לך לך - להביט אל אופק אחר - שיחת ליל שבת התשס"ז

icon קישור לגרסת הדפסה 

פרשת לך לך התשס"ז, שיחת ליל שבת*

להביט אל אופק אחר

חכמינו במדרש משווים בין דמותו של אברהם אבינו ובין דמותו של נח עליה קראנו בשבת שעברה. הבסיס להשוואה הם הביטויים הקרובים בהם משתמשת התורה לגבי שתי הדמויות: "את האלקים התהלך נח" בפרשה שעברה, לעומת "התהלך לפני והיה תמים" בפרשתנו.

 

"את האלהים התהלך נח".

ר' יהודה ור' נחמיה, ר"י אמר: משל לשר שהיו לו שני בנים, א' גדול וא' קטן. אמר לקטן: הלך עמי, ואמר לגדול: בא והלך לפני. כך אברהם שהיה כחו יפה - "התהלך לפני והיה תמים", אבל נח שהיה כחו רע - "את האלהים התהלך נח".

ר' נחמיה אמר: משל לאוהבו של מלך שהיה משתקע בטיט עבה, הציץ המלך וראה אותו. אמר ליה: עד שאתה משתקע בטיט הלך עמי, הדא הוא דכתיב "את האלהים התהלך נח". ולמה אברהם דומה? לאוהבו של מלך, שראה את המלך מהלך במבואות האפלים, הציץ אוהבו והתחיל מאיר עליו דרך החלון, הציץ המלך וראה אותו, אמר לו: עד שאתה מאיר לי דרך חלון, בא והאיר לפני. כך אמר הקב"ה לאברהם: עד שתהא מאיר לי מאספוטמיא ומחברותיה בא והאיר לפני בארץ ישראל, הדא הוא דכתיב "ויברך את יוסף ויאמר האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו וגו'".

רבי יוחנן וריש לקיש, רבי יוחנן אמר: לרועה שהוא עומד ומביט בצאנו, ר"ל אמר: לנשיא שהוא מהלך וזקנים לפניו. על דעתיה דרבי יוחנן אנו צריכים לכבודו, ועל דעתיה דרשב"ל הוא צריך לכבודנו.[1]

 

כל המשלים במדרש מפתחים את העקרון שבא לידי ביטוי במחלוקת ר' יוחנן וריש לקיש שבמשלים האחרונים, משל הרועה העומד ומביט בצאנו ומשל הנשיא שמהלך והזקנים לפניו. השאלה העומדת במרכז היא האם "אנו צריכים לכבודו" של הקב"ה, או שכביכול, "הוא צריך לכבודנו".

משלו של ר' יהודה מציג את התמונה באור פשוט יחסית: נח, כבנו הקטן של השר, מתהלך עם האלקים כאשר תכליתה של ההליכה המשותפת היא לסייע לבן הקטן, לסעוד אותו ולתמוך בו, שכן כוחו רע ואלמלא הקב"ה עוזרו הוא לא יצליח לעמוד. לעומתו, אברהם, כבנו הגדול של השר, מהלך לפניו. מדובר בהליכה של הבן בכוחות עצמו בלא הזדקקות לתמיכה הצמודה של השר על כל צעד ושעל.

אנו צריכים לכבודו

במשלו של ר' נחמיה מתפתח ניתוח דמויותיהם של נח ואברהם ומואר באור מחודש.

אוהבו הראשון של המלך משתקע בטיט עבה. המלך מציץ ורואה אותו ומחלץ אותו מן הטיט. ברור במשל שהאוהב נתון בצרה, במצוקה והוא זקוק לעזרה. הדרך שלו לצאת מן הטיט העבה היא לאחוז את יד המלך המושטת אליו ולהיסמך עליה עד שיוּצא אל מציאות פשוטה ונקייה יותר, שבה יתהלך עם המלך.

מדרגתו של נח המתהלך "את האלקים" היא קומה רוחנית משמעותית. ראשית, כוללת היא הכרה של האוהב בכך שהוא משתקע בטיט, דבר שאינו מובן מאליו. מחלה קשה אך מצויה היא שאין האדם מכיר בכך שהוא שקוע במציאות נמוכה שמצֵרה לו ואינה מאפשרת לו להביא לידי ביטוי את עצמיותו באופן חופשי.

מעבר לכך, האוהב מודע לכך שהמוצא היחיד שלו מן הבוץ הוא בכוח המלך שהציץ עליו ונחלץ לעזרתו. נח יודע כי אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים, למעלה מכוחותיו הוא להושיע את עצמו מן הצרה, להחלץ מן המציאות המושחתת והמעוותת שמקיפה אותו מכל עבר ומאיימת לשקעו לגמרי בטיט העבה.

לא זו בלבד שנח מכיר כי אין הוא יכול לצאת בכוחות עצמו מן המצב השפל שבו הוא שקוע, אלא אף את הפתרון למצבו הוא יודע - המשימה המוטלת עליו היא לאחוז את יד המלך המושטת לעברו, להיות נכון ולהתמסר כל כולו למלכו של עולם מתוך הידיעה הברורה כי רק בעזרתו ובחסותו יוכל להחזיק מעמד בתוך דור שנחתם דינו לכלייה במבול.

אולם, אם נתבונן במשל נמצא כי עם רוממות מדרגתו של נח שמכיר בכך שהוא שקוע בטיט ואף מתהלך בתמימות עם אלקיו מתוך הכרה שזו הדרך היחידה להיטיב את מצבו, קיים חסרון משמעותי בעמדת הקיום של האוהב הראשון. תכלית עבודתו של האוהב הראשון היא להחלץ מן הטיט. כלומר, גם עבודת ההתבטלות וההתמסרות שלו לדבר ה' מיועדת, בסופו של דבר, לטובת עצמו. גם מגמת פנייתו אל המלך אינה באה כדי להביא תועלת כלשהי למלך אלא מיועדת לסייע לאוהב עצמו.

הוא צריך לכבודנו

האוהב השני במשלו של ר' נחמיה מבחין במלך שמהלך במבואות האפלים - המלך הוא הזקוק לעזרה. והאוהב נחלץ לעזרתו ומאיר לו מן החלון. או אז מגיעה פנייתו של המלך אל האוהב המזמינה אותו להוסיף ולהרבות את הארתו.

מציאות זו שבה מצוי האוהב השני נבדלת מן המציאות שבה שרוי האוהב הראשון בשתי נקודות משמעותיות:

האחת, בעוד שהאוהב הראשון היה נתון בתוך מיצרים ודחק, שקוע בטיט בלי יכולת לחלץ את עצמו ממנו, הרי שהאוהב השני אינו מתואר ככזה שיש לו בעיות. להיפך, הוא דווקא נתון בעמדה שמאפשרת לו לפעול ואף להאיר למלך המהלך במבואות האפלים. השנייה, המלך אשר עבורו מאיר האוהב השני, בתחילה מן החלון ואחר-כך בהליכה לפניו, הוא שנתון, כביכול, במצוקה כלשהי, האוהב קולט ומרגיש אותה ונרתם לסייע למלך, ומתוך כך נקרא להאיר לפניו.

האוהב מבחין כי המלך מהלך במבואות האפלים ומתקשה להיכנס לעיר. ייתכן אפילו שהאוהב משכיל להבין כי הוא חלק מאותם מבואות אפלים שאינם מאפשרים למלך לחדור פנימה ומשאירים אותו "בחוץ".

מה הקשר בין עמדת האוהב כמי שאינו שקוע בבוץ לעמדת המלך הנתון כביכול באפילה? נראה, שמי שאינו שקוע בצרכיו ובקשייו שלו מסוגל להרחיק מבטו, ולהכיר בכך שקיימות שאיפות ומגמות מקיפות, כלליות ומרוממות יותר מאשר רצונותיו וצרכיו; לגלות שגם למלך יש שאיפות ומגמות, ומימושן מתעכב ואולי אף מופרע על-ידי מכשולים בדרך, ומתוך יכולת ראייה כזאת, הוא גם הופך להיות בעל רצון ובעל יכולת לסייע; נעשה ראוי להאיר לפני המלך. כוחות לפעול ולתרום ניטעים באוהב כזה שמתמסר לעבודה שמגמותיה נעלות הרבה יותר מן העולם שבו הוא מצוי בדרך-כלל, עד שהוא מצטרף למלך: בשלב ראשון הוא עושה כמיטב יכולותיו המוגבלות ומאיר למלך דרך החלון, תורם ומתאמץ לפעול במסגרת מה שהוא מסוגל לעשות ולקדם. ובשלב שני המלך מציץ עליו וקורא לו להאיר לפניו, ליטול חלק ביחד עם המלך בניסיון משותף להאיר את המבואות האפלים ולהיכנס לתוך העיר ולהשפיע עליה.

להביט אל אופק אחר

המדרש מתאר את מציאות השקיעה בבוץ ואת היכולת להגביה את המבט ולרוממו אל רמת שאיפות משמעותית יותר, עד שכוחות משמעותיים לפעול ולקדם כשותפי א-ל ניטעים, ככזו ששייכת לשני עולמות אחרים, לשתי דמויות שונות - נח ואברהם. אולם, בהחלט ניתן להשליך את תיאורי המדרש על חייו של אדם פרטי אחד.

באפשרותו של כל אחד ואחד לבחור עד כמה לייחס חשיבות למצוקות שבהן הוא נתון ובאיזו מידה לראותן ככאלה שמהוות את הגורם המשמעותי ביותר באופק רצונותיו ושאיפותיו. יש לו צדדים נמוכים השקועים בטיט, ויש לו צדדים מרוממים המסוגלים להרחיק ראות; לשחרר את תשומת ליבו מן הכבלים של צרותיו הפרטיות, ולהיפתח באופן שיאפשר לו לקלוט מגמות ויעדים מקיפים וכלליים יותר, אשר אותם מתאמץ המלך להאיר ולהחדיר דרך המבואות האפלים.

עבודה משמעותית היא להצליח להתיק את העיניים מן הטיט העבה שבו שקועות הרגליים ולנשא את המבט אל עבר רצון ה' והמגמות שהוא מנסה להופיע בעולם. אך משהצליח, ניטעים באדם כוחות שמאפשרים לו לסייע למלך, אשר כביכול 'זקוק לכבודנו'; הוא נעשה ראוי להיות שותף למהלך של הופעת האלקות בתוך מבואותיה האפלים של המציאות, והוא נקרא על ידי המלך "עד שאתה מאיר לי דרך חלון, בא והאיר לפני".

לבנות בית לה'

הדברים נכונים בהקשרים רבים ובמעגלים שונים. עבודה משמעותית נדרשת מן האדם כדי להצליח להיפתח אל מה שמעבר לו, מעבר לרצונותיו ולצרכיו הפרטיים, ולהיות קשוב למגמות ושאיפות של החבר, של בן הזוג, ובאופן רחב וכולל הרבה יותר - למגמותיו של מלכו של עולם.

הרצון למציאת בן או בת הזוג ולבנית בית, נובע מההכרה של האדם בכך שהוא נתון בתוך טיט עבה שמצר את צעדיו, כובל אותו ומאיים להשקיע אותו במעמקים של שפל נמוך יותר ויותר. גם לאחר שהכיר בכך, ואף השכיל להבין כי היכולת שלו להחלץ מן הטיט שבו הוא שקוע תלויה בחוליה השנייה, שמהווה את החלק המשלים ביחד אתו את הבית, ורק בעזרת הושטת היד שלה יצליח להתרומם ולעמוד על קרקע מוצקה, עדיין אין זו אלא חצי הדרך.

כברת הדרך הבאה, הדורשת מאמץ שאינו פחות תובעני, היא המשימה להשתחרר מן הצרכים והרצונות הפרטיים, אפילו אלה שלשם הגשמתם יש להעזר בעזר שכנגדו, ולקלוט מגמות נוספות שמעבר לאדם עצמו, שאין הן גדולות או חשובות פחות מתוכניותיו ושאיפותיו שלו, ושלעתים הוא זה שמהווה את המבואות האפלים אשר חוסמים את הארותיהן של אותן מגמות ועוצר בעדן מלבוא לידי ביטוי במציאות. על האדם להבין כי לא רק שבלא הצלע השנייה של הבית אין הוא מסוגל לעמוד על רגליו מבלי לשקוע בטיט, אלא שמצופה ממנו להיות קשוב ליעדים חדשים שהעומד על ידו מביא עמו, ולהגדיל את יכולת קליטתו לאופק גדול יותר מד' אמותיו, ומתוך כך להוסיף ולהרחיב יכולותיו, להצטרף למאמץ משותף להחדיר את אורו של מלכו של עולם לעיר.

ישראל - שותפים למלך

נח ואברהם כמעמידי שושלות ומתווי דרך מהווים עבורנו גם סמנים של שתי עמדות מוצא אפשריות של האדם בעולם.

בני נח מסוגלים לכל היותר לדרך עבודתו של אוהב המלך הראשון. כל שמצופה מהם, ואף לשם כך יש צורך בעבודה ארוכה ומורכבת, הוא להכיר בעובי הטיט שבו הם נתונים, ובכך שהם זקוקים להושטת ידו של מלך העולם שבה יאחזו מתוך נאמנות ואשר עליה יישענו בתמימות כדי שיעלה בידם לצאת מן ה'בוץ', להיוושע מן המצוקות העולמיות ולהתהלך עם האלקים.

בני ישראל, זרע אברהם, ניחנו במעלה יתרה. מסוגלים הם להתרומם אל מעבר לצרכים ולרצונות שלהם עצמם. טמונה בהם היכולת לרומם את המבט אל אופק אחר - נישא ומרומם. באופן כזה, לא זו בלבד שימצאו את עצמם מחוץ לביצת הטיט, אלא אף יזכו לגלות בקרבם כוחות פעילות ותרומה שיש בהם בכדי לאפשר לאוהב לסייע, כביכול, למלך. עם ישראל נקרא להיפתח ולקלוט את מגמות המלך, להבחין בכך שהוא מצפה לחדור ולהיכנס למבואותיו האפלים של העולם, ולשם כך הוא זקוק כביכול לנו. אוהב שמתנשא אל מעבר לטיט המעיק שלו ומאיר למלך דרך החלון, הוא זה שייקרא ויוזמן להיות שותף למלך בדרך הפסגות בה הוא צועד, שותף אוהב שיאיר לפניו את המבואות האפלים עד להארה שלמה של דרך ה' בתוך המציאות.

 


* סוכם ע"י תלמידים.
[1] בראשית רבה פרשה ל.

צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 2696

היה הראשון להגיב למאמר זה
RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב למאמרים.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >
מאמרים אחרונים

דף הבית
על הישיבה
מעורבות בקהילה
הישיבה והצבא
צוות הישיבה
על ירוחם
הישיבה התיכונית
צור קשר
חדשות
מאמרים
ספריית שיעורים
שמיניסטים
חיפוש
קישורים
מפת האתר
תרומות

 

 

all rights reserved - Avi Kaliski and David Salzer