וארא - כל אשר חפץ ה' עשה - שיחת סעודה שלישית התשס"א

icon קישור לגירסת הדפסה 

פרשת וארא התשס"א, שיחת סעודה שלישית*

כל אשר חפץ ה' עשה

ויאמר ה' אל משה נטה ידך על השמים, הדא הוא דכתיב (תהלים קלה) כל אשר חפץ ה' עשה וגו', אמר דוד אע"פ שגזר הקב"ה (תהלים קטו) השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם משל למה הדבר דומה? למלך שגזר ואמר בני רומי לא ירדו לסוריא ובני סוריא לא יעלו לרומי.

כך כשברא הקב"ה את העולם גזר ואמר השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם כשבקש ליתן התורה בטל גזירה ראשונה ואמר התחתונים יעלו לעליונים והעליונים ירדו לתחתונים ואני המתחיל שנאמר (שמות יט) וירד ה' על הר סיני וכתיב (שמות כד) ואל משה אמר עלה אל ה', הרי כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ וגו'.

כמו כן כשבקש אמר (בראשית א) יקוו המים וכשבקש עשה את היבשה ים ותהום שנאמר (עמוס ה) הקורא למי הים, ואומר (בראשית ז) ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה.

וכשבקש עשה את הים ותהומות יבשה שנא' (שמות יד) ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים, ואומר (תהלים קו) ויוליכם בתהומות כמדבר, וכן במצרים במשה שהיה בארץ נתן לו רשות לשלוט במעשה שמים שנאמר ויאמר ה' אל משה נטה ידך על השמים וגו'.[1]

בריאת העולם

חז"ל דורשים את הפסוק "כל אשר חפץ ה' עשה", על הפסוק בו משה מקבל ציווי לנטות ידו על השמים. חז"ל מבררים במה מתבטאת העובדה כי כל אשר חפץ ה'- עשה. בבריאת העולם אנו נפגשים עם כוחו הגדול של הקב"ה. הוא יוצר את המערכת ושולט בה ולפיכך הוא הקובע לה גבולות. דבר זה מבטא את יכולתו הבלתי מוגבלת של הקב"ה. הוא הקובע גבול בין הים ליבשה, בין שמים לארץ ובין רוח לחומר. לא רק בתוך המציאות הקב"ה יוצר גבולות, אלא מפריד הוא גם בין מציאויות שונות. יוצר הבדל דרגאי בין עולמות שונים, גודר ומפריד עליונים מתחתונים. הוא גם מחלק, כביכול, סמכויות: השמים- שמים לה', והארץ- נתן לבני-אדם.

אולם חז"ל לא מסתפקים בתאור הנ"ל. מהמדרש עולה הבנה משמעותית יותר - הקב"ה אינו כפוף לחוקים שהוא עצמו יצר. יש בכוחו לפרוץ את הגבולות. הוא אינו מחוייב להתגדר בעליונים, לפיכך הוא פורץ לתחום שלכאורה לא לו, ומתערב בנעשה במציאות התחתונים. כח גדול מתבטא בכך שהקב"ה הוא הקובע את הגבולות, אולם שיא כוחו מופיע בהבלטה ביכולתו לפרוץ את הגדרים, כולל אֵלו שקבע בעצמו, להתערב ולהכתיב את הנעשה בדרי מטה.

מתן תורה

חז"ל במדרש מביאים את המבול ואת קריעת ים סוף כביטויים לאותה יכולת בלתי מוגבלת של הקב"ה. בשני המקרים ישנה הופעה ניסית ש"מתערבת" בהנהגת הטבע ומשנה אותה. במתן תורה בא לידי ביטוי רובד נוסף של הדברים. היה ניתן להבין כי הקב"ה מתערב על-מנת שהאדם לא ישגה לחשוב כי הוא בעל הבית על הנעשה. יש חשש שכיוון שיש גבול ברור בין שמים לארץ, עלול האדם לתפוס כי כפי שיש מלך בעליונים, יש מלך לתחתונים - האדם עצמו. על רקע זה, ההתערבות האלוקית מבהירה כי אין פני הדברים כך, והקב"ה הוא השולט בכל.

אולם, חז"ל מבארים לנו כי בהופעת התורה, ישנה נקודה גבוהה יותר, חל טשטוש מוחלט בין הגבולות-

כשבקש ליתן התורה בטל גזירה ראשונה ואמר התחתונים יעלו לעליונים והעליונים ירדו לתחתונים ואני המתחיל שנאמר (שמות יט) וירד ה' על הר סיני וכתיב (שם) ואל משה אמר עלה אל ה', הרי כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ וגו'.

מתברר כי לא רק שקיימת פריצת השמים אל הארץ, לצורך התערבות חד פעמית. במתן תורה ישנה ירידה של העליונים אך בו-זמנית מתאפשרת גם עליית תחתונים לעליונים, משה מתבקש לעלות אל ה'. גזירה ראשונה של הגבול הברור שבין עליונים לתחתונים - בוטלה. מתגלה כי כיוון הפריצה אינו חד-סטרי מלמעלה למטה, גם לא כהופעה קבועה ומתמדת, אלא דו-סטרי, ישנה תנועה גם מלמטה למעלה. הקב"ה פועל ופורץ ראשון -"אני המתחיל"- אולם בעקבותיו צועד אף האדם, כביכול כמו הקב"ה, גם לו יש את הכוחות והיכולות לפרוץ גבולות.

מכות מצרים

רובד נוסף נחשף בציווי ה' למשה במכות מצרים-

וכן במצרים במשה שהיה בארץ, נתן לו רשות לשלוט במעשה שמים שנאמר ויאמר ה' אל משה נטה ידך על השמים וגו'.

מסתבר כי לא רק שגם האדם יכול לפרוץ, הוא לא רק שותף נלווה, אלא לעיתים הוא הראשון לעשות! קודם משה מטה ידו על השמים, ורק אחר כך, בעקבות פעולתו, ניתכת המכה על המצרים. על-פי האדם מתנהלים גרמי השמים, הוא בר יכולת שליטה בכל המערכת. זה נס שהשמים פורצים ומשפיעים על הארץ, אך הנס היותר גדול הוא שהאדם פורץ, ומפעיל את הנס.

כמים הפנים לפנים

בתחילת הבריאה ישנה הופעה אין-סופית, בלתי מוגבלת- "רוח אלוקים מרחפת על פני המים". לאחריה, הקב"ה מציב גבולות בין שמים לארץ. הצבת גבולות זו היא הכרחית, כדי למנוע טשטוש באשר לפערים הקיימים בין שתי המערכות. עם זאת - ביכולתו של הקב"ה לפרוץ את הגבולות, ישנה התערבות אלוקית בנעשה על-פני הארץ. ניתן לראות התערבות זו כפריצות חד-פעמיות. מדי פעם, כשיש צורך ישנו גילוי אלוקי מקומי- הקב"ה חודר ופועל.

על פי האמור מתבאר כי עד מתן תורה היה גבול בין עליונים לתחתונים, אולם במתן תורה "נפלו החומות". טשטוש הגבולות משקף את כל המציאות, השמים יורדים לארץ ומנהיגים אותה, הרוח היא זו שמפעילה את הכל, מופיעה ומחיה את החומר. מעתה יכול האדם ע"י תורה ומצוות לעלות לעליונים, ויתירה מזאת - להפעיל אותם. התורה מקנה לאדם את היכולת, וממילא נוצרת כלפיו תביעה לפעול גם בעליונים.

 

ככל שאדם יותר "יטה ידו על השמים" -כמים הפנים לפנים- כך תהיה היענות והשפעת השמים עליו ועל הארץ כולה. היכולת שנתנה לאדם לפעול - היא זאת המבטאת את "כל אשר חפץ ה' עשה". אדם יפעל את פעולתו, יטה ידו על השמים, ואז הקב"ה יתגלה, ינהיג, יוביל וידריך את כל המציאות למטרתה.

 

 


* סוכם על-ידי תלמידים.
[1] שמות רבה, פר' וארא, י"ב, ג'.

צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 2925

היה הראשון להגיב למאמר זה
RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב למאמרים.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >
מאמרים אחרונים

דף הבית
על הישיבה
מעורבות בקהילה
הישיבה והצבא
צוות הישיבה
על ירוחם
הישיבה התיכונית
צור קשר
חדשות
מאמרים
ספריית שיעורים
שמיניסטים
חיפוש
קישורים
מפת האתר
תרומות

 

 

all rights reserved - Avi Kaliski and David Salzer