בא - בני בכרי ישראל - שיחת ליל שבת התשס"ג

icon קישור לגירסת הדפסה 

פרשת בֹא התשס"ג, שיחת ליל שבת*

בני בכֹרי ישראל

ויאמר משה כה אמר ה' כחצֹת הלילה אני יוצא בתוך מצרים. ומת כל בכור בארץ מצרים מבכור פרעה היֹשב על כסאו עד בכור השפחה אשר אחר הרחים וכל בכור בהמה. והיתה צעקה גדלה בכל ארץ מצרים אשר כמהו לא נהיתה וכמהו לא תֹסִף. ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשנו למאיש ועד בהמה למען תדעון אשר יפלה ה' בין מצרים ובין ישראל. וירדו כל עבדיך אלה אלי... ויצא מעם פרעה בחרי אף.[1]

ההפליה כמטרה

במכת בכורות, יפלה ה' בין מצרים ובין ישראל. הפליה זו, אינה רק תיאור מה שיתרחש, ואינה רק תיאור הצלת ישראל ממכות מצרים, אלא היא מטרת המכה - למען תדעון אשר יפלה ה' בין מצרים ובין ישראל. מכת בכורות נועדה לברר ולהודיע כי בין מצרים ובין ישראל יש פער והבדל, מצרים וישראל מופלים זה מזה.

למעשה, הודעת ההפליה שבין מצרים לבין ישראל, הוצבה כמטרה כבר בתחילת שליחותו של משה, וכבר אז היה זה סביב עניין הבכורה -

ואמרת אל פרעה, כה אמר ה' בני בכרי ישראל. ואֹמר אליך שלח את בני ויעבדני ותמאן לשלחו, הנה אנכי הֹרג את בנך בכרך.[2]

ישראל הוא בנו בכורו של ה'. את בכורי מצרים יהרוג ה' במכת בכורות, או אז, ההכרה בבכורתו של ישראל, ההכרה שבני בכורי - ישראל, תתברר ותוודע.

ההפליה בין ישראל למצרים, שמוצבת כמטרה הן בתחילת שליחותו של משה והן במכה האחרונה - מכת בכורות, מופיעה גם לאורך המכות. במכת הערוב העניין מפורש - "והפליתי ביום ההוא את ארץ גושן אשר עמי עמד עליה לבלתי היות שם ערב"[3]. כך הם הדברים גם במכות שלאחר הערוב, ונראה, כי גם במכות הללו, כמו במכת הבכורות, ההפליה המוזכרת אינה רק תיאור הצלה ותו לא. הפליה זו עומדת בבסיסם של המכות, הפדות בין ישראל למצרים היא מטרתם.

הפליה עלומה

במכות הראשונות לעומת זאת, עניין ההפליה לא נזכר. אמנם חז"ל דרשו שהפלה ה' בין ישראל למצרים גם במכות הללו, וניתן לדייק את הדבר בפסוקים, ואף הסברה נותנת שכך היה, אך באופן מפורש ההפליה לא מופיעה. מפשטי הפסוקים נראה, כי המכות הראשונות ניחתו על כל אוכלוסיית מצרים ללא הבחנה. ישראלים כמצריים ספגו את המכות הללו; ארץ מצרים וארץ גושן הוכו כאחד. מה פשר הדבר?

עוצמתה של מכה, של פגע, נבחנת על-פי המקבל. המקבל יכול לקלוט את המכה כדבר שפוגע בו והורס אותו, ויכול הוא לקלוט את אותה מכה בדיוק כדבר שמעורר, שמנער. במובנים עמוקים יותר, יש מי שהמכה פוגעת בו בתשתית קיומו, בבסיס חייו, ויש מי שאותה מכה בדיוק, מכה בסיגיו, במעטפת החיצונית שעוטפתו. המכה יכולה אם-כן לפגוע ולכלות, ובאותה מידה יכולה היא לדחוף קדימה ולעורר, לזכך ולטהר. השאלה היא רק מיהו המקבל.

למתבונן מבחוץ נראה כי אין כל הבדל בין ישראל למצרים. דומים הישראלים למצרים, נראים הם כמותם מבחינה חיצונית. יתרה מכך, גם ברבדים פנימיים יותר נראה הדמיון, שהללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה.[4] על פניו, דומה כי הולד זהה לאמו הנושאתו ברחמה. אוכלוסיית מצרים כולה זהה, וכשם שהללו לוקים כך הללו לוקים; מכות הראשונות נגעו בכל אוכלוסיית מצרים ללא הבדלים והפליות. אך באופן עלום, פנימי יותר, ישנו הבדל, ישנה הפליה. פגיעתם של המכות באם, נקלטות על ידה כפגיעה שהורסת, פגיעה שמכלה; המכות פוגעות בתשתית קיומה, ביסודותיה, באושיותיה. ואילו הולד, שסופג את אותן המכות בדיוק, מתעורר מהן, מתנער; פוגעות הן בסיגים שלו, ברבדים החיצוניים, בקליפות העוטפות אותו. מצרים הולכת וכלה, ולעומתה עם ישראל הולך ומזדכך, הולך ומטהר. בתהליך הלידה המתרחש ביציאת מצרים, הבן כלל אינו דומה לאמו, מופלה הוא ממנה. בשלב הראשון הדבר אומנם עלום ומכוסה, אך הפער וההבדל ילכו ויחשפו, ילכו ויתבהרו עד שיוודעו.

הפליה גלויה

במכת הערוב ההפליה כבר נראית על-פני השטח. מכתו של ה' פוגעת רק במצרים ואילו אל ארץ גושן, אשר שם עמו, לא מגעת. פדות יש בין מצרים ובין עם ה', בין המתכחשים למציאותו יתברך, שסותרים ומתנגדים לו, ובין המשתייכים אליו. ככל שמתקדמים בתהליך הלידה של עם ישראל, כך הולכת ומתבהרת התמונה - הבן אינו כרעא דאימיה, הוא אינו דומה לה, שונה הוא ממנה באופן מוחלט.

אך ההבדל עדיין אינו ברור דיו. מכת הערוב היא אמנם נס ברור, הן בעיתוּיה, הן בתוכנה - חיות טרף הנכנסות למקום ישוב ותוקפות בני-אדם, והן בהפליה הגלויה שיש בה, ובכל זאת, ההפליה עדיין נתפסת, נראית לעין, נקלטת בחוש. המתבונן על המכה יראה בבירור שברחובות מצרים באו הטורפות, וברחובות ארץ גושן לא באו. מכיוון שכך, ניתן גם לתת לה הסברים, ניתן לתלות את ההפליה במקרה, ואף אם אינה מקרית - היחוד של עם ישראל, הנחשף על ידי הפליה זו, מתפרש במובנים רדודים, פשוטים, אנושיים.

הפליה בלתי נתפסת

מכת החושך מהווה קפיצה נוספת בהפליה -

ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים ... ולכל בני ישראל היה אור במושבתם.[5]

עד עתה היתה ההפליה גלויה, אך באותה מידה היתה גם נתפסת. ממכת החושך משתנה התמונה, ההפליה בלתי נתפסת ולא ניתן להסבירה. כיצד זה יוכלו חושך ואור לשָמש בעירבוביה? כיצד יתכן שלאדם אחד חושך אפלה, ולשני אורה?

על כרחינו, האור המדובר איננו אור רגיל. אור הגנוז הוא, השמור לאחרית הימים, אור ה' המתגלה בתוך מצרים. לבני ה', לבכוֹרים, למשתייכים להופעתו, למקושרים, מאיר הוא באור גדול בכל מושבותם; את המתנגדים, הסותרים, מסנוור הוא, שורף ומחשיך.

בין עולם הזה לבא

אמר הקב"ה דו-פרצופים אני עושה את הדבר. אור לישראל וחשך לאומות העכו"ם. שנאמר, 'הוי המתאוים את יום ה' למה זה לכם יום ה' הוא חשך ולא אור'.

בנוהג שבעולם, אדם מדליק את הנר בבסילקי שלו יכול לומר פלוני שהוא אוהבי ישתמש לאורו, ופלוני שהוא שונאי אל ישתמש לאורו? אלא הכל משתמשין כאחד. אבל הקב"ה אינו כן, מאיר לעולם הבא ומאיר לעולם הזה, ומאיר לזה ומחשיך לזה כאחד.[6]

האור הגדול, הגנוז לאחרית הימים, אינו אור רגיל, דו-פרצופים הוא. לישראל מאיר הוא, לאומות העכו"ם מחשיך הוא. אל להם לאומות העכו"ם לצפות ליום ה', אל להם להתאוות אליו, לא יוכלו הם להנות מהופעתו, שהוא להם חושך ולא אור.

אמר רבי חנינא טוב ה' לכל בעולם הזה, אבל לעתיד לבוא - 'הטיבה ה' לטובים'... ואל תתמה, שהרי כתיב במצרים - 'ויהי חשך אפלה וגו' ולכל בני ישראל היה אור'. וכשם שעשיתי בעולם הזה,[7] כך אני עושה לעולם הבא. שנאמר - 'כי הנה החושך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה'.[8]

בעולם הזה טוב ה' לכל, אין הבדל בין טובים לרעים, כולם נהנים מטוב ה'. ההשפעות וההארות שמתגלות ומופיעות בעולם הזה - נקלטות על ידי כולם, ומועילות לכולם. אך לעתיד לבא, יהנו מטוב ה' רק הטובים לבדם - 'הטיבה ה' לטובים'. הארה שלימה - יכולה להקלט אך ורק על ידי ה"טובים". האחרים - מסתנוורים ונשרפים ממנה. וראיה יש שהדבר יתכן - שחושך ואור ישמשו בעירבוביה, שהטובים יהנו מהאור ואת הרשעים ימצא רע - ממכת חושך, שם האיר ה' בהופעתו את מצרים. כוחות שסותרים אותו, מצאם חושך אפלה. כוחות ששייכים אליו מצאתם אורה ושפעה.

באופן נסתר, כבר בעולם הזה, הקודם לבא, ישנה הפליה. על פניו טוב ה' לכל, רשעים וצדיקים כאחד נהנים מטובו, אך באופן עלום, נסתר, הפער קיים. דומה הדבר למכות הראשונות; גם שם למתבונן מבחוץ דומה היה שהמכות פוגעות בישראל כבמצרים באותה מידה, ולא היא, שעוצמת המכה נמדדת על-פי המקבל, יש הקולטה כפוגעת, ויש שקולטה כמעוררת; פוגעת היא במקבלים השונים ברבדים שונים - בזה באושיות חייו, ובזה בסיגים, בקליפותיו. טוּב ה' בעולם הזה אמנם מגיע לכולם כאחד, אך ישנה הפליה, ישנו פער אדיר בין המקבלים, הן בקליטה השונה והן ברבדים הסופגים ונבנים מטוב האלקים.

הופעת ה'

מכת החושך, חושפת איפוא את הפער המהותי שבין מצרים לישראל. הופעת ה' פוגשת את המצרים כישראלים, אך את אלה מסנוורת, שורפת, מחשיכה להם, ולאלה מאירה. המצרים, הסותרים ומכחישים את מציאותו, לא שייכים ביום הופעתו, הוא להם חושך ולא אור. לישראל, בניו בכוריו, המשתייכים למציאותו, אורה גדולה ביום הופעתו. אלה נעלמים ונאלמים, ולאלה אורה וטוב שופעים, כי ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. בד בבד, הופעת ה' מכסה את הלאומים בחושך ובערפל, ועליך - יזרח ה' וכבודו עליך יראה.

נמצאת אומר, המכות שהולכות ומתחזקות, מתעצמות ופוגעות, תוצאה של הופעת ה' הן, שהולך ומתגלה בתוך מצרים. ככל שהופעתו מתעצמת וגדלה, הולכים הכוחות הסותרים ונפגעים ממילא, עד ששורה עליהם החשכה, ואילו לכוחות המשתייכים הולכת ורבה האורה.

קדש לי כל בכור

מכת בכורות היא שיאו של תהליך הלידה, תהליך ההפליה -

כה אמר ה' כחצת הלילה אני יוצא בתוך מצרים.

אני ולא מלאך, אני ולא שרף, אני ולא השליח, אני הוא ולא אחר. ה' יוצא בתוך מצרים -

ומת כל בכור בארץ מצרים.

ממילא.

בשיאה של הופעת ה', מתים כל בכורי מצרים, המבטאים את הראשית של מצרים, את הנקודה הטומנת בחובה את המצריות כולה, ומתברר ומתוודע שבני בכורי - ישראל.

לתהליך ההפליה שמתבצע במכות, מתלוות בשלב מסוים גם מצוות. מצוות אלו מהוות את הביטוי המעשי להפליה. ההפליה, כך מתברר, מחייבת ביטויים של עשייה. שיאן של קבוצת המצוות הללו, הוא במצוה -

קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל באדם ובבהמה לי הוא.[9]

אל מול המצרים הסותרים ומכחישים את מציאותו, אל מול בכוריהם המומתים בהופעתו, מוקדשים בכורי ישראל לה', ומתברר כי בני בכורי - ישראל.


* סוכם על-ידי תלמידים.

[1] שמות, פרק יא, פסוקים ד-ט.

[2] שם, פרק ב, פסוקים כב-כג.

[3] שם,פרק ח, פסוק יח.

[4] מדרש תהילים, מזמור טו, ד"ה ר' עזריה.

[5] שם, פרק י, פסוקים כב-כג.

[6] מדרש שוחר טוב על תהילים מזמור כב, ד"ה אלי.

[7] במכת החושך.

[8] המשך מדרש שוחר טוב שם.

[9] שמות, פרק יג, פסוק ב.


צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 3665

היה הראשון להגיב למאמר זה
RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב למאמרים.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >
מאמרים אחרונים

דף הבית
על הישיבה
מעורבות בקהילה
הישיבה והצבא
צוות הישיבה
על ירוחם
הישיבה התיכונית
צור קשר
חדשות
מאמרים
ספריית שיעורים
שמיניסטים
חיפוש
קישורים
מפת האתר
תרומות

 

 

all rights reserved - Avi Kaliski and David Salzer