שמות - מושיעם של ישראל - שיחת סעודה שלישית התשס"א

icon קישור לגירסת הדפסה

פרשת שמות התשס"א, שיחת סעודה שלישית*

מושיעם של ישראל

ויגדל הילד ותבאהו לבת פרעה ויהי לה לבן, ותקרא שמו משה כי מן המים משיתהו.[1]

ותקרא שמו משה

משה נקרא כך בשל העובדה שנמשה מן המים. יש להבין מדוע מאורע זה כה משמעותי עד אשר הטביע את חותמו וקבע את שמו של משה. נראה כי פעולה זו שבזכותה ניצל משה, יצא ממוות לחיים, הנה מספיק משמעותית על-מנת שתקבע את שמו. המהר"ל[2] בהתייחסו לשאלה זו מוסיף רובד נוסף. משיית משה מן המים הנה משיית רוחו של משה, מן החומר. המשייה מבטאת את ההיבדלות וההתנתקות מהחומר על כל המשתמע מכך. אולם, הסבר זה אינו עונה על שאלה אחרת המתעוררת אודות שמו של משה. על-פי המתואר בפסוקים משה היה פאסיבי בפעולת בת פרעה ולפיכך היה צריך להקרא "משוי", מדוע אם כן נקרא משה, במובן אקטיביות?

נראה כי התשובה לכך היא שמשה נקרא על שם העתיד. בהמשך חייו יפעל משה ויושיע את ישראל, "ימשה" אותם משעבוד מצרים. משה יפעל את אותה פעולה שפעלו בו, כשם שהוא נמשה הן במישור הפיזי והן במישור הרוחני, כך ינהיג ויושיע את ישראל בשני הממדים.

ותחייןָ את הילדים

כאשר התורה מתייחסת לסירובן של המילדות לציווי פרעה, היא מתארת את פעולתן כיצירת חיים - "ותחייןָ את הילדים[3]". ידוע כי יחסי איש אישה הם בהקבלה ליחסי נותן ומקבל, הבעל נותן, משפיע, והאישה- מקבלת. אולם, בראייה כללית ברור כי גם המקבל לא יכול להישאר מקבל לחלוטין. אם כך היו פני הדברים לא היו נוצרים חיים מהשפעת הבעל לאישה. על האישה מוטל לקבל את אותו שפע, אותו זרע שהוטמן בה, לפתחו ולגדלו ואחר כך להוציאו לעולם - רק כך יכול לצאת בן. על פי האמור מתברר מדוע נאמר על המיילדות כי הן מחיות את הילדים, הן לוקחת את הטמון ומוציאות אותו לפועל, יוצרות ממנו חיים חדשים.

חובת האדם בעולמו

אותה מערכת מצויה בין הקב"ה ובין העולם והאדם. היצירה הנה בת זוגו של מלך עולם, ממנו היא מקבלת ללא הפסקה שפע. האדם חי את שתי היחסים במקביל, מחד, כלפי האישה הוא משפיע כפי שבואר לעיל, מאידך, גם הוא כלפי הקב"ה בסך הכל בבחינת מקבל, גם הוא כאישה ביחס לרבש"ע.

אנו נפגשים במציאות בשתי תמונות הנראות הפוכות זו לזו, אולם במהותן הן מבטאות אותה נקודה. ישנו את האדם הפאסיבי שאינו פועל כי מרגיש שאין בו כלום. הוא אינו חש כי יש בו אי אלו כוחות ולפיכך לא עושה. יש אדם פאסיבי החש כוחות בקרבו, והוא אפילו מרוצה מהם ואף מתגאה[4] בהם, אך הוא לא חושב כי עליו לפעול איתם ולהוציא אותם כלפי חוץ, הוא חושב כי הוא המטרה הסופית לכל הכוחות והשפע.

כנגד זאת, ייתכן, אדם שהוא נראה אקטיבי מאוד והוא מלא בעשייה, אולם כל מגמתה של אותה עשייה בסופו של דבר היא לעצמו, על מנת שהכל ישוב אליו. ייתכן שהוא אפילו עושה דברים מאוד חיוביים, מקיים מצוות ופועל גם בתחומים רוחניים, אבל כל זה על-מנת לצבור "רכוש" איתו יעמוד לדין אחרי מאה ועשרים. שני סוגי אנשים אלו פיספסו בעצם את ענינו של האדם בעולם. במהות - שניהם נשארו בבחינת "מקבל".

משמו של משה ניתן להבין מה מוטל על האדם. כל אדם צריך לעבור מבחינת "משוי", פאסיבי ומקבל בלבד, לבחינת "משה", להידמות לקב"ה לפעול ולהשפיע בעולם.

להיות מנהיגים

יש השואלים כיצד מגדלים מנהיגים, מנהיגים אמתיים-אמוניים. חלק מהתשובה ניתן למצוא באופן בו התורה וחז"ל מתארים את מנהיגם הראשון של ישראל. אנו יודעים כי משה יצא לראות בסבלותם של מצרים, או כפי שפתחו זאת חז"ל במדרש[5] אודות מסירותו לצאן, כאשר ברח אחד הגדיים, ארוע שחשף תכונות של מנהיג.

נקודה מרכזית שיש לתת עליה את הדעת היא הניתוק של משה מעם ישראל טרם תקופת הנהגתו. משה חי בבית פרעה ואינו מתענה יחד עם העם. יתירה מזאת, משה נמצא תקופה ארוכה במדבר, מנותק מכל העולם, מצוי בהויה רוחנית שונה לחלוטין. אולי רק על-ידי כך, כאשר האדם לא מצוי תחת השפעות שונות -רק אז ביכולתו להנהיג, להביא בשורה חדשה. משה גדל מחוץ ל"מערכת" הרגילה, ואכן אנו מכירים הרבה מנהיגים וגדולי ישראל שבאמת לא צמחו מתוך "המערכת". באופן מסויים מנהיג זה לא דבר שמתכננים אותו, הוא פורץ מאליו[6]. על-פי האמור נראה כי באמת אי-אפשר לגדל מנהיגים. אולם פרשה נוספת שופכת אור קצת שונה על הסוגיה.

מי אנכי?!

בהתגלות ה' למשה ישנו דו שיח שבתחילתו משה נרתע מלקבל את השליחות. הוא חש כי אין בו את הכוחות להנהיג ולפיכך תמה "מי אנכי"?! על תמיהה זו משיב הקב"ה, אולי במעין תוכחה, אך היא מבהירה את כל היחס הנכון- "כי אנכי שלחתיך![7]"

על האדם להרגיש כי אכן אין בו כוחות והוא רק מקבל -מי אנכי?!, אולם, כאשר יכיר בכך, יתגלה לו כי ה' הוא המופיע בקרבו, ומכוחו הוא פועל. הוא שליח ה', ידא אריכתא. ייזהר האדם שלא ימעל בשליחותו, שליח שעשה לעצמו - אין שליחותו שליחות[8].

זה הדבר שבאפשרותנו לעשות על-מנת לצאת כמנהיגים, להבין כמשה כי אין בנו כלום משלנו, אז ורק אז נוכל להיות שליחים נאמנים, שכל מה שמופיע על-ידינו זו בעצם הופעת ה' בעולם. מוטל עלינו לעמול ולעבור מלהיות רק מקבלים, לפועלים ומשפיעים מתוך הכרה שכל כוחנו אינו אלא מה', כל כוחות החיים אינם מאיתנו כי אם מ"אנכי ה' אלקיך". אם נפעל כך, אי שם במקום נסתר, בלי שנבחין, יוכל לצמוח המנהיג שיושיע את ישראל.

 

 

* סוכם על-ידי תלמידים.

[1]שמות ב' י'.

[2]גבורות ה' פרק ח"י (עמ' פ"ב): ואומר אני כי השם משה הוא הוראה על עיקר עניין משה ומהותו, אשר הוא מוסר ומסולק מן המים…כי מעלת משרע"ה מעלת הצורה לפי שהיה נבדל במעלתו מן החומר.

[3]שמות, א' י"ז.

[4]את כל הכשרונות האדם מקבל מהקב"ה מלבד יראת שמים, ומתמיה כי דווקא במתנות חינם אלו האדם מתגאה, ואילו ירא שמים - מסתמא אינו מתגאה.

[5]שמות רבה, פרשה ב' פסקה ב' ד"ה ומשה היה רועה.

[6]רעיון זה דומה לאמירה של הקוצקר, שדוד היה חייב להיות צאצא של רות המואביה. הרעיון שיהודי יהיה מלך לא מתיישב עם התכונה היהודית הרגילה, הרי מלך באמת מלך יש רק אחד! חייב היה להתבצע תהליך של מעבר דרך מואב, על-מנת "לקנות" את התכונה הנצרכת, את העזות, בכדי שיוכל להיות מלך. רעיון זה מבטא אף הוא שמנהיג זה בעצם הופעה הבאה מחוץ למסגרת הרגילה.

[7]שמות ג' יא-יב.

[8]לדוג' קידושין פ"ג משנה א': "האומר לחבירו צא וקדש לי אשה פלונית והלך וקדשה לעצמו מקודשת לשני."


צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 2749

היה הראשון להגיב למאמר זה
RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב למאמרים.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >
מאמרים אחרונים

דף הבית
על הישיבה
מעורבות בקהילה
הישיבה והצבא
צוות הישיבה
על ירוחם
הישיבה התיכונית
צור קשר
חדשות
מאמרים
ספריית שיעורים
שמיניסטים
חיפוש
קישורים
מפת האתר
תרומות

 

 

all rights reserved - Avi Kaliski and David Salzer