תולדות - ויאהב יצחק את עשו - שיחת ליל שבת התשס"ג

icon קישור לגירסת הדפסה 

פרשת תולדות התשס"ג, שיחת ליל שבת*

ויאהב יצחק את עשו

ויגדלו הנערים ויהי עשו איש ידע ציד איש שדה ויעקב איש תם ישב אהלים. ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ורבקה אהבת את יעקב.[1]

איש ציד, איש שדה

אהבתו של יצחק לעשו כי ציד בפיו, ביחוד לאור הפער האיכותי שיש בין עשו ליעקב, מתמיהה. מה ראה יצחק בעשו איש הציד, על פני יעקב האיש התם, יושב האוהלים?

כבר עמדו רבים על שאלה זו. יש שפירשו שיצחק ראה בעשו כוחות פנימיים למרות ההופעה החיצונית המטעה, ויש שפירשו שיצחק נטה לאהבת עשו דוקא מתוך היותו איש ציד (מהם, יש שהבינו שיצחק ראה בבניו שני כוחות נפרדים, מפוצלים, ורצה שכל אחד מהם יביא את יחודו לידי ביטוי, ויש שפירשו שראה הוא בבניו שני כוחות שצריכים לפעול יחד, בשילוב. אך את העובדה שעשו נשא חן בעיני יצחק אביו, את העובדה שיצחק רצה לקרב את עשו ולברכו, תלו ביחודיותו של עשו כאיש ציד, איש שדה).

יחודו של עשו

עשו הוא איש מעשה, איש טבעי. עוסק הוא בציד, יוצא לשדה. חי הוא את הטבע, את עולם המעשה בעוצמות אדירות, ויצחק, שרואה את כל זאת, רואה בעשו כח שיכול להוות הופעה שלמה של הקב"ה, הופעה, שמבחינות מסוימות, גדולה יותר מזו המתבטאת באיש התם יושב האוהלים. על כן, חפץ הוא לברכו. אין הוא מתכוון לתת לו את ברכת אברהם, ברכת הזרע והארץ, ברכה אחרת שומר הוא בשבילו, ברכה העוסקת בחומרי, בגשמי. יודע יצחק גם יודע שעשו לא יהיה איש תם ויושב אוהלים, מכיר הוא היטב את בנו, מכיר את עולמו המעשי המנותק ממחשבה ורוח, אך סבור הוא שעשו, דווקא בשל היותו איש טבע, איש שדה, יכול להביא לידי ביטוי עומק יחודי של ההופעה האלוקית בעולם.

על מנת להבין את הדברים, עלינו לעיין בברכות עצמן...

ויתן לך הא-להים

בברכה שתכנן יצחק לתת לעשו נאמר -

ויתן לך הא-להים מטל השמים ומשמני הארץ ורב דגן ותירש.[2]

ובברכה  בה נתברך עשו בפועל נאמר -

הנה משמני הארץ יהיה מושבך ומטל השמים מעל.[3]

בזו ובזו יש שמן, בזו ובזו יש טל. מהו אם-כן ההבדל[4]?

נראה כי הבדל גדול יש בין שתי הברכות. בברכה שחשב יצחק לברך את עשו נאמר - "ויתן לך האלקים",  ובברכה שנתן לו לבסוף לא מוזכר שם אלוקים. מתוך ההבדל הזה, ניתן לעמוד על מחשבתו של יצחק ברצותו לברך את עשו. טבעיותו ומעשיותו העוצמתיים של עשו, גרמו לו ליצחק לחשוב שהשפע שעובר דרכו - שמני הארץ, טל השמים, הדגן והתירוש - יכולים להוות ביטוי לשפע האלוקי באופן עמוק ומוחלט. אין הוא מברכו שיכיר בכך שהשפע שיש לו הוא שפע אלוקי, אלא שפשוט יהיה שיקוף של אותו שפע; שחייו הטבעיים והמעשיים יהוו ביטוי להשפעה האלוקית; שהשפע הטבעי שיש לו, יהיה חתום בחותם אלוקי מוחלט ושלם.

שמים וארץ

בשירת האזינו, מעיד משה בישראל את השמים והארץ, ודורשים חז"ל שצריכים ישראל להסתכל בשמים ובארץ, שלא שינו את דרכם ומידתם, וללמוד מהם לעשות רצון קונם[5]. והדברים תמוהים, וכי שמים וארץ בחירה יש להם? מה הפלא בכך שלא שינו את דרכם? כל עולם הטבע נברא חוקי וקבוע ואין בכוחו להתנגד לרצון קונו, וכיצד איפוא תשמש הופעה זו דוגמה לאדם, שמתיחד ביכולתו לבחור לעשות כרצונו?

נראה, שאם נסתכל על הטבע כדבר שנברא בעבר וממשיך להתנהל בחוקיות קבועה מאז, אכן לא יובנו דברי חז"ל. אך אם נתבונן על הטבע כדבר שמקבל את חיותו כל רגע ורגע מאת ה' יתברך, כדבר שמהווה כל הזמן ביטוי לשפע אלוקי שלם ומוחלט, שפע שלא תלוי בשום דבר, שפע לא בחירי, נוכל להבין את מדרשם ז"ל:

עם ישראל נדרש להסתכל בשמים ובארץ, להתבונן בחותם האלוקי העמוק הטבוע בהם, לראות כיצד הם מהווים ביטוי שלם ומוחלט של השפע האלוקי - וללמוד מהם. אמנם האדם הוא בריה שאיננה מבטאת באופן פשוט ומוחלט את השפע האלוקי. לאדם כח לבחור, יכול הוא לעמוד מנגד להופעה האלוקית, אך הציפיה מישראל היא שיהוו ביטוי מלא ושלם להופעה האלוקית, ממש כמו העולם הטבעי.

נראה, כי גם ברמות יותר פנימיות במציאות, קיימים שני הרבדים הללו - הרובד הבחירי, והרובד הטבעי הפשוט. ישנה התנהלות רוחנית שנובעת מתוך לימוד, בירור וליבון. בהתנהלות זו, האדם מתקדם מבחירה ומגיע בעצמו להשגות גבוהות ועמוקות. וישנה התנהלות רוחנית סגולית, פשוטה, טבעית, המבטאת באופן עמוק ומוחלט את ההופעה האלוקית.

בין איש הציד ליושב האהלים

יצחק, בראותו את עוצמותיו המעשיות של עשו, את חיבורו לטבע, רוצה לקרבו, לברכו. מאמין הוא שעשו יכול להוות אדם שיבטא באופן עמוק את השפע האלוקי המוחלט. יושב האוהלים, אמנם מגיע להשגות גבוהות יותר, אך הוא ביטוי של משהו בחירי - בעצמו הגיע להשגות אלה, בכוחו דן, מבחירתו ליבן ובירר. אין הוא משקף באופן פשוט ומלא את השיפעה האלוקית. דווקא איש הציד והשדה, האיש הטבעי, הפשוט, איש המעשה, שלא דן ולא ליבן ובירר, ואולי אף לא התלבט, הוא שיכול לשקף בעוצמה את החותם האלוקי במציאות, הוא שיכול לבטא הופעה יותר מוחלטת, יותר שלמה ואף יותר תמימה של ה' יתברך.

וישב יצחק ויחפר

מקובל לצייר את יצחק כאיש פאסיבי. ציור זה, מתחדד על רקע אברהם אביו שגילה את האלוקות, פרץ דרך חדשה ולחם כל חייו על מנת להפיצה.

יצחק אמנם איננו פורץ דרך, אך הוא מלא בעשיה. כל חייו עמל הוא לשמר את הדרך שפרץ אביו. כך, שב הוא וחופר את בארות המים שחפר אביו ופלישתים סיתמום. פועל הוא בטבע על מנת לקבע, להשריש ולהעמיק את האמונות של אביו בחיים הטבעיים, המלאים. הוא יוצא לשדה, חופר בשדה, זורע בשדה - הכל מתוך נסיון להפוך את אמונתו והשגותיו של אביו לדבר המופיע בחיים בצורה טבעית, עמוקה ושלמה.

ההבדל - בהכרה

כאמור, התקוות שתלה יצחק בעשו, נתבדו. יעקב הוא שמקבל את הברכה, ומשמעות הדבר היא שבית יעקב הוא שמופקד להביא לידי ביטוי גם את החיים המעשיים והטבעיים, שיהוו שיקוף מוחלט של החותם האלוקי במציאות. עשו, הוא אומנם בעל עוצמות עשיה אדירות, אך שקוע באופן עמוק בעולם המעשה; מנותק מהמציאות העליונה; לא מסוגל להכיר במקור החיים של המציאות הטבעית התחתונה. לכן עולם המעשה שיבנה, לא מתאים להוות נדבך בבית יעקב.

עולם המעשה של בית יעקב חייב להבנות מתוך הבית, שם תתעצם ההכרה במקור ההויה, והבנת תפקידה ומשמעותה של המציאות הנמוכה, ושם יבנו חיים מעשיים שמתנהלים בטבעיות מוחלטת באופן הראוי והנכון, והאופי המתוקן והעליון של החיים יופיע בזרימה שוטפת טבעית. חיי מעשה כאלו, יתנהלו בודאי אחרת מחיי מעשה של כלל האנושות, אך לא בכך טמון ההבדל הגדול. גם אם חיי המעשה של בית יעקב, ירַאו לעיתים זהים לחלוטין לחיי המעשה של עשו, ההבדל בהכרות שמתוכן יבנה עולם המעשה, וההבדל במטרות שלשמן יבנה, הופכים את חיי המעשה של בית יעקב לשונים בתכלית  מחיי המעשה של עשו.

כך, יכולים אנו לראות פעמים רבות, אנשים המתהלכים בעולם 'שלובי זרוע'; הולכים לאותם מקומות ועושים את אותם מעשים, אך לא הרי הליכתו ומעשיו של זה כהרי הליכתו ומעשיו של זה, שפועלים הם מתוך הכרות ותובנות סותרות, עמלים הם למען מטרות הפוכות, והפער שבין ההכרות, הופך את פעולותיהם לשונות בתכלית.[6]

בצד תפקידו כאיש תם יושב אוהלים, ומתוכו, נדרש בית ישראל להוות גם איש ציד, איש שדה. השילוב בין שני הדברים, יהווה קומה אחת שלימה, שתאפשר את הפצת שם ה' במציאות כולה.

 


* סוכם על-ידי תלמידים.
[1]בראשית פרק כה, פסוקים כז-כח.
[2]שם פרק כז, פסוק כח.
[3]שם פסוק לט.
[4]אמנם, בהמשכן של הברכות ישנם הבדלים, אך בנקודה זו נראה שאין הבדל משמעותי.
[5]ראה מדרש הגדול פרשת האזינו אות א.
[6] הדברים האחרונים התחדדו בעונג שבת עם הרב.

צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 3742

היה הראשון להגיב למאמר זה
RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב למאמרים.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >
מאמרים אחרונים

דף הבית
על הישיבה
מעורבות בקהילה
הישיבה והצבא
צוות הישיבה
על ירוחם
הישיבה התיכונית
צור קשר
חדשות
מאמרים
ספריית שיעורים
שמיניסטים
חיפוש
קישורים
מפת האתר
תרומות

 

 

all rights reserved - Avi Kaliski and David Salzer