icon קישור לגירסת הדפסה 

שיחת סעודה שלישית פרשת כי תשא-פרה התשס"ז*

בין פרה לעגל

השבת קוראים אנו את פרשת כי תשא בה מוזכר חטא העגל, וכן קוראים את פרשת פרה. בפירושו לפרשת חוקת כותב רש"י בשם המדרש:

משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך. אמרו תבא אמו ותקנח הצואה, כך תבא פרה ותכפר על העגל.[1]

הכפרה על חטא העגל נעשית על ידי אימו במצות פרה אדומה. כמובן שמעבר לקשר החיצוני של אם ובנה, קיים קשר מהותי בין חטא העגל לבין מצות פרה אדומה, כך שמצוה זו מכפרת על החטא. האופן בו מכפרת ה'פרה האדומה' על 'חטא העגל', תלוי כמובן בהסברות השונות לחטא העגל.

אשר לא צויתי

ריה"ל בספר הכוזרי מוכיח מהציווי לעשות כרובים לארון העדות שאין החטא בעצם עשיית העגל. החטא הוא בכך שישראל עשו את העגל מדעתם מבלי שיצטוו על כך, בעוד שעשיית הכרובים נעשית מכח הצו האלוקי. אם כן, חטאם של ישראל בעגל הוא ברצונם לעבוד את ה' באופן שבו נראה להם שראוי לעבדו. חטאם דומה לחולה הנכנס לבית מרקחת ובוחר לו תרופה למחלתו על פי ראות עיניו. ישנו סדר רוחני שנקבע על פי החכמה האלוקית, על פיו נקבעות השפעותיה הרוחניות של כל מצוה ומצוה, כדוגמת השפעתה השונה של כל תרופה ותרופה שבבית המרקחת, ולא יתכן שאדם יחליט מדעת עצמו מה הם האופנים בהם יעבוד את אלוקיו.

ואם זהו החטא, ברור כיצד מקנחת האם את צואת בנה, כיצד מכפרת מצות פרה אדומה על חטא ישראל בעגל, ונסביר.

חקה חקקתי

על מצות פרה אדומה נאמר "זאת חקת התורה" ודרשו חז"ל[2] "חקה חקקתי, אין לך להרהר אחריה", ובמקומות אחרים[3] "חקה חקקתי... אי אתה רשאי לעבור על גזרתי".

בדרך כלל מפרשים את האמירה הזו כך: למרות שאין טעם והגיון במצוה הזו, יש לקיימה ואין להרהר אחריה. אולם המשמעות היותר עמוקה לאמירה זו היא שיש כאן 'חוקה' מלשון חקיקה והטבעה. כמו המציאות הטבעית, שיש בה חוקים וסדרים שעל פיה היא מתנהלת; זריחות ושקיעות, שרשרות מזון ועוד, כך גם המציאות הרוחנית. קיימים סדרים וחוקים פנימיים שעל פיהם, ורק על פיהם, אמורה המציאות הרוחנית להתנהל.

חוקי הטבע נחקקו והוטבעו במציאות, ואכן עם הזמן מגלים חוקים נוספים ועומדים גם על ההרמוניה המופלאה שבהם. הגם שניתן היה ליצור מערכת שונה עם חוקים וסדרים שונים, סוף סוף זה הסדר שנקבע על ידי יוצר הכל, והוא הסדר שעל פיו תמשיך המציאות הטבעית להתנהל. כך גם במציאות הרוחנית. נקבע סדר רוחני על ידי יוצר כל, מערכת מצוות שבשמירתה יורדות השפעות רוחניות למציאות והשכינה שורה בה. גם אם ניתן היה ליצור מערכת אחרת, סוף סוף זו המערכת שנקבעה על ידי החכמה האלוקית, וממילא האופן היחיד להשראת שכינה במציאות הוא על ידי שמירת חוקיה וסדריה של אותה מערכת על כל פרטיה ודקדוקיה, ולא בשום אופן אחר.

כתיקון למעשה העגל, בו ניסו ישראל לעבוד את ה' על פי סדר שיצרו הם, מלמדת מצות פרה אדומה כי נחקק סדר מסויים אלוקי שרק מכוחו ניתן לעבוד את ה' ולא בשום סדר אחר.

 

נראה שגם הסברים אחרים לחטא העגל, יצטרפו בעומק הענין למהלך שהסברנו לעיל.

הגשמה

לדוגמא, הסברה נוספת לחטא העגל היא סביב בעיית ההגשמה הנוראה שבמעשה זה - הגשמת האלוקים לעגל המלווית בקריאה "אלה אלקיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים"[4]. מעשה העגל הינו הגשמה באופן הגס והקיצוני ביותר, אולם יכולים להימצא אופני הגשמה נוספים עדינים יותר ופרימיטיביים פחות. לדוגמא, ניתן להגשים את האלוקות על ידי הבנת התארים המוזכרים ביחס לקב"ה, כפשוטם. גם הבנה מוטעית זו, הגשמה היא.

מה מוביל את האדם להגשמת האלוקות? ההגשמה נובעת מרצון האדם להרגיש את האלקים קרוב אליו. בעולם פרימיטיבי, האדם רוצה לראות ממש את האלקים, לחוש אותו, לממש ולחבק אותו; וכיום, בעולם נאור יותר, כשכבר תפס האדם שהאלקים אינו גוף, רוצה האדם להשיג בשכלו - המופשט - השגה מלאה של האלקים. האדם רוצה, כאמור, שהאלקים יהיה קרוב אליו, ולכן הוא מגשימו; או בכך שמזהה אותו עם גוף כלשהו, או בכך שמצמצם את האלקים לגבולות תפיסותיו והכרותיו השכליות.

רחוקה ממני

התיקון של חטא העגל, כחטא שמוקד הבעייתיות בו בהגשמת האלקות, הוא על ידי "חקה חקקתי, אין לך להרהר אחריה". מצוה שהיא מעל ומעבר לתפיסתו והשגתו של אדם, מעבר למגבלותיו של השכל האנושי לתפוס ולהכיר. בכך יבין האדם שהאלקים הינו מעל ומעבר להשגתו, ואין לכלים האנושיים, ואפילו לא השכליים והמופשטים, להשיגו ולתפסו. על מצות פרה אדומה אמר החכם מכל אדם "אמרתי אחכמה, והיא רחוקה ממני"[5]. גם בכלי החכמה, הכלים המופשטים, ולא של אדם רגיל אלא של החכם מכל אדם, לא ניתן לתפוס את עניינה של פרה אדומה. ללמדנו, שהאלקות ומצוותיה אינם ברי תפיסה והשגה, אלא מעל ומעבר לכל הוויתנו.

חשוב להדגיש גם כעת, שמשמעות האמירה "חקה חקקתי..." לא מסתכמת בכך שאיננו תופסים את ההגיון של מצוות ה', אלא גם במשמעות הנ"ל - שהקב"ה חקק במציאות חוקים רוחניים שמכוחם תשרה השכינה בתחתונים, כמבואר באריכות לעיל.

כפרה?!

חז"ל המשילו את היחס שבין מצות פרה אדומה וחטא העגל לאם שתבוא ותקנח את צואת בנה. הולד במשל הוא שטינף את חצר המלך, והפנייה של המלך היא לא כלפיו אלא כלפי האם שתבוא ותקנח את צואת בנה. את הפניה של המלך לאם ולא לולד, ניתן להבין יחסית בפשטות; הולד לא מבין את משמעות מעשיו, וודאי שאין ביכולתו לקחת אחריות; לכן הפניה של המלך היא לאם, וניתן אפילו לומר שהאם מרגישה בעצמה את הצורך שלה לקחת אחריות על מעשה בנה, ואולי אפילו מתוך תחושת אשמה כלשהי.

אולם דבר אחד אינו ברור - כיצד ניתן לומר כי בקנח האם את צואת בנה, מכפרת היא על מעשהו שלו; ברור שיש כאן לקיחת אחריות, אבל כיצד ניתן לומר שכופר מעשה הבן בזמן שהוא בכלל לא מודע לבעייתיות שבמעשה שעשה ולתיקונו על ידי אימו?!

 

להבנת הענין יש להקדים ולבאר מה הקושי הכל כך עצום במצות פרה אדומה, עד כדי התבטאותו של שלמה המלך "והיא רחוקה ממני", וכן דברי ה' "זאת חקת התורה - חקה חקקתי, אין לך להרהר אחריה". נזכיר שלושה הסברים המצויים בדברי חז"ל.

טומאה וטהרה

ניתן לראות את הקושי בהבנת מצוה זו, בכך שקשה לתפוס את מושגי טומאה וטהרה בכלל, ובפרט קשה להבין כיצד לקיחת עץ ארז, אזוב, שני תולעת, מי חטאת ועוד - מסוגלים לטהר את הטמא. על פי זה, מצות פרה אדומה קשה לתפיסה בהיותה חלק ממצוות נוספות שקשורות לטומאה וטהרה, שגם אותן קשה לתפוס ולהבין.

סתירה פנימית

ניתן לראות את הקושי בסתירה הפנימית שקיימת בדיני פרה אדומה - "מטהרת את הטמאים ומטמאת את הטהורים"[6], ואכן חז"ל מונים[7] את מצות פרה אדומה ברשימת מצוות נוספות שעולָה בפרטי דיניהן, או ביחס ביניהן לבין מצוה אחרת, סתירה פנימית כלשהי.

מי יתן טהור מטמא

אך נראה שעיקר החידוש שבמצות פרה אדומה היא עצם יכולת הטהרה. על מצוה זו דרשו חז"ל3 את הפסוק "מי יתן טהור מטמא, לא אחד"[8]. הטומאה מופיעה במקום של מות, בעוד שהטהרה קשורה להופעת חיים נצחיים, לזרימה ושקיקה של חיים. המסקנה המתבקשת מכח הגדרות אלה היא שהעולם הזה, מכח היותו סופי ומוגבל, עולם שיש בו קמילה, דעיכה וחידלון, הטומאה אמורה להיות חלק בלתי נפרד מהוייתו. אין אפשרות בכלל להעלות על הדעת שמושגי טהרה, השייכים למלאוּת ולשקיקת חיים, יופיעו בעולם שכולו חסרון וחידלון.

חידושה הגדול של תורה במצות פרה אדומה הוא ביכולת להיטהר - לא רק ביכולת להיטהר בעזרת עץ ארז, אזוב וכו', אלא בעצם יכולת הטהרה. מתברר שהטמא יכול להיטהר, שהסופי והמוגבל יכול להשתייך למושגי אינסוף.

לא אחד?!

והדברים קשורים כמובן לדברינו הקודמים לגבי כפרת חטא העגל על ידי מצות פרה אדומה.  החידוש ביכולת הטהרה הוא חידוש עצום שבכלים אנושיים אי אפשר בכלל לתופסו - "מי יתן טהור מטמא - לא אחד?!" - רק יחידו של עולם, קודשא בריך הוא, הוא שמסוגל לאפשר הופעת טהרה מתוך טומאה, לאפשר פריצה של הסופי והמוגבל כלפי האינסוף. ושוב, כמודגש לעיל - אפשרות הפריצה הזו היא "חקה חקקתי" לא רק משום שזה לא נתפס בשכל האנושי, אלא גם - ואולי אפילו בעיקר - משום שזו חקיקת והטבעת חוק במציאות; כמו שחוקי המציאות הטבעית קובעים כי האבן נופלת למטה, כך חוקי המציאות הרוחנית קובעים כי רוח האדם יכולה לעלות למעלה, לפרוץ מבעד למיצריה וגבולותיה של המציאות.

לידה מחודשת

לאור כך יובן משל חז"ל. ניתן לראות את האם שמקנחת את צואת בנה כמי שחשה במקצת אשמה במעשה בנה, או/ו כמי שלוקחת אחריות על מעשה הולד הקטן חסר הדעה. על פי זה קשה באמת להבין כיצד מעשה האם מכפר על מעשה בנה הקטן.

אולם ניתן לראות את מעשה האם כהולדה מחודשת של הולד. הולד הקטן חסר הדעת לא מודע לכך שיש התנהגות ראויה ויש התנהגות שאינה ראויה, הוא לא מבין את משמעות מעשהו כמי שטינף פלטין של מלך. על מנת שיילך הבן בדרך ישרה, יש להצמידו למקורו, אל אימו, ומשם ייצא כל הזמן לדרך חדשה וראוייה.

אנו כיצירי כפיו של הקדוש ברוך הוא נמצאים בעולם החומר, העולם הסופי והמוגבל שמושגי הטומאה הינם חלק בלתי נפרד מהוייתו. על מנת שנהיה מסוגלים לפרוץ קדימה ולהשתייך למושגי החיים והנצח, למושגי הטהרה, יש צורך לשוב אל נקודת המקור, לאינסוף האלוקי והמוחלט; לחזור ל'אימנו', לאבינו שבשמים, ולהיולד כל פעם מחדש.

'זאת חקת התורה', זה שאמר הכתוב 'מי יתן טהור מטמא לא אחד', כגון אברהם מתרח, חזקיה מאחז, יאשיה מאמון, מרדכי משמעי, ישראל מעובדי כוכבים, העולם הבא מעולם הזה.

מי עשה כן, מי צוה כן, מי גזר כן, לא יחידו של עולם?!3

 



* סוכם על-ידי תלמידים.

[1] רש"י במדבר יט, כב.

[2] ילקוט שמעוני קהלת רמז תתקפט.

[3] כגון, במדבר רבה יט, א.

[4] שמות לב, ד.

[5] קהלת ז, כג.

[6] פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) במדבר חקת קיט:

[7] במדבר רבה יט, ה.

[8] איוב יד, ד.


צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 3327

היה הראשון להגיב למאמר זה
RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב למאמרים.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >
מאמרים אחרונים

דף הבית
על הישיבה
מעורבות בקהילה
הישיבה והצבא
צוות הישיבה
על ירוחם
הישיבה התיכונית
צור קשר
חדשות
מאמרים
ספריית שיעורים
שמיניסטים
חיפוש
קישורים
מפת האתר
תרומות

 

 

all rights reserved - Avi Kaliski and David Salzer