וישלח - ישראל - שיחת ליל שבת התשס"ג

icon קישור לגרסת הדפסה 

פרשת וישלח התשס"ג, שיחת ליל שבת*

ישראל

ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר וירא כי לא יכל לו ויגע בכף ירכו ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו.[1]

שני מפגשים

התורה מספרת על שני מפגשים שהיו ליעקב עם המלאכים. האחד, ביציאתו של יעקב מן הארץ, והשני בחזרתו. (אמנם ישנו מפגש נוסף, אך התורה סותמת ומעלימה את פרטיו ואת משמעותו).

במפגש הראשון, רואה יעקב תמונה בהירה ומעודדת, חולם הוא על סולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, מלאכים עולים ויורדים בסולם, וה' ניצב עליו, ומבטיחו כי ישמור עליו, ולא יעזבהו, וישיבהו אל הארץ. זהו מפגש המבטא את ההשגחה, ההגנה והליווי שיש ליעקב - מובטח לו שלא יֵעזב, שישמר. יתכן והחלום הזה מבטא אף את השגחת ה' על המציאות כולה. זהו מפגש המראה על השמירה וההגנה הקיימת בעולם בכלל, וכלפי יעקב בפרט, מבטא הוא קשר עם העליונים.

במפגש השני לעומת זאת יעקב לבדו נאבק בעליונים, והמאבק מתמשך, ארוך וקשה; אף צד לא יכול למשנהו. יעקב אמנם נפגע בכף ירכו אך המאבק לא מוכרע עד עלות השחר. במפגש הזה, לא דיים לעליונים שלא עומדים לצדו של יעקב, אלא שנאבקים הם עמו. בנוסף לכך, נראה שהתמונה שרואה יעקב לוטה בערפל - קשה לדעת מתי הבין יעקב מיהו האיש שמתמודד מולו, באיזה שלב קלט יעקב מה משמעות המאבק.

מאבק וניצחון

אך ישנו עוד הבדל בין המפגשים. במפגש הראשון, יעקב אמנם מגלה את שער השמים, מקבל הבטחה לשמירה ואף כוחות אדירים ללכת,[2] אך הוא פאסיבי. יעקב שרוי בצרה, בורח על נפשו, חסר אונים, וה' מתגלה אליו ומבטיח לו שמירה וליווי. יעקב מקבל - תלוי הוא באופן מוחלט בקב"ה.

במפגש השני, העליונים אמנם נאבקים ביעקב, אך יעקב אקטיבי, נאבק, מתמודד במאבק קשה וממושך. כוחותיו של יעקב מתגלים במלוא עצמתם, לא עוד חסר אונים הוא כפי שהיה במפגש הראשון, ולא די בכך שיעקב נאבק, הוא גם מנצח -

ויאמר שלחני כי עלה השחר ויאמר לא אשלחך.[3]

ידו של המלאך על התחתונה, הוא אינו מסוגל להשתחרר, ויעקב, ידו על העליונה, הוא שיחליט אם ישוחרר המלאך אם לא.

לא בכדי דווקא במפגש הזה זוכה יעקב בברכה המשנה את שמו, דבר המעיד על שוני מהותי. דוקא במקום בו התגלו והובאו לידי ביטוי הכוחות שבו, זוכה יעקב לשם המוטבע בחותם אלוקי - ישראל, שם הכולל גם את כח הניצוח 'שרית'. המפגש הראשון, אמנם העיד על קשר וזיקה בין יעקב לעליונים, אך לא הובאו בו הכוחות האלוקיים של יעקב לידי ביטוי. המפגש השני, בו יעקב שֹורה עם העליונים, מתמודד איתם, מתגושש איתם ואף יכול להם, הוא המפגש בו מתגלים כוחותיו האלוקיים של יעקב, והוא הוא המפגש בו ראוי יעקב לשם ישראל.

שרו של עשו

יעקב שעבר בחייו מאבקים קשים, עם עשו ואחר כך עם לבן,[4] יעקב שעוד חושש ממאבק נוסף עם עשו, מגלה שמאבקיו אלה אינם אלא שיקוף של מאבק עם כוחות עליונים, רוחניים. מגלה הוא שעשו הוא רק ביטוי לכוחות רוחניים בעלי עוצמות אדירות. כוחות שעניינם להתנגד ולהפריע להופעת בית יעקב, למנוע את התפתחותו, את התפשטות הרעיונות שהוא מייצג, את הפצת האמונות וההשגות העומדות מאחוריו. יעקב מבין שמדובר במאבק ממושך וקשה, מאבק שיימשך עד עלות השחר, והוא מצליח להאבק ואף לנצח ולהכניע את אותם כוחות.

אך המאבק לא מסתיים בהכנעה.

שיוך, לא דיכוי

ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתני...ויברך אותו שם.[5]

יעקב מבין שאם מדובר בכוחות אלוקיים, לא ייתכן שכל עניינם להתנגד, לא ייתכן שהמאבק מולם צריך להסתיים בהכנעתם, דיכויים, העלמתם. ברור לו ליעקב שאם בכוחות עליונים מדובר, הרי שמטרה יש להם וצריכים הם להביא לידי ביטוי משהו בעולמו של הקב"ה. יעקב תופס שהמטרה של אותם כוחות היא להיות כח מתנגד שמכיר בבית יעקב, כח סותר שמודה באמיתות ובאמונות העומדות מאחוריו.

על כן מתעקש יעקב - לא אשלחך כי אם ברכתני; לא אשלחך עד אשר תכיר בי ותברך אותי; עד אשר תודה במהלך שאני מוביל; בתפיסות שאני מייצג. המאבק עם הכוחות המתנגדים והסותרים לא אמור להסתיים  בביטולם, חייב להיות שלב נוסף של שיוכם לעולמו של יעקב.

אין הנבואה שורה אלא על חכם

החכמה והנבואה, שני כוחות סותרים הם. הנבואה אינה תלויה באדם בלבד, מקורה בהשראת רוח ממרומים, מגיעה היא ממחוזות הנמצאים מעבר לעולם הזה, הגלוי לעין, הנתפס בחוש. החכמה לעומתה, מצויה בעולם המוחשי, הנגלה, מקורה בשכלו של האדם. ביחס לנבואה, כח החכמה הוא כח אנושי. הפער בין שני הכוחות הללו עלול לגרור מאבק אדיר, אך בסיומו, לא אמור כח החכמה להיות כנוע ומדוכא. החזון המיוחל הוא שכח החכמה יהפוך לכח המשרת את הנבואה, את הופעת האלוקים במציאות. הציפיה היא שהחכמה תהווה כח ה'מברך' את עולם הנבואה.

לאורך ההיסטוריה, עמדו כוחות רבים מול עם ישראל, ועם ישראל נאלץ להתמודד ולהאבק במאבקים ממושכים וקשים, שכוחות אלו מקורם בעליונים, ועצמות אדירות להם. אך עם ישראל חייב לדעת שסוף המאבק, בעלות השחר, איננו בהכנעה ודיכוי של הכוחות הללו, אלא בשיוכם למהלך שמוביל עם ישראל, בהכרתם ביחודו של עם ישראל, בהודאתם באלוקי ישראל.

כך צריכים להיות פני הדברים, גם במאבקיו של האדם הפרטי במשך חייו.

 

מתוך המפגש הראשון עם המלאכים, שואב יעקב כוחות לעמוד במפגש השני מול המלאך, להאבק עמו, להכניעו ולהפוך אותו לכח המברך את בית יעקב. מתוך כך, זוכה יעקב בשם המבטא את היכולת לשֹרות עם הכוחות המתנגדים ולהפוך אותם למשוייכים, זוכה הוא בשם החתום בחותם אלוקים - ישראל.

 


* סוכם על-ידי תלמידים.
[1] בראשית פרק לב, פסוקים כד-כה.
[2] כפי שכותב רש"י על פרק כט, פסוק א, ד"ה 'וישא יעקב' שמשנתבשר בשורה טובה שהובטח בשמירה, נשא לבו את רגליו ונעשה קל ללכת.
[3] בראשית פרק לב, פסוק כו.
[4] מאבקים שבודאי קשורים לשם יעקב.
[5] בראשית פרק לב, פסוקים כו – כט.

צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 2385

היה הראשון להגיב למאמר זה
RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב למאמרים.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >
מאמרים אחרונים

דף הבית
על הישיבה
מעורבות בקהילה
הישיבה והצבא
צוות הישיבה
על ירוחם
הישיבה התיכונית
צור קשר
חדשות
מאמרים
ספריית שיעורים
שמיניסטים
חיפוש
קישורים
מפת האתר
תרומות

 

 

all rights reserved - Avi Kaliski and David Salzer