ויצא - והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו - שיחת סעודה שלישית התשס"א

icon קישור לגרסת הדפסה 

פרשת ויצא התשס"א, שיחת סעודה שלישית*

והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו

פרשנויות רבות ניתנו לחלום יעקב. באופן כללי ניתן לומר כי כל הפרשנויות מבהירות כי החלום בא לגלות את ההשקפה האמיתית על המציאות. בדרך כלל נתפס כי המציאות האמיתית היא זו הנגלית לנגד עינינו. המעשים וההתרחשיות על פני הארץ הם בעצם ההוויה. על-פי החלום מתבאר, כי ישנה למציאות ציר נוסף. מעבר לציר האופקי-ארצי הנגלה, ישנו ציר אנכי, משמיים לארץ, המחבר עליונים לתחתונים. יתירה מכך, מסתבר שלא רק שקיים עוד ציר, אלא זהו הציר המרכזי, זהו הציר שסביבו סובבת ההוויה כולה.

כך מצינו ברמב"ן:

הראהו בחלום הנבואה כי כל הנעשה בארץ נעשה על ידי המלאכים והכל בגזרת עליון עליהם, כי מלאכי אלהים אשר שלח ה' להתהלך בארץ לא יעשו קטנה או גדולה עד שובם להתיצב על אדון כלהארץ לאמר לפניו התהלכנו בארץ והנה יושבת בשלוה או מלאה חרב ודם, והוא יצוה עליהם לשוב לרדת בארץ ולעשות דברו.[1]

הכל מונהג משמיים, אין דבר הנעשה במציאות הנגלית, שאיננו מוכוון ומושגח על-ידי ה'.

אולם, אם הכל הינו שפע אלקי היורד ממרומים לתחתונים, מדוע "מלאכי אלקים עולים ויורדים בו" דווקא בסדר הזה? על-פי ההבנה כי הכל מגיע ממרום היו צריכים קודם לרדת המלאכים מלמעלה ורק אז לשוב, לעלות חזרה.

רש"י מתבקש לשאלה זו, וכך מתרצה:

עולים תחלה ואחר כך יורדים, מלאכים שליווהו בארץ אין יוצאים חוצה לארץ ועלו לרקיע, וירדו מלאכי חוצה לארץ ללותו.[2]

ההנהגה מוחלפת, הנהגת ארץ-ישראל מפסיקה, מלאכי ארץ-ישראל עולים ומלאכי חוץ-לארץ יורדים. רש"י מתרץ תירוץ מקומי לחלום יעקב. אולם, באופן כללי תירוצו משקף את אותה תמונה שצייר הרמב"ן - הכל בגזרת ובהשגחת ה'.

האברבנאל[3] מבאר את הדברים באופן מעט שונה. בביאורו המפורט לחלום, את ענין העלייה והירידה הוא מסביר כעניינה של התפילה. התפילה בוקעת מהתחתונים, העומדים ומבקשים, זאת המשמעות של עליית המלאכים. רק אחר-כך, כמענה, ישנה השפעת שפע אלקי ממרום - אלו המלאכים היורדים. ניתן להרחיב את הרעיון מעבר לתפילה עצמה. כל עשיות האדם בעולם הזה, יוצרות וגוררת תגובה מההשגחה האלקית. יוצא איפה, שבאופן מסויים התחתונים הם מנהיגים את העולם, על-פי מעשיהם יושפע או חלילה לא יושפע השפע האלקי.

באופן שונה צועד גם הרמב"ם:

...על הסולם אשר קצהו האחד בשמים וקצהו השני בארץ. ובו מטפס ועולה כל מי שעולה עד שישיג מי שעליו... וכמה מחוכם אמרו "עולים ויורדים", העליה לפני הירידה, כי אחר העליה וההגעה למעלות מסויימות בסולם, תהיה הירידה במה שנאצל עליו מן המצווה להנהגת אנשי הארץ ולימודם אשר על זה מכנה ירידתם...[4]

אין מדובר רק על שפע כללי הבא כמענה לפועלו של האדם. האדם עצמו, הוא המטפס ומתמלא בהשגות - זו בחינת "עולים". אחר-כך, לאור אותן השגות "יורדים", מנחים את האנשים ופועלים במציאות.

 

המדרש נותן מבט רחב בהרבה על חלום יעקב, מבט כלל-היסטורי:

אמר רבי שמואל בר נחמן אלו שרי אומות העכו"ם... מלמד שהראה לו הקב"ה לאבינו יעקב, שרה של בבל עולה שבעין עוקים ויורד, ושל מדי חמשים ושנים, ושל יון מאה ויורד, ושל אדום עלה ולא ידע כמה, באותה שעה נתירא יעקב אבינו ואמר שמא לזה אין לו ירידה, א"ל הקב"ה 'ואתה אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל'[5] כביכול אפילו אתה רואהו עולה אצלי משם אני מורידו שנאמר 'אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך משם אורידך נאם ה'.[6]

יעקב רואה אומות עולות ויורדות בסולם. אפשר להיתפס לראייה כי המציאות הנראית של שליטת אימפריות כאלה ואחרות הן המציאות הממשית. במבט חודר, מתברר שמדובר בעליות וירידות של אידיאות, של תפיסות עולם - "שרה של כל אומה". על-פי מדרש זה, הסולם הוא באמת ההיסטוריה. אבל הצגתו כסולם המוצב מארץ לשמיים מלמדת, לכאורה, שפשר פעילותן של האומות, תרבותן והשקפתן הוא עליה וירידה, טיפוס ונפילה, במעלה כלפי מעלה. כל אומה יוצרת, משכללת משהו -גם אם נמוך- ומעלה קמעא את העולם, אך נעלמת. "ושל אדום- עלה ולא ידע כמה". נראה כי יש לאדום, על כל המתגלם בה, התבססות במציאות. עולה ולא יורדת - לא רק מבחינת הזמן הארוך שהיא שולטת אלא גם בהיקפה וביציבותה. דבר זה מרתיע את יעקב. לפיכך באה ההבטחה האלוקית: " אפילו אתה רואהו עולה אצלי משם אני מורידו."

 

בהמשך המדרש אנו מוצאים תיאור שונה:

אמר רבי ברכיה בשם רבי חלבו ורבי שמעון בן יוסינה: מלמד שהראהו הקב"ה ליעקב אבינו שרה של בבל עולה ויורד, ושל מדי עולה ויורד, ושל יון עולה ויורד, ושל אדום עולה ויורד. אמר לו הקב"ה ליעקב יעקב למה אין אתה עולה, באותה שעה נתירא אבינו יעקב ואמר כשם שיש לאלו ירידה, כך אני יש לי ירידה, אמר לו הקב"ה אם אתה עולה אין לך ירידה, ולא האמין ולא עלה.

ר"ש בן יוסינה היה דורש (תהלים עח) בכל זאת חטאו עוד ולא האמינו בנפלאותיו, א"ל הקב"ה אלו עלית והאמנת לא היתה לך ירידה לעולם, אלא הואיל ולא האמנת הרי בניך משתעבדין בהללו ד' מלכיות בעה"ז במסים ובארנוניות ובגולגליות, א"ל יעקב יכול לעולם? א"ל אל תירא עבדי יעקב אל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים מארץ מגליא מאספניה ומחברותיה ושב יעקב מבבל ושקט ממדי ושאנן מיון ואין מחריד מאדום כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הפיצותיך שם.[7]

שני המדרשים נותנים מבט כלל-הסטורי על הקורה באנושות. אולם יש ב' שינויים במדרש השני: הראשון- יעקב רואה גם את ירידת-אדום. והשני- יעקב אינו עומד כצופה מן הצד, אלא נקרא לעלות ומתבקש להופיע על בימת ההסטוריה, ומסרב!- "ולא האמין ולא עלה"! ישנה כאן ביקורת חריפה של חז"ל. חוסר הרצון להופיע נובע מתוך ההסתכלות על כל המלכויות. אפשר בקלות להגיע למסקנה כי כל תפיסות העולם, כל הגישות עולות ולבסוף יורדות. אין שום דבר ממשי, אמיתי. הכל בר חלוף, מה שנקרא בלשוננו ה"פוסט-".

כיון שהכל נופל בסופו של דבר, אין שום דבר בעל ערך ממשי-נצחי, מה הטעם כלל לנסות? והקב"ה אומר לו: "אם אתה עולה אין לך ירידה". הוי אומר: עם-ישראל מייצג אידיאה מסוג אחר, שמהותה נצחית והיא אינה בת-חלוף. ואעפ"כ - לא האמין.

לפיכך, "הואיל ולא האמנת הרי בניך משתעבדין בהללו ד' מלכיות בעה"ז במסים ובארנוניות ובגולגליות", ומסתמא בדברים נוספים. מנין ישאבו ישראל את הכוחות? הרי באמת הכל נראה חולף ומתמוטט בסופו של דבר, אפילו אדום עולה ולבסוף יורד, מנין שישראל לא יהיו כאלה, מעין אפיזודה חולפת?

אך חייבים להבין, שאם אין אמונה ובטחון ביחוד הנצחי של עם-ישראל - זה בדיוק היסוד הנותן לאומות-בעולם התבססות, והם המשעבדים.

 

שם ה' אמור להתגלות בעולם. אפשר שתהיה הופעה אלקית מונחתת מלמעלה לא מוסברת ופתאומית בבחינת "בחמה שפוכה אמלך עליכם". אולם, על-פי המדרש מתברר כי ישראל נקראים על-מנת להופיע את שם ה' בעולם, לעלות על הסולם להופיע על בימת ההיסטוריה כמו כל אומה במהלך טבעי.

 

בנגוד לאומות, אנחנו אוחזים באמת. אומתנו אומת הנצח, איננו מבטאים רעיון מסויים שעלול לחלוף. אנו הופעה של האמת המוחלטת שתשאר לעדי-עד. עלינו להאמין ולחיות כך, אז נזכה שנעלה מעלה מעלה, עולים ולא יורדים!

 


* סוכם על-ידי תלמידים.
* סוכם על-ידי תלמידים.
[1] רמב"ן, בראשית כ"ח, י"ב.
[2] רש"י שם.
[3] אברבנאל שם: "…יהיו מלאכי אלקים עולים ויורדים בו, שהם מלאכי עליון שלוחי השגחתו שהם עולים עם ריח הקורבנות ותפילות המתפללים במקום ההוא (בית-המקדש) ויורדים להושיעם ולהצילם ולהשפיע עליהם טובות כיד המלך…"
[4] מורה נבוכים, חלק א' פרק ט"ו.
[5] ירמיה ל
[6] עובדיה א
[7] תנחומא פרשת ויצא סימן ב'.

צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 4232

היה הראשון להגיב למאמר זה
RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב למאמרים.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >
מאמרים אחרונים

דף הבית
על הישיבה
מעורבות בקהילה
הישיבה והצבא
צוות הישיבה
על ירוחם
הישיבה התיכונית
צור קשר
חדשות
מאמרים
ספריית שיעורים
שמיניסטים
חיפוש
קישורים
מפת האתר
תרומות

 

 

all rights reserved - Avi Kaliski and David Salzer