פרשת יתרו התשס"ד, שיחת ליל שבת* לדרוש אלקים אין מוקדם ומאוחר בתורה נחלקו רבותינו בשאלה האם מיקומה של פרשת עצת יתרו בתורה קודם למעמד הר סיני, משקף גם את סדר המאורעות כפי שהתרחש במציאות, או שמעמד הר סיני קדם לה, והתורה בחרה להקדים את פרשת עצת יתרו המאוחרת לסיפור מעמד הר סיני שקדמה לו. באופן פשוט, נראה שמינוי השופטים מאוחר למעמד הר סיני, שהרי עצת יתרו באה על רקע המצב בו משה מודיע בעצמו לעם את חוקי האלקים ואת תורותיו, מה שנראה כאפשרי רק לאחר מתן תורה. מכל מקום, בין אם קדמה פרשת מינוי השופטים בזמן התרחשותה ובין אם קדמה בתאורה בתורה, יש לעמוד על משמעות סדר הפרשיות בתורה. לאפשרות שסדר המאורעות שונה היה מסדר הפרשיות בתורה, הצורך לעמוד על משמעות סדר הפרשיות גודל. יש להבין מהו הגורם המהותי בפרשת עצת יתרו שעליו להתברר קודם למתן תורה, ושמפניו שינתה התורה מסדר הדברים כפי שהתרחש בפועל. כי היתה סיבה מעם ה' וירא חתן משה את כל אשר הוא עשה לעם ויאמר מה הדבר הזה אשר אתה עשה לעם מדוע אתה יושב לבדך וכל העם נצב עליך מן בקר עד ערב. ויאמר משה לחתנו כי יבא אלי העם לדרש אלקים.[1] לכאורה, עצת יתרו מתבקשת לאור המצב הנתון. אין בה יותר מאשר ניהול פשוט ותקין של מערכת המשפט במחנה ישראל. אלא שהדברים לא התנהלו כך קודם לבוא יתרו, ונראה שקיימת סיבה לכך; סיבה שאינה נראית לעיניו של יתרו, ועם זאת, היא שמתווה את דרך התנהלות עם ישראל בהנהגת משה. אותה סיבה משמעותית, שנדרשת זווית הסתכלות מסויימת כדי להבחין בה, רמוזה בדו-השיח של משה ויתרו: יתרו שואל "מה הדבר הזה אשר אתה עושה לעם?", ומשה עונה "כי יבא אלי העם לדרש אלקים". ביוגרפיה יתרו רואה תור ארוך המשתרך מאוהל משה ועד למרחק מה. לכל אחד מן העומדים בו בעיה קטנה הדורשת פתרון, הכרעה. ההמתנה בתור, כך סבור יתרו, יכולה היתה להחסך מהם אילו רק היתה מערכת מתן המענה מונה יותר מאיש אחד. אולם, משה רואה את הדברים באור אחר. מבין הוא כי הבאים אליו אינם מחפשים רק פתרון טכני לבעיותיהם; מבוקשם גבוה בהרבה מהכרעה מקומית של ספק או סכסוך. משה מבין כי העם בא אליו לדרוש אלקים. כל אחד מן העומדים בתור נושא בקרבו, מעבר למצוקה שאותה הוא מקווה לפתור, גם ציפייה למפגש גדול. עצם העמידה לפני משה מהווה מטרה בפני המשחרים לפתחו. דרישת האלקים בבקשת ההכרעה ממשה ניתנת להבנה בשני אופנים: ניתן לומר שבני ישראל רואים את השאלה הקטנה שלהם כהזדמנות לשוחח עם משה. ייתכן אפילו שכל הבעיה, שלשם פתרונה הגיע האדם אל אוהל משה היא רק 'תרוץ' לזכות להיכנס פעם ביחידות פנימה, אל עולמו של עבד ה'. העם 'משתמש' בבעיות ובסכסוכים ליצירת מפגש עם משה איש האלקים. בחריפות ניתן לומר, שאף התשובה שתינתן להם אינה משמעותית עבורם, שכן היא אינה הנושא לשמו באו. העם בא לדרוש אלקים. ביתר עומק, נראה שהעם אכן בא כדי שתֵעָנֶה בקשתו. בעיותיו אכן מטרידות אותו, והוא מבקש הכרעה למצוקותיו. אלא שבאותו פתרון רוצה הוא שתתממש משאלתו למפגש אישי עם דבר ה'. האדם נתקל אמנם בבעיה אישית וקטנה, אך הוא מלא ציפייה שדווקא דרכה יוכל להיפגש עם האלקים. קיים בקרבו רצון ליחס של משה בשם ה' למצוקה הפרטית, קטנה ככל שתהיה. קיימת בו התקווה שה' יפנה אליו, הקטן, ביחס אישי וממוקד. דווקא המפגש דרך המצוקה היום-יומית, המקושר לחיים הפרטיים, הוא מושא מבוקשו של העם הבא לדרוש אלקים. מבקש הוא את היישום המעשי, החי, של הקשר שלו עם הקב"ה, ומבין כי זהו האופן בו יכול אותו הקשר המיוחל להתממש; דווקא דרך הבעיה המוגדרת, הפרטית, הקטנה, יוכל להיפגש סוף סוף עם האלקים המרומם והנעלה מתפיסה. מי יעלה בהר ה' לאור התבוננות זו בפרשת עצת יתרו יש להבין גם את הפרשה הבאה - מעמד הר סיני. לקראת המעמד, בו הולכת להינתן לעם ישראל תורה מרוממת וגדולה, העתידה להדריך את עם ישראל כולו ולהנחות כל פרט מפרטיו בהליכותיו, נדרש עם ישראל להכנות מעמיקות. מן הפסוקים מצטייר מעמד הר סיני כמעמד המנותק מהחיים, כמעמד רחוק מן המציאות היום-יומית של כלל ישראל, ומן ההתנהלות הפשוטה של כל פרט. אלה הם פני הדברים כפי שהם משתקפים בהכנה למעמד, שם מצווה משה את העם על הגבלה ופרישה: משה מגביל את ההר ומקדש אותו "כל הנוגע בהר מות יומת"[2]. בעוד זמן מועט עתיד ה' לרדת על הר סיני. ממילא, אין מקום לדריכת כף רגל אנושית, למגע יד אדם בהר, אדמת קודש הוא. הפער בין ה' המתגלה בראש ההר ובין העם הניצב בתחתיתו אדיר, בלתי ניתן לגישור. מן הצד השני של אותו מטבע מצווה משה על הפרישה. התגלות השכינה עוצמתית מכדי שיוכלו ישראל לבוא לקראתה כמו שהם. עליהם להסיר הבגדים הצואים מעליהם, לפרוש מן החומריות ולהיות נכונים לעמידה שונה. העם חייב לפרוש מחייו היום-יומיים, להסיר את גרגירי החול שדבקו בו כדי להתאים לקדושה עימה הוא עומד להיפגש. אחת דיבר אלקים הדבר מתחדד אף יותר במאמרי חז"ל המתארים את העולם משתתק אל מול הופעת ה' בהר סיני. העולם נאלם אל מול הענן הכבד שעל ההר. אין הוא ראוי לפצות פה, כאשר קול ה' בכח מדבר מתוך האש. "משה ידבר והאלקים יעננו בקול"[3]. במדרש נוסף מתארים חז"ל כי המומים נרפאים כחלק מן ההכנה למעמד הר סיני. מציאות החיים כפי שהיא, אינה מסוגלת לעמוד אל מול התגלות ה' "כי לא יראני האדם וחי". רק כאשר ההווה המוכר נעלם - הפגמים והחסרונות מושלמים וקולם של התחתונים נדם - מתאפשרת נתינתה של התורה לעולם. מתוך העוצמה האדירה שבמעמד הר סיני ניתנת לעם ישראל תורה כללית, ראשונית; תורה העוסקת במהויות ובערכים נעלים. מתוך אותה ראשוניות כללית המופיעה במנותק ממהלך החיים הנורמלי אמורים להיגזר בהמשך הליכות עולם, ודבר ה' שהופיע באש הגדולה יתחלק לניצוצות שימשיכו להאיר את דרכו של עם ישראל. שתיים זו שמעתי את הקול הגדול ששמע עם ישראל במעמד הר סיני אין הוא ממשיך לשמוע, אך הקול אינו פוסק. את הדיו מסוגל העם לשמוע באמצעותו של משה השומע את הקול מידבר אליו. "כי יהיה להם דבר" באים הם אל משה לשם השתתפות בהמשכו של מעמד הר סיני. התורה הכללית, הראשונית, שניתנה הולכת ומתפרטת; מתייחסת אל כל יחיד ויחיד ומנחה אותו, מתווה לו ארחות חיים. העם עומד בתור לפני אוהל משה כדי לפגוש את דבר ה' ההולך ומתרחב, הניתן בהדרגה מלמעלה למטה. כאן, באוהל, בעת שיישב משה את הסכסוכים, יפסוק את הדין ויורה את ההלכה, יזכה העם להיות שותף למעמד פרטי של מתן תורה, ליחס אישי מן המתגלה בראש ההר. אין עוד צורך להעלם ולהאלם על מנת להיפגש עם דבר ה', אין גם צורך למצוא תירוץ לפגישה. המפגש עם התורה המרוממת והנעלית מתרחש דרך הבעיות הקטנות והאישיות של כל פרט בבואו לדרוש אלקים. דרישת אלקים / שואל ומשיב בהמשך דברי משה ליתרו רמוז עניין נוסף: כי יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי בין איש ובין רעהו והודעתי את חקי האלקים ואת תורתיו.[4] בספרות השו"ת מצויים שני סוגים של שו"תים שנכתבו במהלך הדורות. הסוג הראשון נכתב כתשובות לשאלות שהופנו אל הרב שכתב את התשובות ולאחר מכן כינסן בספר. את הסוג השני כתב הרב מראש כספר הלכה, כאשר הוא שואל את השאלה ועונה את התשובה בלא שתהא מיועדת עבור שואל מסויים. בדומה לאלו האחרונים, ישנם גם ספרי הלכה שאינם בנויים משאלות כלל, אלא הולכים ומפרטים את ההלכות באופן מסודר ומובנה. לכאורה, יכולה היתה התורה להופיע בדומה לכתיבתם של השו"תים מן הסוג השני. לא נראה שיש צורך מהותי בשאלות העם כדי שמשה ייתן את המענה ויורה את ההלכות; יכול הוא לפרט את ההלכות ולמוסרם לישראל גם בלא שישאלו. אולם, משה אינו נוהג כך. אין הוא מודיע את כל התורה, לפרטיה ודקדוקיה, מייד מעצמו. לשם המשך התגלות התורה בעולם נדרשות השאלות הפרטיות של עם ישראל. דווקא כשיהיה להם דבר, ילכו חוקי האלוקים ותורותיו ויוודעו להם. כדי שהתורה הכללית, שהופיעה בצורה ראשונית והיולית תלך ותתפרט, נדרשות הבעיות הפרטיות המתעוררות בעם ישראל. באמצעות ההתרחשויות השונות, האנשים השונים לגווניהם והזמנים המתהווים, גדלה התורה ומתרבה, הולכת ומוסיפה. מה פשר הדבר? כלל ופרט לאחר מעמד הר סיני צריכה התורה לקבל את משמעותה כמנחה את הפרטים, ולא כמבטלת אותם - כפי שניתן היה לטעות לאור הופעתה הראשונית. צריכה היא להוות את מקור חייו של הפרט, להיות הכוח המניע הפנימי שבמוקד הווייתו של כל יחיד מישראל. אין היא רק אוסף של ערכים כלליים המנותקים מן החיים, חלילה; התורה אינה מיועדת להישאר כמזכרת ממאורע חד פעמי של התגלות בהר סיני. עליה לתפוס את מקומה כמעניקה חיים. זוהי משמעות העובדה שהתורה תתגלה מעתה כפרה ורבה, גדלה ומתרחבת בהתאם לדרישת האנשים, בהתאם למאורעות ולזמנים. כתורת חיים, חייבת היא להינתן דווקא מכוח דרישת אלקים על ידי העם. דווקא על-ידי התעוררות התחתונים ודרישתם את המענה האלקי לכל פרט, לכל ריב וסכסוך, תימשך הופעת התורה, שתתגלה כמדריכה את החיים ומחיה את המציאות ולא כמי שמשתקת ומעלימה אותה. בין ישראל לעמים יתרו ניצב אל מול התופעה של דרישת האלקים המביאה להתגלותה של תורה המקושרת לחיים ועומדת גם ביסוד הקיום הפרטי, אך כמי שאינו יהודי הוא חסר את הכלים לתפוס זאת. מבחינתו, אין כאן אלא התדפקות על שערי בית המשפט גרידא. ממילא, צומחת מתוכו השאלה "מה הדבר הזה אשר אתה עושה לעם?"[5]. וחיי עולם נטע בתוכנו לפני מתן תורה חייב להתברר מקומה של התורה - לא כמשתקת את החיים, רומסת ומבטלת אותם; לא כמערכת של חוקים מגבילים המוכתבים מלמעלה, במנותק ממציאות העולם הזה, אלא דווקא כמעניקת חיים, תוך התייחסות לכל פרט, לצרכיו, למצוקותיו, למקום בו הוא נמצא. זר לא יבין את זאת, אך עם ה', אשר במהותו הרי הוא "סגולה מכל העמים" "וגוי קדוש", יקבל את התורה וירחיב אותה אל כל מרחבי המציאות; אל היום-יומי, העכשווי, המעשי; יצמיח אותה לעץ חיים. יום יום ידרשו ישראל את דבר ה', וחפצם - לדעת את דרכיו, על האורחות הפרטיות שהוא מתווה להם. כאשר תפקידה של התורה בקרב חיי ישראל מתברר, יירד ה' לעיני כל העם על הר סיני. [1] שמות יח, יד-טו. [2] שמות יט, יב. [3] שמות יט, יט. [4] שמות יח, טז. [5] שמות יח, יד.צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 4882
רק משתמשים רשומים יכולים להגיב למאמרים. Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1 |
< קודם | הבא > |
---|
מאמרים אחרונים |
---|