ויחי - הקבצו ושמעו בני יעקב - שיחת סעודה שלישית התשס"ז

icon קישור לגירסת הדפסה

שיחת סעודה שלישית פרשת ויחי התשס"ז*

הקבצו ושמעו בני יעקב[1]

ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו... הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם.[2]

 

לפני מותו קורא יעקב לבניו להתקבץ ולהתאסף סביבו כדי לשמוע את דבריו. התורה מדגישה את הצורך בהתאספות, בהתקבצות, כעמדה מקדימה לשמיעת דברי יעקב. כל שמיעה דורשת התקבצות, התקרבות, ובמיוחד שמיעה של דברים שאינם מתמצים במסירת מידע טכנית כזו או אחרת וכלול בהם תוכן, מזקיקה התאספות והיצמדות אל מקור הדברים. שמיעה, עקרונית, אפשרית גם ממרחק, עד לגבול מסויים, אך ככל שמעוניינים להגיע להקשבה משמעותית ולשמיעה פנימית שיש בה גם קליטה של התוכן לא ניתן להסתפק בהישארות של השומע בנקודה שבה הוא נמצא ובשמיעה משם; עליו לעזוב את מקומו ולהתקרב. רק לאחר שהתקבצו והתאספו בני יעקב סביב אביהם, ניתן לשמוע באופן הנכון את צוואת אביהם.

התקרבות אל הדבר אינה רק הקדשת תשומת לב רבה יותר לדבריו. היא מבטאת גם קשר, שמהווה את הבסיס, המצע המאפשר לדברים הנאמרים להישמע כראוי, להיקלט, להיטמע. אינו דומה אב המשוחח עם בנו ממרחק מה לאב הקורא לבנו ומזמין אותו לשבת על ברכיו כדי שיוכל לדבר עמו.

הקבצו ושמעו

אם נתבונן ביעקב ובעבודתו נגלה כי היא מתאפיינת בקווים יחודיים לעומת אבותיו. בעוד שעבודתם המרכזית של אברהם ויצחק בבניית הבית מתרכזת סביב הניפוי והבירור - דחיית ישמעאל מפני יצחק הבן האחד הנבחר והרחקת עשו מפני יעקב הזוכה בבכורה ובברכה, המשימה המוטלת על יעקב שונה בתכלית. מיטתו של יעקב שלימה ואין בה פסול, וממילא אין יעקב בונה את ביתו על בסיס ניפוי והרחקה אלא להיפך על קירוב וקיבוץ של כל בניו סביב מיטתו.

קירוב האחים כולם יחד לשמיעת דברי יעקב אינו פשוט כלל ועיקר. מי שהתנסה בחוויה יודע כי אף שאין כל בעיה להושיב בן אחד על ברכי אביו, כאשר מנסים להושיב שם שני בנים בו זמנית צר המקום בדרך כלל מלהכיל את שניהם. כלומר, טכנית יש מקום לשניהם, ובליבו של האב כמובן שאין כל סתירה באהבת שני הבנים ואין האחת מצרה לחברתה, אך בין הבנים מתפתחת בדרך כלל "תחרות" על הזכות לשבת על ברכי האב, כביכול סוברים הם כי אין שני מלכים משתמשים בכתר אחד.

קשה שבעתיים הקריאה להתאספות כאשר מדובר על משפחת יעקב. המדובר בשנים-עשר בנים, אשר למן עברם הידוע מסיפורי התורה ועד לעתיד בו צפוי כל אחד להעמיד שבט משלו, אין פרצופיהם שוים זה לזה ואין דעותיהם שוות זו לזו. לכל אחד מהם מסילה משלו, עמדה יסודית כלפי המציאות משלו, ודרך עבודה יחודית המתאימה לו, ולו בלבד. יעקב בבואו לצוות את בניו קורא להם להתאסף סביב מיטתו, כשרק התקבצות והתקרבות משותפת כזו תאפשר לו לומר להם את דבריו, אך עצם הקריאה הזו היא חידוש מופלא, ולבנים המתקרבים - זו משימה קשה.

קשה לשנים-עשר בנים השונים איש מאחיו להתקבץ יחד סביב אביהם ולשמוע אמירה אחת כוללנית, שכן משמעותה של התכללות זו היא טשטוש והעלמת ייחודיותו של כל אחד מהם. קריאתו של יעקב "הקבצו ושמעו בני יעקב" עלולה להתפרש כקריאה להתבטלות מוחלטת עד כדי איבוד הייחודיות של כל אחד מבניו, לטובת חזון משותף וחד-גוני. אם זו משמעותה של התאספות בני יעקב סביב מיטת אביהם, הרי שמוטלת עליהם משימה קשה וכואבת.

מן השפה ולחוץ?!

סופה של הפרשה מעיד על כך שהמתחים וההתמודדויות בין בני יעקב, לא באו על יישובם המלא עם איחוד המשפחה מחדש במצרים. אמנם ניתן היה לחשוב כי עם ירידת יעקב מצרימה ואיחוד הבית על שנים-עשר יסודותיו יתפוגגו לעולם המתחים, ובית ישראל יבוא על מקומו בשלום, אך לא כאלה הם פני הדברים:

ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ויאמרו לוּ ישֹטמנו יוסף... ויצוו אל יוסף לאמר אביך צוה לפני מותו לאמר, כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם... .[3]

עם מות יעקב צפים ועולים מחדש החששות מפני נקמה אפשרית, אולי יוסף עודנו נוטר טינה על העבר, ואולי גם האחים עדיין אינם שלמים עם המציאות הנוכחית. למען האמת, מן הראוי כי שנים-עשר בנים שעתידים להעמיד שבטי י-ה עדות לישראל לא יתפשרו ויוותרו על עמדותיהם ודרכיהם בהן הם מתייחדים, ואך טבעי הוא שההתמודדויות בין תפיסות העולם השונות תימשכנה לשרור ולהנחות באופנים שונים את האחים שישאפו למשוך אחריהם (לכיוונים מנוגדים אולי) את בית ישראל כולו.

לאור כך, ניתן לחשוב שגם ההתקרבות של האחים אל מיטת יעקב אינה אלא מעטה של אחדות מדומה שעוטים האחים על עצמם כדי להעניק רגעים אחרונים של נחת רוח לאביהם לפני פטירתו מן העולם - כפי שקורה לעיתים, לא עלינו, במצבים מקבילים של מורכבות יחסים בתוך המשפחה. בעוד יעקב קורא לבניו להתקבץ, לבטל כל אחד את ייחודיותו ולהישאב אל תוך חזון אחיד, משותף וחד-גוני, הרי שבניו אמנם התקבצו מבחינה פיזית סביב מיטתו, אולם לקריאתו העמוקה הם לא נענו; המתחים וההתמודדויות שבין תפיסות עולמם השונות ממשיכים להתקיים.

 

אולם התבוננות בדברי יעקב לבניו תגלה מהי מטרתה האמיתית של התאספות והתקבצות בניו. אם מטרת ההיאספות היתה כדברינו הקודמים - להנחיל לבניו חזון אחיד - מתבקש היה כי יועבר מסר כוללני שיכוון כלפי כל האחים גם יחד. אך לא היא. דווקא לאחר שקרא יעקב לכל בניו וקבצם ביחד סביב מיטתו הוא מתחיל ופונה לכל אחד מהם בנפרד: "ראובן בכורי אתה... שמעון ולוי אחים... יהודה...", וכן הלאה. עולה בבירור כי מטרת התקבצות והיאספות בני יעקב סביב מיטת אביהם, אינה להוביל להתבטלות והיעלמות עולמותיהם הפנימיים והיחודיים של כל אחד מבניו לטובת מסר אחיד וכוללני.

אלא שאם כך הוא, הרי שהדברים דורשים הסבר. אם לכך התכוון יעקב מראש - להדריך כל אחד מן האחים לפי מה שמתאים לו, לאופיו, לייחודו, ולא להדריכם יחד במסר אחיד וכוללני, אולי כדאי היה לקרוא להם בנפרד; כך היתה מתאפשרת "שיחת נפש" רצינית עם כל אחד. משום מה, יעקב קורא לכולם, ומדגיש את הצורך שיתקבצו דווקא כדי שישמעו ביחד את המסרים המפוצלים; כולם יחד ישמעו את דברי המוסר שייתן יעקב לאחד ואת הברכה שייתן לחבירו, וכאמור, והדברים דורשים הסבר.

קֶשת רחבה

במדרשים שונים חוזר יסוד משותף אחד: בשעה שהתאספו בני יעקב סביב מיטתו נערך בירור פנימי בין האחים ובין יעקב שבשיאו מבשרים הבנים ליעקב "שמע ישראל, ה' אלקינו ה' אחד", כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בליבנו אלא אחד (ומכאן זכו ישראל ל"שמע ישראל")[4].

זהו הפשר של הנהגתו של יעקב, זהו חידושו של מעמד הסתלקותו מן העולם. בליבו של כל אחד משנים-עשר הבנים ובלב כולם כאחד אין אלא אחד, והוא אותו אחד שבליבו של יעקב.

השמיעה אל יעקב דורשת התקרבות. רק מכח הקשר הפנימי יוכל התוכן להיות מועבר מן האב לבנים. רק כך ייבנה בית יעקב. יש בה בהתקרבות הזו משום התבטלות, אך לא התבטלות שיש בה משום העלמת עצמיותו של האדם, איפוס ייחודיותו, או רידוד ושיטוח של אופיו, אדרבה, דווקא את מלוא משמעותו יינק כל אחד משנים-עשר הגוונים המרכיבים יחד את הקשת המרהיבה של בית ישראל, מן המקור האחד המשותף. הריבוי אינו מתאפס ונעלם, מתמזג למרקם אחיד ורדוד עם התקבצותו המשותפת סביב המקור האחד. דווקא כך תושפע תוספת ברכה לכל אחד לפי התאמתו - מוסר, ברכה, באריכות, בתמצות - באוזני כולם גם יחד.

ובשעה זו יש גם לבנים מה לומר לאביהם: "שמע ישראל, ה' אלקינו ה' אחד", השלב הבא של בניין בית ישראל יצא לדרכו. לא עוד בנייה מכח דחייה והרחקה של בן מעל פני אחיו, אלא בנייה מכח התאספות משותפת, ליכוד של כוחות שונים לכלל קשת מרהיבה שדווקא גווניה השונים זה מזה מהווים את יסוד שלימותה.

שמע ישראל, ה' אלקינו ה' אחד

ומכאן זכו ישראל לקבלת עול מלכות שמים. בקריאת "שמע ישראל" מכריזים בני ישראל באוזני ישראל סבא ובאוזני כל אחד מישראל כי מלכותו של ה' היא המקור שממנו יונק כל אחד ואחד, כל כח, כל גוון את עוצמתו, את מלוא משמעותו, וכאשר מתאספים ומתקבצים הבנים כולם, על אופיים ומטענם הייחודי, על שליחותם הממוקדת, סביב האב וליבם לב אחד לאביהם שבשמים, הרי ריבוי זה מהווה גילוי מלכותו של ה' אחד בעולמו. ומכח ההכרזה הזו, שביסודה קליטה כי גם מחלוקות בין זרמים שונים הן לשם שמים, ומתוך נאמנות למקור האחד שממנו יונקים כולם את תפקידם ואת כוחם, הולך ונבנה בית ישראל.

 


* סוכם על-ידי תלמידים.
[1] הערה כללית: התלבטנו בנוגע ליחס בין חלקי השיחה. האם המחשבה הראשונית היתה שיעקב קורא להתבטלות מוחלטת ואיבוד ייחודיותו של כל שבט לטובת חזון אחיד ומשותף, ובמסקנה מתברר שלא היא, או שמא נקודת החידוש היא שהתקבצות בני יעקב סביב מיטת אביהם אינה מעטה של אחדות מדומה כי אם אחדות שיש בה לכידות פנימית בין האחים.
[2] בראשית מט, ב.
[3] בראשית נ, טו-יז.
[4] "מהיכן זכו ישראל לקריאת שמע, מאבינו יעקב שנאמר הקבצו ושמעו בני יעקב, אמר להם שמא משאני נפטר אתם משתחוים לאל אחר, אמרו לו שמע ישראל כשם שאין בלבך אלא אחד וכו' והוא אמר בלחישה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, ומה ישראל אומרים עכשיו? שמע ישראל אבינו, אותו דבר שצויתנו נוהג בנו ה' אלהינו ה' אחד" (ילקוט שמעוני ואתחנן רמז, תתלד).

צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 3021

היה הראשון להגיב למאמר זה
RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב למאמרים.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >
מאמרים אחרונים

דף הבית
על הישיבה
מעורבות בקהילה
הישיבה והצבא
צוות הישיבה
על ירוחם
הישיבה התיכונית
צור קשר
חדשות
מאמרים
ספריית שיעורים
שמיניסטים
חיפוש
קישורים
מפת האתר
תרומות

 

 

all rights reserved - Avi Kaliski and David Salzer