וירא - אב המון גויים - שיחת ליל שבת התשס"א

icon קישור לגירסת הדפסה

פרשת וירא התשס"א, שיחת ליל שבת*

אב המון גויים

בניית האומה

אנו נפגשים בפרשה, בגדולתו ובייחודיותו של אברהם אבינו בשלוש פרשיות מרכזיות. בהכנסת האורחים, ללא הבדל בין עובר אורח הנראה כערבי לאדם גדול, בתפילה להצלת אנשי סדום על אף רשעותם ובמסירות הנפש האדירה שבאה לידי ביטוי בניסיון העקדה.

אולם, ישנם שני פסוקים המתארים את אברהם המופיעים עוד לפני פרשיית סדום ועמורה, ונראה שבהם טמון עומק ייחודו:

ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ. כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו.[1]

בפסוקים אלה התורה חושפת את יעודו של אברהם, להיות לגוי גדול ועצום. אברהם חי בתודעה זו באופן מאוד עמוק. הוא לוקח על עצמו את האחריות לבניית הדורות הבאים, שבכל מעשיו פועל להנחלת הדרך האלקית לבאים אחריו, הוא זה שבסופו של דבר יהיה לגוי גדול שכל הגויים נברכים בו. אברהם לא בונה עוד בית פרטי, משפחה מצומצמת, אברהם עוסק כבר בשלב זה בבניינה של אומה, שממנה תבנה האנושות כולה.

אבי העולם

קודם לפסוקים אלו מופיע הפסוק:

וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה.[2]

חז"ל במדרש הסבירו את הקשר בין הפסוקים:

"וה' אמר המכסה אני מאברהם", רבי יצחק פתח (משלי י') זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב, אמר רבי יצחק כל מי שהוא מזכיר את הצדיק ואינו מברכו עובר בעשה, מה טעמיה? זכר צדיק לברכה.[3]

המדרש קובע כי כאשר מזכירים צדיק יש להזכיר גם את מעשיו הטובים. לפיכך, כיוון שהוזכר אברהם ("המכסה אני מאברהם"), הוזכרו גם מעשיו ("למען אשר יצוה את בניו" וכו').

אולם, ניתן להסביר באופן שונה. מעלתו של אברהם לא באה רק בדרך אגב, כיוון ששמו הוזכר, אלא הובאה על מנת להסביר את האמירה הקודמת. כלומר, העובדה שהקב"ה לא מכסה מאברהם את מעשיו אינה נתלית בעובדת היות אברהם צדיק וכד'. האמירה כאן היא מהותית יותר, אברהם איננו רק אדם גדול, בן מסור לאלקיו. אברהם נתעלה ממדרגה זו, והגיע לכדי מדרגה נעלה בהרבה. אברהם קיבל עליו אחריות לאנושות כולה, "אב המון גויים", ולכן מדרגתו היא של אב לעולם, אחראי לכל האומות.

בגלל תפקידו זה של אברהם, הקב"ה לא מסתיר ממנו את מעשיו בעולם, לפני שהוא הופך את סדום ועמורה, הוא מודיע על כך למי שהוא כעין "בעל הבית", כביכול אבי הכל.

כך גם מסבירים חז"ל במדרש:

למה גילה הקב"ה לאברהם? אמר ר' יהודה הלוי משל למה הדבר דומה, למלך שהיה לו פרדס ונתנו לאוהבו במתנה, לאחר ימים נצרך המלך לקוץ מתוכה קורות, אמר המלך אעפ"י שהיה שלי ונתתיו לאוהבי לא אקוץ אותם עד שאמלך באוהבי, כך... כשרצה הקב"ה להחריב חמשת כרכים הללו, אמר איני מחריבן אלא מדעתו של אברהם... לפיכך לא החריבן עד שנמלך באברהם, שנאמר וה' אמר המכסה אני מאברהם.

אנו נתקלים במספר מקומות בהפרשתו של אברהם משאר העולם. תחילה ב"לך-לך" - פרישה מהעולם בו גדל, בהמשך במצוות המילה המבדילה בינו ובין המציאות שסביבו, ולבסוף עמד במדרגת "אברהם העברי"- "אברהם מן העבר האחד וכל העולם כולו מן העבר השני"[4]. אולם הבדלתו אינה באה לנתקו. מאח בין האחים, שווה בין שווים, מופרש ומובדל אברהם להיות לאב. התהליך חל במקביל לתפקידו בעולם, בתחילה - "אב-רם" אבי ארם, ולבסוף "אברהם" - אב המון גויים.

כך גם מסביר הרמב"ם במורה נבוכים את עבודתם של אבות האומה:

כי תכלית כונתם (=של האבות) כל ימי חייהם להמציא אומה שתדע השם ותעבדהו, 'כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו'.[5]

מעשה אבות סימן לבנים

הרמב"ן בפירושו לתורה, החל מפרשת "לך לך" ואילך[6], מסביר את סיפורי האבות על פי העקרון של "מעשה אבות סימן לבנים". ניתן לראות שישנה הקבלה ודמיון, בין מעשי האבות למעשי והבנים. חז"ל במדרש כבר עומדים על רעיון זה:

א"ר יהושע דסכנין סימן נתן לו הקב"ה לאברהם שכל מה שאירע לו אירע לבניו.

על פי הרמב"ן ועל פי המבואר, ולאור דברי המדרש מתבאר הסימן שישנו במעשה האבות בצורה משמעותית יותר. "מעשה אבות סימן לבנים" - אין הכוונה כי באופן סתמי מה שקרה לאבות יקרה לבנים. האבות בכל מעשה ומעשה, מעצבים את דמות-זרעם, ומניחים את היסודות של הבנים. ביסוד כל מעשה שעשו האבות, אפילו זה הנראה כשולי ביותר, עומדת כל הזמן המגמה האחת - בניית האומה הישראלית.

התחלה חדשה

המדרש מספר על התמודדותו של אברהם בטרם צאתו מאור כשדים:

הרשעים קרוים מתים בחייהן לפי שהיה אברהם אבינו מפחד ואומר אצא ויהיו מחללין בי שם שמים ואומרים הניח אביו והלך לו לעת זקנתו, אמר ליה הקב"ה לך אני פוטרך מכיבוד אב ואם ואין אני פוטר לאחר מכיבוד אב ואם, ולא עוד אלא שאני מקדים מיתתו ליציאתך, בתחלה 'וימת תרח בחרן' ואח"כ 'ויאמר ה' אל אברם'.[7]

במדרש זה מתחדדת באופן ייחודי דמותו של אברהם כ"אב". הקב"ה מנתק את אברהם מבית אביו בצורה מוחלטת, עד כדי כך שאין עליו כבר ציווי של כבוד הורים. משמעותו של הניתוק הזה מכל קשר למציאות שקדמה לאברהם, מלמדת אותנו שאברהם הוא לא רק בן שמתפקד בעולם גם כאָב. מדרגת "הבן" של אברהם נתבטלה לחלוטין, והוא מצווה להתחיל התחלה חדשה בעולם, אך ורק כאָב.

(המהר"ל[8] מביא את דברי המדרש ומסביר שאברהם מתחיל לבנות מציאות חדשה, שלא נובעת ממה שקדם לה בעולם).

שותפות

ייחודו ואפיונו של אברהם כְּאָב מציבה אותו בעמדה של מעין שותפות עם הקב"ה בבניין המשך האנושות, אב בעליונים ואב בתחתונים.

אם נתבונן, נראה שזו היא המשמעות שעולה מהמשך הפסוקים. לאחר תיאור תפקידו של אברהם כאב, מובא דבר ה' ביחס לאנשי סדום ועמורה:

ויאמר ה' זעקת סדם ועמרה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאד. ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה ואם לא אדעה.

הקב"ה לא רק מודיע לאברהם על מעשיו, הפנייה לאברהם באה כביכול עוד לפני שנתקבלה ההחלטה איך לפעול, כביכול הקב"ה מסתפק. יש כאן ניסוח שמזמין את אברהם להביע את דעתו. על-פי הבנתנו, אברהם הוא מעין שותף לקב"ה, וממילא כבר בשלב בו המציאות "נבחנת מקרוב" - על מנת לקבוע מהן הפעולות הנדרשות, יש לשתף אותו במהלך האלקי.

אחריות על המציאות

ראינו שאברהם מניח בפעולותיו את היסודות לבנין האנושות, כאשר בראש ובראשונה הוא פועל להנחלת ערכיו למשפחה - האומה הישראלית. מובן, אם כן, שהנקודה הבסיסית והמרכזית ביותר שמונחלת הלאה, היא עצם מדרגתו של אברהם, "אב"- השותף ביצירה. כך עלינו לראות את תפקידם של כל בני אברהם, בני הגוי הגדול והעצום שצמח מזרעו. כך נראה להבין את דברי המדרש דלעיל על ההקבלה בין אברהם לבניו. הדוגמא הראשונה שם היא:

בחר באברהם מכל בית אביו שנאמר "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם", ובחר בבניו משבעים אומות שנאמר, "כי עם קדוש אתה לה' אלהיך ובך בחר ה' אלהיך להיות לו לעם סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה".[9]

דברי המדרש נראים תמוהים, שהרי הבחירה בעם ישראל לא באה בנפרד מהבחירה באברהם, שתי הבחירות הן בעצם אחת - באברהם ובזרעו אחריו. צריך להבין, איך ניתן לראות גם בעניין זה שמעשה אברהם הוא סימן לבנים. אלא הביאור הוא כנ"ל:

אומתנו אינה עוד אומה מן המניין, ממש כפי שאבותינו ואברהם בראשם אינם אנשים מן המניין. ישנה כאן מציאות ייחודית, אומה שכל כולה "אבהית" כלפי המציאות. אומה האחראית לכל המתרחש בעולם ושותפה לקב"ה בקידומו ובבנייתו. זו היא המדרגה של עם ישראל, שיונקת מהקישור לאבותיו, אבות האנושות.

ולוואי שנזכה למלא את תפקידנו זה בצורה השלמה ביותר, לפעול בעולם כשותפים פעילים למהלך האלקי. ובזכות זו יתקימו בנו דברי חז"ל במדרש, המשוים בין אברהם לבניו:

מה אברהם יצא הקב"ה ונלחם בשונאיו שנ' (ישעיה מא) מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו יתן לפניו גוים ומלכים ירד יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו, אף כך עתיד הקב"ה לעשות לבניו שנאמר "ויצא ה' ונלחם בגוים ההם כיום הלחמו ביום קרב".[10]

 


* סוכם על-ידי תלמידים.
[1] בראשית י"ח, י"ח-י"ט.
[2] שם י"ז.
[3] בראשית רבה, פרשה מ"ט.
[4] מדרש רבה, פרשת לך-לך, פרשה מ"ב.
[5] מורה נבוכים, חלק ג', פרק נ"א.
[6] מב"ן לבראשית,י"ב, י"ז.
[7] בראשית רבה פרשה ל"ט.
[8] גבורות ה', פרק ה' עמ' ל"ו - "כי יש באברהם דבר שלא תמצא בכל אדם, כי אברהם אינו נקשר ואינו מתיחס אל אביו תרח, כמו שאין ייחוס וקישור האור אל החושך…ומפני כך אמר הקב"ה לך אני פוטר אותך מכיבוד אב, שהרי אברהם מציאות חדש".
[9] תנחומא, פרשת לך-לך, סימן ט'.
 [10]תנחומא, פרשת לך-לך, סימן ט'/

צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 3507

היה הראשון להגיב למאמר זה
RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב למאמרים.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >
מאמרים אחרונים

דף הבית
על הישיבה
מעורבות בקהילה
הישיבה והצבא
צוות הישיבה
על ירוחם
הישיבה התיכונית
צור קשר
חדשות
מאמרים
ספריית שיעורים
שמיניסטים
חיפוש
קישורים
מפת האתר
תרומות

 

 

all rights reserved - Avi Kaliski and David Salzer