ויחי - כבוד מלך - שיחת ליל שבת התשס"ב

icon קישור לגירסת הדפסה

פרשת ויחי התשס"ב, שיחת ליל שבת*

כבוד מלך

"ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים." [1]

רבנן אמרי, בא לגלות להם את הקץ ונתכסה ממנו.

רבי יהודה בשם רבי אלעזר בר אבינא, שני בני אדם נגלה להם הקץ וחזר ונתכסה מהם, ואלו הם יעקב ודניאל... יעקב, "את אשר יקרא אתכם באחרית הימים", "ראובן בכורי אתה", מלמד שבא לגלות להם את הקץ ונתכסה ממנו.

משל לאוהבו של מלך שהיה נפנה מן העולם והיו בניו סובבין את מטתו. אמר להם, בואו ואגלה לכם מסטורין של מלך. תלה עיניו והביט במלך, אמר להם, היו זהירין בכבודו של מלך. כך יעקב אבינו, תלה עיניו וראה שכינה עומדת על גביו, אמר להם, הוו זהירין בכבודו של הקב"ה.[2]

 

מזה שנים משרת את המלך, אוהבו, בנאמנות אין קץ. כבר הספיק לראות את המלך במצבים רבים. חש הוא כי קשר אמיץ נוצר ושאין קרוב ממנו אל המלך. במשך השנים, נודעו לו דברים מסתרי המלך, דברים שרק מי שבא עם המלך במגע, בחדרי חדרים, יכול לדעתם. כעת, מוטל הוא על ערש דווי. בניו סובבים את מיטתו, והוא, רוצה לגלות להם סתרי המלך. רוצה הוא להפוך את חייהם של בניו למובנים ובהירים יותר, למשמעותיים יותר. מעט לפני כן, נותן הוא מבט במלך ומשתתק. כל שאומר הוא לבניו - "הוו זהירין בכבודו של מלך".

רשות המלך

לשם מה תלה עיניו במלך?

אפשר, שחש הוא חוסר ביטחון, חוסר ודאות, בזכות לגלות את המסתורין לבניו, על כן הוא תולה עיניו במלך בבקשת רשות. אולי יש לו ודאות וביטחון, ובכל זאת מבקש הוא את הסכמתו של המלך. לאור זאת נוכל לומר, שהעובדה שלא גילה בסופו של דבר סתרי המלך לבניו, נובעת מכך שלא קיבל את רשותו.

קשר מסנוור

אך נראה כי ישנה סיבה אחרת. אוהבו של המלך חפץ לגלות לבניו מסתורין של מלך. חפץ הוא להעביר לבניו משהו מאותו קשר שהיה לו עם המלך. לשם כך הוא מיסב עיניו אל המלך, להיזכר בקשר. רוצה הוא לחדש את הקשר, להעמיקו ולרעננו. להבהיר ולבאר עניינים אחרונים שעוד נותרו סתומים בטרם יגלה הרזין לבניו. אך לפתע, הוא מסתנוור בעוצמה. פוגש הוא עוצמות וגודל בלתי נקלטים, אור חזק מאין כמוהו! חש הוא שאין הוא יודע על המלך כמעט כלום, הוא לא מבין ובטח שלא יודע סתריו. פתאום הוא מרגיש שבכלל אין לו מה להעביר לבניו. מתפלא ותמה שבכלל חשב שהוא מכיר את המלך ויודע מסטורין שלו, שחשב שיוכל לגלות משהו לבניו.

כל שנותר בפיו הוא - "הוו זהירין בכבודו של מלך".

אכזבה?

בתחושה פשוטה וראשונית, נראה שאוהבו של המלך נחל אכזבה קשה, כל כך הרבה שנים, וחשב שהוא בחדרי חדרים ומבין ומכיר ויודע, ובא להאיר עיני בניו לפני מותו, ובאחת, הבין שבעצם נותר הוא כל העת בחוץ ולא קלט כלום. פתאום מבין הוא, שהמטען האדיר שחשב שיש בידו, בעצם איננו. כעת, אולי חושב הוא שהכרת המלך וסתריו, דבר בלתי אפשרי הוא.

בכדי לדעת זאת, עלינו להבין מה משמעות "כבודו של מלך".

התבוננות מעמיקה

על מנת לכבד את המלך, חייב האדם להתבונן בו. חייב הוא לנסות ולהכירו, יותר מקרוב, יותר לעומק. במבט ראשון, נדמה לו שהוא מבין פחות או יותר מי הוא המלך, נדמה לו שהוא קולט סודות מחדריו הפנימיים, שהוא יודע דרכי פעולותיו.

כשהוא מסובב מבטו שנית, רק לוודא שבאמת קלט נכון, הוא מסתנוור. לאט לאט, ככל שהתבוננותו במלך מעמיקה, הוא קולט שקיים פער אדיר בינו לבין המלך. ככל שהוא מעמיק מבטיו, נוכח הוא לגלות, שבעצם אין הוא מבין ואין הוא יודע מסתורין של מלך. הוא מבין כי אין אפשרות להכיר את המלך הכרה מלאה, לדעת סתריו.

בו- זמנית מתרחשים שני דברים: כל מבט אכן חושף בפניו גילויים נוספים והתנוצצויות חדשות של מלכותו, ויחד עם זה הוא מתוודע לעומק היותר גדול של אותם גילויים; הוא הולך וקולט יותר ויותר רישומי- מלכות, והם עצמם מלמדים אותו על המקור האינסופי, הבלתי נתפס. ממילא, לא נותר לו מה לומר לבניו.

כבודו של מלך

נראה, כי אין זה מקרה שאי-אפשר להכיר את המלך הכרה מלאה.

אי-אפשר להכירו כיוון שכבודו של מלך לא בכך שידעו את סתריו, לא זאת המשמעות של 'לכבד מלך'. כבודו של מלך הוא בכך שידעו ויכירו במציאותו. אוהבו של המלך לא נותר בלי מילים בפיו. הפך הדברים! אוהבו של המלך חזר לבניו ובפיו הדבר המשמעותי באמת - "הוו זהירין בכבודו של מלך"!

העבד והמלך

"ויקרא יעקב אל בניו", זהו שאמר הכתוב "מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח" זה יצחק ויעקב ששניהם בקשו לגלות מסטירין של הקב"ה... יעקב ביקש לגלות לבניו את הקץ, שנאמר האספו ואגידה לכם וגו'. למה הדבר דומה? לעבד שהאמינו המלך על כל מה שיש לו. בא אותו העבד למות, קרא לבניו לעשותן בני חורין ולומר להם היכן הוא דייתיקי[3] שלהם. עמד המלך למעלה ממנו, ראה אותו העבד, והפליג את הדבר שהיה מבקש לגלות להם. התחיל אומר להם, בבקשה מכם, עבדיו של מלך אתם, היו מכבדין אותו, כדרך שכיבדתיו אני כל ימי.

כך יעקב קרא לבניו להודיע להם אימתי הקץ, מיד נגלה עליו הקב"ה. אמר לו, לבניך אתה קורא ולי לא קראת? "ולא אותי קראת יעקב?" כיוון שראה הקב"ה נגלה עליו, מיד התחיל לומר להם, בבקשה מכם, היו מכבדין להקב"ה כשם שכבדוהו אבותי...[4]

עבד המלך, בא לגלות לבניו מקומם של דייתיקי שלהם ולשחררם מעבדות המלך טרם מותו. אולם, לפתע נעמד המלך למעלה ממנו. העבד, בראותו את המלך מעליו, מחליט לוותר על התכנון לשחרר את בניו. כל שאומר לבניו הוא- "בבקשה מכם, עבדיו של מלך אתם, היו מכבדין אותו, כדרך שכיבדתיו אני כל ימי".

במדרש זה המשילו רבותינו את רצונו של יעקב לגלות הקץ לבניו, לרצונו של עבד המלך לשחרר בניו מעבדות, מה פשר ההשוואה?

הקץ לעבדות

עבד מאופיין בכך שהוא לא מחליט, לא קובע, מחליטים וקובעים בשבילו, הוא רק מובל. אולי הבחינה החזקה ביותר של העבדות, היא חוסר ההבנה - למה לעשות כך? לאן חותרים? מה המטרה? עבד, לא רואה את ה'תמונה' בשלמותה.

לגלות למישהו את הקץ, פירושו, לתת לו את ה'תמונה השלמה'. ברגע שאדם יודע את הקץ הוא פתאום מבין מה עליו לעשות ולאן עליו לחתור. הוא לא זקוק להובלה, למי שיחליט בשבילו. הוא לא עבד יותר.

להיות עבד

עבד המלך עומד לשחרר את בניו מעבדות. אך רגע לפני, נעמד המלך מעליו. באותו רגע מבין העבד כי אם ישחרר את בניו מעבדות, לא יישאר איש בארמון, לא יהיה ארמון. לכן, פונה הוא אל בניו ואומר: "עבדיו של מלך אתם, היו מכבדין אותו..." מבין הוא, כי המשימה המוטלת על בניו היא: לעבוד את המלך, כיוון שבכך כבודו. כבודו של מלך לא בכך שעבדיו ישתחררו מהעבדות, יבינו הכל ויהיו כמוהו.

יעקב אף הוא עומד לשחרר את בניו מעבדות, עומד הוא לגלות להם את ה'תמונה השלמה', להפוך את חייהם למשמעותיים יותר, לבהירים ומובנים יותר. לגלות להם מסתורין של מלך. אך רגע לפני, נעמד הקב"ה מעליו וקובל - "ולא אותי קראת יעקב", הרצון והמחשבה לגלות את כל סודות המלכות וכבשוניה, הרי זה כניסיון לאחד כביכול את העבדים עם מלכם. גילוי מלא, כמוהו כשאיבת- העבדים למקורם, ומתוך כך, ביטול מלא של קיומם. כבודו של הקב"ה בכך, שעבדיו, ידעו ויכירו במציאותו, ויעבדו לו.

 

עלינו להכיר כי ההתבוננות במלך, צריכה להביא לידיעה ולהכרה במציאותו ולרצון להישאר עבדים בארמונו, ולהיות מעושי רצונו; זהו כבוד מלך!

 


* סוכם על-ידי תלמידים.

[1] בראשית, פרק מ"ט, פסוק א'.

[2] מדרש רבה בראשית, פרשה צ"ח, סימן ב'.

[3] שטר  שחרור.

[4] מדרש תנחומא הקדום, פרשת ויחי, אות ט'.
צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 2719

היה הראשון להגיב למאמר זה
RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב למאמרים.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >
מאמרים אחרונים

דף הבית
על הישיבה
מעורבות בקהילה
הישיבה והצבא
צוות הישיבה
על ירוחם
הישיבה התיכונית
צור קשר
חדשות
מאמרים
ספריית שיעורים
שמיניסטים
חיפוש
קישורים
מפת האתר
תרומות

 

 

all rights reserved - Avi Kaliski and David Salzer