וארא - מלך הכבוד - שיחת סעודה שלישית התשס"ב

icon קישור לגירסת הדפסה 

פרשת וארא התשס"ב, שיחת סעודה שלישית*

מלך הכבוד

וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל מארץ מצרים.[1]

פסוק זה מעלה תמיהה, מה פירוש - "ויצום אל בני ישראל"? מה ציוום? וכי לא היה לו לצוותם אל פרעה לבדו? והרי הוא שצריך להוציא את בני ישראל מארצו!?

באופן פשוט, ההבנה היא שהקב"ה ציווה את משה ואהרן "על ענייני בני ישראל ועל ענייני פרעה"[2].

בירושלמי מופיע פירוש נוסף...

שילוח עבדים

אמר רב שמואל בר רב יצחק, "וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל", על מה ציוום? על פרשת שילוח עבדים. ואתיא כהיא דאמר ר' הילא, לא נענשו ישראל אלא על פרשת שילוח עבדים. הדא הוא דכתיב "מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי וגו'".[3]

על פי הירושלמי, משה ואהרן נשלחים לצוות את בני ישראל על שילוח עבדים. בפשטות, הסיבה שישראל מצטווים על כך עכשיו, היא מפני שעכשיו הם חווים זאת על בשרם, עכשיו מתחדש המושג של שילוח עבדים בעולם, לכן זהו הזמן הטוב ביותר לצוות על העניין, אך ההשלכות של הציווי למעשה, יהיו רק בעוד זמן, כאשר כבר יהיו חופשיים ובעלי עבדים. אולם, הירושלמי ממשיך ואומר, שבני ישראל נענשו על אי קיום פרשיה זו, ואם כן, נראה כי השלכותיו של הציווי הן עכשוויות!

שיעבוד פנימי

כותב ה'משך חכמה':

ויצום אל בני ישראל ואל פרעה כו' להוציא את בני ישראל כו'. יתכן כי גם אז במצרים היו גדולי האומה אשר היו שרים נכבדים ואפרתים, והם היו משעבדים את בני ישראל לעבדים שמכרו המצרים להם, ואולי היו המה השלושה שבטים ראובן שמעון ולוי שהנהיגו שררה במצרים, כמו שאיתא במדרש נשא פרשה י"ג לוי שלא היה בשעבוד מצרים לכן לא נטל חלק בנחלה בארץ, וכן ראובן לא נטל רק בעבור הירדן ושמעון נתקיים עליו אחלקם ביעקב כמו שפירש הרמב"ן ומהם היו בני חורין הרבה ושרים אשר היו משעבדים את ישראל הנמכרים להם מהממשלה של פרעה. לכן ציווה ה' יתברך שבני ישראל גם פרעה יוציאו את בני ישראל מהשעבוד... וכנראה שלזה כיוון הירושלמי ראש השנה פרק ג' הלכה ה'...[4]

ה'משך חכמה' מתאר מציאות נוראית ומדהימה. עם שלם משמש כעבדים ונושא בעול כבד, של שעבוד ועבודות פרך. הסבל היום יומי קשה הוא מנשוא. המשעבדים ממררים את חיי העבדים, שנאנחים וזועקים מן העבודה. בתוך העם הזה, ישנה קבוצה של ג' שבטים, שלא דיה שלא נושאת בעול עם אחיה, אלא אף נוהגת בהם שררה ומשעבדת אותם. זהו שעבוד בתוך שעבוד. על כן, כשמשה בא אל פרעה בתביעה לשלח את בני ישראל מעבדותם, אך פשוט הוא שראשית כל עליו לדאוג לכך, שמציאות השעבוד הפנימי המתקיימת בתוך ישראל, תיפסק.

אך כיצד בכלל תתכן מציאות כזאת? כיצד עם חי בשעבוד, ובתוכו מתקיים שעבוד פנימי?

בהמת עבודה או צלם אלקים

אפשר, שלחץ השעבוד הוא שגרם להם לשעבד את אחיהם, אך נראה שיש פה משהו עמוק יותר.

מציאות של אדם הנמצא תחת שעבוד והוא משעבד, זו המציאות שמבטאת אולי בצורה החזקה ביותר, את העיוות שבשעבוד. ישנם סיכויים טובים, כי ילד שמתנהגים כלפיו באלימות, יהיה אף הוא אלים כלפי אחרים, כלפי בניו. ילד שגדל אל תוך מציאות של שעבוד, סיכוי טוב שאף הוא ישעבד. אפשר שיהיה זה מתוך תחושות נקם שהתעצמו בתוכו במשך השנים הקשות, אך נראה שהסיבה לכך עמוקה יותר. ילד שגדל בעולם של אלימות ועבדות, תופס שאלו הם החיים, כך הם אמורים להראות: אב מכה בן שגדל ומכה את בנו. כך מחנכים, כך יש להתייחס לאדם, רק כך אנשים מבינים. זו הצורה בה תופס הוא את המציאות.

אדם שנולד לעבדות, ושועבד כל חייו, מִתרגל שכך צריכה להראות מציאות החיים. יתרה מזאת! כך הוא קולט את מהות האדם ויעודו - בהמת עבודה, לא צלם אלקים. בני ישראל נתונים היו במצרים, גם תחת שעבוד רוחני עמוק, ולא רק תחת שעבוד פיזי, דבר שגרם לכך שישעבדו את עצמם בשרם, מתוך תפיסה מעוותת של המציאות.

לכן, כשמשה בא לתבוע מפרעה לשלח את עם ישראל לחופשי, חייב הוא לצוות גם אל בני ישראל שיפסיקו את השעבוד הקיים בתוכם, השעבוד הפנימי. לא רק מפני שאין הדבר הגיוני לתבוע מפרעה לשלח עבדיו, כאשר חלקים מתוך עם ישראל, עודם משעבדים את אחיהם, אלא מפני שחייבים לשחרר את עם ישראל מעבדותו הרוחנית הפנימית, שמכוחה הוא שותף להפעלת חיי-עבדות. מהתפיסה המעוותת בה חי. חייבים לשחרר אותו מהתפיסה שכך צריכים להראות החיים, מהתפיסה שיִעודו ומהותו של האדם הוא להיות בהמת עבודה! עם ישראל חייב להפנים שחביב אדם, שנברא בצלם אלקים! דווקא עכשיו יש לצוות לישראל על שחרור עבדים, כיוון שהדבר מהווה חלק חשוב במלחמה נגד התפיסה המצרית והשפעתה ההרסנית.

עבדי ה', לא עבדים לעבדים

"מי הוא זה מלך הכבוד" למה קרא להקדוש ברוך הוא מלך הכבוד? שהוא חולק כבוד ליראיו. כיצד? מלך בשר ודם אין רוכבין על סוסו ואין יושבין על כסאו, והקב"ה הושיב לשלמה על כסאו, שנאמר "וישב שלמה על כסא ה' למלך", והרכיב לאליהו על סוסו... מלך בשר ודם אין משתמשין בשרביטו והקב"ה מסר שרביטו למשה, שנאמר "ויקח משה את מטה האלקים בידו"... מלך בשר ודם אין נקראין בשמו קיסר אגוסטא[5], ואם נקראים בשמו היו ממיתים אותו והקב"ה קרא למשה בשמו, שנאמר "ראה נתתיך אלקים לפרעה", אמר לו הקב"ה למשה, פרעה הרשע עשה עצמו אלוה שנאמר "לי יאורי ואני עשיתִני", לפיכך יראה אותך ויאמר שזה אלוה.[6]

משה רבינו נשלח ע"י הקב"ה כשהוא נושא את שמו. באופן פשוט, המטרה של משה היא לומר לפרעה, שבני ישראל עבדי ה' הם ולא עבדים לעבדים. משה נשלח לשחרר את עם ישראל מעבדות לעבד, מעבדות לבשר ודם. אין סיבה ואין היגיון, שבשר ודם יעבוד וישתעבד לשכמותו. משה נשלח בכדי להוציא את בני ישראל משעבוד לא מוצדק ולהכניסם תחת עול עבדות מוצדק, תחת שעבוד למלך מלכי המלכים. מעתה, לא יבצעו בני ישראל ציוויו ודרישותיו של בשר ודם, של עבד. הפער שניסה פרעה ליצור בינו ובין ישראל, יוכפל וישתלש עשרות מונים, וינותב לשעבוד למשהו עליון, למלך אמיתי, לקב"ה, "עבדי הם ולא עבדים לעבדים"[7].

מלכות שמים ומלכות בשר ודם

הדברים האמורים, ודאי נכונים. ההכרה למי ראוי לעבוד ולהשתעבד, מיהו באמת השליט העליון ומי עושה עצמו אלוה ובאמת אך עבד הוא, מהווה נדבך נכבד וחשוב מיציאת מצרים. אך המדרש עומד על נקודה אחרת בהבדל שבין מלכות בשר ודם למלכות שמיים.

מלכות בשר ודם מתבססת על פער שלא קיים. המלך מתיימר לשלוט על שכמותו. לכן, בכדי למנוע חוסר יציבות בשלטונו, בכדי למנוע ערעור של מעמדו, חייב המלך לבצר את הפער בין נתיניו לבינו. לעולם לא יתן המלך שירכבו על סוסו או שישבו על כיסאו. הענקה מכבודו וממאפייני מלכותו לנתיניו עלולה לצמצם ולפגום בפער שכל-כך עומל הוא עליו, שיווצר, שישמר. אם יעניק מכבודו, תתערער מלכותו. מאותה סיבה בדיוק, משעבד הוא את נתיניו, מכפיף אותם תחתיו והופכם לעבדיו.

ברור כי יצירת פער כזה בין מלך בשר ודם לבין נתיניו אך בעיוות יסודו. היינו חושבים שפער שכזה, ראוי הוא אך ורק בממלכתו של מלך מלכי המלכים. שם, הפער והעבדות אינם רק מוצדקים, אלא ראוי להגדילם ולהכפילם עשרות מונים. אך לא בזה מאפיין המדרש, את ההבדל בין מלכות שמים למלכות בשר ודם.

במלכות שמים, בניגוד למלכות בשר ודם, הפער בין המלך לנתיניו הוא עובדה קיימת. זהו פער אמיתי וברור, והמלך לא זקוק לעמול כלל בכדי שיווצר. עוצמת מלכותו וגדולתה בכך שהוא דווקא מעניק מכבודו לנתיניו. אפשר שירכבו על סוסו וישבו על כיסאו. אך יותר מזה, אפשר שישתמשו בשרביטו! אפשר שיקַראו בשמו! מלך זה, מעניק מכבודו, מעניק כוחות ועוצמות לנתיניו, נותן מחִיותו; נתיניו הם בצלמו, חלק אלו-ה ממעל.

 

ההבדל בין מלכות בשר ודם למלכות שמים איננו בכך שהראשונה משעבדת ומעבידה שלא בצדק, והשנייה מעבידה אך בצדק. ההבדל הוא בין מלכות המשעבדת וכותשת את נתיניה, לבין מלכות המעניקה ונותנת לנתיניה מכבודה, מחיותהּ.

ממלכה של חירות וחיים

משה נשלח לצוות אל בני ישראל על שחרור עבדים, נשלח הוא על מנת לשחרר את עמו מההשפעה המצרית. מתפיסתם של עובדי עבודה זרה, שממנה נגזרת המחשבה לשעבד בני-אדם. בני ישראל חייבים להשתחרר מהתפיסה המחלחלת לאדם ששועבד: שהאדם הוא בהמת עבודה, ושכך צריך להיראות העולם. להיפטר מהתחרותיות הקיימת במלכות בשר ודם, להבין שאין זה ראוי לתקוע מקלות בגלגלי האחר, על מנת שלך, יהיה טוב יותר. מעתה לא יעבדו ישראל לעבד, מעתה, נתינים הם במלכותו של מלך מלכי המלכים. התפיסה במלכות הזאת, שונה לחלוטין. כאן, הנתין הוא צלם אלקים. והמלך, לא כותש ומשעבד, להפך, מעניק הוא בלי הרף עוצמות וכוחות חיים. זוהי ממלכה של חירות וחופש. פה גם הדרישות והציוויים, הוענקו על-ידי המלך, במטרה להרבות עוצמות וחיים.

נושאי שמו

משה, ניצב לפני פרעה, ומטה האלקים, שרביט המלך בידו. זאת אף זאת, את שמו של המלך נושא הוא בעצמו, שכך נאמר, "ראה נתתיך אלקים לפרעה". פעולותיו ואופני הנהגתו, צריכים אם-כן לשקף היטב את אופי ממלכתו של מלכו, שכן, בא הוא בשמו. חייב הוא להעניק ולתת עוד ועוד מכוחו. התורה, מעידה בהמשך, שזהו אכן אופי הנהגתו של משה -

והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה.[8]

 

עם ישראל עומד להיכנס תחת עולה של מלכות ה'. זוהי מלכות שאפיונה הוא הענקה וחירות. עליהם להכיר ולהבין, שכבני מלכים, וכנושאי שמו של האלקים, חייבים הם להעניק ולתת, עוצמות וכוחות, לא חלילה לשעבד ולרדות. לעמוד בראש הפירמידה ולהעניק ולתת בלי סוף.

 

 


 

* סוכם על-ידי תלמידים.
[1] שמות פרק ו' פסוק י"ג.
[2] רס"ג שם.
[3] ירושלמי ראש השנה פרק ג' הלכה ה'.
[4] על פרשת וארא ד"ה "ויצום אל בני ישראל".
[5] "קיסר", "אגוסטא" הם דוגמאות לתארים המיוחדים למלך.
[6] מדרש רבה פרשה ח', אות א'.
[7] רש"י שמות, פרק כא', פסוק ו', ד"ה 'ורצע אדניו'. 
[8] במדבר פרק י"ב, פסוק ג'.

צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 3333

היה הראשון להגיב למאמר זה
RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב למאמרים.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >
מאמרים אחרונים

דף הבית
על הישיבה
מעורבות בקהילה
הישיבה והצבא
צוות הישיבה
על ירוחם
הישיבה התיכונית
צור קשר
חדשות
מאמרים
ספריית שיעורים
שמיניסטים
חיפוש
קישורים
מפת האתר
תרומות

 

 

all rights reserved - Avi Kaliski and David Salzer