ויחי - חסד ואמת - שיחת סעודה שלישית התשס"ג

icon קישור לגירסת הדפסה

פרשת ויחי התשס"ג, שיחת סעודה שלישית*

חסד ואמת

ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף ויאמר לו אם נא מצאתי חן בעיניך שים נא ידך תחת ירכי ועשית עמדי חסד ואמת אל נא תקברני במצרים.[1]

יעקב מבקש מיוסף, שלא לקבור אותו במצרים, ובבקשתו מזכיר הוא את צמד המילים - 'חסד ואמת'. צמד זה מופיע פעמים רבות במקרא, למרות שהוא מורכב משני מושגים שונים לחלוטין.

בין האמת לחסד

ההבדל בין החסד לבין האמת, מתחדד לאור דברי המדרש:

א"ר סימון, בשעה שבא הקב"ה לברוא את האדם הראשון, נעשו מלאכי השרת כתים כתים וחבורות חבורות. מהם אומרים אל יברא ומהם אומרים יברא. הדא הוא דכתיב 'חסד ואמת נפגשו, צדק ושלום נשקו'. חסד אומר יברא שהוא גומל חסדים, ואמת אומרת אל יברא שכולו שקרים; צדק אומר יברא שהוא עושה צדקות, שלום אומר אל יברא שכולו קטטה.[2]

מצד ה'אמת' - ישנה מעין התנגדות לבריאה, בעוד שמצד ה'חסד' - ישנו עידוד. פער זה נובע מההבדל העקרוני שבין שני מושגים אלה.

ה'אמת' - שייכת למושגים של שכל והכרות, מבטאת היא את המוחלטות, את השלימות. החלקיות, אינה שייכת ב'אמת', ו"חצי אמת" זה שקר. ממילא, כשמדובר על עולם חסר ופגום, עולם שהשלימות לא שייכת בו - מתנגדת ה'אמת' לבריאתו - "אמת אומרת אל יברא, שכולו שקרים".

ה'חסד' - שייך למושגים של מידות. מבטא הוא התייחסות בין שני צדדים, התייחסות בין אנשים. החסד, שמהווה שורש לעוד מידות שעניינן הענקה ונתינה, בא לידי ביטוי דווקא כאשר יש בצד האחד אדם עם רצונות ושאיפות שאין בידו את היכולת לממש אותן, ובצד השני, יש אדם שמסוגל להכיר באותן רצונות ושאיפות של רעהו, ובחוסר היכולת שלו להביאן לידי ביטוי. מתוך הכרה זו הוא נכון לבוא ולסייע לו במימושן. יוצא אם כן, שדווקא מציאות חסירה כמו זו של העולם הזה, החסר והפגום, היא זו שמאפשרת ל'חסד' להופיע. "חסד אומר יברא, שהוא גומל חסדים".

בניגוד לאמת, שמוצאת את מקומה במערכות שלימות ומוחלטות, מוצא החסד את מקומו דווקא במערכות בהן יש צד חסר שדורש השלמה.

ועשית עמדי חסד ואמת

לאור כך, מתפרשת בקשתו של יעקב - "ועשית עמדי חסד ואמת".

מחד - יעקב מבקש מיוסף שלא לקוברו בארץ מצרים, מתוך הכרה (של יוסף) בחוסר יכולתו של אביו לממש רצונו זה. יוסף אמור להזדהות עם הבעייה בה נתון אביו, עם הצורך של אביו בעזרה, ומתוך כך לפעול. לעשות איתו 'חסד', בלי כל קשר לשאלה האם ראוי למלא בקשה זו, או לא.

ומאידך - יעקב מבקש מיוסף לעשות זאת, מפני שכך ראוי וכך צריך להיות, על פי ה'אמת'.

שני מושגים אלה - חסד ואמת - מופיעים בפרשתינו, ובעוד פעמים רבות במקרא יחד, למרות הפער שביניהם. עובדה זו מלמדת, שמושגים אלה אינם סותרים. האמת והחסד, המושגים המוחלטים והיחסיים, אמנם שונים, אך הם משלימים זה את זה ושניהם צריכים לבוא לידי ביטוי.

התורה - חסד ואמת 'נפגשו'

הדברים מתחדדים לאור מקום נוסף בו ניתן למצוא את הצמד "חסד ואמת", והפעם - ביחס לתורה. שני תיאורי הלוואי היחידים שמופיעים בתנ"ך, ביחס לתורה, ומגדירים ומאפיינים אותה, הם - "תורת חסד" ו"תורת אמת". למרות הפער שבין שני תיאורים אלה, בכל זאת - שייכים שניהם בתורה.

מצד אחד, התורה, היא "תורת אמת", תורה שמגלמת בתוכה אידאות שלימות ומוחלטות. בשל היותה כזאת, היינו מצפים אולי שלא תהיה לה התייחסות לעולמנו זה, החסר והפגום. מצד זה, התורה היא מעין אידיאולוגיה טהורה, שאין לה שום מגע עם המציאות החלקית.

מצד שני, התורה, היא "תורת חסד". חז"ל אומרים, שתורה זו היא "תורה שתחילתה גמילות חסדים, וסופה גמילות חסדים"[3]. (באופן היותר בסיסי, גם הבריאה כולה היא חסד, נתינה והשפעה גדולה של הקב"ה - "עולם חסד יבנה"[4]). ממילא, התורה מדריכה את החיים בעולם הזה, העולם החסר; מדריכה היא לחסד.

שני תיאורי לוואי אלה, סותרים לכאורה. אך העובדה ששני תיאורים אלה מתארים את התורה האחת, מלמדת ששניהם משלימים זה את זה; הדרכתה של התורה לחסד, לא רק שאינה עומדת בסתירה לאותן האידאות השלימות והמוחלטות, אלא היא דווקא נגזרת מהן. מתוך האמת המוחלטת והטהורה, נגזרות הדרכות שלימות לחיים בעולם הזה, החסר. הדרכות לחיים מלאי חסד והשפעת טובה.

שני צדדים אלה של התורה, באים לידי ביטוי בויכוח בין המלאכים למשה בעניין הורדת התורה לעולם. הגמרא[5] מביאה את דברי המלאכים, ואת תשובת משה אליהם. המלאכים פונים לקב"ה באמירה "אשר תנה הודך על השמים". טענתם היא, שאותה תורה, שמגלמת אידאות שלימות וטהורות, אין מקומה בקרב בני האדם החסרים, שחיים את חייהם בעולם חסר ופגום. "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו". "תורת אמת" מקומה בעולם האמת, ואין מקומה בעולם ש"כולו מלא שקרים". לעומתם, טוען משה שהתורה אמנם תורת אמת, אך עניינה להוציא מאותן אמיתות הדרכות לעולם הזה. תורה שאמירותיה הן "לא תרצח", "לא תנאף", "לא תגנב", שייכת דווקא לעולם שיש בו יצר הרע, דבר שלא שייך לעולם של מלאכים. דווקא עולם חסר, הוא עולם שזקוק להדרכותיה של התורה, הדרכות שמתייחסות לחסרון שבו. "מיד הודו לו (המלאכים) לקב"ה ... ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ".

חסד עם החיים

רש"י בפרשתינו מפרש:

חסד ואמת - חסד שעושין עם המתים, הוא חסד של אמת, שאינו מצפה לתשלום גמול.

מדברי רש"י, עולה ייחודיותו של החסד עם המתים, על פני החסד עם החיים.

בחסד עם החיים - ישנן נגיעות אישיות של נותן החסד. האדם אמנם מרגיש בחוסר שיש לשני, וגם מסייע לו. אלא שברוב המקרים מתווספת למעשה הנתינה טובת ההנאה שיש לנותן, ביודעו שכאשר הוא יחסר - יושלם אף הוא על ידי האחר. בנוסף, ישנה לעיתים תחושת עליונות של הנותן ביחס למקבל. הוא מכיר כל כך בחוסרו של השני, ומזדהה עימו, עד כדי כך שהוא חש כלפיו עליונות. כמו כן, חש המקבל בושה בעקבות החסד שנעשה עימו, ולעיתים נעשה תלותי, בגומל החסד.

לעומת זאת, בחסד עם המתים - אין נגיעות, ואין טובות הנאה. מקבל החסד לא מתבייש בחסד שנעשה עימו, והוא בודאי לא מרגיש את תלותו בנותן החסד. זהו חסד שלם, חסד טהור.

אין זה אומר שהחסד אמור להיעשות דווקא עם המתים, מכיוון שהחסד עימם הוא החסד השלם, "חסד של אמת". ברור שהדברים אינם כך. חסד עם המת מבחינה מסויימת דומה לחסד עם הדומם - האדם מביא לקבורה גוף דומם, חסר רצונות ושאיפות, חסר חיים. חסד בא לידי ביטוי מלא יותר כאשר עומד בפנינו אדם חי, בעל רצונות ושאיפות שהוא רוצה לממש, ונותן החסד מסייע לו בכך. שם קשה יותר להגיע לחסד מושלם, אך המשימה הגדולה היא לחתור להוציא לפועל דוקא שם את המודל של "החסד עם המתים" המודל של החסד האמיתי.

חסדך ואמתך תמיד יצרוני

גם אל ה' מתפללים אנו, שינהיג אותנו בחסד ואמת -

אתה ה' לא תכלא רחמיך ממני, חסדך ואמתך תמיד יצרוני.[6]

מייחלים אנו שהתייחסותו אלינו, תהיה התייחסות של חסד הנובעת מתוך אמיתות אלוקיות; שהאידאות השלימות והטהורות, ינביעו הנהגה והתייחסות לעולם הזה, התייחסות של חסד.

האדם המתהלך בעולם, נדרש להגיע להכרות ולאמיתות שלימות. לקלוט מתורת ה' רעיונות מוחלטים וטהורים, ומתוכם, להוציא הדרכות מעשיות לחיים בעולם הזה, הדרכות לחיים של השפעה ונתינה.

 


* סוכם על-ידי תלמידים.

[1] בראשית מז, כט.

[2] בראשית רבה, פרשה ח, אות ה.

[3] דרש ר' שמלאי: תורה - תחלתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים; תחילתה גמילות חסדים, דכתיב: ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם; וסופה גמילות חסדים, דכתיב: ויקבר אותו בגיא. (סוטה יד.)

[4] תהלים פט, ג.

[5] שבת פח:

[6] תהלים מ, יב.
צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 4698

היה הראשון להגיב למאמר זה
RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב למאמרים.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >
מאמרים אחרונים

דף הבית
על הישיבה
מעורבות בקהילה
הישיבה והצבא
צוות הישיבה
על ירוחם
הישיבה התיכונית
צור קשר
חדשות
מאמרים
ספריית שיעורים
שמיניסטים
חיפוש
קישורים
מפת האתר
תרומות

 

 

all rights reserved - Avi Kaliski and David Salzer