ויצא - חלום ישראל - שיחת ליל שבת התשס"א

icon קישור לגרסת הדפסה 

פרשת ויצא התשס"א, שיחת ליל שבת*

חלום ישראל

ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש.[1]

"ויפגע במקום", ביקש לעבור נעשה העולם כולו כמין כותל לפניו.

"כי בא השמש", רבנן אמרי כיבא השמש, מלמד שהשקיע הקב"ה גלגל חמה שלא בעונתה בשביל לדבר עם יעקב אבינו בצנעה.[2]

כי בא השמש

יעקב אבינו נמצא בבריחה מעשו אחיו ולפתע: "ביקש לעבור נעשה העולם כולו כמין כותל לפניו". כל המציאות עומדת כנגד, אין אפשרות להתקדם. הכל תקוע, חשכת לילה שלא רואים בה דבר, אינספור מכשולים - כותל שאי-אפשר לעוברו. מאידך, התיאור השני מבטא אולי את ההיפך הגמור, דוקא בלילה ישנה התגלות. הקב"ה מכבה את השמש על-מנת להפגש עם יעקב באופן אינטימי ובצנעה.

באופן דומה ניתן לבאר באופן כללי את היחס ללילה. היום הוא זמן של פעילות, של חיים שוטפים וזורמים. הלילה לעומתו, הוא זמן של עצירה, הכל דומם. בדרך-כלל מסבירים, כי היום הוא הופעת ה' גלויה, אור ה' השופע במלואו. לעומתו הלילה, טומן בחובו את האפלה. הכל מסוכן, לא רואים דבר, כל רגע אפשר ליפול לבורות שונים, חסימה מוחלטת בבחינת כותל.

על-פי המדרש מסתבר שישנו גם מבט שונה על הלילה. במהלך היום האדם בתנועה, עסוק בפעילויות שונות ומפספס את הפגישה עם ה'. לפיכך, יש צורך להחשיך. הלילה צופן בחובו את המפגש עם הצד הנסתר, המוצנע. הצורך בהחשכה איננו על-מנת שאחרים לא יראו את המפגש, אלא על-מנת להסתיר את העולם מעיני האדם, להחשיך את העולם הזורם על-מנת להפגש.

כך יעקב בעצמו בתנועה, מתעסק בעניני העולם הזה, ולא במרוממים שבהם, בפחותים ביותר - בבריחה ובהשרדות. תוך כדי תנועה יעקב מפספס את "בית אלקים". לפיכך, "כי בא השמש", כיבה הקב"ה את השמש על-מנת שיעקב יעצור, ישכב לישון וכך יזכה למפגש. יש מי שבשינה רואה חזיונות שווא, חלומות בהקיץ. אולם, מי שיש לו עינים מרוממות זוכה בשינה לאחד משישים בנבואה[3], לחזיונות אמת.

החלום הגדול

למרות המפגש בחלום שתואר לעיל, אולי חלומו הגדול של יעקב הוא שלא יזדקק כלל לחלום. החלום הגדול הוא שלא יהיה צורך בהחשכת העולם על-מנת להפגש, אלא שתוך כדי הליכה, תוך כדי העשיה בתוך העולם יווצר המפגש. רצון יעקב היה להפגש עם השפע האלקי בחיים הזורמים באופן טבעי. כך משתקף מפגישתו עם רחל. ישנה מציאות ראשונית אידיאלית בפגישה עם רחל שעל-פי תכנונו של יעקב איתה היה צריך להקים את בית ישראל. אבל, הדברים אחר כך נראים אחרת לחלוטין. לאה נכנסת לבית, שתי אחיות - צרות זו לזו. ישנו מתח תמידי בבית, וכן בהמשך, דווקא לאה היא הפורה ויולדת בנים רבים.

רחל ולאה

מעבר לבעיות הממשיות הקיימות בבית, יש כאן שני עולמות שונים, עולמה של רחל ועולמה של לאה. ביתו של יעקב הוא בית ישראל, בניין עדי-עד. כך מבאר הרב בעין אי"ה[4]:

ההוה והעתיד המה שני העמודים שעל פיהם יבנה אושר הכלל והפרט, אושר הבית והאומה. כשההנהגה היא מושלמת ומוצלת מכל חתחתים שבדרכים, אז יגלה ההוה בכל אורו, ויהיה גם הוא מדריך נאה אל העתיד הנשגב ונשא ממנו. דרכי ההוה הנאים והטובים, הממולאים ברכה ויושר, הם הם ראויים הנם לנשאות אותנו אל העתיד הטוב והמרומם. רק ע"י מכשולים ופרעות יהרס היחש שבין ההוה והעתיד, והפרט וכן הכלל יהיו צריכים לדלג על רגשי ההוה מאין פנות להגיע על ידם לאורח חיים הסלול של העתיד.

הרוח האצור בראש מקור בית יעקב נתן לנו אלה שני הדרכים הכלליים, אמנם לא נבצר גם מהם איזו האפלה, ככל ענייני עולמנו שעדיין אינם שלמים במילואם... ברחל נתגלמה התעודה הזאת, אותה מצא אבינו יעקב ראשונה, ואהבה ע"פ האוצר הצפון שלפניו נגלה מנפשה. זה העולם הגלוי, היה לפי דעתו ג"כ הנושא של העולם הכמוס והמכוסה של העתיד הרחוק. אם כך היה מצב העולם, אם כך היינו גם אנו ראויים שהאושר המכוסה והרחוק יהיה בדרך ישרה, באין מעיק וצרה, מופיע מהאושר הקרוב והגלוי, אולי היה העניין נשאר כך.

רחל מבטאת את ההווה. יעקב רצה כי מגמת כל השפע האלקי תתגלה במציאות ההווית איתה הוא נפגש, רצה לבנות את העתיד המרומם והנשגב בעזרת ההווה העכשווי; שכל התופעות הגלויות לפניו במציאות הנוכחית יהיו מנוף ברור ומובן לבניית העתיד המרוחק והשלם. לפיכך רצה לשאת את רחל. כך רצה שיופיע בית ישראל. מלא טוב ואור בדרך ישרה בלא העקות וצרות.

 

אבל לא כך היתה עצת ד' הנפלאה והורממה, בכמות היה העולם המכוסה הרחוק התעודה של הקמת בית עולמים לעם ד' ונחלתו מעותדה ללאה, ובאופן נעלם ומופלא, באורח אשר ההוה שלו לגמרי נסתר ונעלם היה מיעקב, בא הדבר לתעודתו. כן הוחק ג"כ ביסוד בנין הישראלי לשא עין למרחוק, ולפעמים רבות ג"כ בדליגת ההוה, או בעשיית צרה לו, למען העתיד המכוסה הרומם והנעלה.

בשונה ממחשבתו של יעקב, המחשבה האלקית הנחתה אחרת. החלום לא מתממש, ביתו של יעקב הוא בית סבוך. דווקא רחל מגלמת את החסר שבמציאות, את הקשיים והסיבוכים. רחל עקרה, מהאמהות שהקב"ה התאווה לשוועתן ולפיכך עשאן עקרות. דרכי חייה עקלקלות ופתלתלות. ההווה מלא קשיים ותסבוכות, והאור והשפע המלא גנוז אי-שם בעתיד, בחינת לאה.

מ"מ בעולם ההוה לא הושלך מיסודו הכלל הגדול שהשאיפה ראויה להיות לעדי עד, שיהיה ההוה מאיר ומזהיר גם הוא, וממנו - מאורו וישרו - יקח לו העתיד את גדלו וזרחו... מצד היושר העליון שהופיע באורו של יעקב, כך היה הדבר נכון... ולא די יסוד העיקרי של ההוה, כ"א ג"כ כל הרחבותיו, כל הנצרך לו והנלוה אליו, הכל יכון להיות מוסד בנין עדי עד, בלא העקה ולא דחיית הפסד והקטנת ערך העתיד העומד להיות הולך וגדול, הולך וקדוש לעד.

הרעיון של מציאת האור האלקי בהווה לא נעזב לגמרי. גם בתוך תסבוכות החיים, גם בקשיים הגדולים ביותר יש לעמול ולחשוף את הופעת ה' הממלאת את כל התהליכים, בתוך המיצרים שבמציאות ההווית להיפגש עם יד ה' המוליכה אותנו בדרכים אלו, אל עבר היעד הגדול.

 

בשלב ראשון עלינו לדעת שיש עתיד כזה, הצופן בחובו את כל האור והטוב, ועתיד זה בוא יבוא. לפחות שנדע לחיות אפילו במנותק זה מזה, את שני העולמות, עולם ההווה המסובך עם עולם העתיד שעוד יתגלה.

בשלב הבא, נזכה לדעת לאחד את העולמות, לזכות ולהיפגש באופן מלא, בצורה ישרה ולא במיצרים, במציאות ההווית בה אנו מצויים- באור ה' המתגלה אלינו המלא טוב וברכה.



 *סוכם על-ידי תלמידים.
[1] בראשית, כ"ח, י'
[2] בראשית רבה פרשה ס"ח
[3] ברכות נ"ז עמ' ב'.
[4] עין אי"ה, שבת ב', פרק ה' פסקא מ"ו.

צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 2716

היה הראשון להגיב למאמר זה
RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב למאמרים.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >
מאמרים אחרונים

דף הבית
על הישיבה
מעורבות בקהילה
הישיבה והצבא
צוות הישיבה
על ירוחם
הישיבה התיכונית
צור קשר
חדשות
מאמרים
ספריית שיעורים
שמיניסטים
חיפוש
קישורים
מפת האתר
תרומות

 

 

all rights reserved - Avi Kaliski and David Salzer