icon קישור לגירסת הדפסה

פרשת פקודי התשס"ג, שיחת ליל שבת*

אלה פקודי המשכן

אלה פקודי משכן העדת אשר פקד על פי משה...כל הזהב העשוי למלאכה...תשע ועשרים ככר ושבע מאות ושלשים שקל בשקל הקדש. וכסף פקודי העדה מאת ככר...ויהי מאת ככר הכסף לצקת את אדני הקדש...ונחשת התנופה שבעים ככר ואלפים ואבע מאות שקל...[1]

כך הולכת ומפרטת התורה בדיוק רב, את הכמות שנאספה מכל חומר ואת אשר נעשה ממנו. מן התכלת והארגמן ותולעת השני עשו בגדי שרד לשרת בקודש, ומן הנחושת עשו את אדני פתח אוהל מועד ואת מזבח הנחושת ואת מכבר הנחושת אשר לו ואת כל כלי המזבח. וכן על זה הדרך בכל חומר וחומר שנדבו ישראל.

והייתם נקיים מישראל

חז"ל במדרש, עומדים על הסיבה לפירוט הרחב -

איש אמונות זה משה שנעשה גזבר על מלאכת המשכן. שנו רבותינו אין ממנין שררה על הצבור בממון פחות משנים, והרי אתה מוצא שהיה משה גזבר לעצמו?...אלא אף על פי שהיה משה גזבר לעצמו, הוא קורא לאחרים ומחשב על ידיהם, שנאמר, אלה פקדי המשכן אשר פַּקד משה אין כתיב כאן, אלא אשר פֻּקד על פי משה - על ידי משה ביד איתמר.[2]

הלכה היא שאין ממנים שררה על הציבור בממון פחות משנים, לכן קרא משה לאיתמר וחישב על ידו.

ובמדרש אחר -

שנו רבותינו, מי שהיה נכנס לתרום את הלשכה לא היה נכנס לא בפרגוד חפות ולא באנפליא, שאם יעשיר, יאמרו מתרומת הלשכה העשיר. שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שהוא צריך לצאת ידי המקום, שנאמר והייתם נקיים מה' ומישראל...

נכנס משה אצל בצלאל, ראה שהותיר מן המשכן. אמר לפני הקב"ה - רבון העולם, עשינו את מלאכת המשכן והותרנו, מה נעשה בנותר? אמר לו, לך ועשה בהם משכן לעדות. הלך משה ועשה בהן. כיון שבא ליתן חשבון, אמר להם כך וכך יצא למשכן, וביתר עשיתי משכן לעדות. הוי אומר אלה פקודי המשכן משכן העדות.[3]

ועוד דרשו -

אמר להם (משה) בואו ואני עושה לפניכם חשבון. אמר להם משה, אלה פקודי המשכן - כך וכך יצא על המשכן. עד שהוא יושב ומחשב, שכח באלף ושבע מאות וה' וע' שקל מה שעשה ווים לעמודים. התחיל יושב ומתמיה. אמר, עכשיו ישראל מוצאין ידיהם לאמר משה נטלן. מה עשה? האיר הקב"ה עיניו וראה אותם עשוים ווים לעמודים. אותה שעה נתפייסו כל ישראל על מלאכת המשכן, מי גרם לו? ע"י שישב ופייסן, הוי אלה פקודי המשכן.

ולמה עשה עמהם חשבון? הקב"ה יתברך שמו מאמינו...ולמה אמר להם משה בואו ונעסוק במשכן ונחשב לפניכם? אלא ששמע משה ליצני ישראל מדברים מאחריו...ומה היו אומרים?...ר' חמא אמר, היו אומרים, חמי קדל דבריה דעמרם (ראה עורפו השמן של בן עמרם), וחברו אומר לו, אדם ששלט על מלאכת המשכן איןאתה מבקש שיהא עשיר?

כששמע משה כך, אמר להם משה - חייכם! נגמר המשכן אתן לכם חשבון, אמר להם בואו ונעשה חשבון. הוי אלה פקודי המשכן.[4]

המדרשים המובאים מבארים (בגוונים שונים), שהמפקד המפורט שעושה משה לחומרים שנדבו העם, והפירוט המדוייק מה נעשה בכל חומר, נועד להסיר מעל משה חשדות שדבקו בו. נועד למנוע דיבורים ורינונים מאחורי גבו, ואף על פי שהקב"ה מאמינו, אדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שהוא צריך לצאת ידי המקום, שכך  כתוב - והייתם נקיים מה' ומישראל. לכן אמר להם משה - בואו ונעשה חשבון.

אולם, נראה שאין מדובר בחשד במובן הפשוט. לא החשש שמשה העשיר על חשבונם העסיק והטריד את העם. היו אלה חששות עמוקים יותר.

להיות חלק במשכן

זה לא מכבר נצטוו ישראל לתת מחצית השקל תרומה לה'. מחצית השקל, כך נאמר להם, תשמש לעבודת אוהל מועד בה שווים כולם. העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט מסכום זה - לכולם יהיה חלק זהה במשכן. ועוד נתבקשו ישראל לקחת מאיתם תרומה לה', כל נדיב לבו יביאה. ויבאו כל איש אשר נשאו ליבו וכל אשר נדבה רוחו אותו, הביאו את תרומת ה' - עם ישראל נרתם להקמת המשכן, מביא מחצית השקל כאשר צווה, מנדב מכספו ורכושו, מנדב מכוחותיו, מליבו, מרוחו.

כעת, משנסתיימה המלאכה, רוצים הם לדעת שאכן לכל אחד ואחד יש חלק במשכן, חלק במלאכת הקודש. הם רוצים בירור, מפקד, שיעיד שכספם ורכושם, כוחם וליבם, אכן שוקע בבניית המשכן. חוששים הם שכספם שימש אולי למטרות אחרות; לביצור מעמדם של מנגנוני ביניים, 'להשמנת' אדם ששלט על מלאכת המשכן, להעשרתו - 'חמי קדל דבריה דעמרם'. חוששים שמשה ניצל מעמדו וכוחו להעשיר עצמו, ובכך מנע את שיוכם למלאכת הקודש. ואף אם לא חושדים במשה, טרודים הם במחשבה שכספם נאבד וירד לטמיון במהלך העבודה הגדולה, שלא נעשה עימו דבר - היכן הם אלף ושבע מאות ושבעים וחמשה שקלי הכסף? נעשה בהם שימוש או שמא נעלמו? האם נדבת ליבם אכך הגיעה למשכן והם משוייכים אליו? או שמא אין להם חלק בו...

וגם אם משה לא לקחו לעצמו, וגם אם הכסף לא אבד, האם מערכת המשכן דרשה באמת את כל אשר נדבו? יתכן ולמשכן נדרשה כמות קטנה יותר, וא"כ מה נעשה בנותר? דואגים הם שמא לא הכל באמת נצרך להקמת המשכן, והנותר שימש לעשיית דברים שאינם נצרכים באמת בעבודת הקודש, לבניית דברים חיצוניים, מיותרים, ואם כן, אולי אין להם חלק במשכן עצמו.

כללו של דבר, לא מעשיו של משה מטרידים את ישראל, לא החשד בו מנקר בליבם. הדאגה שמא כוחם ורכושם לא שימש לבניית המשכן, ולכן אין להם חלק בו; הדאגה שכוחם תם לריק, היא שטורדת את מנוחתם.

שליחם של ישראל

ומשה, כמי ששלט וניצח על מלאכת המשכן, כמי שהכספים עברו דרכו, כמי שניתב את הרכוש והכוחות ליעדיהם השונים, חייב לתת דין וחשבון. לא רק כדי להסיר את החשדות שדבקו בו, לא רק כדי לצאת ידי הבריות, אלא אחריות יש לו כשליחם של ישראל ליתן דין וחשבון, שידע הוא וידעו כל ישראל שהכסף והכוחות שהושקעו אכן הגיעו ליעדם - שוקעו במשכן. לא נוצלו לביצורו והעשרתו של מנגנון הביניים, ברֵיה דעמרם. לא נעלמו ואבדו סתם, ולא שימשו לניפוחים מיותרים שלא באמת נדרשו למשכן. למרות שיודע בודאות שפעל בנאמנות, ולמרות שה' מאמינו, על משה לערוך מפקד מפורט ומדוקדק, לברר שהיה שליח נאמן; שכל הרכוש ונדבת הלב הגיעו ליעדם; שלכל אחד ואחד מישראל חלק במשכן.

בדיקה כזו קשה היא. כיצד ניתן לדעת לאן נותב כל שקל, היכן נוצל כל כח? המערכת שנבנתה כה מפורטת, מגוונת ועשירה, וקשה לדעת איפה כל חומר וחומר שוקע. בחלק מהמקרים הדבר אף בלתי אפשרי, ומשה יושב ומתמיה. אין הוא זוכר מה שעשה באלף ושבע מאות וה' וע' שקלים, שכח למה שימשו, וזקוק הוא להארה אלוקית - "האיר הקב"ה את עיניו וראה אותם עשויים ווים לעמודים".

יתכן גם שמפקד שכזה מהווה בעיה, שהרי המשכן אמור להיות בניין כללי שכל ישראל שווים בו, ואילו הפירוט, הספירה והבדיקה מחלקים אותו, מפרטים אותו, ומשייכים, כביכול, כל חלק וחלק בו למי שנדבו. (אפשר שזו כוונת דברי חז"ל במדרש - "מי גרם לו? ע"י שישב ופייסן" שמשתמעים קצת כביקורת על המפקד)

אך למרות הכל, משה מחוייב לעשות חשבון, לתת פירוט מדוייק ורחב, לברר שהיה שליח נאמן, והרכוש והכוחות הגיעו ליעדם.

בלבבי משכן אבנה

למעשה , כל אדם ואדם צריך לנהוג כך בבנותו לו "משכן". בעבודתו הרוחנית, חייב האדם לגייס בתחילה את כל כוחותיו, לרתום את כולם למלאכת הקודש, לבניית אישיותו. לאחר שיבנה, יעשה, יפתח ויעצב, יצטרך, כמשה, לערוך מפקד, ליתן דין וחשבון מדוייק ורחב. לברר שכל הכוחות אכן קיבלו את מקומם, הגיעו ליעדם. לברר שאף כוח לא נתקע ונשאר במנגנוני הביניים ששמשו לו במהלך עבודתו, לוודא שלא נעלם שום כוח, שלא נאבד בשטף הבנייה. לבדוק שהכוחות המנוצלים משמשים לדברים שבאמת נצרכים, לא לדברים מיותרים. והבדיקה הזו קשה - קשה לדעת לאן נעלם כל כוח, קשה לדעת שנוצל במלאות כראוי, לעיתים צריך אפילו הארה אלוקית כדי לדעת מה נעשה בכל כוח, אך זהו מפקד הכרחי ומחוייב.

כמו משה, כך כל אדם ואדם בסוף בניית "המשכן", חייב לעשות חשבון מדוקדק, לוודא שכל הכוחות נותבו נכונה והגיעו ליעדם, הוי אומר - אלה פקודי המשכן.

 



* סוכם על-ידי תלמידים.

[1] שמות פרק פסוקים

[2] שמות רבה פקודי, פרשה נא אות א.

[3] שם אות ב.

[4] שם אות ו.


צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 3586

היה הראשון להגיב למאמר זה
RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב למאמרים.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >
מאמרים אחרונים

דף הבית
על הישיבה
מעורבות בקהילה
הישיבה והצבא
צוות הישיבה
על ירוחם
הישיבה התיכונית
צור קשר
חדשות
מאמרים
ספריית שיעורים
שמיניסטים
חיפוש
קישורים
מפת האתר
תרומות

 

 

all rights reserved - Avi Kaliski and David Salzer