וישלח - מאבק על הזהות - שיחת ליל שבת התשס"ב

icon קישור לגירסת הדפסה 

פרשת וישלח התשס"ב, שיחת ליל שבת*

מאבק על הזהות

עשו ושכם

בפרשתינו ישנם שני מאבקים. האחד, בין יעקב לעשו, והשני, בין בית יעקב לשכם. שני המאבקים שונים מאוד זה מזה. המאבק בין יעקב לעשו הוא התנגחות בין שני כוחות. יעקב ועשו אמנם חוצבו ממקור אחד, אך כבר בהיותם בבטן אמם נאמר עליהם "ויתרוצצו הבנים בקרבה"[1]. זהו מאבק ברור בין שני כוחות שונים וסותרים, רומא וירושלים. זהו מאבק על השליטה בעולם, "ולאום מלאום יאמץ"[2], אין מצב בו שני הכוחות שולטים יחדיו, ולעולם זה נבנה מחורבנו של זה.

מאידך, המאבק בין בית יעקב לשכם נובע דווקא מתוך רצון של שכם להתקשר ולהתחבר לבית יעקב, יש פה רצון לשייכות ושיתוף.

תמנע ושכם

את רצונם של עמי הארץ להתחבר ולהתקשר לבית יעקב, ניתן למצוא בפרשתינו פעם נוספת-

ותמנע היתה פילגש לאליפז בן עשו...[3]

ומבאר רש"י על אתר:

להודיע גדולתו של אברהם, כמה היו תאבים לידבק בזרעו. תמנע זו בת אלופים היתה, שנאמר: 'ואחות לוטן תמנע', ולוטן מאלופי שעיר היה... אמרה: איני זוכה להינשא לך, הלוואי ואהיה פילגש.

הרצון של תמנע להידבק בבית אברהם הוא כל כך חזק, עד שהיא מוכנה אפילו להיות פילגש.

כך גם אצל שכם; נפשו דבקה אמנם בדינה - "ותדבק נפשו בדינה בת יעקב"[4], אך לא רק בה, כי אם גם בבית יעקב - "כי חפץ בבת יעקב"[5].

חוסר הבנה

לשכם יש תחושה שקשר עם בית יעקב יביא להתרחבות, אך העיוות בקשר שכזה הוא אדיר. שכם לא מבין לאן הוא שייך ומהו מקומו, הוא לא מבין מי היא דינה ולאן היא שייכת. הוא לא מבין איזה פער אדיר יש בין שניהם. אך לא די בזה, שכם איננו מבין נכונה את המושג קשר. שכם רוצה בהתרחבות אך בהתרחבות זו יש פריצה של הגבולות והגדרים. הרחבות הזאת מביאה עמה טשטוש ואיבוד של הזהות.

קשר מטשטש

"וידבר חמור אתם לאמר", ריש לקיש אמר בג' לשונות של חבה חבב הקב"ה את ישראל, בדביקה, בחשיקה, ובחפיצה. בדביקה - "ואתם הדבקים", בחשיקה - "לא מרובכם מכל העמים חשק ה'", ובחפיצה - "ואשרו אתכם כל הגוים כי תהיו אתם ארץ חפץ", ואנו למדים אותה מפרשה של רשע הזה, בדביקה - "ותדבק נפשו", בחשיקה - "שכם בני חשקה נפשו בבתכם", בחפיצה - "כי חפץ בבת יעקב".[6]

קשר אמיתי ועמוק הוא קשר שמבאר, מבהיר ומחזק את אפיונו של כל אחד מן הצדדים בקשר. כזה הוא הקשר בין הקב"ה וישראל. שכם לוקח את אותם מושגים שמבטאים קשר כל כך עמוק ואמיתי - דביקה, חשיקה וחפיצה, ומשתמש בהם על מנת ליצור קשר המטשטש ומאבד את הזהות של כל אחד מהצדדים בקשר. אפשר שהוא עושה זאת בכוונה, אך נראה שהוא פשוט לא מבין נכון מהו קשר.

הפקרות

ויאמר יעקב אל שמעון ואל לוי עכרתם אֹתי... ויאמרו הכזונה יעשה את אחֹתינו.[7]

קשר הנישואין הוא קשר אמיתי ופנימי, שמכוחו מתבהרים ומתחזקים המאפיינים והייחודים שבכל אחד מהצדדים. מעשה הזנות הוא מעשה בו אדם מאבד שליטה על עצמו, רצונו האמיתי והייחודי נדחק הצידה מפני התאוות. זנות פירושה לעשות שימוש בדברים שמבטאים בצורה עמוקה ביותר את קשר הנישואין, על מנת ליצור קשר שבו ייחודו של כל צד מיטשטש וזהותו אובדת. זהו קשר שמטשטש את הגדרים, את הגבולות. הפקר.

בני יעקב מבינים את עוצמת העיוות שבקשר בין שכם ודינה. הם מבינם שיש פה טשטוש של הזהות ופריצה של הגבולות, הן ברמה האישית - דינה ושכם, הן ברמה המשפחתית - משפחת יעקב ואנשי שכם, והן ברמה של עם ישראל ועמי כנען. את הזנות וההפקרות הזאת הם לא מוכנים לקבל בשום פנים ואופן, על כן הם זועקים- הכזונה יעשה את אחותינו?!

חיבור בלתי אפשרי

ויענו בני יעקב את שכם ואת חמור אביו במרמה וידברו אשר טמא את דינה אחֹתם. ויאמרו אליהם לא נוכל לעשות הדבר הזה לתת את אחֹתינו לאיש אשר לו ערלה כי חרפה הוא לנו אך בזאת נאות לכם אם תהיו כמנו להמל לכם כל זכר.[8]

מבאר רש"י:

במרמה - בחכמה. אשר טמא, הכתוב אומר שלא היתה רמיה, שהרי טמא את דינה אחותם.

כלומר, האחים מרגישים, שהקשר בין שכם ודינה הוא דבר שבאמת לא מתקבל על הדעת, שכן, חיבור בין שכם לדינה, כששכם משתייך לתרבות עמי כנען ונמצא ברמה רוחנית ירודה, מהווה טשטוש הזהות של דינה, של משפחת יעקב ושל עם ישראל. האחים מנסים להבהיר זאת לשכם ולחמור, על ידי הצעתם לבצע ברית מילה.

אות ברית קודש

ברית המילה מאפיינת ומייחדת את משפחת יעקב. היא מהווה חותם קודש המעיד על הקשר עם הקב"ה ומשמעותה היא קידוש החומר. האחים מנסים בעצם לומר לשכם ולחמור שלא ניתן להתקשר לבית יעקב כאשר אתה מנותק מהקב"ה וכשאתה שקוע בחומר ובתאוות. התקווה היא, ששכם וחמור אכן יבינו שהדבר בלתי אפשרי ויחזרו בהם. אולם שכם וחמור לא מבינים -

וייטבו דבריהם בעיני חמור ובעיני שכם בן חמור. ולא אחר הנער לעשות הדבר כי חפץ בבת יעקב... וידברו אל אנשי עירם לאמר... אך בזאת יאתו לנו האנשים לשבת אתנו להיות לעם אחד בהמול לנו כל זכר... וישמעו אל חמור ואל שכם בנו כל יצאי שער עירו וימלו כל זכר.[9]

הקלות בה משתכנעים שכם, חמור ובני עירם לבצע מילה, והמהירות בה מתבצע הדבר, מעידים איזו מין ברית זו. דבר כל כך משמעותי וכל כך עמוק, הם מבצעים בהינף יד, ללא שום מחשבה והבנה. מעשה המילה הוא איננו סתם מעשה חיצוני חסר משמעות, אלא מעשה בעל עומק פנימי והשלכות אדירות על תפיסת החיים ומהלכם.

אנשי שכם כלל לא מבינים על מה דיברו האחים. חושבים הם שיוכלו להצטרף אל בית יעקב כפי שהם עכשיו, במצבם הנוכחי, ובלבד שיעשו מעשה חיצוני של מילה. כעת, לאחים אין ברירה, אלא לבצע את ההפרדה בעצמם.

לצרף את הסיגים

על פי דברינו, יתבאר היטב הקשר לפרשייה הבאה-

ויאמר יעקב אל ביתו ואל כל אשר עמו הסרו את אלהי הנכר אשר בתככם והטהרו והחליפו שמלתיכם.[10]

יעקב מבין, שהעובדה ששכם וחמור העלו על דעתם, שאפשר ליצור קשר של זנות עם בית יעקב, אומרת שבית יעקב לא נתפס כמשהו באמת שונה ומיוחד. הוא מבין שהעובדה שבית יעקב לא מצליח לשדר את אפיונו וייחודו, נובעת מכך שהגבולות בין בית יעקב לעמי כנען לא מספיק ברורים. ואם כך, הרי שדרוש זיכוך וטיהור פנימי על מנת שהגבולות יתחדדו. יש לצרף את הסיגים בכדי שהמאפיינים והיחודים יתבהרו ויתחזקו. לכן מצווה יעקב את ביתו; "הסִרו את אלהי הנכר אשר בתֹככם והטהרו".

 

נראה, שרק לאחר שבית יעקב מזדכך ומיטהר, מתאפשרת נתינת ברכת אברהם ויצחק - שכל כך מאפיינת את עם ישראל - ליעקב:

וירא אלקים אל יעקב... ויברך אתו... ויאמר לו אלקים אני א-ל שדי פרה ורבה גוי וקהל גוים יהיה ממך... ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה ולזרעך אחריך אתן את הארץ.[11]

 

אם נצליח לזכך עצמינו ולחזק ולהבהיר על ידי כך את יחודינו, נזכה בעזרת ה' לראות בעיננו, את התגשמותה של ברכת האבות במהרה.

 

* סוכם על-ידי תלמידים.
* סוכם על-ידי תלמידים.
[1] בראשית, פרק כה', פסוק כב'.
[2] שם, פסוק כג'.
[3] שם, פרק לו', פסוק יב'.
[4] שם, פרק לד', פסוק ג'.
[5] שם, פסוק יט'.
[6] מדרש רבה, פרשה פ', אות ז'.
[7] בראשית, פרק לד', פסוק לא'.
[8] שם, פסוקים יג'- טו'.
[9] שם, פסוקים יח'- כד'.
[10] שם, פרק לה', פסוק ב'.
[11] שם, פסוקים ט'- יב'.

צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 2798

היה הראשון להגיב למאמר זה
RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב למאמרים.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >
מאמרים אחרונים

דף הבית
על הישיבה
מעורבות בקהילה
הישיבה והצבא
צוות הישיבה
על ירוחם
הישיבה התיכונית
צור קשר
חדשות
מאמרים
ספריית שיעורים
שמיניסטים
חיפוש
קישורים
מפת האתר
תרומות

 

 

all rights reserved - Avi Kaliski and David Salzer