icon קישור לגירסת הדפסה

פרשת קדושים התשס"ג, שיחת ליל שבת*

קדשים תהיו

ויאמר ה' אל משה לאמר. דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אלהם קדשים תהיו כי קדוש אני ה' אלקיכם.[1]

תביעה קשה

הדרישה המובאת בפסוק - קדושים תהיו, קשה היא ואינה מובנת. ידועים דברי רבותינו על הפסוק "אחרי ה' אלקיכם תלכו" -

וכי אפשר לו לאדם להלך אחרי שכינה? והלא כבר נאמר כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא! אלא להלך אחר מדותיו של הקב"ה.[2]

ובמקום אחר אמרו -

מה הוא חנון ורחום, אף אתה היה חנון ורחום.[3]

תביעה זו, להידבק במידותיו, נאמרת על רקע הבנת הפער האדיר ביננו לבינו, ואף על פי כן עצומה היא. בפרשתנו התביעה נראית קשה עוד יותר. קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלוקיכם. קדושה פירושה הִבּדלות, פרישה[4]. תיאורו של הקב"ה כקדוש, פירושו שהוא יתברך פרוש ומובדל מכל מציאות מוכרת ונתפסת. ואם כך הוא כיצד ניתן לדרוש מאיתנו - קדושים תהיו כי קדוש אני?!

תיאור ה' כחנון ורחום, אינו מתיימר לתאר אותו יתברך, אלא את פעולותיו כפי שנתפסות ומתפרשות על ידינו - בשכלינו. זהו תיאור הדברים כפי שהם נקלטים בכלינו האנושיים. ממילא יכולים אנו לשאוף ללכת במידות אלו. אך הדרישה קדושים תהיו כי קדוש אני נראית בלתי אפשרית. תיאור ה' כקדוש אומר רק שהוא יתברך לא שייך לשום מושג שאנו מכירים, זהו תיאור ששולל מה' כל תואר, ולְמה אם כן נדרשים אנו להידמות!? כיצד אפשר שנידמה לקדושתו, להיותו פרוש ומובדל מכל מושג שאנו מסוגלים להבין!?

גם בדברי חז"ל עולה הקושי. במדרש אחד אומרים הם -

אמר הקב"ה למשה, לך אמור לישראל - בני, כשם שאני פרוש כך תהיו פרושים, כשם שאני קדוש כך תהיו קדושים, הדא הוא דכתיב - קדושים תהיו. [5]

ובמדרש אחר מובא -

קדושים תהיו, יכול כמוני? תלמוד לומר - כי קדוש אני, קדושתי למעלה מקדושתכם...   [6]

פרושים ומקושרים

הביטויים המופיעים בסופה של פרשתינו, מעידים כי זוהי אכן הדרישה; להיבדל מהמציאות, לפרוש מהסובב -

והייתם לי קדשים כי קדוש אני ה', ואבדיל אתכם מן העמים ...[7]

עם ישראל נדרש להתקדש ולהבדל מן העמים, לפרוש מן המציאות הסובבת, והדבר אפשרי, שבנים אנו לה' אלוקינו, ונושאים אנו בתוכינו משהו מייחודו של אבינו - ביכולתינו להיבדל מן המציאות.

אך זה עצמו קשה. מחד, נתבעים אנו להיבדל מן הסובב, ויכולים אנו לזה. מאידך, בהסתכלות פשוטה, שייכים אנו למציאות הסובבת, לעולם הזה. כך עולה גם מהתביעה להתקדש, שנובעת כנראה מכך שאנו לא מובדלים, מכך שאיננו פרושים[8].

נראה, כי שני הצדדים נכונים: עם ישראל אוצר בתוכו תכונה של התקדשות והבדלות, אך עטופה היא במציאות השייכת לעולם הזה. שייך הוא לעליונים ולתחתונים, מורכב מזה ומזה; בצד הנפש האלוקית המפעמת בתוכו, מפעמת נפש בהמית.

תהליך אין סופי

אך אם אכן שייכים אנו גם למציאות העולם הזה, מה משמעות הדרישה להתקדש? כיצד אפשר לתבוע מעם לצאת מהמציאות אליה הוא שייך, איך אפשר לדרוש מאדם לפרוש ממה שהוא? לאן עליו ללכת, מה עליו לעשות? הציווי להתקדש רק שולל את ההשתייכות למציאות הסובבת; אין בו אפילו רמז על פעילות חיובית הנדרשת מן האדם!?

נראה, כי הדרישה - קדושים תהיו, דווקא בגלל שהיא רק שוללת השתייכות לסובב, רחבה היא לאין שיעור. דווקא בגלל שפירושה נבדלות, היא אינה מצומצמת למעשה זה או אחר, אלא תובעת תהליך אין סופי. אנו פוגשים את הקדושה בהקשרים גבוהים המתאימים ליחידי סגולה, לשרידים אשר ה' קורא, ומאידך נתבעים אליה כל עדת ישראל - "דבר אל כל עדת ישראל...קדושים תהיו". מוצאים אנו את הקדושה בפרישה מהמותר[9], ומוצאים אנו אותה בפרישה מהֲדיוטות הנמוכות ביותר, מהבוץ העמוק ביותר במציאות - בפורש מהמולך[10] ובפורש מן העריות[11]. הגודר עצמו במה שהוא מותר - קדוש יֵאמר לו, והעושה את שצֻוה ונזהר מן האיסורים - קדוש יֵאמר לו, שהפרישה וההתגדרות בתחום הרשות היא התקדשות, ועשיית המצוות היא התקדשות - אשר קדשנו במצוותיו.

בכל דרגה, בכל מעשה פוגש האדם את התביעה - התקדש, הבדל. זוהי תביעה לתהליך אין סופי. נתבעת היא מכל אדם מישראל ומתייחסת לכל מערך החיים.

ואבדיל אתכם...להיות לי

איתא במדרש -

...משל למה הדבר דומה? למלך שקדש אשה. אמר לה, הואיל ונתקדשת לשמי, אני מלך ואת מלכה, כשם שהוא כבודי כך הוא כבודך, למה? שאת אשתי.

כך אמר הקב"ה למשה - לך וקדש את העם, שנאמר - וקדשתם היום ומחר. קדשם הקב"ה ואמר להם לישראל ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, למה? כי קדוש אני ה'...[12]

במדרש זה, מושלים חז"ל את הקשר בין הקב"ה לישראל לקשר בין מלך למלכה, קשר של קידושין. על פי המדרש, הקדושה שישראל נדרשים אליה היא התקדשות לה'. ההתקדשות כאן איננה פרישה והיבדלות מהעולם, אלא התיחדות והתיעדות לה'.

הגמרא בקידושין מבארת אומנם, שקידושין, פירושם אסירת האשה על כל העולם,[13] אך במדרש המובא עולה שפירושם הוא התיחדות לבעל; האישה הופכת מזומנת ומיועדת לו.

גם בתורה מוצאים אנו את הקדושה בהקשרים של התיחדות ולא רק במובנים של פרישה - ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, כי עם קדוש אתה לה' אלקיך, והייתם קדשים לאלקיכם.

הפרישה וההבדלות אם כן, אינם ההגדרה המלאה של מושג הקדושה, הקדושה היא גם התיחדות לה'. אך לא בכדי, ההגדרה הבסיסית והראשונית יותר של הקדושה, היא 'פרישה', שכן, בכדי ליעד דבר ולייחדו באופן מוחלט לה' חייב לבוא לפני כן שלב של פרישה ויציאה, הבדלות מקשרים אחרים, מהמציאות הנמוכה. אדם שמקושר למציאות הנמוכה, כמוהו כאישה המקושרת לאחרים, וכמו שלא ניתן לצייר התיחדות מלאה של אותה אישה עם בעלה, בלא שתנתק קודם את קשריה לאחרים, כך לא יתכן להתייחד לה' באמת בלא שקדמה לכך פרישה מהעולם הזה.

הקדושה - פרישה והתיחדות

הפרישה, ההיבדלות, מזככת את האדם וחושפת את ייעודו האמיתי, הטבעי. רק אחרי שיפרוש ויגדור את עצמו ממציאות העולם הזה, יוכל האדם ליעד את עצמו לה', להתייחד לו, להיות מזומן לו, רק לאחר שיתקדש מהמציאות הנמוכה, יוכל לקדש עצמו לה' יתברך.

 

ההתקדשות איננה מצווה פרטית. ההתקדשות היא כותרת לכל מערכת המצוות ולמערך החיים. ככל שעם ישראל יתקדש ויבדל מהמציאות הנמוכה, כך יזכה ויתקדש לאביו שבשמים.

 


* סוכם על-ידי תלמידים.

[1] ויקרא יט, א-ב.

[2] סוטה יד.

[3] שבת קלג:

[4] ראה רש"י על הפסוק שפירש "קדושים תהיו- הוו פרושים..."

[5] ויקרא רבה כד, ד.

[6] שם ט.

[7] ויקרא כ, כו.

[8] קורח טען כי כל העדה כולם קדושים - ממילא. התביעה 'קדושים תהיו' סותרת את דבריו.

[9] כך פירש הרמב"ן ציווי זה.

[10] "איש איש...אשר יתן מזרעו למֹלך מות יומת...והתקדשתם והייתם קדשים..."

[11] כך פירש רש"י - "קדושים תהיו, הוו פרושים מן העריות ומן העבירה..."

[12] תנחומא קדושים ב'.

[13] כך מופיע בדף ב: "דאסר לה אכולי עלמא כהקדש".


צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 3139

היה הראשון להגיב למאמר זה
RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב למאמרים.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >
מאמרים אחרונים

דף הבית
על הישיבה
מעורבות בקהילה
הישיבה והצבא
צוות הישיבה
על ירוחם
הישיבה התיכונית
צור קשר
חדשות
מאמרים
ספריית שיעורים
שמיניסטים
חיפוש
קישורים
מפת האתר
תרומות

 

 

all rights reserved - Avi Kaliski and David Salzer