חיי שרה - ימי תמימים - שיחת סעודה שלישית התשס"ו

 

icon קישור לגירסת הדפסה 

פרשת חיי שרה התשס"ו, שיחת סעודה שלישית*

ימי תמימים

דרשו רבותינו:

ויהיו חיי שרה מאה שנה - יודע ה' ימי תמימים ונחלתם לעולם תהיה. כשם שהן תמימים כך שנותם תמימים, בת עשרים כבת שבע לנוי, בת מאה כבת עשרים שנה לחטא.[1]

ובאופן מורחב יותר במדרש הגדול:

וכי מפני מה מונה שנותן של ראשונים מקוטעין, אלא ללמדך שכל יום ויום שקול כנגד הכל. וכן את מוצא  באימנו שרה, מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים, שהיתה בת מאה כבת עשרים בכח, ובת עשרים כבת שבע בצניעות ובטהרה, והיתה בת שבע כבת עשרים בדעת ובת עשרים כבת מאה בצדקות. ללמדך שהמאה שקולה כעשרים וכשבע, והשבע שקולה כעשרים והעשרים כמאה.[2]

רבותינו דורשים את החזרה על המילה "שנה" שבפסוק; כך לפי רש"י[3], ולפי הרמב"ן[4], הדרשה מבוססת על סוף הפסוק, החוזר וכולל את שנות חיי שרה כאחד - "שני חיי שרה". מכל מקום, תמימותם של צדיקים, שלמותם, מתבטאת בכך שלאורך כל ימי חייהם מלוות אותם תכונות חיוביות ומידות מרוממות: נוי ופרישה מן החטא, ובמדרש הגדול - צניעות וטהרה, כוח ודעת וצדקות.

תכונות שונות

למעשה, בחיי האדם קיימים שלבים, שבכל אחד מהם באים לידי ביטוי עוצמתי ומיוחד תכונות ומידות מסוימות. את אותם שלבים אליהם מתייחס המדרש כגילאי שבע, עשרים ומאה, ניתן לזהות עם ילדות האדם, נערותו וזקנותו.

בילדות באות לידי ביטוי צניעות וטהרה; בילד קיים תום מיוחד הנובע מכך שהוא מהווה עדיין מציאות ראשונית, היולית כמעט, שטרם נפגשה עם העולם, על מורכבותו, בעיותיו והמסקנות אליהן הוא מוליך. הילדות היא שלב שבו החיים הם כמעין בועה, כך שאין הם באים במגע עם החוץ, עם רוע ופגיעה, והם נשארים בתומתם ובטהרתם.

הנערות מתייחדת, על פי המדרש, בדעת ובכוח. לעומת הילדות, מאופיינת הנערות בדעת, ביכולת להבדיל בין טוב לרע, לבחור דרך - מתוך הכרת אפשרויות שונות - ולפעול על פיה, ללמוד ולעשות, לבנות סולם ערכים ולהגשים אותו.

לעומת הזקנה, מאופיינת הנערות בכוח. אין זה אומר בהכרח שבזקנה אין באדם כוח ואין הוא פועל, אך ההגעה לשלב הקרוב יותר לסופם של החיים כורכת עימה מודעות לגבוליותם ומגבלותיהם. התבונה שבזקנה ונסיון החיים שהיא נושאת בכנפיה, מובילים בדרך כלל לשינוי בעוצמת הפעולות ולדעיכה בלהט המלווה את עשיית הנעורים. המדרש מייחס לזקנה את הצדקות, ונראה שבכך הוא רוצה לכלול אף את התבונה ונסיון החיים המובילים אל הצדקות.

העצמת היחודיות

אם כן, במהלך חייו עובר האדם שלבים של ילדות, נערות וזקנה, אשר לכל אחד מהם מאפיינים יחודיים לו. בשרה, וכמותה בצדיקים נוספים, מופיעה תמימות-שלמות מיוחדת, המאפשרת להם לחיות את תום הילדות, דעת הנערות וכוחה ואת צדקות הזקנות במשך כל חייהם. כבר בגיל שבע, יש לשרה את היכולת להבדיל בין טוב לרע, את הכוח לפעול ולהגשים מתוך בחירה; כבר בגיל עשרים מנחה אותה הצדקות, המופיעה בדרך כלל רק בזקנה; וגם באחרית ימיה מלווים אותה התום והטהרה המתייחדים בדרך כלל לילדים.

לכאורה, כמה טוב היה לו יכולנו כולנו לאחד בקרבנו את התכונות של שלבי החיים השונים ולפעול לאורן בכל שנותינו כצדיקים. אלא, שהדבר אינו פשוט כלל ועיקר. פיקחותו של קהלת, לו היתה ידועה לילד, היתה שוללת ממנו את היחס התמים והטהור אל העולם הסובב אותו, והיתה נוטלת מן הנער את הלהט שבו הוא פועל, בונה ומגשים את אמונותיו ואת הערכים בהם בחר. מלבד אצל צדיקים יחידים, מכחישות תכונות אופי של דור אחד את אלה של הדור האחר. הכלליות המאחדת היא נחלתם של תמימים, יחידי סגולה המסוגלים לאחוז בזה בכוח ובעוצמה, וגם מזה לא להניח את ידם. אך אצל רוב האנשים, היא עלולה לבוא על חשבון עוצמתה של כל תכונה ותכונה.

העשרה הדדית

עבורנו יכולה לבוא ההשלמה, התמימות שבהקרנה ההדדית של תכונות הזקנה, הנערות והילדות, על ידי שיח בין-דורי, על ידי ישיבה משותפת של זקנים, נערים וילדים, הנכונים להקשבה וללימוד זה מזה, לקבלת המאפיין המייחד את בן הדור האחר והעשרת החיים הפרטיים באמצעותו.

תכונות הטהרה והצניעות, הדעת, הכוח והצדקות, אינן בהכרח נחלתם של בני דורות שונים, ילדים, נערים וזקנים, באופן מוחלט; ניתן למצוא אנשים שונים הניחנים בתכונות אלו. מצויים בינינו "זקנים" בגיל הנעורים, הפועלים מתוך השקפה של מודעות למגבלות האדם והחיים וכמלומדי נסיונות בעלי תבונה רבה; בדומה, יש בינינו "ילדים", שגם בגיל שיבה ניתן לראות בהם את התום והטהרה בהם הם חיים, את יכולתם להתנתק ממורכבות החיים, מבעיות המציאות ומהשלילה שהיא מכילה, ולפעול מתוך אותה בחינה של מפגש ראשוני וטהור עם כל אחד, בכל מצב.

קבלה של בני דורות שונים זה מזה, ושל בעלי תכונות שונים זה מזה, העשרה הדדית שבאה מתוך הקשבה אמיתית, יכולה להביא אותנו לידי השלמות והתמימות, נחלתם של שרה אימנו ושאר הצדיקים.

 


* סוכם על-ידי תלמידים.
[1] בראשית רבה, פרשה נ"ח, א'.
[2] מדרש הגדול, פרשה כ"ג, א', עמ' שס"ז.
[3] בראשית פרק כ"ג, פסוק א'.
[4] שם.

צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 3051

היה הראשון להגיב למאמר זה
RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב למאמרים.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >
מאמרים אחרונים

דף הבית
על הישיבה
מעורבות בקהילה
הישיבה והצבא
צוות הישיבה
על ירוחם
הישיבה התיכונית
צור קשר
חדשות
מאמרים
ספריית שיעורים
שמיניסטים
חיפוש
קישורים
מפת האתר
תרומות

 

 

all rights reserved - Avi Kaliski and David Salzer