיה. אמנם, יתכן וכל העשיה ויצירת הזהות נועדו להשגת דברים חיצוניים - "פן נפוץ", אך אין זה משנה את העובדה שדור זה לא רק שאינו משחית את זהותו, אלא מבצר אותה ומעצים אותה; עושה לעצמו שם.

כמובן שהשוני בין הדורות מתבטא גם בהתייחסותו של ה' אליהם. דור המבול שמשחית ומאבד את זהותו, נשחת ואובד מן הארץ. עונש זה טבעי ופשוט הוא - המשחית את עצמו, נעלם. לעומתו, דור הפלגה שעמֵל לבנות ולבצר את קיומו וזהותו, אמנם נפוץ אך לא מאבד את זכותו להתקיים.

מתוך הדברים ניתן לעמוד גם על תפיסתם של שני הדורות הללו בשאלת היחס שבין האלוקות לבריאה:

דור המבול הוא דור מושחת שהולך אחר תאוותיו ודבר מעבר לכך לא מעסיק אותו. ממילא שאלה זו איננה רלוונטית אליו.

דור הפלגה לעומת זאת, גם אם לא עסקו בשאלה זו בפועל, הרי שמעשיהם מעידים על תפיסתם: בניית מגדל שמהותו - עשיית שם; ביצור זהותה של החברה האנושית; העצמת המציאות התחתונה, מעידה על מתח בין האנושות למציאות העליונה. בניית מגדל כזה, כמוה כהתבצרות מפני הא-לוקות, והיא שהביאה את חז"ל לראות בדור הפלגה דור שיוצא נגד יחידו של עולם -

אמרו, לא כל הימנו שיבור לו העליונים ויתן לנו התחתונים, נעלה לרקיע ונכהו בקרדמות.[4]

וראוי לדייק: בתחתונים - ברור לו שהוא "בעל-בית", ומלחמתו מכוונת לכבוש אף עליונים.

אברהם ובני דורו

על רקע דור המבול ודור הפלגה שחיו שניהם את המציאות התחתונה, זה בשיפלותה, וזה בעוצמתה, מהדהדת קריאתו של ה' לאברהם - לך לך מארצך, ממולדתך, מבית אביך. התנתק מהתרבות ומהתפיסות הסובבות אותך. לך לך אל הארץ אשר אראך, שם, תחל ביצירה חדשה.

חז"ל אומנם מתארים את דורו של אברהם כדור של עובדי עבודה זרה, אך נראה שהעיוות שבעבודה זרה כמוהו כעיוות שהיה בדור הפלגה. עובדי הכוכבים והמזלות חיים במסגרת אמונית, מאמינים הם בכוחות ועוצמות רוחניות, אך רק באלו שנמצאות בעולם הזה, רק באלו המוחשיות, הניראות. באמונתם זו, מעצימים הם את המציאות התחתונה, מבצרים את הטבעי, ובעצם, מתבצרים מפני המציאות העליונה.

על רקע דור שמורד בעליונים, קם אברהם והולך אל הארץ אשר יראהו ה', שם "וירא ה' אל אברם". הוא פוגש את א-לוקיו למטה, בתחתונים; בשכם, בבית-אל, בעי, בחברון, בכל מקום אשר דורכת בו כף רגלו, הוא מחבר את המציאות העליונה עם התחתונה, וכפי שתיארוהו חז"ל - מהלך לפני ה' בארץ ומאיר לפניו את המבואות האפלים[5]. יחודו של אברהם אינו מצטמצם בהכרתו את הבורא, אלא בכך שהוא מפענח באופן אחר את כל המציאות הארצית. הוא אינו מתנתק ממולדתו ומתעלה לשמים או מתרחק למדבר, אלא הולך לארץ מיושבת, שבשביליה ובדרכיה יגלה את הופעת ה'.

אברהם מן העֵבר האחד

עוצמת הניתוק שעל אברהם לבצע, באה לידי ביטוי בחריפות בהמשך הפסוקים -

ואברכה מברכיך ומקללך אאֹר.

נראה שהדברים נאמרים לאברהם מפני שההתנתקות אותה הוא הולך לבצע, עלולה ליצור מתח בינו לבין בני דורו. מעבר לעזיבה הפיזית, אברהם הולך להתבונן על העולם אחרת מבני דורו, ולא רק להתבונן אחרת, אלא להתנהל בעולם באופן שונה מכל מה שהיה עד כה. הוא גם הולך להקים עם שיתבונן ויתנהל כך, אומה שתדע את ה' ותעבדהו. אילו היה הולך להתבודד, אולי לא היה מטריד כל כך את בני העולם. אבל יעודו להדריך חיים אחרים בפועל - כמוהו כקריאת תגר על הדור כולו. על כן אומר לו ה' - ואברכה מברכיך ומקללך אאֹר.

אך עדיין אין זו התמונה השלמה...

אב המון גויים

ההתנתקות של אברהם והדף החדש שהוא פותח, לא נעצרים בכך שהוא יתבונן אחרת, ואף לא בכך שיתנהל בעולם אחרת. ההתנתקות של אברהם ממעגלי החיים בהם חי, נועדה להביא ברכה לאותם מעגלים -

ונברכו בך כל משפחות האדמה.

העזיבה של אברהם היא לשם חזרה; התנתקותו מתרבות דורו צריכה להביא בסופו של דבר להשפעה עליה. אברהם מבצע את הניתוק לא רק בשביל שיוכל להקים אומה שתעבוד את ה', אלא מפני שרק כך יוכל להפוך לאב המון גוים.

ובהתאם לאברהם כך גם זרעו. מאברהם הולך לצאת עם אחד יחיד ומיוחד, אומה נפרדת, אך מאידך, עתידה היא להיות אור לגוים.

לא ניתן להשפיע על מעגלי החיים, על החברה הסובבת, מתוכה. אי אפשר להישאר באותה מציאות ולפרוץ בתוכה דרך חדשה. בכדי להשפיע על הסובב, על האדם להתנתק, ללכת, ומתוך כך יידרש לחזור ולהיות אור לחברָה ולהובילה אל דרך חדשה.

ניתוק לצורך חזרה

נראה, כי הדברים מתמצים בביטוי - 'לך לך', המופיע גם בפרשת העקדה.

לך - פירושו עזוב הכל, התנתק מכל מה שהיה עד כה. המילה הזו משאירה את האדם חסר יציבות, תלוש ממשפחתו, מארצו, ממולדתו, תלוש מהתרבות שסבבה אותו. ובעקדה - פירושה עזוב את המשפחה שכבר בנית, את הזרע היחיד שקיבלת. עזוב את העולם האמוני בו האמנת כל חייך ועליו נלחמת. לך מעצמך.

לך - כפי שאמרו חז"ל "להנאתך ולטובתך". העזיבה נועדה "לך", בשביל שתוכל לחזור אל עצמך. לך מעצמך כדי שתוכל לחזור אל עצמך. לך מהחיים הסובבים אותך כדי שתוכל לחזור ולהשפיע עליהם.

גם בבניית בית פרטי, צריך האדם לדעת 'להתנתק' כביכול מביתו, ולהצליח להתבונן עליו 'מלמעלה', וכך יוכל להתנער מהצד החומרי, הטבעי, הנמוך שקיים בו, ויצליח לחזור ולהבין שהכחות האנושיים הפועלים בתוכו, כחות אלוקיים הם. מתוך הסתכלות כזאת, יהפוך ביתו לבית לשכינה וממילא יבואו כל הכחות כולם לידי ביטוי באופן המלא והראוי ביותר.

 


* סוכם על-ידי תלמידים.

[1] בראשית, פרק יב, פסוק א.

[2]שם, פרק ו, פסוק יב.

[3]שם, פרק יא, פסוק ד.

[4]מדרש תנחומא נח, יח.

[5] ראה ילקוט שמעוני נח רמז נ.


צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 2953

היה הראשון להגיב למאמר זה
RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב למאמרים.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >
מאמרים אחרונים

דף הבית
על הישיבה
מעורבות בקהילה
הישיבה והצבא
צוות הישיבה
על ירוחם
הישיבה התיכונית
צור קשר
חדשות
מאמרים
ספריית שיעורים
שמיניסטים
חיפוש
קישורים
מפת האתר
תרומות

 

 

all rights reserved - Avi Kaliski and David Salzer