בא - עבדות וחירות - שיחת ליל שבת התשס"ד

icon קישור לגירסת הדפסה

פרשת בא התשס"ד, שיחת ליל שבת*

עבדות וחירות

ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי אֹתֹתי אלה בקרבו. ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אֹתֹתי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ה'.[1]

כי אני הכבדתי

משה נקרא לבא אל פרעה כי ה' מכביד את לבו של פרעה. קריאה זו תמוהה היא, שכן, מה טעם יש בביאה זו אם בכל מקרה יכביד ה' את לב פרעה. מה משמעות הפגישה והשיחה עמו אם לא ישמע אליו פרעה. אפשר להסביר בצורה פשוטה שדברי עידוד וחיזוק יש כאן למשה. פעם אחר פעם נתקל הוא בסירובו של פרעה, וכדי שלא יתיאש מחזק אותו ה' ומזכיר לו - אני הכבדתי את לבו, ידוע היה הדבר ומצופה מראש; מתוכנן בתוכנית אלוקית מתחילה - "ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלֹך ולא ביד חזקה".[2]

אולם, בהסבר זה אין די כדי לבאר את הפסוק, שכן מעבר לדברי החיזוק הטמונים באמירה "כי אני הכבדתי את לבו", טמונה בהם גם הסיבה לצורך לבא אל פרעה. משה נדרש לבא אל פרעה מפאת הכבדת לבו - "בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו"; יש בה משהו באותה הכבדת לב שמשה צריך לפגוש, יש משהו באותה התעללות שמשה צריך לראות על מנת שיוכל אחר כך לספר.

מבינים אנו את חובת סיפור האותות והמופתים שעשה ה' במצרים, את חובת סיפור ההתגלות הגדולה שחשפה את דרכי הנהגתו יתברך, אך מה הענין הגדול בסיפור ההתעללות? שאלתנו מתחדדת לאור העובדה שסיפור ההתעללות קודם על פי הפסוקים לסיפור האותות והמופתים, ומשתמע שחשיבות יתירה יש בו. מהו אם כן עניינה של אותה הכבדת לב, של אותה התעללות אותה נדרש משה לראות למען יספר?

התגלות בהכבדה

כבר עמדו רבותינו על משמעות הכבדת ליבו של פרעה, ועל היחס בינה ובין הבחירה החופשית הניתנת לאדם ותירצו באופנים שונים. יש שאמרו שזהו עונשו של פרעה שנשללה ממנו יכולת הבחירה, ויש שפירשו שעשה ה' כן על מנת להגדיל את עונשו, ויש שהסבירו שהכבדת הלב נעשתה למען שימור חופש הבחירה של פרעה שהלך ונחלש עם כל מכה ומכה. אך נראה שעל גבי כל אלה הפרושים יש להוסיף עוד קומה.

הכבדת הלב על ידי ה' מביאה לידי ביטוי הופעה אלוקית גדולה, בהכבדת הלב על ידו מתגלה ונחשפת ההנהגה האלוקית במלוא עומקה ועוצמתה, על כן ענין יש בה כשלעצמה וחשוב מאוד שמשה יעמוד מולה ויראנה למען יוכל לספרה. על מנת להבין את עוצמתה של ההתגלות האלוקית הנחשפת דוקא בהכבדת לב פרעה, עלינו לעמוד קודם על משמעות יכולת האדם להכביד את ליבו.

שליטה עצמית

אדם שמכביד ליבו הוא אדם שלא נכנע לסביבה, אינו מתכופף, אינו מוותר על דרכו. זהו אדם בעל עמוד שדרה יציב, בעל אופי חזק, אדם עם זהות ברורה וקיום עצמאי. המכביד ליבו מביא לידי ביטוי שליטה עצמית, שליטה כל כך חזקה ויציבה שאפילו כל המערכות שבעולם באות ומנשבות מולו ופועלות כנגדו, אינן יכולות להזיזו ממקומו.

כך מרגיש בודאי אדם שנפגש במציאות של הכבדת לב. מעבר לכך שהוא מבין ויודע שבלא שישתכנע העומד מולו לא יוכל לבצע את משאלתו, מבין האדם ומרגיש שהעומד מולו הוא אדם יציב עם זהות ועמדה, אדם בעל כושר עמידה, אדם בעל שליטה.

בהכבדת ליבו של פרעה על ידי ה' מתגלה אם כן, שאפילו בנקודה בה באה לידי ביטוי במלוא עוצמתה שליטתו של האדם וקיומו העצמאי, אפילו במקום בו נראה שהאדם הוא הקובע והוא שמחליט, אין לאדם שום שליטה עצמאית.

עבד עבדים

פרעה עומד אל מול בקשותיו של משה ומגלה כושר עמידה ושליטה גדולה. הוא מרגיש בודאי כמה רצונו חשוב ומשפיע, חש בעוצמה עד כמה התרחשות הדברים תלויה בו, והוא ממשיך להתעקש ולעמוד על שלו. פעם אחר פעם מכביד הוא את ליבו לעומת משה, ואפילו שכל איתני הטבע פועלים נגדו אין הוא משנה את דרכו. קשה לדעת מאיזה שלב מתחיל פרעה להבין שכל עוצמתו, כל מה שנדמה כשליטה גדולה, הוא בעצם אשליה אחת גדולה. קשה לדעת מתי מתחיל פרעה לחוש שהוא בעצם לא שולט, אלא נשלט.

התעקשותו הגדולה של פרעה, כך הולך ונחשף אט אט, אינה כי אם עבדות מוחלטת. הוא לא שולט, הוא מאבד את הכח להחליט. עוצמות ההתנגדות שהוא מפעיל אינם שלו, הוא אינו מסוגל לעמוד מולם. הוא חסר רסן, חסר עוצמות, חסר כל קיום עצמאי. כיון שהכבדת הלב על ידי ה' נעשית בליבו של פרעה המלך, חזקים הדברים שבעתיים. אובדן השליטה הנחשף כאן אינו רק של האדם הפרטי על כחותיו, אלא גם אובדן שליטה במובנים ציבוריים, לאומיים.

כל כמה שניסה פרעה לשלוט ולבצר לעצמו קיום עצמאי, כך הלך הוא והשתעבד, הלך ואיבד את כחותיו ואת יכולת בחירתו. ככל שניסה לבצר עצמו כמלך גדול שמחליט ומנהיג ושולט, הלך והפך פרעה לעבד חסר שלטון ועמידה.

גם בחייו הפרטיים של האדם מתרחשים לעיתים דברים דומים. מידת הגאוה מבצרת אצל האדם תחושה שהוא בעל עמדה וקיום עצמאי, בעל שליטה. אך דוקא היא גוררת אחריה התפרצויות כעס שאין האדם מצליח לעצור בעדן. לבושתו, הוא נאלץ לגלות שהוא חסר רסן, חסר שליטה.

לפיכך, הרוצה לחזות בהתגלות ה' במצרים יכול להתבונן על האותות והמופתים שהיו; ללכת ליאור ולראות שמימיו הפכו לדם, להסתובב ברחובות ולראות את הערוב. אך לא זאת הופעת ה' בשיאה. הופעת ה' באה לידי ביטוי בשיאה דוקא בהכבדת לב פרעה, שם מתגלית נקודת השליטה של האדם כנשלטת, והמלך הגדול, בעל הזהות וכושר העמידה, מתגלה כעבד חסר כחות ועוצמה. בא אל פרעה, קורא ה' אל משה, כי שם, דוקא שם  מתגלית הנהגתי בשיאה. בא אל פרעה כי אני הכבדתי את ליבו, ראה את ההתעללות הזו וספר אותה באוזני בנך ובן בנך.

עבדים בני חורין

זה לעומת זה עשה האלוקים. אל מול פרעה, המלך שמתגלה בעבדותו, מצטוים ישראל, עם העבדים, במצוה הראשונה -

החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה...[3]

הזמן, כמו גם המקום, הם שתי מגבלות הקיימות באופן מהותי במציאות העולם הזה. המשועבד לזמן, עבד הוא, והמשוחרר ממגבלותיו הוא בן החורין. ביטוי הלכתי ידוע לכך ניתן למצוא בהבדל שבין 'קבלן' ל'פועל'. פועל, כך נפסק, יכול לחזור בו מהעבודה שקבל על עצמו לעשות, מפני שנאמר "כי לי בני ישראל עבדים" - עבדי הם ולא עבדים לעבדים. קבלן לעומתו אינו יכול לחזור בו, כיון שעבודתו אינה נושאת עימה אופי של עבדות. מדוע נתפס הפועל כעבד לאדם שעבורו הוא עובד והקבלן לא? חלק מהראשונים הסבירו שהדבר נובע מכך שהפועל עושה עבודתו על פי הזמן שקובע לו המעביד, וכיון שעיתותיו אינן בידו חשוב הוא כעבד. הקבלן לעומתו קובע לעצמו מתי יעבוד וכמה, מחלק הוא את זמנו על פי רצונו, וכיון שעיתותיו בידו אין הוא נחשב כעבד. רואים אנו שאדם הכפוף לזמן עבד יקרא לו, וזה אשר הזמן אינו מוכתב לו בן חורין יחשב.

ממילא, כשבני ישראל מצטוים בקידוש החודש מתגלה שהם אינם עבדים, שכן אין הם כפופים לזמן, אין הם משועבדים לו. אך זו עדיין אינה התמונה השלמה...

מקדש ישראל והזמנים

בהצטוותם על קידוש החודש מתגלים ישראל לא רק כמי שהזמן אינו שולט בהם, אלא כמי ששולטים על הזמן. עם ישראל מקבל את היכולת להכתיב את הזמן שהוא אחד ממימדיה הבולטים והחשובים של המציאות, ובכך מקבל בעצם את הכח להכתיב את המציאות ולעצבה. עם ישראל, כך מתגלה, הוא כח הנמצא בתוך המציאות, אך מתפקד כמי שנמצא מעליה, כמי ששולט בה ומנהיגה.

יתירה מכך, השליטה שניתנת לישראל בזמן אינה רק על הזמנים הפשוטים כמו היום והשעה. ניתנת לו היכולת לקבוע את הקדושות בזמן.[4] קידוש החודש שעל פיו חלים חגי ישראל בקדושתם, הוא כח שניתן לישראל להכתיב קדושה במציאות. בהצטוותם על קידוש החודש מתגלים בני ישראל - שנדמים היו למתבונן כעם של עבדים - כעם רב ועצום. לא דיו שהמציאות אינה שולטת עליו, אלא שהוא השולט בה, מנהיגה ומעצבה, והוא הקובע את הקדושות שיחולו בה.

בין עבד לבן חורין

יציאת מצרים, בה הוצאו ישראל מעבדות לחירות, מבררת וחושפת אפוא את מושגי העבדות והחירות במלוא עומקם ומשמעותם. פרעה ועבדיו שביצרו לעצמם קיום עצמאי, וסבורים היו ששולטים הם ושלהם המלוכה והממשלה, התגלו כעבדים חסרי כחות; עבדים נשלטים. ולמולם, עם העבדים המשועבד בפרך מזה שנים, עם בני ישראל, מתגלה כמי שמתנהל בתוך המציאות אך שולט בה ומכתיבה, ואף קובע את הופעתן של הקדושות בתוכה.

אותו עם, יֵצא ממצרים ויצעד אל עבר הר סיני. שם, ממרומי ההר, בפגישה עם המציאות האלוקית - המרוממת ממציאות העולם הזה, תנתן לו התורה. מכחה ילך הוא אל תוך המציאות, ישפיע עליה, יעצב אותה, יכתיב וינווט; ישלוט.

בנים לה'

בצאתם ממצרים, אל מול פרעה המלך המשועבד, מוכתרים ישראל העבדים כבנים למקום; לא כמלכים. המלכות אינה אפיונם המהותי של ישראל, לשם בניית מלכות בישראל נצרכת שאיבת כחות מהעמים האחרים; בלא רות המואביה, הקמת המלכות בישראל היתה בלתי אפשרית. בנים ישראל לה' אלקיהם, זהו אפיונם, זו זהותם. הבן, מכיר בכך שהוא לא ישות נפרדת ועצמאית. מכיר הוא במקור שקדם לו, בשייכותו אליו. מתוך כך, פועל הוא כשותף לו, ומקבל ממנו כחות לשלוט במציאות, להכתיבה ולעצבה.

ככל שביצר פרעה את קיומו העצמאי ואת שליטתו, הלך הוא ואיבד את כחו עד שהפך לעבד מוחלט. למולו עשה האלקים ועם העבדים נתגלו כבני מלכים. ככאלה, ניתן להם הכח להכתיב את המציאות ולהנהיגה בשותפות עם אביהם; עם מקורם. ככאלה, נצטוו הם - "החדש הזה לכם ראש חדשים, ראשון הוא לכם לחדשי השנה".



* סוכם על-ידי תלמידים.

[1] שמות י, א-ב.

[2] שם, ג, יט.

[3] שם יב, ב.

[4] ישנן קדושות במציאות שהן נתונות וקבועות ולא ניתנה לישראל שליטה בהן, כך הם קדושות המקום. גם בקדושות המצויות בזמן יש קדושה שאינה מסורה לישראל - קדושת השבת, קדושה זו קבועה וקיימת היא. אומנם, שייכותם של ישראל לשבת מבהירה ששייכים הם למדרגה שאינה מוגבלת ומוכתבת על פי המציאות. מבהירה היא שמדרגתם מצויה מעל ומעבר למציאות המוגבלת של העולם הזה.


צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 3037

היה הראשון להגיב למאמר זה
RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב למאמרים.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >
מאמרים אחרונים

דף הבית
על הישיבה
מעורבות בקהילה
הישיבה והצבא
צוות הישיבה
על ירוחם
הישיבה התיכונית
צור קשר
חדשות
מאמרים
ספריית שיעורים
שמיניסטים
חיפוש
קישורים
מפת האתר
תרומות

 

 

all rights reserved - Avi Kaliski and David Salzer