ויחי - אחדות ישראל - שיחת ליל שבת התשס"ד |
פרשת ויחי התשס"ד, שיחת ליל שבת* אחדות ישראל ויקרא יעקב אל בניו ויאמר אליהם האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים. הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם.[1] דרשו רבותינו - הקבצו ושמעו בני יעקב. ר' ברכיה, זמנין אמר לה בשם ר' חיא וזמנין אמר לה בשם רבנן דתמן, מכאן שהיו מפוזרין וירד מלאך וכנסן. אמר ר' תנחומא מכאן שהיו מפוזרין וכנסן ברוח הקדש.[2] המדרש מתאר את כינוסם של בני יעקב כמשימה קשה, והדברים מיוסדים בפסוקים מהם עולה שקריאתו של יעקב אל בניו אינה מספיקה, והוא נאלץ לִשנות ולאמר להם להאסף, ולשלש בקריאתו להם שיקבצו וישמעו אליו. משימת הקיבוץ של בני יעקב קשה עד כדי כך שצריך מלאך שיקבץ פזוריהם, ולדעת ר' תנחומא לרוח הקדש נזקקו, לומר לך שקיבוץ בני יעקב דורש כח על טבעי, כח המצוי מעבר למציאות האנושית הפשוטה. משימות הפוכות משימתו של יעקב בבניית ביתו, הפוכה מזו שעמדו בפניה אבותיו אברהם ויצחק. בעוד שהוא נדרש לקבץ ולאסוף את בניו, נדרשו אבותיו לחתוך בביתם, ובסכינא חריפא לדחות אחד מבניהם. אברהם נדרש להרחיק את ישמעאל, ויצחק נדרש לדחות את עשו. משימתם לא היתה קלה כלל ועיקר. וירע הדבר בעיני אברהם על אודות בנו; צריך היה אברהם לצו האלוקי - כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה - על מנת שיבצע את החיתוך הכואב. ויצחק, אף הוא אהב את בנו, את עשו, וחשב שיכלל בביתו, וחפץ ללוותו ולברכו, אך לבסוף נאלץ להרחיקו. תחילת בנייתו של עם ישראל דרשה לבצע חיתוכים כואבים הן במשפחת אברהם והן במשפחת יצחק, שכן הגרעין ממנו יווצר ויתפתח עם ישראל חייב להיות בעל אפיון חזק וברור, חייב להיות קדוש וטהור, ללא שום סייג ובלי שום קליפה. יעקב לעומת זאת זוכה שמיטתו תהיה שלמה, אף אחד מבניו אינו מורחק, אינו נדחה. אך זכייתו זו, כך מתברר, אינה זכות קלה, טומנת היא בחובּה משימה קשה מאין כמוה. קשת רחבה ומגוונת של אישיאויות וכחות שונים מופיעה בבית יעקב. וקשת זו אינה מקרית; העובדה שאף בן אינו נדחה, פירושה שמגוון הכחות הגדול המופיע בבית יעקב הוא הכרחי, פירושה שדחיית בן אינה אפשרית. כל כח וכח חייב לקבל את מקומו, חייב להתממש; להאיר באורו. והכחות שונים הם זה מזה, הפוכים ומתנגדים ונמשכים לכיוונים שונים, ושואפים לפתח צדדים אחרים. לכל כח נטיותיו שלו, ותפיסותיו והרגשותיו. ויעקב נדרש לקבץ את כל עושר ההופעות, את כל גווניה של הקשת, ולאחדם תחת מגמה אחת. הבשורה שמיטתו שלמה, מטילה אם כן על יעקב משימה קשה, כה קשה היא עד שנדרש לביצועה כח על טבעי; או מלאך ירד ויכנסם, או רוח הקדש תבוא ותקבצם. פירוד ומתחים ביטויים רבים יש לקושי שבאיחוד בית יעקב, וכבר נפגשנו עמם בפרשות הקודמות, אך גם בפרשתנו יש ביטויים לדבר: טרם מותו קורא יעקב ליוסף ומבקש ממנו שיעשה עמו חסד ואמת, ולא יקברנו במצרים, ויקברנו בקברות אבותיו במערת המכפלה. יש מרבותינו שאמרו שעשה כן מפני שיוסף מלך היה, והשעה מסורה היתה לו, והסיפק בידו לעשות, אך נראה שיותר יש כאן. לא סיבה טכנית בלבד גרמה ליעקב לקרוא דוקא ליוסף. עשרים ושתים שנים ארוכות ומייסרות עברו על יעקב בעקבות העדפה שנתן ליוסף בין הבנים. מצפים היינו שילמד מן העבר ולא ישוב עוד על טעותו, אך יעקב, כך נראה, אינו לומד את הלקח. הוא אינו סבור שיש ללומדו. הוא נותן ליוסף בכורה והופך את שני בניו להיות לו לבנים. באותו מעמד מוצא יעקב לנכון להזכיר את אמו של יוסף, את רחל, שלא נהג עמה כראוי ולא קברה במערת המכפלה, ואף על פי כן, רוצה הוא שיוסף יעשה עמו ויקברנו במערת המכפלה. אין כאן סיפור הדברים ותו לא. קבירתה של רחל מחוץ למערת המכפלה היא רק חלק מפרשה טעונה; חלק ממערכת יחסים שלמה שהיתה בין רחל ללאה. לאה זכתה בבכורה. היא שנקברה עם יעקב במערת המכפלה, היא שזכתה ובנתה את החלק הגדול בבית ישראל, ואם לא די בזה, הרי שהמשיח; המלוכה שתקום לעתיד לבוא, אף היא נפלה בחלקה. שיחתו הקצרה של יעקב עם יוסף טרם מותו, אוצרת איפוא בתוכה את הטרגדיה הגדולה של בית יעקב. בית שמראשיתו ועד סופו פיצול והתמודדויות, החל בשתי האמהות שהן ארבע, וכלה בשנים עשר הבנים. האפיונים השונים והיחודיות החזקה של כל אחת מהנפשות הפועלות, יצרו מתח גדול, ומאבקים והתנגחויות. איש כברכתו אל בני הבית הזה יעקב קורא, אותם הוא מנסה לאסוף, נדרש לקבץ ולאחד. והדבר אינו פשוט כלל. קשה מאוד לאחד את האחים הכל כך שונים. מתחים יש ביניהם ועל כבודם ומעמדם יוותרו בהאספם. אך לא בזה לבד העניין, מאבקים חריפים ואמיתיים יש ביניהם, על האמת ועל הדרך, על התפיסות ועל האמונות, לכן יתקשו להתקבץ ולהתאחד. יעקב יודע את גודל המשימה המונחת לפתחו ואין הוא מוכן לוותר. הוא לא מסתפק בגישור על הפערים, הוא לא מחדד את המשותף ולא עומל להשוות את השונים. להפך, הוא מברך את בניו 'איש כברכתו', מעצים אצל כל אחד את יחודו ומהותו, מעניק לכל כח את מלוא משמעותו. יש מי שסופג את תוכחתו הקשה ומי שזוכה לבכורה, האחד מקבל מלוכה והשני כהונה. יעקב לא מטשטש את הפערים, אלא מעצים; מחדד ומעמיק את יחודו של כל בן, חפץ הוא שכל כח יקבל את מקומו, יבוא לידי ביטוי. הדבר אמנם הביא בעבר ליצירת מתחים ומאבקים, וברור שגם בהמשך כך יהיו הדברים, אך רק כך תיוצר האחדות הנישאה, אחדות הכוללת בתוכה עושר גוונים, הרגשות שונות, רצונות ומאויים; לא אחדות המטשטשת את המשמעות, המערבבת את הצבעים. איש כברכתו מברך יעקב את בניו; נותן לכל אחד את מקומו השונה והיחודי בתוך המארג האחד, השלם, הכללי. פיצול מאחד על המילים "ושמעו אל ישראל אביכם" דרשו חז"ל - ... ור' פנחס אמר, אל, הוא ישראל אביכם. מה הקדוש ברוך הוא בורא עולמות, אף אביכם בורא עולמות, מה הקב"ה מחלק עולמות אף אביכם מחלק עולמות.[3] מדרשם ז"ל חריף, ולולא הדברים כתובים אי אפשר לאמרם: אל, הוא ישראל אביכם. חז"ל יורדים במדרשם לעומק הקושי שבמשימה לה נדרש יעקב. מבינים הם שהמהלך אותו מבצע יעקב דורש כח אלוקי של בריאה וחלוקה. הן בחויה והן בתפיסה האנושית כל פרט הוא עצמאי ונפרד, אפיון שונה לו, נטיות מיוחדות לו, רעיונות והרגשות יחודיים לו. רק בראיה אלוקית אפשר לראות ולהבין כיצד המציאות המחולקת והמחוטבת נבראה מאותו שורש. רק בראיה אלוקית ניתן לראות כיצד המציאות כולה, לפרטיה ולפרטי פרטיה, נובעת ממקור אחד ושואפת למקור אחד. ויעקב שעומד מול בניו, מול עושר הנטיות, ההרגשות והתפיסות שהם מגלמים, ומצליח לחדד ולהעמיק את יחודו של כל אחד תוך הבהרת מקומו בתמונה השלמה והאחדותית, פועל כנראה באותו כח אלוקי. יכולתו לחלק תוך שיוך כל החלקים למגמה אחת, נובעת מראייתו האלוקית. עול מלכות שמים בהמשך המדרש אומר אלעזר בן אחוי - מכאן זכו ישראל לקריאת שמע. בשעה שהיה יעקב אבינו נפטר מן העולם, קרא לשנים עשר בניו. אמר להם שמעו, אל ישראל שבשמים אביכם, שמא יש בלבבכם מחלקת על הקב"ה. אמרו לו שמע ישראל, כשם שאין בלבך מחלקת על הקב"ה כך אין בלבנו מחלקת, אלא ה' אלקינו ה' אחד. אף הוא פרש בשפתיו ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. באופן פשוט, בעזרת קריאת שמע בודק יעקב אם יש פסול במיטתו; אם מיטתו שלמה; אם אף אחד מבניו לא אמור להיות נדחה. יעקב מוודה שהמשימות להם נדרשו אברהם ויצחק אינן שייכות בביתו. אך נראה שהדברים עמוקים יותר, ועל מנת להבינם עלינו לעמוד תחילה על משמעות קריאת שמע. קריאת שמע, קבלת עול מלכות שמים, אינה רק קבלת ציוויו של ה'. מערכת המצוות אמנם עשירה, והמצוות ממלאות חלק משמעותי בחייו של האדם, אך חייו של האדם כוללים גם דברים מעבר למצוות. עולם מלא ורחב של הרגשות ורגשות, מחשבות ותפיסות, נטיות וכשרונות קיים באדם, והוא נדרש לשייך את כולו לה'. זו המשמעות של קבלת עול מלכות שמים. בקוראו שמע ישראל מקבץ האדם ואוסף את כל עצמו, את כל צדדיו, ומאחד אותם תחת מלכותו יתברך. שיוך חלק מהכחות אינו מספיק, פעולה כזו, שייכת לשלב של אברהם ויצחק, שם לא הכל שייך היה לאותה הנקודה, וממילא היה צורך בדחיית כחות. אך בקבלת עול מלכות שמים, הדרישה מהאדם היא לאחד הכל תחת מלכות ה'. לאור זאת, נוכל להבין את משמעות המדרש. יעקב, הכח הראשוני והמקורי ממנו נבעו שנים עשר הבנים, עומד ללכת בדרך כל הארץ, וחשש ממלאו שבהעלמו יוותרו בעולם שנים עשר כחות מפורדים המתרוצצים בכיוונים שונים. על כן קורא הוא עמם קריאת שמע; מנסה לאחד את כולם תחת מגמה אחת; לשייך את כולם לה' יתברך. מכאן זכו ישראל לקריאת שמע. ונסתם ממנו אמרו חז"ל - ויחי יעקב בארץ מצרים. למה פרשה זו סתומה מכל הפרשיות של תורה... דבר אחר למה היא סתומה? מפני שבקש יעקב אבינו לגלות את הקץ ונסתם ממנו.[4]הרצון לגלות את הקץ, מעבר לרצון הפשוט לדעת מה יהא בסוף, קשור באותו נסיון ליצור אחדות בבית יעקב. אם ידעו בניו את הקץ, אם תחשף בפניהם התמונה השלמה האחדותית של היום בו יהיה ה' אחד ושמו אחד, תשרור האחדות בביתו. ידיעת הקץ, בה מתבאר מקומו של כל כח במארג הכללי, תיצור נכונות של כל אחד מהאחים לתת מקום לשאר אחיו. גילוי האחרית יאפשר לבית יעקב לפעול יחד כחטיבה אורגנית אחת מתוך ודאות בהירה שלכולם מקום וחשיבות במקור הראשוני והאחדותי שאליו הכל שואף. אך תקוותו של יעקב נכזבת, הקץ נסתר ממנו, והחלום על האחדות, כך נראה על פניו, נגנז. מדוע נסתר הקץ ממנו? מדוע לא זכה לגלותו לבניו? צריך להבין שאדם שהקץ גלוי לפניו חי כבר בקץ, הן בחויתו והן בתפיסתו, וממילא הדרך אל הקץ בעבורו, אינה. אם היה יעקב מגלה את הקץ לבניו לא היתה עוד משמעות לדרך אל הקץ. לו היו יודעים האחים את אשר יקרה באחרית הימים, התהליך שאמור היה להתרחש מהראשית ועד האחרית היה מתבטל ומאבד את מקומו, שכן לא היה ניתן לחיות בדרך, בתפיסה של הקץ. אך זה אינו מספק, שכן מה בכך? אדרבה, תבטל הדרך ויתקצר המהלך!? דרך עם תכלית נראה שחשיבות יש לדרך, ונצרכת היא, ובלעדיה לא יגיע הקץ המיוחל; לא תחשף אחדות ה' במלוא עוצמתה. בדרך, כל כח וכח מנסה להביא את עצמו לידי ביטוי, ומתחדדים היחודים, ומתעצמים האפיונים, ומתבהר עושר הצבעים והגוונים. הדבר כרוך אמנם גם במתחים, התמודדיות ומאבקים, אך רק כך יתבררו כל הפרטים ויאיר כל אחד ואחד מהם באורו. ללא הדרך תהיה אמנם אחדות שתכלול ותאצור בתוכה את כל קשת הגוונים, אך יהיה זה באופן היולי ומופשט, גס ובלתי מבורר. לא כן היא האחדות שתחשף לעתיד לבוא, האחדות המיוחלת. האחדות הזו תכלול בתוכה עושר גוונים ומרחב רצונות, כשרונות ונטיות שכולם מבוררים, מוגדרים ומאופיינים וחלקם אפילו נראים כמיצרים זה לזה, כסותרים. אחדות כזו היא היא האחדות שצריך לחשוף בית יעקב, שצריכה לחשוף כנסת ישראל, ומימושה אפשרי רק בזכות העובדה שישנה דרך; שישנו תהליך העובר בין הראשית לאחרית. מאותה סיבה שרצה יעקב לגלות לבניו את הקץ, נסתם הקץ ונעלם ממנו. כך, ילכו הפרטים בעם ישראל ויתחדדו, ילכו ויתעצמו, ילכו וישתכללו עד שיבואו לידי ביטוים המלא והשלם ויקבלו את מקומם במארג האחדותי של כנסת ישראל. חלומו של יעקב לאסוף את זרעו ולשייכו למגמה אחת תוך שמירה על יחודו ואפיונו, יתגשם במלואו דוקא בחלוף עוד זמן רב ובעבור דרך ארוכה עד ליום ההוא בו ה' אלוקינו יהיה ה' אחד. * סוכם על-ידי תלמידים. [1] בראשית מט, א-ב. [2] בראשית רבה צח, ג. [3] שם. [4] שם צו, א. צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 5999
רק משתמשים רשומים יכולים להגיב למאמרים. Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1 |
< קודם | הבא > |
---|
מאמרים אחרונים |
---|