ויחי - בניין בית-ישראל - שיחת סעודה שלישית התשס"ב

icon קישור לגירסת הדפסה

פרשת ויחי התשס"ב, שיחת סעודה שלישית*

בניין בית-ישראל

האספו

פרשת ויחי, המסיימת את ספר בראשית מספרת לנו אודות מותו של אחרון האבות- יעקב אבינו. לפני מותו, מתואר המעמד האחרון- התכנסות סביב מיתתו, בה יעקב פונה לבניו. יעקב עסוק בבניית בית ישראל לתקופות ארוכות, לדורות. שלא כמו אבותיו - אברהם ויצחק שהיו עסוקים יותר בברור פנימי, בתוך הבית, ומתוכו בפיצול והרחקת מי שאיננו שייך למהלך בניית האומה, יעקב עסוק דווקא באיחוד הבית. אנו מתכּנים בית ישראל ולא בית אברהם, כיוון שרק יעקב, כל בניו הינם ממשיכי דרכו, בונים את עם ישראל.

ברקע- עומד קרע בין האחים, או לפחות קרע שהיה קיים, ועל בסיסו יעקב פונה לאחים. הוא יודע שעליו לאחד את השורות ולגבש את האחים לחטיבה אחת.

העדפת יוסף

"יראו את ה' קדושיו", אמר ר' עזריה: בשעה שברך יעקב אבינו את יוסף יצא ופניו מצהילות, והשבטים אומרים: דין כל עמא עם קימא (דעת כל העם עם העומד), בשביל שהוא מלך עם מן דקימין קימין...[1]

האחים רואים את יוסף יוצא בפנים צוהלות ומבינים כי דבר זה נובע מכך שבודאי יעקב ברכו ברכה רבה ומכובדת. הם תולים זאת בכך שיוסף הוא המלך. נוהג שבעולם להחזיק בידי מי שהשעה עומדת לו. וכיוון שיוסף עומד בעמדת מפתח, יעקב מתייחד עימו ומברכו ברכה מיוחדת.

יש לתהות בשל מה תלו האחים את הברכה המיוחדת שקיבל יוסף בעובדת היותו בתפקיד כה מכובד, משנה למלך מצרים. הרי ידועה לכל אהבתו המיוחדת (שניכרה עוד בהיות יוסף צעיר לימים) של יעקב ליוסף. מדוע אפוא לתלות את הברכה בהיותו מלך?

כנראה צריך לומר כי האחים חשבו שקרוב לודאי שיעקב "למד את הלקח". הוא כבר ראה לאן הגיעה העדפתו ואלו קרעים ותככים הדבר יצר במשפחה, ולפיכך סביר שכבר איבד את הרצון להעדיף את יוסף על פני אחיו למען שלום בית. אולם, יעקב לא חשב כך, וגם בברכתו האחרונה הוא נותן עדיפות ליוסף. לפיכך, כאשר ראו האחים כי באופן מפתיע עדיין מעדיף יעקב את יוסף, תלו זאת בסיבה חדשה - היות יוסף מלך.

יעקב, על אף הכרתו בצורך בתא משפחתי מלוכד, על אף הבנתו בערך האחדות, המשיך להעדיף את יוסף בהקשרים מסוימים. הרצון לאחדות לא טישטש את ייחודו של יוסף!

לכל אחד תפקיד

גם יעקב יודע את ההשלכות הקשות שעלולות להיווצר בשל העדפתו את יוסף. הוא כבר ראה לאן גישה זאת הובילה בעבר. גם חז"ל התבטאו בהקשר זה: "ואמר רבא בר מחסיא... לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף, נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים".[2] ובכל זאת הוא אומר את אשר על ליבו. הוא סבור שדווקא עתה ידעו האחים לקבל את דבריו ולהפנימם כראוי. לא רק ליוסף הוא פונה, אלא לכל אחד ואחד מן האחים הוא פונה ואומר לו את ייחודו. לא כולם דומים. ישנה ייחודיות לכל אחד ועליו להכיר בה, ולחיות לאורה.

כאמור, דברים אלו מתבטאים בעובדה שיעקב אינו חושש ונותן ליוסף ברכה כפולה משאר האחים.

אך גם בשאר הברכות יוסף עצמו מופתע.

ראשית - בהעדפת אפרים על פני מנשה. אמנם סדר הלידה הוא שונה, ונדמה ליוסף שאביו טועה בכך שמעדיף את הבן הצעיר. אולם גם במקרה זה, ללא מורא, אומר יעקב לכל אחד את ייעודו ותפקידו, גם אם הדבר כולל את העדפת הבן הצעיר -על פני הבכור.

שנית - בנתינת המלכות ליהודה. למרות האהבה העזה שחש יעקב ליוסף, למרות שקיבל את הבכורה, למרות שחלומותיו התגשמו והוא המלך כעת, בכל זאת במסגרת בית-ישראל אין זה תפקידו. יהודה, הוא הנועד למלוכה ולפיכך הוא הזוכה לו בברכת יעקב.

כך, מקבל כל אח ברכה בנפרד, ברכה ייחודית, המבהירה ומחדדת לו את תפקידו המיוחד, בתוך המסגרת הביתית הרחבה. לכל אח יש מקום ומשימה שונה מאחיו בבנין בית-ישראל. ולפיכך, מסיים המדרש את דברו במענה שנותן יעקב לאחים:

...אמר להם יעקב: "יראו את ה' קדושיו (כי אין מחסור ליראיו!)" - אנא מספקא לכֻלה (=אני מספק לכל אחד את מבוקשו, את תפקידו).

יתרה מזאת, לא רק יעקב נותן לכל אחד את מקומו בבניית בית-ישראל -

...דבר אחר "אקרא לא-ל גומר" שהסכים הקב"ה עימו לתת לכל אחד ואחד כפי מה שהוא.[3]

פערים ואלימות

הסתכלות זאת של יעקב אבינו יכולה לחדד את הפערים בין האחים בתחילת הדרך, ולגרום לפערים עצומים בשכבות שונות במרקם הכללי של האומה. אם כל אחד דואג לענינו, כל צד "מושך" לכיוון שלו, הולך הפער ומתרחב, עד שלעיתים נדמה שהדגשת הייחוד תביא לפיצול גמור באומה.

בעיה זאת משיקה ומנביעה בעיה חמורה אחרת, בעית האלימות. אם ה"אני" ומגמותיו הפרטיות עומדות במרכז החיים, מותר, ואולי אפילו לגיטימי לרמוס את מי שחוסם אותי; עלי להפעיל כח ולהרוס את מי שמעונין להצר את צעדי. ישנם הסוברים כי אין קשר בין שתי תופעות אלו, אולם לאור דברנו ניכר הקשר העמוק בין התופעות החמורות האלו. מדוע אם כן נוקט יעקב אבינו בגישה זאת ביחס לבני ביתו? האם אין הוא חושש לבעיות הללו?!

יחודיות פרטית בבנין כללי

עלינו להעמיק ולהבין את הדרכתו של יעקב, הדרכה לדורי דורות לבניין בית-ישראל. נחדד את הדברים לאור דוגמא נוספת: יחסי זבולון ויששכר. יעקב מייעד לזבולון את התפקיד הכלכלי, בזה עליו להתעסק ולהתמחות, עליו להשקיע את כל כוחותיו בעניני המסחר. אולם כל זה בעבור איזו תכלית? האם רק בעבור הגדלת נכסיו הפרטיים והפיכתו לשבט עשיר?! לא ולא! הוא אחראי גם על כלכלת עם ישראל! הוא מגדיל נכסים, על-מנת שבעלי תפקידים אחרים באומה יוכלו לעשות את תפקידם אף הם כראוי. כך למשל יוכל יששכר ללמוד וללמד תורה לכלל ישראל, ללא צורך לעסוק במסחר בעצמו.

כפי שברורה חלוקת התפקידים בין זבולון ויששכר, כחלק מהמארג הכללי של האומה, כך צריכה להיות ההכרה של כל אחד בייחודו. הבאת העצמיות לידי ביטוי ומימוש הכוחות נועדו לא רק להצלחת הפרט עצמו כי אם גם להצלחת האומה כולה. אל לנו לטשטש את ההבדלים, אם נעשה כן - הכשרונות לא יתבטאו כראוי ונצא נפסדים. אולם גם אל יממש איש את עצמו ושאיפותיו רק לצורך עצמו ולמשפחתו, עליו לעשות כן מתוך ראיה כללית, ולקיחת אחריות על חלקו בבניין האומה.

 

עלינו לבחון היכן בהקשרים הנוגעים אלינו, אנו אולי נגועים באותן בעיות באופן יותר מעודן. היכן הבלטת היחודיות מתוך ראייה פרטית מגדילה את הפערים ואף גורמת להתנגשויות קלות עם האחר.

עלינו להעמיק ולהפנים את אשר מלמדנו יעקב אבינו: את הבלטת היחודיות של יראי ה' מתוך ראיה כללית של צרכי האומה; ומתוך כך, את האחריות האישית-ייחודית של כל אדם, לבניין בית-ישראל.

 


 * סוכם על-ידי תלמידים.* סוכם על-ידי תלמידים.* סוכם על-ידי תלמידים.* סוכם על-ידי תלמידים.

[1] מדרש רבה, ויחי, פרשה צז סי' א.

[2] שבת י:

[3] מדרש רבה, ויחי, פרשה צח סי' א.
צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 2623

היה הראשון להגיב למאמר זה
RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב למאמרים.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >
מאמרים אחרונים

דף הבית
על הישיבה
מעורבות בקהילה
הישיבה והצבא
צוות הישיבה
על ירוחם
הישיבה התיכונית
צור קשר
חדשות
מאמרים
ספריית שיעורים
שמיניסטים
חיפוש
קישורים
מפת האתר
תרומות

 

 

all rights reserved - Avi Kaliski and David Salzer