ויגש - לגשת פנימה - שיחת סעודה שלישית התשס"ד |
פרשת ויגש התשס"ד, שיחת סעודה שלישית* לגשת פנימה ויגש אליו יהודה...[1] נאומו של יהודה והתגלותו של יוסף לאחיו, מהווים את שיאן של הפרשות האחרונות. המילה "ויגש" המופיעה בתחילת הפרשה, מתמיהה את הפרשנים, שהרי האחים נמצאים באותו דו שיח עם יוסף שהחל כבר בפרשה הקודמת, ומה הצורך ב"גישה" נוספת? בין ניכור לאהבה הפירוש הפשוט הוא, שהאחים ויהודה עומדים בתוך הויכוח עם יוסף, אל מול מציאות מנוכרת וקשה, שהאחים אינם מצליחים להבינה - "מה זאת עשה אלקים לנו"[2]. אך לפני זמן קצר עלה בידם לשחרר את שמעון אחיהם, וכבר סבורים היו שיחזרו אל אביהם לכנען, ובנימין איתם, והכל יבא על מקומו בשלום, והנה לפתע שליחו של שליט מצרים רודף אחריהם, ומאשימם בגניבת הגביע, והם מוחזרים, ועוד מעט קט ויקחו מאיתם את בנימין... פתאום מבין יהודה שמשהו פה לא בסדר, שחייבת להיות איזו אמת מאחורי המציאות המעוותת והבלתי אפשרית הניצבת בפניו. מבין הוא, כי לא יתכן שהמציאות תתנגח בהם ותתנגד להם בצורה כל כך מוחלטת ובלתי מוסברת. המדרש רומז במקומות רבים לכך שיהודה ניגש ומנסה להבין מה עומד מאחורי היחס הקשה והכל-כך לא צודק של יוסף, לחדור פנימה אל המניעים העמוקים יותר של התנהגותו החיצונית. ואז, בגישתו פנימה, מתגלה לו לא רק שמאחורי המציאות המנוכרת הזו מסתתרת נקודת אמת שמתנכרת רק כלפי חוץ, אלא שמי שבאמת עומד מולו איננו שליט מצרי אכזר וחיצוני לו, אלא חלק ממנו; החלק אותו הוא והאחים חיפשו כל הזמן; יוסף אחיהם. ניתן לראות פה משל ודגם לאדם שעומד מול מציאות מעוותת וקשה, שפשרה אינו מובן לו. הוא חש כי אין מוצא, עד שבשלב מסויים הוא כמעט נשבר - כיהודה שבשלהי הפרשה הקודמת הציע שהוא והאחים כולם יהיו ליוסף לעבדים - אך בסופו של דבר הוא מבין שזה לא יכול להיות. הוא מבין שחייבת להסתתר אמת כלשהי מאחורי המציאות המנוכרת הניצבת מולו. וכאשר הוא ניגש אליה מתוך ההכרה הברורה הזו ומנסה בכל כוחו להבין את אותה אמת פנימית, לחדור אל תוכה, או אז הוא מגלה שכל הניכור והקשיים היו רק הצגה שמאחוריה עמדה נקודה אמיתית שהיא בעצם חלק בלתי נפרד ממנו - "אני יוסף אחיכם". גילוי מבייש ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו.[3] פירש רש"י: מפני הבושה. אל הבשורה הגדולה שנתבשרו האחים שהשליט המצרי אינו אלא אחיהם, התלוותה בושה גדולה. בושה על שאותו אח הוא זה אשר האחים ניסו כל הזמן לברוח ולהתנתק ממנו. פרשנים רבים תהו על יחסו המנוכר של יוסף לאחיו, אך יהא אשר יהא טעמו שלו ליחס זה, ברור שהאחים הביאו אותו על עצמם. לאורך כל הסיפור האחים מגלים יחס של ניכור וריחוק כלפי יוסף, המתבטא בשיא עוצמתו בדבריהם ליעקב "הכר נא הכתנת בנך היא"[4]. בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו, ובאופן טבעי זהו היחס אותו הם מקבלים חזרה. זהו פשר בהלת האחים. זו משמעות הבושה אותה הם חשים. חרפה שאין כמותה יש בגילוי שאת כל הרוע והניכור הביאו הם על עצמם במו ידיהם. יש והאדם מתנכר לאמת האלוקית, אם מפני שהוא חש שהיא מאיימת עליו ודורשת שישתחווה בפניה, ואם מפני התובענות הגדולה הכרוכה בחיבור אליה. הוא מתנתק מאותה אמת ו"מוכר" אותה, והיא, אף היא מסתתרת ממנו, ומתנכרת אליו. והאדם מסתובב במציאות ונתקל בקשיים עצומים ובניכור גדול. לעתים הוא מגיע לידי הכרה כללית שהוא עצמו אשם במצב שנוצר, עושה הוא חשבון נפש על חטאיו - כאחים שאמרו "אבל אשמים אנחנו"[5]. אך הוא לא מבין שהדבר שעומד בפניו בדרכו אינו אלא אותה מציאות אלוקית ממנה הוא ניסה לברוח כל הזמן, והיא זו שמתנכרת כעת כלפיו. גשו נא אלי ויאמר יוסף אל אחיו גשו נא אלי.[6] מה צורך יש בקריאה זו של יוסף? וכי לא עמדו איתו כל אותה שעה? כאשר אחי יוסף יורדים למצרים, הציפיה היא שהכל יתנהל על הצד הטוב ביותר, בני יעקב ישובו ויתאחדו והמנוחה והשלווה ישובו לשרור. אך המציאות אינה כל כך פשוטה. הם מואשמים בריגול, ומהלך העניינים הולך ומסתבך בחוסר צדק. עד שלבסוף באה ההכרה בכך, שהם במעשיהם, מנעו מעצמם את הטובה הגדולה, וגרמו במו ידיהם לסבל שעבר עליהם. עם ההכרה הכואבת והמביישת הזו, באה כמובן הרתיעה והבהלה, והאחים נרתעים, יראים מלגשת. יוסף שרואה זאת, קורא להם ומקרבם אליו. כאשר האדם מגיע לאותה הבנה, שכל הדלתות היו פתוחות בפניו, והוא עצמו היה זה שסגרן; שהמציאות האלוקית עמדה במרחק נגיעה ממנו, והוא במעשיו התנכר אליה, אזי חש הוא רתיעה ומפחד להתקרב. אך כאשר הקב"ה רואה את נסיונו הכן של האדם לחדור אל האמת, להבינה, מתוך אמונה והכרה ברורה שלא ייתכן שהמציאות ביסודה מעוותת כפי שנראה, ומתוך מוכנות לחשוף את נקודת האמת המסתתרת למרות הסתירה המצלצלת המלווה בגילוי כזה, הוא קורא לו, מושיט לו את ידו, ועוזר לו לעבור את הצעד האחרון המפריד בין הריחוק העצום לבין האהבה הגדולה. פעמים יש, והאדם מוצא עצמו מסתבך ומתפתל אל מול מציאות קשה, קרה, אכזרית ומנוכרת. אם אך יגש פנימה, יגלה, לשמחתו, שמאחורי מחיצות הניכור מסתתרת מציאות אלוקית, ולבושתו, שהוא שהפכה למנוכרת בהתנכרותו אליה. נכונותו לגשת ולחשוף את אותה מציאות נכסית, נכונותו להתחבר אליה מחדש, תביא לקריאה שלה אליו; לקירובו אליה בחיבוק ונישוק.
* סוכם על-ידי תלמידים.
[1] בראשית, מד, יח.
[2] שם, מב, כח.
[3] שם, מה, ג.
[4] שם, לז, לב.
[5] שם, מב, כא.
[6] שם, מה, ד.
צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 4739
רק משתמשים רשומים יכולים להגיב למאמרים. Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1 |
< קודם | הבא > |
---|
מאמרים אחרונים |
---|