ויגש - מלכות, דלֵית לַהּ מִגַּרמָהּ כלום - שיחת ליל שבת התשס"ה

icon קישור לגירסת הדפסה

פרשת ויגש התשס"ה, שיחת ליל שבת*

מלכות, דלֵית לַהּ מִגַּרמָהּ כלום

כי הנה המלכים נועדו עברו יחדו. כי הנה המלכים זה יהודה ויוסף.[1]

למדונו רבותינו, שבמפגש יהודה ויוסף מתגלים שניהם כמלכים. אמנם ידוע, כי בעתיד יעמדו מלכים מבית יוסף ומבית יהודה, אך המדרש מחדש שכבר עתה במפגש ביניהם, מתגלים שניהם כמלכים.

ביחס ליוסף, הדברים ברורים; יוסף עומד במפגש עם אחיו, בעמדת "השליט על הארץ".[2] לעומת זאת ביחס ליהודה, קשה יותר להבין כיצד הוא מתגלה כמלך. כנראה שהדברים נעוצים בנחישותו של יהודה ובלקיחת האחריות שלו. אחי יוסף נתונים כעת במציאות של אי וודאות גמורה, חוסר אונים מוחלט; לא ברור כיצד הם הגיעו למצב הזה, ועל אחת כמה וכמה שלא ברור לאן יובילו הדברים. ועל אף כל זאת, ניגש יהודה אל יוסף. יהודה מתגלה כמלך בכך שגם במציאות של חוסר אונים מוחלט, הוא מגלה נחישות ואחריות. "ויגש אליו יהודה".[3]

בסיפור מכירת יוסף, מתגלה יהודה באופן אחר -

ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע כי נהרג את אחינו וכסינו את דמו. לכו ונמכרנו לישמעאלים וידנו אל תהי בו כי אחינו בשרנו הוא, וישמעו אחיו.[4]

יהודה מציע לאחיו שלא להרוג את יוסף, כי אם למוכרו לישמעאלים.

מצד אחד, גם כאן מתגלה מעמדו המיוחד של יהודה בקרב אחיו; יהודה מציע את הצעתו, והיא נשמעת. אך מיניה וביה, דבריו של יהודה מצביעים על חוסר המוחלטות שלו, שכן הוא מציע בדבריו לעשות פשרה. פשרה שייכת, בפשטות, כאשר על הדיין מוטל להכריע בין שני צדדים הפוכים ואפילו קיצוניים, אלא שאין בכוחו לבחור באופן מוחלט באחד מהם, ולכן הוא מפשר ביניהם. כך גם יהודה; הוא אמנם לא הורג את יוסף, אך הוא גם לא מחזיר אותו אל אביו; הוא מתפשר. "מה בצע כי נהרג את אחינו וכסינו את דמו. לכו ונמכרנו לישמעאלים".

יהודה, שמתגלה במפגש עם יוסף כמי שמסוגל לעמוד בנחישות מול מציאות של חוסר אונים מוחלט ולנהוג כמלך, מתגלה במכירת יוסף דווקא כמי שאינו מסוגל להכריע באופן מוחלט, כמתפשר וכחסר עמוד שדרה.

אך נראה כי זו התמונה המתקבלת מתוך מבט ראשוני ושטחי. אמנם בהסתכלות מעמיקה, נגלה כי התמונה הפוכה.

כי עבדך ערב את הנער

נתבונן שנית במפגש בין יהודה ליוסף. מפשט הפסוקים נראה כי יהודה עומד לפני יוסף, כעבד העומד בפני מלך; יהודה גם משתמש בביטויים, בהם הוא מכנה את עצמו כעבד ואת יוסף כאדונו, כדוגמת הביטוי "כי כמוך כפרעה". אמנם חכמינו זכרונם לברכה דנים בשאלה, האם יהודה ניגש כאן למלחמה או להתרפסות, אך מפשט הפסוקים, נראה כי יהודה ניגש ליוסף כעבד; הוא מתבטל כלפי יוסף. "ידבר נא עבדך דבר באזני אדני ואל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה".

יהודה בהמשך דבריו, מזכיר בפני יוסף את עובדת היותו ערב -

כי עבדך ערב את הנער מעם אבי לאמר אם לא אביאנו אליך וחטאתי לאבי כל הימים.[5]

הערב, במובן הפשוט ביותר, הוא אדם שמבטל עצמו כלפי מערכת מסויימת, שאין לו שום צד בה ושום הנאה ממנה. יש עיסקה כלשהי בין הלווה למלווה, והערב נוטל את האחריות עליה מבלי לקבל הנאה כלשהי מעצם העיסקה; הוא מבטל עצמו לגמרי כלפי העיסקה, או כלפי האנשים הפועלים בה. את ערבותו של יהודה ניתן לתפוס בכמה אפשרויות; ערב ליעקב, ערב לבנימין, או באופן נסתר, ערב ליוסף. מכל מקום, יהודה כערב מתבטל לגמרי כלפי מי שהוא ערב לו, ומתוך התבטלות זו ניגש יהודה בנחישות אל יוסף. יהודה עומד מול מציאות של חוסר אונים מוחלט ולוקח אחריות, אך לא עושה זאת, לכאורה, מתוך עמידתו כמלך, כי אם מתוך התבטלותו המוחלטת.

ניתן היה לומר שיהודה ניגש לדבר אל יוסף מתוך דאגה גדולה לעצמו. עובדת היותו ערב, מחייבת אותו לישא בתוצאות של כל מה שיתרחש בנוגע לבנימין, וממילא יהודה חושש. הוא ניגש ונוטל אחריות לא מפני שמתבטל כלפי אחרים, אלא להיפך, מתוך האינטרס האישי שלו. בהקבלה לערב במִלוה; הערב דואג שהלווה יפרע את חובו רק מתוך דאגה לעצמו, שכן יודע הוא שאם לא ישלם הלווה, ישלם הוא. מבט כזה, לא רואה את הערב כפועל מתוך התבטלות מוחלטת, אלא להיפך; כמי שפועל מתוך אינטרסים אישיים בלבד.

גם אם נראה את הדברים כך, ברור כי אין זו התמונה בשלמותה. הערב אמנם יכול לפעול שלא מתוך התבטלות כלפי הלווה והמלווה, אלא מתוך דאגה לעצמו. אך עם כל זאת, עובדת היותו ערב מעידה על התבטלותו כלפי ההלוואה, וכלפי הצדדים בה; כבר מעיקרא, בהסכמת הערב להיכנס למערכת שאין לו שום הנאה ממנה ושום צד בה, גילה הערב את התבטלותו הגמורה כלפיה. ובהקבלה ליהודה; כבר באמירתו ליעקב "אנכי אערבנו"[6], העמיד את עצמו בעמדה של התבטלות, וגם אם יפעל מכאן ואילך מתוך הדאגה לעצמו, הרי שפועל הוא מכח התבטלותו הראשונית.

פן אראה ברע אשר ימצא את אבי

אמנם יתירה מזו; נראה שערבותו של יהודה היא ערבות שכולה התבטלות; יהודה מתגלה כמתבטל לא רק ברגע בו נעשה ערב, כי אם גם בזמן הפירעון; גם כאשר מתעורר החשש שמא יצטרך יהודה לשאת בתוצאות, הוא לא פונה מתוך דאגה לעצמו, כי אם מתוך דאגה לאביו; מתוך התבטלות.

כי עבדך ערב את הנער מעם אבי לאמר אם לא אביאנו אליך וחטאתי לאבי כל הימים. ועתה ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדני והנער יעל עם אחיו. כי איך אעלה אל אבי והנער איננו אתי פן אראה ברע אשר ימצא את אבי.[7]

יהודה כערב, מציע להיות עבד במקום בנימין, ומנמק זאת באומרו: "כי איך אעלה אל אבי והנער איננו אתי, פן אראה ברע אשר ימצא את אבי". יהודה לא פועל מתוך דאגה לעצמו, שמא יתקיימו בו דבריו שאמר "וחטאתי לך כל הימים", אלא פועל הוא מתוך הדאגה הגדולה לאביו; מתוך התבטלות מוחלטת כלפיו. יהודה טוען[8], שהוא לא יהיה מסוגל להישיר מבטו כלפי אביו כשבנימין איננו איתו, וזאת מפאת היותו ערב. "כי עבדך ערב את הנער מעם אבי...".

לכאורה, התימה גדולה! במה שונה המציאות במפגש עם יוסף מהמציאות במכירת יוסף?! כיצד הישיר יהודה מבטו כלפי אביו במשך עשרים ושתים השנים האחרונות; כיצד יכול היה לראות ברע אשר מצא את אביו, בעקבות אבידת יוסף?!

נראה, כי תימה זו היא הנותנת! אכן, חלה תמורה בעמדתו של יהודה; אינו דומה עמדתו של יהודה במפגש עם יוסף, כערב, לעמדתו במכירת יוסף; שם, עומד יהודה מתוך עמדה אחרת.

לכו ונמכרנו לישמעאלים

כאמור, יהודה מציע פשרה למכור את יוסף. קודם ראינו בהצעה זו, דבר שמגלה את יהודה כחסר עמוד שדרה; כמי שלא מסוגל להכריע באופן מוחלט. אך אם נעמוד על הבעייתיות שבעשיית פשרה, נגלה תמונה הפוכה.

הגמרא מביאה מחלוקת תנאים בעניין פשרה -

ר"א בנו של רבי יוסי הגלילי אומר אסור לבצוע וכל הבוצע ה"ז חוטא, וכל המברך את הבוצע הרי זה מנאץ, ועל זה נאמר בוצע ברך נאץ ה', אלא יקוב הדין את ההר...[9]

הגמרא מכנה את עושה הפשרה, בוצע. בפשטות, פשרה היא בציעה בין שתי אפשרויות קיצוניות; יש צד אחד מוחלט ויש צד שני מוחלט, והאדם המפשר בוצע, בפשטות, בין שתי אפשרויות אלו. רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי סובר שעושה הפשרה הריהו חוטא. ולא זו בלבד, אלא אף המברך את עושה הפשרה עובר על איסור, וזהו שנאמר "ובוצע ברך נאץ ה'"[10].

רבי מאיר אומר לא נאמר בוצע אלא כנגד יהודה שנאמר ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע כי נהרג את אחינו וכסינו את דמו, וכל המברך את יהודה הרי זה מנאץ ועל זה נאמר ובוצע ברך נאץ ה'.

גם רבי מאיר מצביע על הבעייתיות שבפשרה. אלא שהוא מבין שהפסוק "ובוצע ברך נאץ ה'" מכוון אך ורק כלפי מי שמברך את יהודה כבוצע. לכאורה, זו אמירה מאוד חריפה; יהודה בפשרתו מציל את יוסף ממיתה; בהצעתו "מה בצע כי נהרג את אחינו וכסינו את דמו", מציל יהודה את יוסף מגזרת אחיו "ועתה לכו ונהרגהו ונשלִכהו באחד הבֹּרות". ומחדש רבי מאיר, שהמברך את יהודה על פשרה זו - הרי זה מנאץ!

דבריו החריפים של רבי מאיר, מחדדים את הצורך לברר מהי הבעייתיות שקיימת בעשיית פשרה.

פשרה

בפשטות, הבעייתיות בעשיית פשרה נעוצה בכך שהדיין המפשר, מוותר על הדין המוחלט; יש דין נוקב שאמורים ללכת על פיו, והדיין בפשרתו לא הולך לאורו.

אך אם נעמיק, נגלה בעייה הרבה יותר חריפה. רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי משתמש בביטוי "יקוב הדין את ההר", ולומד זאת מהפסוק "כי המשפט לאלקים הוא"[11]. דבריו מחדדים, כי הדין המוחלט והנוקב הוא בעצם הדין האלקי. לאור כך, מתעצמת הבעייתיות שבעשיית הפשרה; יש אמת אלקית ומוחלטת שאמור הדיין לגלות בעולם, אך הוא בוחר להתפשר; הוא מעדיף לגלות בעולם את דעתו שלו, על פני אותה אמת אלקית. ברור לו לדיין מהו הדבר הנכון והאמיתי שעליו לעשות, אלא שהוא מעדיף לפעול על פי דעתו ושכלו שלו; הוא משתלט בשכלו, על האמת האלקית.

לאור כך, הבעייתיות בפשרה אינה בכך שהדיין מוותר על המוחלטות לטובת הפשרנות, אלא הבעייה נעוצה בכך שהוא משתלט בדעתו על האמת האלקית, ומתנכר לה.

רבי מאיר, כאמור, התבטא באמירה חריפה מאוד ביחס לפשרת יהודה; "וכל המברך את יהודה הרי זה מנאץ ועל זה נאמר ובוצע ברך נאץ ה'". לאור דברינו, הדברים מחוורים; אמנם יהודה בפשרתו מציל את יוסף מעצת אחיו להרוג אותו, אך מיניה וביה הוא לא משיבו אל אביו. יהודה עומד מול מציאות מאוד ברורה; האמת זועקת מתוכה, כך שברור ליהודה באיזו מבין שתי האפשרויות עליו לבחור; לא להרוג את יוסף, אלא להשיבו אל אביו. יהודה בפשרתו, מתכחש ומתנכר לאמת; הוא משתלט עליה, ומנהל את הדברים על פי רצונו; הוא מוכר את יוסף, ולא משיבו אל אביו.

מהשתלטות להתבטלות

בהשוואה ראשונה ושטחית, בין עמדתו של יהודה במפגש עם יוסף לבין עמדתו במכירתו, נראה כי דווקא במפגש עימו מגלה יהודה נחישות ואחריות מתוך עמידה מוצקה ואיתנה, בעוד שבמכירה מתגלה כמי שחסר עמוד שדרה. אמנם התבוננות מעמיקה חושפת כי דווקא במפגש מתגלה יהודה כמתבטל כלפי כל, דבר שבא לידי ביטוי בעובדת היותו ערב, בעוד שבמעשה המכירה עומד יהודה כמשתלט.

מה מחולל את השינוי ביהודה; מה מעביר אותו מעמדת המשתלט לעמדת המתבטל?! הדבר נעוץ, כמובן, בכך שבמפגש עם יוסף יהודה עומד כערב, שלא כמו במכירת יוסף, אלא שיש להבין מה גרם ליהודה להיות ערב; מה גרם לו להתבטל?! נראה כי השינוי מתחולל במעשה יהודה ותמר, שם נפגש יהודה לראשונה, עם מושג הערבות.

הכר נא...

תמר זקוקה לייבום מבית יהודה, דבר שמונע ממנה להינשא לאחר. דבר זה מבטא את התבטלותה של תמר כלפי בית יהודה. יהודה לעומתה, מתחמק ממנה; הוא מתנער מאחריות על ייבומה. תמר, במעשה שעשתה, מכריחה את יהודה לתת לה עירבון, ובכך גורמת לו לקחת אחריות על ייבומה בעל כורחו, ולייבם אותה. תמר מפגישה את יהודה בעל כרחו עם מושג הערבות, ובכך מעמידה אותו[12] בעמדת המתבטל; במבט שטחי, יהודה מתבטל כלפיה, אמנם בעומק הוא מתבטל כלפי עצמו.[13]

הִוא מוצאת והיא שלחה אל חמיה לאמר לאיש אשר אלה לו אנכי הרה, ותאמר הכר נא למי החֹתמת והפתילים והמטה האלה.

ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני.[14]

תמר מציגה בפני יהודה את העירבון אשר נתן לה, ויהודה מודה באמת; "ויאמר יהודה צדקה ממני"; הוא מודה שטעה בכך שהתנער מאחריות.

חכמינו זכרונם לברכה[15], עמדו על ההבדל מחד ועל הקשר מאידך, שבין דברי תמר ליהודה לבין דברי האחים אל יעקב אביהם -

 ויביאו אל אביהם ויאמרו זאת מצאנו, הכר נא הכתֹנת בנך הִוא אם לא.[16]

בדברי האחים[17] ליעקב, באה לידי ביטוי התנכרותם של האחים לאמת; האחים עומדים כעת מול יעקב אביהם, כאשר יוסף איננו איתם. יוסף איננו איתם, מחמת הצעתו של יהודה "לכו ונמכרנו לישמעאלים"; הצעה בה יהודה מתפשר, ובכך משתלט הוא על האמת האלקית והמוחלטת, שהורתה להשיב את יוסף לאביו. יהודה אומר ליעקב "הכר נא הכתנת בנך הוא אם לא", מתוך התנכרותו לאמת, והשתלטותו עליה.

לעומת זאת במעשה תמר, יהודה מודה. תמר אומרת ליהודה "הכר נא למי החתמת והפתילים והמטה האלה", ויהודה אכן מכיר באמת; "ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני"; יהודה מתבטל לאמת, ולא מנסה להשתלט עליה.

במעשה תמר נפגש יהודה, לראשונה ובעל כורחו, עם מושג הערבות. מתוך כך לומד יהודה כיצד להכיר באמת; להתבטל לה, ולא להשתלט עליה, עד שקם ונעשה ערב על בנימין, מדעתו; "אנכי אערבנו מידי תבקשנו".[18]

מלכות, דלֵית לַהּ מִגַּרמָהּ כלום

במפגש עם יוסף עומד יהודה כערב; כמתבטל. הובא בתחילה, בשם רבותינו במדרש, כי דווקא במפגש זה מתגלה יהודה כמלך.  נראה, כי עמידתו של יהודה כמתבטל היא זו שחושפת את צד המלוכה שבו.

מובא במדרש -

ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדֹנִי וגו' בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפך נוקשת באמרי פיך נלכדת באמרי פיך, עשה זאת אפוא בני והִנצל (כי באת בכף רעך לך התרפס ורהב רעיך)...

דבר אחר, בני אם ערבת לרעך זה יהודה שאמר אנכי אערבנו... עשה זאת אפוא בני, התאבק בעפר רגליו והמליכהו עליך, ויגש אליו יהודה.[19]

המדרש דורש את הפסוק המובא ממשלי, על יהודה. ההבנה הפשוטה בפסוק היא, אם ערבת לרעך, שא בתוצאות; קום ושלם. המדרש דורש את הדברים, כאמור, כלפי יהודה. הקריאה שיהודה נקרא אליה היא, לשאת בתוצאות הערבות שנטל על בנימין. יהודה נדרש להתאבק בעפר רגליו של יוסף ולהמליך אותו עליו; להתבטל.

בסמוך למדרש זה מובא המדרש הקודם -

כי הנה המלכים נועדו עברו יחדו. כי הנה המלכים זה יהודה ויוסף.

תכונתו של יהודה כמלך, לא מתגלה במעשה המכירה, שבו מופיע יהודה כמשתלט. תכונתו כמלך, מתגלה דווקא במפגש שלו עם יוסף; שם עומד יהודה בעמדה של התבטלות מוחלטת.

התבטלותו של יהודה כלפי יעקב, בנימין ויוסף[20], ובעצם כלפי כל, היא זו שמזכה אותו בשרביט המלוכה, "דלית לַהּ מִגַּרמָהּ כלום".

 


* סוכם על-ידי תלמידים.
[1] בראשית רבה פרשה צג, אות ב.
[2] בראשית פרק מו, פסוק ו.
[3] בראשית פרק מד, פסוק יח.
[4] בראשית פרק לז, פסוק כו.
[5] בראשית פרק מד, פסוק לב.
[6] בראשית פרק מג, פסוק ט.
[7] בראשית פרק מד, פסוקים לב-לד.
[8] במונחים שלנו.
[9] סנהדרין דף ו עמוד ב.
[10] תהלים פרק ו, פסוק ג.
[11] דברים פרק א, פסוק יז.
[12] גם כן בעל כרחו.
[13] שכן סוף סוף, מטרת הייבום היא להקים את שם המת, וזוהי תועלת הבאה בראש ובראשונה לבית יהודה.
[14] בראשית פרק לח, פסוקים כה-כו.
[15] ילקוט שמעוני בראשית רמז קמב: "הכר נא הכתנת בנך היא אמר ליה הקב"ה ליהודה אתה אמרת לאביך הכר נא חייך שתמר אומרת לך הכר נא למי החותמת והפתילים".
במדבר רבה פרשה יג, אות יד: "ויהודה הביאה לאביו ואמר הכר נא הכתונת בנך וגו' לכך נמדד לו באותה מדה שאמרה לו תמר הכר נא למי החותמת והפתילים ולכך נאמר בזה החטאת, שהביאוהו כפרה עליו על שציער את אביו".
[16] בראשית פרק לז, פסוק לב.
[17] וביניהם יהודה.
[18] בראשית פרק מג, פסוק ט.
[19] בראשית רבה פרשה צג, אות א.
[20] כלפי יוסף, באופן נסתר.

צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 3600

היה הראשון להגיב למאמר זה
RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב למאמרים.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >
מאמרים אחרונים

דף הבית
על הישיבה
מעורבות בקהילה
הישיבה והצבא
צוות הישיבה
על ירוחם
הישיבה התיכונית
צור קשר
חדשות
מאמרים
ספריית שיעורים
שמיניסטים
חיפוש
קישורים
מפת האתר
תרומות

 

 

all rights reserved - Avi Kaliski and David Salzer