icon קישור לגירסת הדפסה

פרשת משפטים התשס"ג, שיחת ליל שבת*

המשפט לאלקים הוא

ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם.[1]

כל מקום שנאמר אלה, פסל את הראשונים, ואלה, מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני.[2]

המשפטים והסנהדרין

פרשת משפטים עוסקת במערכת מפורטת של משפטים, שנועדו להדריך ולהורות בעניינים פשוטים ונמוכים שבין אדם לחברו. על כן אפשר היה לחשוב, שפרשה זו פרשה עצמאית היא, מנותקת מזו שעוסקת בהתגלות העצומה שהיתה בסיני, אך רש"י מלמדנו שאין הדבר כן. מקורה של מערכת המשפט, בסיני. בסיני, מעבר להתגלות האדירה, ומעבר לדיברות עקרוניות, ניתנה גם מערכת משפטים מפורטת ומדוייקת, פשוטה ונמוכה, שעניינה להדריך את האדם בארץ, בהתנהלות היום יומית הפשוטה.

באופן דומה מבאר רש"י מפני מה נסמכה פרשת דינים לפרשת מזבח[3] -

לומר לך שתשים סנהדרין אצל מקדש.

מקורה של מערכת המשפט בסיני, מקומה של המערכת המפעילה את המשפט - הסנהדרין, אצל המקדש, במקום בו שורה השכינה. מהמקדש, יֵצאו הדרכות משפטיות מפורטות אל החיים הפשוטים והנמוכים שבחוץ.

אפשר להבין שלמרות שההתגלות בסיני היתה כה גדולה ועצומה, היא כללה גם הדרכות מפורטות ופשוטות בעניינים שבין אדם לחברו; אפילו שהמקדש מקום השראת שכינה הוא, יוצאות ממנו הכרעות מדוקדקות לחיים הפשוטים והנמוכים המתנהלים בעולם הזה.

אולם נראה, שדווקא מפני שההתגלות בסיני היתה אדירה כל כך, היא כללה גם את מערכת המשפטים המפורטת. דווקא מפני שהמקדש הוא מקום השראת שכינה, צריכה הסנהדרין לשבת בו. רק התגלויות עצומות כאלה יכולות לעצב מערכת כל כך מפורטת ומדוייקת של משפטים, רק ממקום בו שורה שכינה יכולות לצאת הוראות והדרכות לעולם כל כך מפורט ומסועף, עשיר ומגוון. רק מסיני ומהמקדש אפשר שתצא מערכת שמדריכה כל פרט ופרט, ומעצבת במדוייקות ובמלאות את אופן התנהלותו הראוי, בזמן הראוי ובמקום הראוי.

כֹּחה של התגלות אלוקית

ידועים הדברים שתקנותיהם של החכמים אינן עומדות לעולם. באופן פשוט, נראה שהדבר נובע מכך שכוחם מוגבל, אין בכוחם לקבוע קביעוֹת נצחיות. באופן עמוק יותר, נראה שסיבת הדבר נעוצה בכך, שאין ביכולתם של חכמים לקבוע בוודאות ובמוחלטות, שכך צריך פרט זה או אחר להתנהג. יכולים הם להעריך, לסבור, יכולים לומר - 'הגיוני שכך צריך להיות', 'סביר מאוד שכך ראוי שיהיה', אך לעצב פרט באופן שלם, מלא ומוחלט, אין ביכולתם.

רק התגלות אלקית יכולה לקבוע ולעצב פרט באופן המלא, השלם והראוי לו, בצורה מדוייקת ומוחלטת. ההתגלות האלקית היא שיצרה עולם מסועף, מפורט ומגוון, והיא היא שקבעה בסיני בצורה מפורטת ומדוייקת להפליא, כיצד על כל פרט ופרט באותה מערכת להתנהל - בזמן, במקום ובאופן.

ערכאות של גויים

ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, ולא לפני עובדי כוכבים, ואפילו ידעת בדין אחד שהם דנים אותו כדיני ישראל, אל תביאהו בערכאות שלהם.[4]

חז"ל דורשים שאסור לאדם מישראל לילך אצל ערכאות של עכו"ם, ואף אם משפטיהם זהים למשפטי התורה, אל ילך לדון לפניהם.

ערכאות של עכו"ם תופסות שמקורם של המשפטים באדם. בערכאות של ישראל, לעומת זאת, ישנה הכרה שמקור המשפט - בסיני, בהתגלות האלקית. אדם שהולך לערכאות העכו"ם שדנים כדיני ישראל, מתפעם מכך שהאדם מסוגל ליצור בעצמו משפטים כמשפטי התורה; מתפעם הוא מכך שהתורה נתנה מערכת משפטים שהאדם מבינם, ואף יכול ליצור כמותם בעצמו. אדם כזה, אינו אלא טועה.

יכולתו של האדם ליצור מערכת משפטים זהה לזו של התורה, לא נובעת מכך שמשפטי התורה מותאמים לשכל האנושי. להיפך, בהתגלות שהיתה בסיני, הותאם השכל האנושי והוכשר להבין את משפטי התורה. השכל בו אנו חושבים, ההגיון בעזרתו אנו סוברים, החשיבה, בעזרתה מסוגל להבין את משפטי התורה ואף להגיע אליהם בעצמו, אף הם מסיני. לא רק המשפטים עצמם נִתנו בסיני, ולא רק ההגיון שעומד מאחוריהם, אלא גם היכולת להבינם, היכולת ליצרם.

השכל, לאלוקים הוא

כך כותב השפת אמת -

וזהו הטעם שאסור לדון לפני עכו"ם אף שדנים כישראל, כי המשפט לאלקים, וגם הטעם והסכמת השכל הכל על ידי שכן רצונו יתברך. וזהו שכתוב 'מסיני' אף שמובן על פי שכל.[5]

אדם המתפעל מכך שערכאות הגויים יצרו מערכת דינים זהה לדיני התורה, מתפעל בעצם מכך, שמערכת המשפט של התורה בנויה על פי כלים אנושיים ומקורה בשכל אנושי. בהליכתו לדון אצל ערכאות כאלה, הוא  מבצר קיום כפרני של מערכת המנתקת את המשפטים ממקורם שבסיני, מערכת שתופסת שמקורם של המשפטים בשכל האנושי, ולא היא! מקורם בסיני, ואף מקור היכולת להבינם, להסכים עימהם בשכל, הכל על ידי שכך רצונו יתברך.

חשיבה כפויה

חז"ל רואים בפסוק - "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" מימד של כפיה. השימה מתפרשת על ידם בהקשרים של תקיפות וכפיה.[6]

אם נתרגם את הדברים אלינו, משמעותם היא, שמערכת המשפטים, ההגיון שמאחוריה והיכולת להבינה ולהסכים עימה בשכל, כולם הושמו לפנינו בסיני ונכפו עלינו. על כרחך אתה נולד, על כרחך אתה חי ועל כרחך אתה חושב בחשיבה שעל פיה נקבעו המשפטים. העובדה שמשפטי התורה מובנים לאדם, לא נובעת מכך שהם הותאמו לשכלו, אלא מכך ששכלו הותאם אליהם בהתגלות שהיתה בסיני. האדם כפוי לחשוב כך.

ר' שמחה בונם מפרשיסחא כותב -

ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם - פירוש, כי הוויות מציאות של אדם, יתוכן ויתואר להיות בקדימה, קודם קיום המצוה והחוקים. מה שאין כן בחינת מלאך, לא יתהווה מציאותו בשום פנים בלתי מצוה הנעשה, כי ממצות בני אדם נברא מלאך.

אכן, החכם ביראת ה' יבין, שגם מציאות האדם לא יחשוב למאומה בלא תורה ומצוות, ובוודאי מציאותו בטל אצלו... וזהו אשר תשים לפניהם, כלומר לפני המציאות של אדם יוקדם המשפטים כנ"ל והבן.[7]

ר' שמחה מוציא מהתפיסה הפשוטה שעם ישראל עומד מוכן למרגלות הר סיני, ומשה שם לפניהם את המשפטים. החכם ביראת ה' יבין שהדברים אינם כך, ישראל לא קדמו לציווי, הציווי קדם להם. הציווי מבטא רעיון, מגמה, אידיאל שלשמו נברא האדם, ושאותו עליו לממש. לכן, "לפני המציאות של אדם יוקדם המשפטים".

דבריו שופכים אור על משמעות האמירה 'נעשה ונשמע'. בתפיסה הפשוטה, משמעות האמירה היא שעל ידי העשיה תבוא השמיעה; אחרי המעשים ימשכו הלבבות והדברים יחדרו ויקבעו בלבבות העושים. אך על פי דברי ר' שמחה, ב'נעשה' יש באמת מימד של כפיה. זוהי עשיה שאינה נובעת מרצון ומהסכמה, זוהי עשיה  כפויה, בלעדיה מציאות האדם בטלה. האדם כפוי לקיים את המצוות כיוון שהם קודמות לעצמותו וחיותו. וכמו ה'נעשה', כך גם ה'נשמע' כפוי על האדם. חשיבתו של האדם, הגיונו, סברותיו, יכולתו להבין את המשפטים, כפויים עליו, שהרי חשיבה זו היא שעומדת מאחורי הציווי, היא המגמה, האידיאל אותו הציווי מבטא. ממילא, אף היא, כציווי עצמו, קודמת לו.

להמשיך את ההתגלות

הסמכת פרשת משפטים לסיני, מבטאת את העובדה שמקורם של המשפטים - בסיני, מקורו של ההגיון שמאחוריהם, בסיני, ואף היכולת להבינם וליצור כמותם, אף היא מסיני. ההולך לערכאות של גויים, ויהיו דיניהם צודקים ומוסריים ככל שיהיו, מבצר תפיסה כפרנית המנתקת את המשפטים ממקורם, תפיסה לפיה מקור המשפטים והיכולת להבינם, הוא השכל האנושי.

ערכאותיהם של ישראל מושתתים על ההכרה שמקורם של הדברים בסיני. ההולך לדון לפניהם, פועל להמשכת ההתגלות שהיתה שם, שמכיר הוא במקור האמיתי של המשפטים ושל היכולת להבינם.

כך, בעוברה דרך כוחות האדם, תלך אותה התגלות ותתפרט, אל כל חלקיה ורבדיה של המציאות המסועפת, בהדריכה ובעצבה במדוייקות ובשלמות כל פרט ופרט כפי הראוי לו.



* סוכם על-ידי תלמידים.
[1] שמות פרק כא, פסוק א.
[2] רש"י שם.
[3] המופיעה בסופה של פרשת יתרו.
[4] המשך רש" שם.
[5] תרל"א ד"ה ברש"י.
[6] כך כותבת הגמ' בסנהדרין ז: "אשר תשים? אשר תלמדם מבעי ליה! אמר ר' ירמיה... אלו כלי הדיינין" (היינו, רצועה למלקות, מקל למכת מרדות ושופר לשמתא ונידוי, (כפי שמתבאר שם בהמשך הגמ' וברש"י)).
[7] קול שמחה פרשת משפטים ד"ה ואלה המשפטים (דבריו מובאים גם בשפת אמת המצוטט לעיל).

צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 3250

היה הראשון להגיב למאמר זה
RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב למאמרים.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >
מאמרים אחרונים

דף הבית
על הישיבה
מעורבות בקהילה
הישיבה והצבא
צוות הישיבה
על ירוחם
הישיבה התיכונית
צור קשר
חדשות
מאמרים
ספריית שיעורים
שמיניסטים
חיפוש
קישורים
מפת האתר
תרומות

 

 

all rights reserved - Avi Kaliski and David Salzer