חיי שרה - יצחק אבינו - שיחת סעודה שלישית התשס"א

icon קישור לגירסת הדפסה 

פרשת חיי-שרה התשס"א, שיחת סעודה שלישית*

יצחק אבינו

אברהם יצחק ויעקב

פרשתנו הינה מעבר בין הפרשות העוסקות באברהם לפרשות העוסקות ביעקב. אנו נפגשים במהלך הפרשות הבאות בדמותו של האב השלישי ומעמיקים את ההתבוננות בה לאחר שנפגשנו באב הראשון. אולם, דמותו של יצחק אבינו מוזכרת אך בקושי בפרשות במעין הבלעה מסוימת.

אברהם - חייו בבחינת "לך-לך". כל הזמן בתנועה. עולה לארץ תוך התנתקות מהעבר ופריצה לחיים חדשים, הופעה חדשה לחלוטין בעולם. הוא מתנסה בעשרה נסיונות, נלחם במלכים וכד'.

יעקב - חייו אף הם גדושים במאורעות. יורד לגלות, מתמודד עם לבן ועובר תלאות והתמודדויות רבות.

יצחק לעומתם - חייו נראים מאוד פּסיביים, בבחינת 'עולה תמימה'. אינו יוצא מארץ ישראל, מקובע במקומו. נראה לכאורה שרק ממשיך דרכו של אברהם.

הדברים משתקפים בתפילות שתיקנו האבות[1]:

אברהם תיקן את תפילת שחרית. תפילת השחר זמנה עם המעבר מהחושך לאור. ישנה כאן פעולה משמעותית, התנתקות מהגלות ועלייה לארץ ישראל, מחיים חשוכים אל עבר חיים מלאי אור. כך גם משמע מהמילה "עמידה" שממנה נלמד שאברהם תיקן שחרית. "עמידה" - קימה, זקיפות קומה, פעילות והתחדשות.

יעקב תיקן את תפילת ערבית. לנו נדמה שהלילה הוא רק חתימת זמן מסוים, סוף האור, סוף היום. אולם בעצם הלילה הוא זמן בפני עצמו - זמן של חושך. תקופה של גלות והסתרה. לפיכך, יעקב פועל את הפעולות הנזקקות לתקופה שכזו. כך גם תפילת ערבית הנלמדת מהמילה "ויפגע" מעידה על פעילות ועשייה אקטיבית.

יצחק לעומתם תיקן את תפילת מנחה. מנחה משמעותה מנוחה (כפי שמעידה מנחה של שבת - "מנוחת אהבה ונדבה וכו'"). מופיע כאן ממד של פּסיביות ביחס לחיים. כך גם המילה "לשוח" ממנה נלמד שיצחק תיקן את תפילת מנחה, מעידה על משהו הרבה יותר נינוח, שיחה פשוטה, ובהתאמה, זמן מנחה הוא זמן שהשמש עומדת ברום השמים, כביכול באמצע של הופעת האור. איננו נפגשים עם ההתחדשות שמצאנו בשני האבות האחרים, ולפיכך דמותו של יצחק אבינו ומהותה לוטה מעט בערפל.

בחירת רבקה

הדברים יכולים להתחדד לאור פרשיית בחירת אישה ליצחק, שליחת אליעזר אל חרן להבאת רבקה. אברהם מבקש מאליעזר שיביא אישה דווקא משם, המציאות הנוכחית בארץ ישראל אינה מאפשרת לקיחת אישה מכאן. אישה שצריכה להיכנס אל בית אברהם צריכה להתאים לדברים הגדולים שהופיע אברהם בעולם, ודברים אלו אינם קיימים אצל בנות הסביבה. צריך להביא דווקא מחרן. אולם, אם אכן שם כל-כך טוב, "אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי אל הארץ הזאת ההשב אשיב את בנך אל הארץ אשר יצאת משם"? אליעזר מציע הצעה מאוד הגיונית, להחזיר את יצחק לשם על מנת להשתקע. לזאת אברהם לא מסכים בשום פנים. אברהם הצטווה להתנתק, "לך-לך מארצך וממולדתך ומבית אביך", לכן לא יעלה על הדעת שום חיבור מחודש לשם ולפיכך בשום אופן לא יושב יצחק לחרן. הפתרון היחידי - לקחת משם אישה ולהביאה לכאן.

לנו נראה בפשטות כי יש רק שתי אפשרויות לתפיסת הקשר בין אברהם למולדתו:

אפשרות ראשונה היא שהעולם ממנו יצא אברהם הוא כל-כך נורא שצריך ממנו ניתוק מוחלט, ללא שום מגע. כפי שמופיע במדרש אודות מות תרח, המבטא את הניתוק המוחלט בין אברהם לתרח כך שאפילו לא חלה על אברהם מצות כיבוד הורים[2]. לפי אפשרות זאת יש למחוק את העבר ואין מה לחפש שם אישה או כל קשר אחר.

אפשרות אחרת היא כי "שם", באותו עולם על כל משמעותו ישנם צדדים חיוביים, ולפיכך אפשר לחזור אליו. אפשר להחזיר את יצחק אל אותו עולם, שיתחתן וישתקע. כמובן יש להיזהר מהשלילה הקיימת שם ולא ליפול אליה, אבל אין בעיה מהותית לחיות שם.

אברהם דורש דבר אחר לחלוטין מעבדו, צורת התיחסות שלישית- אמנם ללכת לשם אך להביא את רבקה לכאן.

חרן

יש להבין - מדוע האישה ליצחק חייבת להגיע דווקא מחרן? מה כל-כך מיוחד שם?

החזרה לחרן היא חזרה לנקודת הראשית של אברהם. על-אף החסרונות הרבים הקיימים שם (שהצריכו את הניתוק החד), יש שם נקודות חיוביות, אל לנו לשכוח כי שם צמח איש החסד הגדול. גם אברהם מכיר בכך והראיה שרוצה אשה לבנו דווקא משם. אולם, גם הניתוק שעשה היה משמעותי ובבחינת התחלה מחודשת. אברהם איש החסד, מעוניין להכניס אשת חסד לביתו, וגרעין של אותו חסד נמצא במשפחתו שבחרן. אולם, אי-אפשר לגדול בחרן יש להביא את אותו גרעין ולגדל אותו בקומת חיים אחרת, קומת חיים ישראלית. יש שם אי אלו נקודות חיוביות אך הפער העצום נשאר, לפיכך - חייבים לשלוף את רבקה משם ולתת לה "לצמוח" בבית אברהם.

שתי קומות

כל אדם במישור האישי המשפחתי ואולי אפילו הלאומי עובר תהליך דומה לתהליך שעבר אברהם. התנתקות מעולם קודם, טבעי, ברמת חיים מסוימת, לקומת חיים הרבה יותר גבוה. הדבר נכון גם ביחס לעולם כולו, עולם של טבע ברמה נמוכה עד להופעת תורה והקפצת כל ההוויה לקומת חיים גבוהה בהרבה, קומת חיים אלקית. לאחר המעבר החד הזה, כביכול עומדות שתי אפשרויות בפני האדם איך להתיחס אל העולם הקודם: או לשכוח ולמחוק את עברו או הישארות ברמת החיים הקודמת רק עם עוד תשומת לב וזהירות שלא ליפול.

מהתהליך העובר על רבקה, אשת יצחק, מסתבר שישנה התייחסות אחרת. מסתבר שיש יסוד של טוב גם באותו עבר שממנו התנתקנו, אולם הוא בבחינת גרעין. יש לשולפו ולקבעו בתוך החיים החדשים. ראשית, צריכה להופיע ההתנתקות והמעבר לחיים חדשים - בחינת אברהם, אחר כך יש לחבר את שתי הקומות, את העולם הקודם לעולם החדש - בחינת יצחק.

לא רק כפריצות והתנתקויות, גם לא השתקעות בתוך המושגים הישנים, אלא קיבוע היסודות בחיים עצמם, לקיחת יסודות חיוביים מהעבר והצמחתן בחיים החדשים, להמשיך את הפריצה שהרימה לקומת חיים אחרת ולקבעה בחיים בפועל.

 אחר-כך יופיע יעקב וכל הסתבכותו בגלות, ולאורך ההיסטוריה תופענה גלויות ומחשכים רבים.

דווקא מדרגתו של יצחק, המעמיקה ומשרישה את העוצמות בתוך החיים, היא זו שתתן את הכֹח ליעקב לעמוד מול כל סיבוכי הגלות.

 

רק מתוך השרשת והעמקת העוצמות באופן יסודי והמשכתן בתוך החיים, יתקבעו אותן ההארות בתוך החיים, ומתוך כך יוכלו הדורות הבאים לדלות כוחות להתמודד עם כל המחשכים!

 


* סוכם על-ידי תלמידים.
[1] ברכות כ"ו עמ' ב'.
[2] בראשית רבה, פרשה מ"ט ועיין שיחת הרב לפרשת וירא.

צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 4012

היה הראשון להגיב למאמר זה
RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב למאמרים.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >
מאמרים אחרונים

דף הבית
על הישיבה
מעורבות בקהילה
הישיבה והצבא
צוות הישיבה
על ירוחם
הישיבה התיכונית
צור קשר
חדשות
מאמרים
ספריית שיעורים
שמיניסטים
חיפוש
קישורים
מפת האתר
תרומות

 

 

all rights reserved - Avi Kaliski and David Salzer