מקץ - מלכות יוסף - שיחת ליל שבת התשס"א

icon קישור לגירסת הדפסה

פרשת מקץ התשס"א, שיחת ליל שבת*

מלכות יוסף

ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם והנה עמד על היאר. והנה מן היאר עלת שבע פרות יפות מראה ובריאת בשר ותרעינה באחו. והנה שבע פרות אחרות עלות אחריהן מן היאר רעות מראה ודקות בשר ותעמדנה אצל הפרות על שפת היאר. ותאכלנה הפרות רעות המראה ודקת הבשר את שבע הפרות יפת המראה והבריאת וייקץ פרעה.[1]

חלום פרעה

חלומות פרעה מציינים את הופעת שבע שנות השבע, השנים הטובות ולאחריהן שבע שנים רעות- שנות רעב. ה"שפת אמת"[2] מפרש כי החלום ופתרונו עמוקים יותר. הטוב אינו רק הקדמה והכנה להופעת הרע, כשתי תופעות מנותקות זו מזו. הפרות הדקות בולעות את הפרות הטובות ומתקיימות על-ידן. הרע בולע את הטוב, משתלט עליו ושואב כוחות ממנו, ועל-ידי כך הוא מתקיים.

כך יוסף ביחס למצרים. מצרים הינה ממלכה עצומה מלאת תאוות ורשע. יוסף, הוא נקודת הטוב, הכֹח המניע את כל המעצמה הזו, הוא המשביר לכל - בזכותו מצרים מתקיימת ומתחזקת. בשנים הרעות, שנות הרעב - נעשית מצרים לאימפריה, כל הסביבה הרעבה ללחם זקוקה לה ומתוך כך כוחה עולה. הרשע מתגבר, כעת לפרעה יש יותר יכולת להתבצר ולומר "לי יאורי ואני עשיתני"[3]. יוסף - איננו גלוי לעולם, מבחינתם מצרים ופרעה הם בעלי היכולת, בתוך ממלכת ענק שכזו ברור שיש פקידים מוצלחים, וכך מסתמא הוצג יוסף - כעוד פקיד בממלכה. ייתכן ופרעה מבין כי כל הצלחתו נשענת ונובעת מיוסף ולפיכך מצניעו במודע, וייתכן כי הוא כלל לא מכיר בכך שיוסף הוא הנקודה המחיה את כל המערכת. אולם, על-פי אותו עקרון של בליעת הרע את הטוב וקיום הרע (ואף התעצמותו) בשל הטוב, ברור כי יוסף הוא מקור הצלחת מצרים.

ואין פותר אותם לפרעה

ר' יהושע דסכנין בשם רבי לוי פתרין היו אותו אלא שלא היה קולן נכנס באזניו, שבע פרות הטובות שבע בנות אתה מוליד, שבע פרות הרעות שבע בנות אתה קובר, וכן אמרו שבע שבלים הטובות שבע מלכיות אתה מכבש, שבע שבלים הרעות שבע אפרכיות מורדות בך.[4]

המדרש מדייק כי חרטומי מצרים הציעו פתרונות לחלומות פרעה אולם "אין פותר אותם לפרעה", אף-אחד מהפתרונות לא התיישב על ליבו. על-פי המבואר מתבהר מדוע מלבד פתרונו של יוסף, לא קיבל פרעה אף פתרון. כולם זיהו את העובדה כי יש כאן הופעת טוב ולאחריה הופעת רע, בכל מיני אופנים. אולם, הם ראו זאת ובהתאם לכך פרשו את שתי הופעות הללו כמנותקות ומפורדות, יש טוב ובמנותק ממנו יש רע. אף-אחד מהם לא התייחס לקשר שבינהם, לבליעת הפרות הדקות את השמנות. רק יוסף מסביר את הבליעה והקשר שבין שתי הופעות אלו. הרע בולע את הטוב, משתלט עליו ומתקיים על-ידו. ייתכן ופרעה חלם את הפתרון אך שכחו[5], ולפיכך כאשר מופיע פתרון יוסף - הדבר מתיישב על ליבו. לפי האמור ברור כי הצעת יוסף, לאגור בר בשנים הטובות אינה יוזמה עצמאית של יוסף המנותקת מפתרון החלום. חלק מפתרון החלום הוא צבירת בר, כלומר אגירת הטוב המופיע בשנים אלו, כך שבשנים הרעות, בהופעת השלילה יתאפשר קיום על-ידי "בליעת" אותו טוב.

חלומות יוסף

חלומות יוסף אודות האלומות והכוכבים הכורעים ומשתחוים לו מבטאים את אותה נקודה. אומנם יש הרבה כוחות, אולם ישנה נקודה מרכזית אחת אליה כולם צריכים לכרוע ולהשתחוות. את זאת האחים לא היו מוכנים לקבל. האחים לא הסכימו לכך שיש כֹח שמחיה אותם, המדריך ומנחה את כל הכוחות. הם סברו כי כֹח שכזה משתלט ומיצר את צעדיהם ולפיכך נוצר מתח ומאבק בינם לבין יוסף. יש מאבק ברמה מסוימת בין שני כוחות הזהים ברמתם, כדוגמת מאבק העלול להתפתח בין שני אחים - יששכר וזבולון. אולם, מאבק בעוצמות גדולות בהרבה קיים בין כל הכוחות לבין הכֹח שאמור להנהיג ולהנחות את כל הכוחות.

והם לא הכירוהו

כֹח שכזה אמור להיות הלב, להכיר בכל הכוחות האחרים לקבצם לחטיבה אחת ולהנחותם. כך מסביר המדרש:

"ויכר יוסף את אחיו וגו'" ר' לוי ורבנן, ר' לוי אמר בשעה שנפלו בידו ויכר יוסף את אחיו בשעה שנפל בידן והם לא הכירוהו, ורבנן אמרי הוא שהניחן בחתימת זקן, ויכר יוסף את אחיו, והם לא הכירוהו, שלא הניחוהו בחתימת זקן.[6]

רבנן מבינים כי אי-ההכרה היא במישור הנגלה, כיוון ששינה יוסף את מראהו (כעת הוא עם חתימת זקן) לפיכך לא הכירוהו, בניגוד אליהם -שלא השתנה פרצופם. אולם, ר' לוי מבין כי יוסף הכיר במקומם של אחיו, הבין את מקומו והבין את תפקידו כמנהיג ומנחה לכל הכוחות, אולם, הם לא הכירוהו -לא הכירו בייחודו כמנהיג, הם חששו שישתלט עליהם ולפיכך לא הכירו בו.

נפילת ועלית יוסף

בניגוד לחלומותיו, המציאות טופחת על פני יוסף ובמקום לעלות לגדולה הוא מדרדר ויורד מדחי לדחי. תהליך זה נמשך עד לפרשת אשת פוטיפר. עד לאותו רגע כל ההדרדרות מתרחשת בניגוד לרצונו של יוסף, ייתכן שהוא עדיין נאחז בחלומותיו שהוא ימלוך. אמנם הוא עבד, אבל עבד בתנאים מוצלחים ולפיכך איננו זונח את חלומתיו. אולם כאשר מגיע הניסיון - הוא מוכן לאבד את הכל ובלבד שלא יחטא, ולפיכך זכה לכל הגדולה:

א"ר שמעון בן גמליאל יוסף משלו נתנו לו, פיו שלא נשק בעבירה, "ועל פיך ישק כל עמי", גופו שלא נגע בעבירה, "וילבש אותו בגדי שש", צוארו שלא הרכין לעבירה, "וישם רביד הזהב על צוארו", ידיו שלא משמשו בעבירה, "ויסר המלך את טבעתו מעל ידו ויתן אותה על יד יוסף", רגליו שלא פסעו בעבירה, ייתון וירכבו על קרוכין, "וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו".[7]

חז"ל תולים את כל הצלחתו של יוסף ועלייתו לגדולה בכך שעמד בניסיון. ניתן להבין בפשט כי ישנו איסור עריות שעליו נאמר יהרג ואל יעבור, ולפיכך זוכה יוסף לשכר. אולם, על פי האמור אין קשר ממשי בין הניסיון לשכר.

ניתן להבין את דברי חז"ל באופן נרחב יותר. יוסף מבין שיש נקודה ממנה הוא יונק את כל קיומו, וממילא הוא קולט שאם יתנתק ממנה - אין ערך לקיומו. ישנה נקודת על בעבורה יש למסור את הנפש, היא הנותנת את הערך לכל החיים ובלעדיה אין קיום. אם היא איננה - אין כלום. זו הסיבה שיוסף מוכן לוותר על הכל. עד לאותו רגע הוא מאבד את מעמדו שלא ברצונו, אולם בנקודה זו יוסף בוחר להתבטל. כך מתבאר יפה תחילת המדרש "יוסף משלו נתנו לו". כל הכוחות שביוסף, החכמה וההנהגה אינם שלו - אלו כוחות אלקיים שנטעו בו. הדבר היחידי שאפשר לומר שהוא "שלו" זו הבחירה להתבטל, המוכנות לוותר על הכל למען דבר ה'.

 

כשם שהטוב הוא העיקר, הוא מחיה את כל המערכות, (גם את הרע), כך גם בין הכוחות החיוביים המופיעים בשבטים יש נקודה פנימית המחיה ומנחה את הכל. וכשם שהמונהגים צריכים להכיר כי יש נקודה פנימית שכלפיה הכל בטלים, כך המלך צריך להכיר כי אין הוא עצמו בעל הכוחות. עליו להכיר יותר מכולם ש"מלכות לית לה מדליה כלום", ועליו להתבטל בפני האידיאות האלקיות.

בית יעקב המתאחד מחדש לאחר תהליך ההתבררות שעבר, הן האחים והן יוסף, יכולים שוב לבנות את הבית השלם, בית ישראל. על עם ישראל מוטל להכיר בתפקידו כמנהיג העולם, לאחד ולהדריך את כל הכוחות, ולהכיר כי מוטל עליו להתבטל בפני ה' על-מנת שתופיע מלכותו בעולם.

 


* סוכם על-ידי תלמידים.
[1] בראשית מ"א, א'-ד'.
[2] שפת אמת, פרשת מקץ, תרל"א: ענין החלום שכתוב בתורה משבע שני שובע ורעב. הרמז שגם כֹח הסטרא אחרא רק על-ידי גלות השפע בתוך ההסתר. אבל אין להם כֹח חס ושלום מבלעדי חיות ה' יתברך. וזהו שכתוב "ותלבענה וכו' רק שלא נודע וכו' ונדמה כאילו יש להם כח חס-ושלום בעצמותם ואינו כן.
[3] יחזקאל כ"ט, ג'.
[4] בראשית רבה (וילנא) פרשה פט ד"ה ו וישלח ויקרא.
[5] תנחומא, פרשת מקץ, אות ב'.
[6] בראשית רבה פרשה צ"א ד"ה וירא יוסף.
[7] שם, פרשה צ' ד"ה ויאמר פרעה.

צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 2644

היה הראשון להגיב למאמר זה
RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב למאמרים.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >
מאמרים אחרונים

דף הבית
על הישיבה
מעורבות בקהילה
הישיבה והצבא
צוות הישיבה
על ירוחם
הישיבה התיכונית
צור קשר
חדשות
מאמרים
ספריית שיעורים
שמיניסטים
חיפוש
קישורים
מפת האתר
תרומות

 

 

all rights reserved - Avi Kaliski and David Salzer