וארא - הופעת ה' - שיחת ליל שבת התשס"ב

icon קישור לגירסת הדפסה 

פרשת וארא התשס"ב, שיחת ליל שבת*

הופעת ה'

וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני ה'. וארא אל אברהם ואל יצחק ואל יעקב בא-ל ש-די ושמי ידוד לא נודעתי להם[1].

ביציאת מצרים מתכוון הקב"ה להופיע באופן הנהגה שונה. בהופעה זו, כך אומר הקב"ה, לא הופיע לאבות.

כדי להבין מה ההבדל בין שתי ההופעות הללו: בין הופעת ה' בתקופת האבות לבין הופעתו ביציאת מצרים, אפשר לבחון מה משמעות שם 'הוי-ה' ומה משמעות שם 'ש-די', ומתוך כך להבין את ההבדל בין שתי צורות ההופעה.

אך אפשר גם להסתכל בפסוקים המתארים את תהליך יציאת מצרים, ולראות שם, מה ההבדל בין הופעת ה' לאבות, לבין הופעתו ביציאת מצרים.

הופעה ניסית

מאפיין אחד של הופעת ה' במצרים הוא שמדובר בהופעה נִסית.

האבות אמנם קיבלו נבואות וחלמו חלומות בהם התגלו להם תהליכים שעומדים להתרחש, וכשהתהליכים הללו התרחשו ברור היה להם שמדובר בהתגשמותה של הנבואה שקיבלו. ברור היה להם כי יד ה' היא הפועלת והיא שמניעה את התהליכים. אך ביצוע אותם תהליכים, האופן בו התנהלו הדברים, היה טבעי.

לא כך הם הדברים ביציאת מצרים. ביציאת מצרים הקב"ה לא מוביל את המהלכים בצורה טבעית, אלא דווקא בחריגה מהטבע- בדרך נִסית. זוהי הופעה בהירה יותר, וממילא טומנת בחובה יתרון גדול- בהופעה נִסית האדם רואה את פעילות ה' בעין, הוא קולט אותה בחוש. זוהי הופעה בהירה, שהרואה אותה מכיר בבירור שיד ה' היא הפועלת במציאות. זאת, בשונה מההנהגה הטבעית, הנסתרת, בה קשה יותר להכיר שה' הוא הפועל והמניע את המציאות. אך מיניה וביה, דווקא מתוך העובדה שההנהגה הנִסית כל כך גבוהה, מתעוררים קשיים...

גודל בלתי נתפס

כשאדם מונהג בצורה נִסית, הוא אמנם מכיר מי הוא הפועל במציאות, אך יש קושי אדיר לקלוט באמת, את גודל ההתרחשות ואת גודל העומד מאחוריה. הדברים כ"כ גדולים שקשה לעכל אותם, קשה להיפגש איתם בצורה מלאה ואמיתית. בהנהגה טבעית אמנם קשה להכיר שיד ה' היא הפועלת, אך כשמצליחים להכיר, המפגש הוא מובן יותר וניתן לקליטה ועיכול.

הרגשת ניתוק

קושי נוסף המתעורר בהנהגה נִסית הוא בהרגשת הניתוק שנוצרת אצל האדם: בהנהגה נִסית, האדם מרגיש שפעילותו מנותקת מהמהלך. חש הוא כי מעשיו לא משפיעים על המציאות. הרגשה זו באה לידי ביטוי בצורה חזקה ביותר אצל משה.

משה נשלח לתבוע מפרעה לשלֵחַ את ישראל. נושא הוא באמתחתו מופתים שלכאורה אמורים לשכנע את פרעה. יודע הוא שהדברים אשר יגיד לפרעה והמופתים שיעשה לא יועילו, שכך אמר לו ה':

ראה כל המופתים אשר שמתי בידך ועשיתם לפני פרעה ואני אחזק את ליבו ולא ישלח את העם.[2]

ובכל זאת מצווה הוא ללכת אל פרעה ולדבר. לא די בכך שפרעה לא שומע אל דבריו, אלא הוא מכביד את העבודה על בני ישראל שמרגישים, שדברי משה לפרעה, נתנו חרב בידי פרעה ועבדיו להרגם. משה שב אל הקב"ה וזועק בתסכולו:

א-דני! למה הרעות לעם הזה? למה זה שלחתני? ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך.[3]

משה מרגיש שהפעילות שנדרש הוא לעשות, מנותקת מהתרחשות המהלך. דברים שאמורים על פי היגיון אנושי פשוט להביא לתוצאה אחת, מביאים לכך שההפך יתרחש!

זעקתו של משה מהווה ביטוי להרגשתו הרעה, הנובעת מכך שהוא פועל בתוך מציאות נִסית, בה אין לכאורה קשר בין פעילות האדם למתרחש. בהנהגה טבעית, לעומת זאת, גם כשמצליחים להכיר בכך שה' הוא הפועל, התחושה היא שונה. האדם מרגיש שיש לו יד בתהליך, ושפעולותיו ומעשיו יכולים לשנות את המציאות לכאן ולכאן.

בתוך מ"ט שערי טומאה

מאפיין נוסף של ההופעה בה מתכוון ה' להופיע במהלך יציאת מצרים הוא; שזאת הופעה המתבצעת בדיוטה אולי הכי נמוכה במציאות.

לכאורה, היינו חושבים, שהתגלות ה' אפשרית במקום כמו הר סיני, המרוחק ומנותק ממקום יישוב, או אולי במקום יישוב, אך בארץ ישראל, היא ארץ ה'. אך הופעה זו של הקב"ה מגיעה עד למקום שהוא שפל המציאות באותם הזמנים, עד למציאות של מ"ט שערי טומאה, עד למצרים.

אך לא די בזה:

ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את ליבו ואת לב עבדיו למען שתי אותתי אלה בקרבו.[4]

הקב"ה לא מופיע רק על יד המציאות השפלה הזאת, ולא רק סביבהּ ובאזורהּ, אלא אפילו בתוכה. זוהי הופעה המגיעה וחודרת אפילו אל תוך הדיוטה הנמוכה ביותר, אפילו אל ליבותיהם של פרעה ועבדיו.

שמי ה'

שם הוי-ה, בו מתכוון ה' להתגלות ולהופיע בתהליך הוצאת בני ישראל ממצרים, מבטא הופעה נִסית, הופעה גבוהה. למתבונן בה, קל מאוד להכיר שיד ה' היא שמניעה ומובילה את המהלך, אך מאותה סיבה בדיוק, קשה לו לתפוס ולעכל את גודלם ועוצמתם של הדברים. קשה לו להיפגש עמם באופן המלא שלהם. זוהי הופעה אדירה, שאין יד האדם יכולה להשיג ולגעת בה. הופעה בלתי נתפסת; שהמונהג בה מרגיש כי פעילותו מנותקת מהמתרחש. זהו משהו גבוה מעל גבוה שמגיע עד לדיוטה הנמוכה ביותר של המציאות ומגלה שיד ה' יכולה להגיע עד לשם ואפילו לתוכה.

כוחות סותרים?

כאמור, ההופעה הנִסית מגלה שיד ה' פועלת גם בתוך המקומות השפלים ביותר.

אך בהכבדת לב פרעה, מתברר אף יותר מכך. היכבדת לב פרעה מגלה שאפילו את השפלות עצמה, אפילו את הכוחות שנראים לכאורה ככוחות מתנגדים וסותרים למלכות ה', הקב"ה יכול ליצור. הכבדת לב פרעה מבהירה ומבררת, שאפילו אמירה כמו שאמר פרעה- "מי ה' אשר שמע בקולו... לא ידעתי את ה'"[5] יכולה להוות ביטוי להופעת ה'! לב מלך ושרים ביד ה'.

באופן עמוק יותר נראה, כי אין זה דבר חד-פעמי, שהכוחות המתנגדים והמורדים בה' מבטאים אף הם את הופעתו. הכבדת הלב הזאת של פרעה מעידה ומבררת, שגם "היכבדות הלב" שהיו עד כה, כל תרבות מצרים שמרדה וסברה שסותרת היא את הקב"ה, שניסתה לנתק בין שמים וארץ, גם היא נובעת מכך שהקב"ה איפשר אותה, גם היא חלק מהופעת ה'. זהו שאמר הקב"ה למשה:

בא אל פרעה כי אני הכבדתי את ליבו ואת לב עבדיו... ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים...[6]

מצרים חיה משך דורות רבים בתחושה שהיא מייצגת כֹח אחר, כֹח סותר. סוברת היא שהצליחה ליצור ניתוק בין שמים לארץ, שהמרד הצליח. באחת מתברר, שכל אשר עשתה ועוללה בארץ, התאפשר רק כיוון שבשמים נתנו. זוהי התעללות.

עם ה' אלה

תהליך היווצרותו של עם ישראל דומה לתהליך שהקב"ה מוביל; במעבר מהופעה נסתרת, טבעית, להופעה גלויה ונִסית, המגעת וכוללת אף את הכוחות השפלים ביותר במציאות.

בני ישראל יורדים למצרים בזמן שרעב כבד תוקף אותה. בזכות העזרה שמעניקים בני ישראל למצרִים, מצליחה מצרים לשרוד את הרעב המתמשך והנוראי ואף להפוך למעצמה. אך כל זה, לא מונע ממצרים לשכוח את יוסף ואת הטובה אשר עשה עִמם. ואם לא די בזה, הרי שמצרים מתחילה לשעבד את בני ישראל ולהעבידם בפרך. מצרים הופכת לכח המתנגד וסותר לעם ישראל, עד כדי- "כל הבן הילוד היארה תשליכוהו"[7], זאת, לאחר שכל קיומם מתבסס על ההצלה שקיבלו מבני ישראל!

כאן מתברר, כי גם הכוחות הסותרים והמתנגדים לעם ישראל, בעצם מתאפשרים ובאים מכוחו. אפילו כוחות כאלה, מהווים ביטוי להופעה של עם ישראל בעולם, ולכוחות החיים שהוא משפיע. העובדה שעם ישראל נוצר דווקא במצרים מגלה שתפקידו וייעודו של עם ישראל; להופיע ולהשפיע אפילו במקומות השפלים ביותר במציאות, אפילו במצרים.

 

דווקא בתוך מציאות זו של טומאה, יוולד עם ישראל.

דווקא בתוך מציאות שמנסה להתנגד להופעת עם ישראל ולקיומו בעולם, שמנסה לסתור את מציאות ה', יופיע הקב"ה באותות ובמופתים, וישלח את משה לומר לפרעה- "אני ה'".

 

* סוכם על-ידי תלמידים.
[1] שמות פרק ו', פסוקים ב'-ג'.
[2] שמות פרק ד', פסוק כ"א.
[3] שמות פרק ה', פסוקים כ"ב-כ"ג.
[4] שמות פרק י', פסוק א'.
[5] שמות פרק ה', פסוק ב'.
[6] שמות פרק י', פסוקים א'-ב'.
[7] שמות פרק א', פסוק כ"ב.

צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 2412

היה הראשון להגיב למאמר זה
RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב למאמרים.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >
מאמרים אחרונים

דף הבית
על הישיבה
מעורבות בקהילה
הישיבה והצבא
צוות הישיבה
על ירוחם
הישיבה התיכונית
צור קשר
חדשות
מאמרים
ספריית שיעורים
שמיניסטים
חיפוש
קישורים
מפת האתר
תרומות

 

 

all rights reserved - Avi Kaliski and David Salzer