וישב - אורו של משיח - שיחת ליל שבת התשס"ד

icon קישור לגירסת הדפסה

פרשת וישב, שבת חנוכה התשס"ד, שיחת ליל שבת*

אורו של משיח

וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען.[1]

כתב רש"י ז"ל -

בקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף.[2]

יעקב חוזר אל ארץ מגורי אביו וכיסופים בלבו שיוכל לישב בשלוה. זמן רב נאבק ונלחם, והיה גר בארץ לא לו, אך עתה שב הוא אל ארץ נחלתו. משפחתו כבר שלמה ואף עשו אחיו לקח את כל רכושו ואת כל משפחתו, ויתר על ארץ כנען והלך לו אל ארץ מפני יעקב אחיו[3]. כיסופיו של יעקב אם כן אינם נטולי יסוד במציאות, אדרבה, המציאות כאילו רומזת לו שהגיעה עת מנוחתו, ומבקש הוא לישב בשלוה.

אך תקותו של יעקב נכזבת, רוגזו של יוסף קופץ עליו; בנו, בן הזקונים אשר לו, נעלם. שנים ארוכות וקשות עוברות עליו והן כטופחות על פני תקותו וציפיתו. משפחתו מתפוררת אל מול עיניו. חז"ל אומרים שרוגזו של יוסף קפץ על יעקב, אך יודעים אנו שאף רוגזו של יהודה קפץ עליו. יוסף ויהודה עוברים מהלכים דומים ואנו ננסה לעמוד על משמעותם.

התרחקות מסוכנת

יוסף מוּרד מצרימה. נמכר הוא לעבד על ידי אחיו ששונאים אותו ומקנאים בו; מתנתק הוא בעל כורחו ממשפחתו ונעלם אי שם במצרים. יהודה, נשאר אמנם קרוב, בכנען, אך מתרחק אף הוא ממשפחתו. קשה יותר לראות את ירידתו כצעד של התנתקות מהמשפחה, כיון שירידתו אינה מלֻוה באופן פשוט בשנאה וקנאה, אך הכתוב אומר 'וירד יהודה מאת אחיו'[4], ושומעים אנו שממשפחתו יצא. חז"ל אף דרשו שהאחים הם שהורידוהו מגדולתו[5], אך אפילו אם נאמר שיהודה הבין בעצמו שעליו להתרחק, ישנו כאן צעד של הִפרדות מהמשפחה.

גם אצל יוסף, וגם אצל יהודה, ההתרחקות אינה פיזית בלבד. יוסף מורד מצרימה ובמצרים הוא נתקל בהתמודדויות קשות, התמודדויות שאם לא יעמוד בהן יסתיימו בהתבוללות במצרים; בהטמעות ובהעלמות סופית שם. אצל יהודה הדברים חריפים עוד יותר. מה שהיה רק בגדר חשש אצל יוסף הולך ומתממש אצלו. הוא מתחתן עם בת איש כנעני ונופל למעשים הקשורים באיבוד הזהות וטשטוש העצמיות. הוא הולך ונטמע בעמי הארץ פיזית - בנישואיו, ורוחנית - במעשיו, ומשפחתו מגיעה אל סף הכחדות במובן הקיומי הממשי:  שני בניו מתים ואת בנו השלישי יהודה אינו חפץ להשיא...

התפוררות

יוסף ויהודה מתנתקים מבית יעקב, ובהתנתקותם מגיעים אל מצרים וכנען, אל העמים הנמוכים ביותר, שעל מעשיהם עוד תזהיר התורה - "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו, וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו".[6] עומדים הם בסכנת התבוללות בקרב העמים מהם מצֻוה עם ישראל להתרחק ולהתרומם. (למעשה, על ההתרחקות מהכנעני היה מצֻוה בית יעקב מאז ומקדם; אברהם אסר על אשה כנענית ליצחק, ויצחק אסר זאת על יעקב).

קשה לדעת אם ידע יעקב על התנתקותו של יהודה והתרחקותו. קשה לדעת אם ידע באילו סכנות הטמעות מלוות שתי ההתנתקויות הללו, אך התמונה המתקבלת למתבונן מן הצד קשה וכואבת. בית יעקב מתפורר, ועל "פירוריו" מרחפת סכנת העלמות.

אינו דומה השונה

למרות הדמיון הרב בין ירידתו של יוסף לירידתו של יהודה, ישנם הבדלים בין המהלכים. בעוד שיוסף מורד ונמכר בעל כורחו לעבד במצרים, יהודה יורד מרצונו מאת אחיו; בעוד שיוסף 'הורד' מצרימה, 'וירד' יהודה מאת אחיו, וגם אם נאמר שאחיו הם שהורידוהו מגדולתו, הרי שאת פעולת הירידה עשה הוא בעצמו.

ועוד הבדל יש. יוסף אמנם נמצא בסכנת הטמעות במצרים, והתמודדויות קשות עומדות בדרכו, אך הוא לא נופל באף אחת מהן. שומר הוא בנאמנות על צביונו, על אמונתו, על אופיו הישראלי. לכל אורך דרכו הוא נשאר עברי ומזוהה כעברי. יהודה לעומתו ירד והתרחק מאחיו מרצונו. ממילא מתחבר הוא לכנעני, נופל ומאבד את זהותו, ועוד מעט ואיננו.

מושל בכל ארץ מצרים

יוסף אמנם הורד מצרימה, נתרחק ממשפחתו וחשש הטמעות במצרים השפֵלה היה מרחף עליו, אך הוא מעולם לא נפל. אף פעם לא איבד את עמידתו, את זהותו וצביונו. בכל אשר פנה עמד בנסיונות, ובכל אשר היה עושה ה' היה מצליח בידו. בתוך שנים ספורות הוא עולה לגדולה, הופך שליט על ארץ מצרים ומשפיע ברכה וחיים למציאות כולה. חלומותיו של יוסף, אותם שמר יעקב בלבו, מתגשמים במלואם עוד בחייו של יעקב, לעיניו. הוא נוכח לגלות בתוך תקופה, שהיא אמנם קשה ומייסרת מאין כמוה אך קצרה יחסית, שעוד יוסף בנו חי, וזהותו נשמרה, וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים; יעודו בא לידי ביטוי מלא - משפיע הוא חיים למצרים ולעולם. מה שנדמה היה כנפילה והתפוררות של בית יעקב, נחשף כתהליך של צמיחה וישועה; למחיה לבית יעקב נשלח יוסף על ידי האלוקים למצרים.

מלך המשיח

אצל יהודה, על אף ההבדלים מתרחש דבר דומה, כפי שחושפים חז"ל -

ויהי בעת ההיא. ר' שמואל בר נחמן פתח, כי אנכי ידעתי את המחשבות. שבטים היו עסוקים במכירתו של יוסף, ויוסף היה עסוק בשקו ובתעניתו, ראובן היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויעקב היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויהודה היה עסוק ליקח לו אישה, והקב"ה היה עוסק בורא אורו של מלך המשיח.[7]

איש איש במשפחת יעקב שקוע בענייניו הפרטיים. ועניינים אלו אינם ככל העניינים. הדברים בהם עסוק כל אחד ואחד ממשפחת יעקב משרטטים תמונה קשה וכואבת. בית יעקב שקוע בסיבוכים ונפילות. האחים מוכרים את אחיהם בשרם. יוסף, ראובן ויעקב שקועים באבלם. ואפילו יהודה, שעל פניו רק מחפש ליקח לו אשה, שקוע בבוץ העמוק של המציאות, שאשה כנענית מבקש הוא ליקח לו, והתקשרות והתחברות לעמי כנען מבקש הוא לעשות לעצמו. וכבר עמדו חז"ל על משמעות מעשהו זה של יהודה ובביטוים קשים כינוהו ואמרו -

בגדה יהודה ותועבה נעשתה וגו'. אמר לו כפרת יהודה, שקרת יהודה, ותועבה נעשתה בישראל. יהודה נעשה חולין, כי חלל יהודה קדש ה' אשר אהב.[8]

בני משפחת יעקב שקועים אם כן איש איש בעסקיו, במקומות נמוכים, קשים ומסובכים, אך הקב"ה עסוק - בורא אורו של מלך המשיח. יהודה אמנם לא עומד בנסיונות, וכושל, ונופל, ומאבד את צביונו, ונדמה כבר כי כלתה אליו הרעה, אך מה שבאמת הולך ונבנה מתוך הנפילה הזו הוא אורו של מלך המשיח. ברגע האמת, יהודה מכיר בטעותו ובצדקת תמר במודע, ומאפשר בכך את בריאת אורו של מלך המשיח שלא במודע. יכולתו המדהימה של יהודה להתבונן אל המציאות בעין ישרה, להכיר באמת, להתודע אליה ולהודות בה, כפי שהיא מתגלה כאן, היא אורו של יהודה, והיא היא אורו של מלך המשיח ההולך ונבנה מתוך הירידה של יהודה. גם אצל יהודה אם כן, כמו אצל יוסף, הנפילה וההתרחקות הן חלק מתהליך של צמיחה; חלק מתהליך בו הולכים ונחשפים כחותיו ויעודו של יהודה; חלק ממהלך, שאורו של מלך המשיח ההולך ונרקם על ידו, הוא תכליתו.

קצר וגלוי, ארוך וסמוי

אולם, הדמיון בין התהליך המתרחש אצל יוסף לבין זה שמתרחש אצל יהודה, חלקי הוא. אמנם שתי הירידות מובילות בסופן להארת אורם של שני המשיחים, אך הבדלים יש בין המהלכים. מהלך הצמיחה של יוסף גלוי לאורך כל הדרך. הוא עומד בכל הקשיים, הוא לעולם לא נופל, ובכל מקום שאליו הוא מגיע ההצלחה מאירה לו פנים. זאת ועוד, המהלך שעובר עליו קצר, ואם לא די בזה, בסופו, הוא מושל ומולך; ידו שתה על כל ארץ מצרים.

אצל יהודה לעומת זאת, כפי שבאו הדברים לידי ביטוי גם במדרשם ז"ל, כל התהליך סמוי. כך בירידתו והתרחקותו שאינם גלויים, וכך לאורך כל הדרך: הוא נופל, ונפילה גוררת נפילה, וזהותו מטשטשת, ומשפחתו מתמעטת. אפילו בהכירו בצדקת תמר כלתו, אפילו בבצעו את התפנית הגדולה שבה עצמה גלום אורו של משיח  ושממנה הוא נולד, אין יהודה מודע, ואין הוא מרגיש באור ההולך ונרקם; במלך המשיח שהולך ונולד.

זאת ועוד, בתהליך העובר על יהודה, יהודה עצמו אינו מגיע אל המלוכה ואל הממשלה. מהלך בריאת אורו של משיח אצל יהודה ארוך הוא ואת אחריתו יהודה אינו זוכה לראות. שנים ארוכות ורבות יחלפו עד שיצא משיח מבית יהודה.

בין יוסף ליהודה

התהליך של יוסף גלוי וקצר וסופו במלוכת יוסף עצמו. התהליך של יהודה סמוי ועלום, ארוך ומייגע. ובהתאמה, האור שכל אחד מהם מביא לידי ביטוי, שונה ומיוחד. יוסף מביא לידי ביטוי מלכות במובנה הבסיסי ביותר, משפיע הוא חיים למציאות; הוא המשביר לכל עם הארץ. אורו, הוא אור חיצוני. כך תהיה גם דרכו של 'משיח בן יוסף'. יהודה לעומת זאת מביא לידי ביטוי אור פנימי יותר, טהור יותר. הוא הולך וחושף נקודת אמת זכה וטהורה הטמונה בתוך המציאות. זהו אורו של יהודה. סמוי הוא, עלום הוא ובלתי נראה. שנים ארוכות יעברו עד שיצוץ ויתגלה, אך בעומקו ובאמיתותו הוא האור היציב; לכשיחשף ויפרח, שוב לא יקמול ויעלם; 'לא יעדי עבד שלטן מדבית יהודה'[9]. כך היא דרכו של 'משיח בן דוד'.

 

באופן דומה למה שהתרחש בבית יעקב, התרחשו ומתרחשים הדברים גם בבית ישראל. בשובו לארצו נבנתה באופן גלוי ומוחש ובמהירות יחסית הקומה הבסיסית, הקיומית. אך זו לבדה אינה מספיקה. בד בבד לבנייתה, מתרחש תהליך ארוך שנראה כנפילה רוחנית עמוקה, תהליך של טשטוש זהות ואיבוד משמעות. בתהליך הזה הבניה עלומה יותר, נסתרת. היא אף ארוכה יותר ומייגעת יותר, אך היא תלך ותברר אור פנימי ואמיתי יותר, משמעות זכה וטהורה יותר שלעומקה ויציבותה לא יוכלו אפילו כל רוחות שבעולם.

ניסי חנוכה

בחנוכה חוגגים אנו שני ניסים. נס הנצחון במלחמה ונס פך השמן. הנס הראשון, מוחשי הוא, נראה בעין, נתפס בחוש. זהו נס גלוי וברור לכל. אפילו משמעויותיו הרוחניות הן ראליות וברורות. זאת ועוד, הביא הוא להחזרת המלכות לישראל יתר על מאתיים שנה[10]. הנס השני לעומתו נסתר ועלום. מתרחש הוא לפני ולפנים, מעטים ראוהו, ואף הם האנשים המצויים בקודש בפנים. משמעותו אף היא אינה ברורה, סמויה היא, עמוקה ופנימית.

ואולם, נראה שיש קשר בין הניסים. התעוררות הכחות האדירים שהתרחשה בחוץ, קשורה היתה ונבעה מהאור שהתגלה במקביל בתוך המקדש. התקוממות ישראל מעטים נגד רבים ונצחונם, ינקו ישירות מהשמן הטהור והזך שנחשף בקודש. ואכן, כשסרחו מלכי בית חשמונאי ולא השכילו לאחוז באור שנתגלה, ואף פעלו להתנתקות והתרחקות ממנו, לא החזיקה מלכותם. יתר על מאתיים שנה מלכו, אך סוף דבר שנפלו ואבדו שלטונם, וחזרו ישראל לגלותם.

נצחון השמן

הנס הראשון, הגלוי והמוחשי, שמשמעותו היתה ברורה וריאלית לא החזיק מעמד. הוא החזיר את המלכות לישראל ובנה את הקומה הבסיסית הקיומית של ישראל, אך רק לזמן. השלכותיו עראיות היו ולא נתקיימו לנצח. הנס השני לעומת זאת, עלום היה ופנימי היה ומשמעותו נכסית, אך הוא מהוה תחילת תהליך שבסופו יחשף האור הגדול לעולם כולו. זה יהיה תהליך ארוך ומייגע וקשה יהיה לעמוד על משמעויותיו ועניינו, אך האור שיצמח מתוכו, לא יהיה אור חולף, כי אם אור יציב וקבוע שלא ניתן לכבותו.

 

ר' צדוק[11] עומד על משמעות חג החנוכה כחג התורה שבעל פה, ועל מציאת פך השמן, כסמל לתחילת התפתחות התורה שבעל פה, שכמוהו, אף היא פרה ורבה ואורה הולך ומתוסף.

התפתחות התורה שבעל פה היא מהלך ארוך המתפרס על שנים ודורות. קשה לדעת מה המשמעות המדוייקת של כל שלב ושלב בהתפתחות, קשה אף להבחין בשלבים השונים בהתפתחות. זו התפתחות פנימית ועמוקה שמשמעותה תתברר בבהירות רק בסוף התהליך, עת יופיע אור התורה שבעל פה במלוא עומקו ובטהרתו. אור זה יציב יהיה וקבוע, אור נצחי.

 

יעקב שב אל הארץ ובלבו תקוה - המיוסדת במציאות - שיוכל לישב בשלוה, אך תקוותו נכזבת וביתו שכבר נבנה מתחיל להתפורר. בתהליך ארוך, כך מתברר, דרך מה שנראה כנפילה, צמחה ופרחה בניה אמיתית ושלמה. הדגם הזה, שנחשף בבניית בית יעקב, מופיע בצורה דומה בפער בין אורו של יוסף ואורו של יהודה, ביחודם של ניסי החנוכה ובמעגל שיבת ישראל לארצו. לאט לאט באופן עלום ונסתר, פנימי ועמוק, הולך האור ונברא, הולך ומתוסף, עד להופעתו השלמה והיציבה באורו של משיח, במהרה בימינו לעיננו אמן ואמן.

 


* סוכם על-ידי תלמידים.
[1] בראשית לז, א.
[2] על פי בראשית רבה, פד, ג.
[3] כך מופיע בסוף פרשת וישלח, לו, ו.
[4] בראשית, לח, א.
[5] בראשית רבה, פה, ב, וראה גם רש"י על פסוק א, בפרק לח.
[6] ויקרא יח, ג.
[7] בראשית רבה פה, ב.
[8] שם א.
[9] תרגום אוקלוס לפסוק י, בפרק מט, שם מתברך יהודה על ידי יעקב.
[10] כך כתב הרמב"ם ז"ל, בהלכות חנוכה, א, א.
[11] רסיסי לילה נו.

צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 4204

היה הראשון להגיב למאמר זה
RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב למאמרים.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >
מאמרים אחרונים

דף הבית
על הישיבה
מעורבות בקהילה
הישיבה והצבא
צוות הישיבה
על ירוחם
הישיבה התיכונית
צור קשר
חדשות
מאמרים
ספריית שיעורים
שמיניסטים
חיפוש
קישורים
מפת האתר
תרומות

 

 

all rights reserved - Avi Kaliski and David Salzer