חיי שרה - הכל צריכים לחסד - שיחת סעודה שלישית התשס"ב

icon קישור לגירסת הדפסה 

פרשת חיי-שרה התשס"ב, שיחת סעודה שלישית*

הכל צריכים לחסד

ר' חגי בשם ר' יצחק אומר הכל צריכין לחסד, אפילו אברהם שהחסד מתגלגל בעולם בשבילו נצרך לחסד, שנאמר ועשה חסד עם אדוני אברהם... [1]

 

חז"ל אומרים שאין אדם שאינו זקוק לחסד, אפילו אדם שנמצא במציאות של נתינה מתמדת כאברהם אבינו, גם הוא זקוק לחסד. יותר מכך - אברהם אינו רק אדם שעיקר עניינו הוא עשיית חסד, שהקים עמוד של חסד, אלא הוא זה "שהחסד מתגלגל בעולם בשבילו", דהיינו הוא הגורם להתגלות ההופעה של חסד מצד ה' בעולם, ואפילו הוא זקוק לחסד. מה משמעות הדברים?

גאוות הנותן

נראה, שראוי וכדאי שגם אדם העושה חסד יהיה בצד המקבל, ויזדקק בעצמו לחסד. במובן הפשוט, אם זה לא היה כך, עלולות היו להיווצר תחושות של גאווה. אדם עלול להרגיש שהוא מקור בלתי נלאה שרק נותן ונותן ולעולם אינו זקוק לאחרים; אולי הוא אפילו חש שאינו זקוק לנתינה מצד הקב"ה. בוודאי אדם שהוא נותן כל-כך הרבה כמו אברהם, עלולה תחושה זו לעלות בו בקלות רבה. תחושה כזאת תלווה את האדם כל הזמן, אפילו ברגעים שהוא לא נותן בפועל, הוא כל-כך גאה על מעשיו שזה ממלא אותו בכל צעד ושעל.

להבין את המצוקה

מעבר לכך, נראה שכאשר אדם שעושה חסד ואינו זקוק בעצמו לחסד, יהיה משהו פגום במעשה החסד עצמו. אדם שלא מבין מהי המשמעות האמיתית של להיות נזקק, של להיות חסר, לא יוכל להבין את הצורך אצל המקבל, וממילא לא יוכל לעשות מעשה אמיתי של חסד. מבחינה חיצונית תהיה זו נתינה שאולי תשלים חסרון כזה או אחר, אבל מהותית לא יהיה זה חסד אמיתי. חסד הוא ההיענות לצורך האדם על כל המשתמע מכך, ולא רק השלמה חיצונית של חסרונותיו. יתכנו גם מצבים בהם יהיה נדמה לו שהוא נותן אבל נתינה כזו שלא נובעת מהזדהות אמיתית עם מצבו של המקבל יכולה לפעמים אפילו לגרום לנזק.

לשני ההסברים שבוארו עד כה, נדמה שאולי עדיף היה שאדם לא יזדקק לחסד, אולם על מנת שהחסד עצמו יהיה שלם - ללא יוהרה ומתוך קליטה אמיתית מה באמת מצוקת המקבל, ראוי שעושה החסד יהיה זקוק בעצמו לחסד.

כל אחד נזקק

אולם, נדמה שהעניין בכך שהנותן בעצמו יהיה מקבל איננו רק לתועלת הנתינה. בעומק, לדברי המדרש משמעות מקיפה יותר. הסיבה שגם אדם שעושה חסד זקוק בעצמו לחסד היא, שבעצם אין אדם שבאמת אינו זקוק לחסד. אין בעולם הזה דבר שהינו רק בעל יכולות נתינה ואינו זקוק בעצמו לקבלה. המציאות בנויה באופן כזה שכל דבר, כל אדם, תלוי באופן זה או אחר בקבלה מגורמים אחרים, ובראשם כמובן הקבלה הקב"ה.

יש מקרים בהם ברור לאדם שהוא אינו יכול להסתדר ללא מציאות חברתית שתשלים את צרכיו. אדם אינו יכול לדאוג לקיומו לבדו, וגם אם אינו נזקק ישירות לחסד מצד זולתו, עדיין כל החברה בנויה על יסוד ההשלמה ההדדית, על יסוד החסד. מציאות החסד בעולם אינה תופעה בדיעבד שעניינה הוא עזרה למסכני העולם, החסד בעולם הוא דבר מהותי, שורשי, שעליו מתבסס כל הקיום בעולם.

גם באברהם אנחנו מוצאים שנזקק לחסד מצד אליעזר, המתפלל לחסדי ה' "ויאמר ה' אלקי אדוני אברהם... ועשה חסד עם אדוני"[2]. יתרה מזאת, על מנת שיצליח אליעזר את שליחותו של אברהם הוא נזקק לחסדו של לבן, כפי שמשתקף בדברי אליעזר למשפחת רבקה: "ועתה אם ישכם עושים חסד ואמת את אדוני"[3]. דהיינו, האדם שמהווה את הביטוי לעשיית החסד במציאות, מתברר שגם הוא זקוק לחסד. משמע, שהצורך בחסד הוא צורך קיומי לעולם; יש להכיר בכך שהמציאות מושתתת על התלות של איש ברעהו, וממילא על יסוד החסד.

חסדי ה'

אם נתבונן, נחשוף קומה נוספת בדברים האמורים. התלות הקיומית הטבועה בעולם, בין אדם לחברו, היא בעצם ההכרה בתלות ההוויה כולה בה' יתברך. באמת ישנו מקור אחד המשפיע חסדים אינסופיים לכל המציאות. כפי שכתוב "עולם חסד יבנה". בדרך כלל מייחסים אמירה זו לבריאת העולם על ידי הקב"ה. מעשה בריאת העולם היה השפעת חסדו של הקב"ה ללא כל סיבה, וזהו החסד הגדול שממנו נבנה העולם. אך על פי דברינו עולה שלאמירה זו יש משמעות הרבה יותר מקיפה, תמידית. אין קיום לעולם ללא חסד, כל קיום העולם מושתת על החסד הקבוע שהשי"ת משפיע כל רגע לעולם כולו, ושמופיע גם על-ידי מידת החסד שהקב"ה הטביע בתוכנו, שגילוייה בחברה הכרחיים לקיומה.

עולם חסד יבנה

חז"ל אומרים במדרש[4]:

"כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה וחסדי מאיתך לא ימוש". ר' יהודה בר חנן בשם ר' ברכיה אומר: אם ראית זכות אבות שמטה וזכות אמהות שנתמוטטה, הִדבק בגמילות חסדים, שנאמר: "כי ההרים ימושו" זהו זכות אבות "וגבעות תמוטינה" אלו אמהות "וחסדי מאיתך לא ימוש".

חז"ל לא אומרים לנו שאם מטה זכות אבות אין לנו על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמיים, אלא אומרים לנו לעסוק בגמילת חסדים. זאת אומרת שהתפיסה היא שגמילות חסדים היא דבר שקיום העולם תלוי בו ובעבורו העולם יינצל.

 

על האדם להכיר כי הכל בא מחסדו של השי"ת. מתוך מודעות כזאת עליו לגשת גם למעשי הנתינה שהוא עצמו עושה. לא מתוך יוהרה שהוא בעל הכוחות ומשפיע לנזקק, אלא הוא חלק מאותו שפע אלקי הזורם דרכו, ומכוחו הוא פועל ונותן, ומקיים בגופו "עולם חסד יבנה".

 


* סוכם על-ידי תלמידים.
[1] מדרש רבה פרשה ס'.
[2] בראשית כד', יב'.
[3] בראשית כד', מט'.
[4] ויקרא רבה פרשה ל"ו.

צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 2890

היה הראשון להגיב למאמר זה
RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב למאמרים.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >
מאמרים אחרונים

דף הבית
על הישיבה
מעורבות בקהילה
הישיבה והצבא
צוות הישיבה
על ירוחם
הישיבה התיכונית
צור קשר
חדשות
מאמרים
ספריית שיעורים
שמיניסטים
חיפוש
קישורים
מפת האתר
תרומות

 

 

all rights reserved - Avi Kaliski and David Salzer