ויגש - הגלות והגאולה - שיחת ליל שבת התשס"ד

icon קישור לגירסת הדפסה 

פרשת ויגש התשס"ד, שיחת ליל שבת*

הגלות והגאולה

ויגידו לו לאמר עוד יוסף חי וכי הוא משל בכל ארץ מצרים... ותחי רוח יעקב אביהם. ויאמר ישראל רב עוד יוסף בני חי אלכה ואראנו בטרם אמות.[1]

ירידה מכובדת

האחים שבים ממצרים ובפיהם בשורה ליעקב: "עוד יוסף חי". כאשר מקבל יעקב את הבשורה הוא מבקש להיפגש עם יוסף, ולמרות החששות הכרוכים בעזיבת הארץ הוא מחליט על ירידה למצרים. המדרש מתאר זאת במשל:

ר' ברכיה בשם ר' יהודה בר סימון אמר: לפרה שהיו מושכין אותה למקולין ולא היתה נמשכת. מה עשו לה? משכו את בנה לפניה, והיתה מהלכת אחריו על כרחה שלא בטובתה. כך היה יעקב אבינו ראוי לירד למצרים בשלשלאות ובקולרין. אמר הקב"ה: בני בכורי ואני מורידו בבזיון, ואם ליתן בלבו של פרעה איני מורידו פומבי. אלא הריני מושך את בנו לפניו והוא יורד אחריו על כרחו שלא בטובתו.[2]

המדרש מתאר את האופן שבו כביכול היה אמור יעקב לרדת למצרים - בשלשלאות ובקולרין; צורת ירידה המבטאת פחיתות כבוד וביזיון. אלא שחס הקב"ה על כבודו של יעקב והורידו בצורה שאין עמה בזיון. זימן מסובב הסיבות שיוסף ירד מצרימה לפני ירידתו של יעקב עצמו, כך שמתגלגל הדבר ויעקב יורד באופן מכובד בעקבות בנו.

ישראל בגלותם

הרב ב- 'מדבר שור'[3] מבאר, ששני התיאורים של דרכי הירידה לגלות המתוארים במדרש אינם חיצוניים בלבד. המדרש מבחין בין שני תפקידים מהותיים שנועדו לישראל בגלותם.

בתאור הראשון בולטת המשיכה; הכפייה שבירידה; קיימת התנגדות לגלות, והגלות מפעילה כוחות הסותרים את העמידה העקרונית של ישראל. התנגדות זו באה להבליט את ההבדל שבין ישראל לעמים, להצביע על הפער המהותי ביניהם.

לעומתו, מודגשת ההליכה מרצון בתיאור השני. ישראל והגלות עומדים זה בצד זה וצועדים בכיוון אחד. על פי תיאור זה, הימצאות ישראל בגלות נועדה לשם השפעה על העמים.

פער וקשר

מטרתה הראשונה של הגלות היא פניה כלפי פנים; ירידת ישראל לגלות מיועדת עבור עם ישראל עצמו. הגלות ניצבת מול ישראל, עומדת כנגדם במגמה הפוכה, ודווקא מתוך ניגוד זה תתברר יחודיותו של עם ישראל. המציאות עימה נפגש עם ישראל בגלות, ובמיוחד במצרים "אשר בשר חמורים בשרם"[4], היא מציאות חומרית ונמוכה. מציאות זו זרה לו ומפעילה כוחות סותרים לאלה הפועלים במחנה ישראל. מתוך המפגש עם המציאות הנמוכה, מזדכך עם ישראל מן הסיגים שדבקו בו; מתברר חוסר השייכות שלו למציאות כזו; מתחדד הפער האדיר שבין ישראל ואומות העולם.

אולם, לגלות יש מימד נוסף בו עומדים ישראל והאומות זה בצד זה. מטרת הגלות במובנה זה הוא פניה של ישראל כלפי חוץ, כלפי העמים. עם ישראל יוצא אל הגלות כדי ליצור עימה נקודות חיבור. מתוך ההימצאות בתוך הגלות הוא משפיע על כל העמים את תוכנו הישראלי המיוחד.

 

התיאור במדרש, על שני האופנים של הירידה לגלות, אינו תיאור חיצוני בלבד. נקודת המפגש הראשונית בין ישראל לגלות, כפי שהיא מתוארת במדרש, מבטאת את היחס העקרוני למציאות בגלות בכללה. תיאור האפשרות שיעקב ירד בשלשלאות מצביע על התנגדותה של הגלות ליעקב, לדרכו ולמהות אותה הוא מייצג בעולם. מתוך ירידה כזו לגלות מתברר עומק התהום הפעורה בין יעקב ובין המציאות בגלות. לעומת זאת, תיאור יעקב הנמשך אחר בנו מלמד שיעקב מגיע לגלות מתוך רצון. הגעתו בזקיפות קומה, העמידה מול פרעה בלא התרפסות, מבטאת מגמה של השפעה כלפי חוץ.

לאור נקודת מבט זו על שני תפקידי הגלות, יש לראות בצורה עמוקה יותר גם את תפקידיו של עם ישראל בכלל.

בכורִי ישראל

יעקב מכונה במדרש - "בני בכורי". גם לכינוי זה משמעות כפולה; לבכור במשפחה שני מאפיינים מרכזיים המקבילים לשני תפקידיה של הגלות. מצד אחד, מתייחד הבכור בכך שהוא נבדל משאר הבנים "כי את הבכור... יכיר"[5]; גלומה בו מהות שאין באף אחד מאחיו, "כי הוא ראשית אונו"[6] של אביו.

מאידך, הבכור משמש במשפחה גם בתפקיד הקרוב לזה של האב. על כתפיו מוטלת האחריות לדאוג לאחים ולפעול לטובתם.

'למחיה שלחני'

לאור חלומותיו, מצטייר יוסף הצדיק בתחילה בעיני אחיו כרודף שררה וכבוד, השואף להשיג את השלטון כדי שישתחוו לו. נראה להם שהוא מבקש להתבדל כדי לעמוד במרכז, מעל כולם. אולם,  לבסוף מתברר שיוסף איננו רוצה בשלטון לשם כבוד עצמי. רואה הוא את ייעודו בהגעה למוקד השפעה ממנה יוכל לקיים את השליחות - "למחיה שלחני"[7].

יוסף ממלא אפוא את תפקיד ההשפעה כלפי חוץ. ברובד הבסיסי, יוסף הוא המפרנס הגשמי של מצרים; פותח הוא את ידו ומעניק שבר לרעבון מצרים. אך באופן מהותי יותר, ניתן להבין שיוסף איננו רק המשביר הגשמי, אלא הוא אף המחיה הפנימי של כל ארץ מצרים; הוא הנותן להם משמעות; כל חיותם תלויה בו, נובעת ממנו.

הגלות הגואלת

לאור האמור, ברור כי הגלות איננה דבר שולי בחיי ישראל. אין לראות בה מאורע שמגיע בדיעבד בלבד. לגלות יש תפקיד משמעותי בהתפתחות ישראל. ההכרעה שישראל יגלו אינה אילוץ הנובע מהשתלשלות העניינים. קבועה היא על-ידי קורא הדורות מראש[8] כבר בברית בין הבתרים; כרוכה היא בהבטחה האלקית לאברהם "לזרעך נתתי את הארץ הזאת"[9].

המדרש מתאר סיבה חיצונית - כשלשלאות וקולרין - כגורם שבגללו אמור היה יעקב אבינו לרדת למצרים. אולם בסופו של דבר הירידה נועדה לשם המפגש המחודש עם יוסף. הירידה בעקבות יוסף איננה רק ירידה מרצון, קיים בה פן שאינו קיים בירידה באופן של שלשלאות וקולרין. יעקב אבינו יורד לחפש את שְׁאֵרו, עצמו ובשרו במצרים. יש בירידה השלמה פנימית למהותו.

המדרש ממשיך ומתאר שלא רק יוסף היה במצרים, אלא גם השכינה.

ר' פנחס בשם ר' סימון אמר מנ"ל שירדה השכינה עמו מדכתיב ויהי ה' את יוסף.

השכינה אינה יורדת למצרים יחד עם יעקב, אלא היא יורדת כבר בשעת ירידתו של יוסף. בכדי להיפגש עם השכינה יש צורך לרדת למצרים. התפתחות ישראל חייבת לעבור דרך הגלות; דרך שני היעודים הגדולים הטמונים בירידה זו.

גאולת מצרים

גם בשלב הגאולה, תכליתו של המהלך שהחל בירידה לגלות, ניתן להבחין בשני התפקידים של עם ישראל. במכות מצרים, המהוות את תחילתו של תהליך הגאולה, מפליא ה' את מכותיו במצרִים ומפלה בין המצרים וישראל. המכות מדגישות את הניגודיות בין ישראל למצרים, את ההבדל המהותי בין שני העמים. ככל שמתקדם המהלך, ככל שמתפתחת הגאולה, המוצאת את ביטויה במכות מצרים, הולך ומתברר הפער, עד לשיאן של המכות - ההבחנה בין טיפה כשרה לטיפה פסולה "אלה בכורות למיתה ואלה..."[10].

מצד שני, הפסוקים מתארים בכמה מקומות שחלק מתפקיד המכות הוא דוקא ללמד את מצרים את שם ה' ואת השגחתו: "בזאת תדע כי אני ה'"[11], "למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ"[12]. באמצעות עם ישראל ההולך ונגאל מגלות מצרים מסוגלים העמים לחזות מקרוב בהשגחת ה' ולהחשף להנהגה האלקית של העולם.

לשם קבלת התורה חייב עם ישראל לעזוב את מקום הטינופת; לאחר תהליך הבירור בין ישראל לעמים, מוכרח הוא להתבדל ולהתרחק ממצרים. על כן יוצא הוא אל המדבר. שם, רחוק מכל אומה ולשון, מסוגל הוא לקבל את התורה, המיוחדת לו.

דווקא מתוך השלמת תהליך ההתבדלות יכולים ישראל לממש את ייעודם השני - להפיץ  את אורם כלפי חוץ; להשפיע טובה על העולם כולו.


 

* סוכם על-ידי תלמידים.
[1] בראשית מה, כח.
[2] בראשית רבה, פו, ב.
[3] הדרוש החמישה ועשרים.
[4] יחזקאל כג, כ.
[5] דברים כא, יז.
[6] שם.
[7] בראשית מה, ה.
[8] ישעיה מא, ד.
[9] בראשית טו, יח.
[10] לא מצאתי את המקור.
[11] שמות ז, יז.
[12] שמות ח, יח.

צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 2435

היה הראשון להגיב למאמר זה
RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב למאמרים.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >
מאמרים אחרונים

דף הבית
על הישיבה
מעורבות בקהילה
הישיבה והצבא
צוות הישיבה
על ירוחם
הישיבה התיכונית
צור קשר
חדשות
מאמרים
ספריית שיעורים
שמיניסטים
חיפוש
קישורים
מפת האתר
תרומות

 

 

all rights reserved - Avi Kaliski and David Salzer