וישב - קודש וחול - שיחת ליל שבת וישב (חנוכה) התשס"ז

icon קישור לגירסת הדפסה

נקודות לשיחת ליל שבת וישב התשס"ז, שבת חנוכה א'[1]

קודש וחול

פרשת וישב פותחת את הפרשיות העוסקות בהתמודדות שבבית יעקב, ההתמודדות בין יוסף לשאר אחיו, וביתר דיוק ניתן לומר שעיקר ההתמודדות היא בין יהודה ליוסף, דבר שנראה מהעובדה שהאחים שומעים לעצת יהודה למכור את יוסף, וכן בפרשת ויגש, יהודה הוא שניגש לדבר עם יוסף אודות המציאות אליה נקלעו.

התמודדות זו שבין יוסף ליהודה, הינה התמודדות שלא מסתיימת בבית יעקב, כי אם הולכת היא ומלווה את ההסטוריה כולה; מבית יעקב, דרך חלוקת הממלכה ל-2 ממלכות - יהודה ואפרים, ועד לאחרית הימים בקיומם של שני משיחים - משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. שני כוחות שראשית הופעתם היא בדמויותיהם של יוסף ויהודה, וקיומם ממשיך לאורך כל הדורות.

בביאור משמעותה של ההתמודדות בין שני כוחות אלה, או בבירור יחסי הכוחות ביניהם, עוסק הרב זצ"ל במאמר 'המספד בירושלים'. ננסח בקצרה, אם אפשר, את דברי הרב שם.

נשמה בגוף

כוחו של יוסף הוא בעולם הגשמי, דבר המתחדד מאוד בפרשיותינו - יש סייעתא דשמיא שהולכת ומלווה אותו בכל הנוגע לשפע החמרי, עד כדי שהולך הוא ונהפך למשביר הבר במצרים, אמון ואחראי על כל אספקת המזון בימי הרעב הקשים. גם באחרית הימים, בהופעת שני המשיחים, משיח בן יוסף מזוהה עם הכח המעורר לתקומה לאומית, להקמת מערכות גשמיות מסודרות.

כוחו של יהודה הוא בעולם הרוחני, "ואת יהודה שלח לפניו גושנה להורות לפניו". וכך גם באחרית הימים, משיח בן דוד אמון על יציקת הרוח לכל המערכות הגשמיות והחמריות שנבנו מכוחו של משיח בן יוסף.

תוך כדי הרצאת הדברים התבררו גם יחסי הכוחות שבין שני הצדדים. יוסף וזרעו בונים את המצע החמרי להופעתה הגדולה של הרוח. כמו באדם הפרטי, שהגוף מהוה מצע ומשכן לנשמה שנזרקת בו והופעת הנשמה בו מרוממתו ומגדלתו, כך גם במישור הכללי - יוסף בונה מצע רחב להופעתה הגדולה של הרוח, שבהיזרקה לאותן מערכות חמריות מפותחות - כלכלה, מסחר, בטחון וכו' - היא מרוממתן ונותנת להן את מלוא משמעותן.

הפירוד שבבית יעקב, הרחקתו של יוסף מאחיו, הינם קריטיים בבניית המהלך. על מנת שכל אחד מהצדדים ייבנה ויתעצב באופן מלא, חייב הוא לעמוד זמן מה לעצמו לבל יִטַּשטש מכוחו של הצד השני. ההיפרדות תביא לקומה שלימה יותר של כל אחד מהצדדים, ואז ניתן יהיה להשיג חיבור של בנין מלא ומשמעותי, של מצע חומרי רחב וענף שלתוכו 'ייזרק' עולם הרוח המפותח והמעוצב.

ניסי החנוכה

נמצאים אנו בימי החנוכה. שני ניסים אירעו לאבותינו בימים ההם בזמן הזה - נס הנצחון במלחמה ונס פך השמן. מרבים לדבר על כך שמדובר בשני סוגי ניסים שונים. נס הנצחון במלחמה הינו נס נסתר, שניתן בעיניים לא אמוניות להסביר את המאורעות שאירעו בהסברה טבעית אנושית. לעומתו נס פך השמן הינו נס גלוי, נס של התברכות המועט באורח פלא, ולא ניתן לתלות את המתרחש בו בהסברה טבעית.

ולמרות השוני שבין שני הניסים, או ביתר דיוק דוקא השוני בין הניסים מעמיד על היחס שביניהם, וכפי שמזכיר המהר"ל שהנס הגלוי נעשה רק על מנת להעיד על קיומו של הנס הנסתר. הנס הגלוי מאיר באור בהיר וכנה את כל מאורעות המלחמה, ומגלה כי יד ה' עשתה כל זאת.

 

ועם כל זאת, כשנעמיק בהתבוננות על כל אחד מהניסים בפני עצמו, נגלה כי אכן גדול הפער והשוני ביניהם, עד כדי כך שקשה מאוד לדבר אודות שניהם יחד.

מרחב הופעתו של נס הנצחון במלחמה הינו בשדה הקרב, במציאות הטבעית הממשית המאוד-ריאלית. כמו כן, זהו נס שברור מאוד מה עניינו; מלחמה שנתוני הפתיחה שלה הם 'מעטים מול רבים' - 'גבורים מול חלשים', מעמידה את השאלה החיונית-קיומית של צבאו של יהודה על הפרק, ומזמינה מציאות של נס.

לעומת זאת נס פך השמן מתרחש בתוך הקודש פנימה, בניסוח לא מדוייק 'לפני ולפנים', לא ברור בכלל כמה ראו אותו בעיניהם. ולא זו בלבד, אלא שלא ברור גם מה עניינו; למציאות הטבעית והממשית, זו שבשדה הקרב, הוא ודאי לא מועיל, ויתרה מזו - גם למציאות הרוחנית, לקיום המצוות, הוא לא מועיל שכן כידוע 'טומאה הותרה בציבור' וניתן היה להדליק המנורה אף בשמן טמא. נס לכאורה מיותר.

בעוד שנס הנצחון מתרחש בעולם הממשי ולעיני כל, וכן ברורה נחיצותו, הרי שנס פך השמן מתרחש ב'חדרי חדרים' ועל פניו הוא נראה מיותר לחלוטין.

מצוות החנוכה

שתי מצוות מקיימים בחג החנוכה - מצות הלל והודאה, שעיקרה בנוסח 'על הניסים', ומצות הדלקת נרות. שתי מצוות המכוונות כנגד שני הניסים. עיקר תוכנו של נוסח 'על הניסים' הוא סביב המלחמה - "מסרת גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים..." וגם כשמוזכר בסוף "והדליקו נרות בחצרי קדשך" לא מוזכר הנס שאירע בהדלקה אלא זה איזכור סתמי. מאידך מצות הדלקת הנרות קשורה כמובן לנס פך השמן.

התבוננות פשוטה על אופן קיומם של המצוות, מציב שאלה. דוקא את ההלל וההודאה על נס הנצחון במלחמה, הנס שאירע בתוככי המציאות הממשית והריאלית לעיני כל ושברור מה עניינו ונחיצותו, ראו חז"ל לקבוע בתפילת לחש, במפגש הפרטי האישי שאינו גלוי וחשוף בעיני כל, בין האדם לאלקיו. לעומת זאת את הנרות שכנגד נס פך השמן, הנס ה'נסתר' מעיני כל ושלא ברור כל כך מה נחיצותו, מצווים אנו להדליק בפתח הפונה לרשות הרבים, לצעוק כביכול את קיומו של נס זה.

 

משמעות הדברים קשורה לדברינו ביחס שבין יהודה ליוסף.

נס הנצחון קשור למציאות הממשית, הטבעית החמרית במלוא הופעתה ועוצמתה, בעוד שנס פך השמן שייך אל הקודש אל ה'לפני ולפנים'. נס הנצחון נע סביב עולם הטבע והחומר [כוחו של יוסף] ונס פך השמן - סביב העולם הרוחני, המופשט [כוחו של יהודה].

ניתן לסבור בטעות ששני העולמות - הקודש והחול, הרוח והחומר - אינם קשורים זה לזה כי אם בקשר ניגודי, ואין הם יכולים לדור בכפיפה אחת. אולם ההתמודדות בין יוסף ליהודה מבררת כי אף אחד מהבנים אינו נדחה, וכי שניהם בונים יחד את בית ישראל, על פי יחסי כוחות מסויימים וכמבואר לעיל.

כך גם במצוות החנוכה. תיקנו לנו חז"ל שאת המצוה שכנגד הניצחון במלחמה נאמר בשעה בה אנו עומדים כביכול 'לפני ולפנים', בתפילת לחש לפני קודשא בריך הוא, כדי להורות שהעולם הטבעי והממשי שייך גם הוא אל עולם הקודש ולכן גם אותו יש להביא למפגש עם הקב"ה בתפילה. ומאידך מדליקים אנו את נרות החנוכה בפתח הבית הפונה לרשות הרבים, ובכך מבררים אנו במה שייכותו של עולם הטבע והחומר אל הקודש והרוח - מדליקים אנו נרות שהוטבו והודלקו בבית, בקודש פנימה, ומאירים מכוחם את רשות הרבים. רשות הרבים, המציאות הטבעית והממשית, מהווה מצע חיוני ובסיסי להופעת האור והרוח שיאירו, יחיו, ויתנו משמעות לעולם החמרי הענף והרחב.

 


[1] נכתבו על-ידי תלמידים, לאחר זמן מה, מהזכרון.

צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 3308

היה הראשון להגיב למאמר זה
RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב למאמרים.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >
מאמרים אחרונים

דף הבית
על הישיבה
מעורבות בקהילה
הישיבה והצבא
צוות הישיבה
על ירוחם
הישיבה התיכונית
צור קשר
חדשות
מאמרים
ספריית שיעורים
שמיניסטים
חיפוש
קישורים
מפת האתר
תרומות

 

 

all rights reserved - Avi Kaliski and David Salzer