חיי שרה - מבחן וסימן - שיחת ליל שבת התשס"ג

icon קישור לגירסת הדפסה

פרשת חיי-שרה התשס"ג, שיחת ליל שבת*

מבחן וסימן

התורה מאריכה בסיפור לקיחת האשה ליצחק וכבר לימדונו חז"ל שיפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים[1], ודברים רבים יש לנו ללמוד ממעשיו של אליעזר עבד אברהם. אך דומה, שאחת הנקודות העומדות במרכז הסיפור, היא הצורה בה בוחר אליעזר ברבקה.

ויאמר, ה' אלקי אדני אברהם הקרה נא לפני היום ועשה חסד עם אדני אברהם. הנה אנכי נצב על עין המים ובנות אנשי העיר יצאת לשאב מים. והיה הנער אשר אמר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם גמליך אשקה אתה הכחת לעבדך ליצחק ובה אדע כי עשית חסד עם אדני.[2]

מבחן אנושי

ההוראות שקיבל אליעזר מאברהם היו כלליות. יודע הוא שאשה כנענית איננה רצויה, ושעליו ללכת אל ארצו-מולדתו של אברהם ומשם לקחת אשה. יודע הוא שעליו להשמר לא להשיב את יצחק שמה, אך על אופיה של האשה, עליו לעמוד בעצמו.

בשנים הרבות בהן שהה בבית אברהם ספג וקלט אליעזר את מדת החסד בעוצמה, ידע שביתו של אברהם בית חסד הוא, ועל כן, בבואו לבחור אשה ליצחק ממשיכו של אברהם, נראה היה בעיניו שבחסד תבחן. יבקש הוא ממנה להשקותו והיה והיא תיענה ואף תשקה את גמליו, ידע הוא כי אשת חסד היא, וראויה היא ליצחק.

אליעזר משתמש בכלים המצויים בידו על מנת לבחור את האשה; מפעיל הוא את הגיונו ואת כושר השיפוט שלו, שאין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות. ולא רק שהמבחן נעשה בכלים אנושיים, גם תוכן המבחן הוא אנושי. אליעזר בוחר לבחון תכונה מאד אנושית ובסיסית, מדה המצופה מכל אדם בריא, מוסרי וראוי - מדת החסד.

הכרעה אלוקית

אך אליעזר לא מסתמך רק על שיפוטו האישי. מבקש הוא מה' שיתן לו סימן - 'והיה הנער אשר…אתה הכחת לעבדך ליצחק'. אליעזר לא מסתפק במבחן האנושי, הוא איננו מוכן להכריע בעצמו, מבקש הוא שה' יעזור. עד היכן שעיניו מגיעות, מתאמץ הוא ומשתדל, אך משם והלאה מצפה הוא ומקוה שה' יוכיח, שה' יכריע, שה' יבחר. אליעזר מתרוצץ בין שני מישורים סותרים; משתדל ככל יכולתו במישור האנושי, אך הוא מודע גם למיגבלותיו, ומבקש שאת מה שאין ביכולתו לבחון - יבחן ה'. משליך הוא את יהבו על הקב"ה, מתבטל הוא להכרעתו, ומייחל שממנו יֵצא הדבר.

תחושת המתח הזאת, בין מה שניתן לבחון בכלים אנושיים לבין מה שאינו נראה לעיניים, אלא מסור ללב, קיימת אצל כל אדם בעומדו מול הכרעות, בהתלבטויות וב"צמתים" בחייו. מצד אחד חש האדם שעליו לעשות כל שביכולתו על מנת שיקבל החלטה נכונה. אך מאידך, כאילו בסתירה לצד הראשון, חש הוא שאין ביכולתו לבחון הכל, מוסר הוא את ההכרעה לרואה ללבב, ומקווה שיסייע בידו.

סתירה או השלמה

אפשר לראות את האדם הפועל כך, כמתרוצץ בין שני מישורים סותרים, אך נראה שלא כך פועל אליעזר. אליעזר אינו חש כלל מתח בין הבחינה שהוא עורך לרבקה לבין הסימן שהוא מבקש מה'. מאמין הוא כי הדברים משלימים זה את זה, מאוחדים. הוא אמנם מבקש שה' ינהיג ויוביל, שה' יוכיח, שיתן סימן, אך הציפיה היא שה' ינהיג דוקא דרך הדברים המוכרים לאליעזר - אלו הניתנים לבחינה על ידו.

מדת החסד של הנערה, תהווה בד בבד עמידה במבחן של אליעזר וסימן מה' שהיא הנערה הראויה ליצחק.

עולם חסד יבנה

מדת החסד היא כאמור מדה פשוטה, בסיסית והגיונית, המצופה מכל אדם בריא ומוסרי. אך בה בעת היא דבר מפתיע ובלתי הגיוני. עולמנו עולם חומרי הוא, מופרד ומחולק, מחוטב ומוגדר. לכל אדם זהות, יחודיות , לכל אחד תכונה שונה ואופי אחר. בעולם שכזה הדבר ההגיוני ביותר הוא להיות אגואיסט. לא מתוך רצון להרע לאחר חלילה, אלא מפני שאני לא אתה ואתה לא אני, ומדוע תשקיע אתה בי, או אשפיע אני עליך?

קיומה של מדת החסד בעולם היא איפוא הפתעה גמורה. כל הנסיונות לתלות את קיומה בכך שהאדם מבין שאם ינהג בחסד כלפי האחר ייטב גם לו, או בהסברים דומים, הם התפלספות תאורטית שאינה מסבירה באמת מנין הדחף הטבעי העמוק כל כך שבאדם להשפיע חסד. שום הסבר למדני לא יוכל להסביר איך בעולם גבולי, חומרי, גשמי, בעל ריבוי הופעות ואופיים - יש לאדם לפתע דחף אדיר לפרוץ, לצאת מד' אמותיו, להשפיע, לתת ולהיטיב; ואף אם רבים אינם מרבים להיטיב בפועל - כולם חשים שזו הדרך הראויה והמוסרית.

אין ספק, כי מקורה של הנטיה הטבעית לחסד היא בה' יתברך. חותם האלוקים שבאדם הוא המימד הבלתי גבולי שבתוכנו, והוא מניע ודוחף לחרוג מהמושגים הפרטיים והאישיים, לפרוץ ולהתרחב - להשפיע חסד.  מבחינתו של ה' יתברך אין כל מחיצות וחילוקים, ובהטביעו את חותמו באדם, הפך האדם החלקי והמוגבל לבעל כוחות השופעים ופורצים את הגדרות והגבולות. כך, ככל שראייתו של האדם תהיה רחבה יותר, כללית יותר, כן ישברו ויפלו עוד מחיצות והוא ישפיע חסד על יותר אנשים.

במדת החסד, באה איפוא לידי ביטוי ביתר עוצמה, העובדה שה' יתברך מנהיג ומוביל את העולם דרך הכלים הפשוטים  והמוכרים לאדם, שכן, אין מנוס מלהבין שמידה זו הפשוטה והבסיסית, מקורה בהנהגת ה' ובחותם שהטביע באדם. והגם שחותמו מתגלה בכל המידות שבאדם, דומה כי אין באף אחת מהן גילוי כל כך ברור של המימד האלוקי, פורץ הגבולות והגדרים, כפי שיש במדת החסד.

אמונה וחסד

אליעזר עבד אברהם פועל מתוך אמונה גדולה ובהירה, שהפעילות האנושית וההנהגה האלוקית אינם שני משורים סותרים שעל האדם להתרוצץ ביניהם ולהשתדל בשניהם. מאמין הוא שהדברים משלימים. החסד שספג בבית אברהם לא היה עניין נוסף בבית אברהם, אברהם איננו איש חסד גדול בצד היותו מאמין. דווקא מפני שאברהם הכיר בבוראו וקלט בעוצמה רבה את הנהגתו, נהג הוא בחסד עם סביבתו. החסד שהשפיע לעולם נבע ישירות מאמונתו והכרתו הברורה באלוקיו.

מתוך תפיסה כזו הולך אליעזר לבחור אשה ליצחק. בעיניו יבחן אם גומלת חסד היא, ומה' יבקש סימן שאשת חסד היא, וכשתבחר רבקה ברור יהיה - שמה' יָצא הדבר.

 


* סוכם על-ידי תלמידים.
[1] בראשית רבה ס', ח'.
[2] בראשית, פרק כג, פסוקים יב - יד.

צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 2816

היה הראשון להגיב למאמר זה
RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב למאמרים.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >
מאמרים אחרונים

דף הבית
על הישיבה
מעורבות בקהילה
הישיבה והצבא
צוות הישיבה
על ירוחם
הישיבה התיכונית
צור קשר
חדשות
מאמרים
ספריית שיעורים
שמיניסטים
חיפוש
קישורים
מפת האתר
תרומות

 

 

all rights reserved - Avi Kaliski and David Salzer