icon קישור לגירסת הדפסה

פרשת תזריע - מצורע התשס"ד, שיחת ליל שבת*

צורה ויוצרה

"וידבר ה' אל משה לאמר אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים"[1]

הפרשה עוסקת בטומאות מסוגים שונים, החל בטומאת הלידה של האשה וכלה בטומאת הצרעת. אך אין אלו רק סוגים שונים. הטומאות בפרשה נראות הפוכות באופיין. באופן פשוט מתקשרת הטומאה עם עולם של מוות, חסרון ופגם. על כן, מובנת ביותר היא טומאת הצרעת שמקורה בנגע, באובדן חיים בבשר האדם, בסטייה מכיוון החיים הרגיל. אולם, קשה להבין מהו הגורם לטומאת היולדת, שכן לכאורה הלידה מתקשרת עם יצירת חיים והופעתם בעולם. ההקשרים ההפוכים בהם מופיעה הטומאה דורשים בירור עמוק.

יתרון האור מן החושך

יש שהסבירו את עניינה של טומאת היולדת בכך שעבור האשה, שנשאה ברחמה את הוולד, ושאצרה בקרבה כוחות חיים גדולים כל-כך, מבטאת הלידה אובדן של חיים. דווקא הקיום העצמאי של הרך הנולד, היותו מנותק מן האם, נוטל מן האם חיות שהייתה עד כה חלק ממנה. מנקודת מבטה, חלה בלידה ירידה בעוצמת החיים, שגוררת ממילא טומאה. ואכן, הטומאה אינה מופיעה בתינוק - שבו מופיעים כוחות החיים במלוא עוזם, אלא באם ש'איבדה' את הזכות להכיל את אותן עוצמות אדירות של חיים בכוח, טרם יציאתם לאוויר העולם.

הסבר זה של טומאת היולדת מאיר באור חדש את עניין הטומאה בכלל. הטומאה אמנם באה בעקבות איבוד של כוחות חיים, אך מיניה וביה מתברר גם מה שהיה טמון בטמא בשלב שקדם להופעת הטומאה בכוח ולא יצא אל הפועל. הטומאה אמנם מצביעה על פגם, אך עצם קיומו של פגם אפשרי רק במסגרת של חיים ושלמות מסויימת. הצד השווה שבטומאות שבפרשה הוא, שהטומאה באה מפני שהחיים לא הופיעו במלואם, לא התממשו לחלוטין; כך בטומאת היולדת, שמבחינתה אבדו כוחות החיים לפני באו לידי מימוש, וכך בטומאת המצורע - כוחות חיים שלא בוטאו.

אין צור כאלקינו

ננסה להבין את כוחות החיים הטמונים בוולד לאור אחד מן המדרשים בראש הפרשה העוסקים, מדרשים אלה עוסקים, ככלל, בעוצמתו של הקב"ה מחד, ובמשמעות הגדולה של חיי האדם מאידך:

"אין צור כאלהינו אדם צר צורה הוא מדבר וצורתו אינה מדברת והאדם עומד ומשבח צורתו אבל הקב"ה צר את האדם והאדם עומד ומדבר ומשבח להקב"ה... ב"ו צר צורה אבל צורתו אינה עושה צורה הקב"ה אינו כן אלא צר צורה וצורתו עושה צורה שהוא צר את האשה והאשה יולדת ועושה צורה כיוצא בה"[2]

המדרש מונה הבדלים מרכזיים בין יצירה אנושית ובין יצירת האדם עצמו ביד יוצר כל. המדרשים נוגעים, כמובן, לכל עניין צלם האלקים החתום באדם - "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו".

נפתח בחלקו האחרון של המדרש: בכוחו של בשר ודם ליצור צורה, אך אין בכוחו להעביר לה את הכוח ליצור. דווקא את אותה היכולת המשמעותית של האדם ליצור אין הוא מסוגל להעניק לצורה שיצר. לעומת זאת, הקב"ה יוצר צורה ומעניק לה את כוח היצירה שיש לו. הקב"ה מטביע בצורה אותה הוא יוצר משהו מיכולותיו שלו, וכשם שהוא מסוגל ליצור צורה, כך גם הצורה שיצר תהיה מסוגלת ליצור צורה.

רוח ממללא

חלקו הראשון של המדרש דומה לאחרון בכך שכוח היצירה של האדם מוגבל ואין הוא מסוגל להעניק לצורתו את אחד מכוחותיו העיקריים והייחודיים. עם זאת, מוסיף חלק זה של המדרש נדבך נוסף.

באופן בסיסי, כוח הדיבור, אותו אין האדם מסוגל להעניק לצורתו, הוא היכולת ליטול תוכן שמקורו עמוק ופנימי ולהביע אותו כלפי חוץ. אם כך הוא, הרי שהעדר האפשרות ביד האדם להעניק ליצירתו את הדיבור אינו חסרון שולי. מתבטא בו פער גדול בין יצירתו של בשר ודם ובין יצירתו של הקב"ה. הצורה שיצר האדם רדודה, שטחית, עומדת, באין לה את הכוח למצות מקרבה תוכן משמעותי ולהוציאו החוצה, בעוד שצורתו של הקב"ה, האדם, נזר הבריאה, מתייחדת בכוח הדיבור שהוטבע בה, המעניק לה את היכולת להביע תכנים ורעיונות, ואשר היא נחשבת בזכותו למעלה נפרדת בבריאה - "מדבר".

אנשים של צורה

ביתר העמקה, להעדר יכולתה של הצורה שיצר האדם לדבר משמעות כפולה: הצורה אינה מסוגלת להתבונן על עצמה ולקלוט את העוצמות הקיימות בה. כמו כן, חסרה היא את האפשרות להוציא את כוחותיה אל החוץ ולספר לכל את עוצמתה. ממילא, היוצר הוא זה שנדרש לשבח את הצורה ולפארה, להצביע על הצורה שיצר ולהדגיש את היותה משמעותית ועוצמתית. יש להבין, כי אין כוונת המדרש לכך שהיוצר משבח ומפאר את עצמו באמצעות הסיפור בשבחה של יצירתו, אלא שבהעדר יכולת בצורה עצמה לעמוד על טיבה, על העוצמות שטמן בה היוצר, נדרש היוצר בעצמו לגלות אותן; לחשוף בעולם את היכולות שהעניק ליצירתו ולספר בשבחה של היצירה.

צורתו של הקב"ה אינה כן. מסוגל הוא האדם להבין את הכוח והעוצמה שניתנו לו. מסוגל הוא לבטאן בחייו, במיוחד על-ידי כוח הדיבור המשבח את יוצרו על עוצמת יצירתו. בשר ודם אינו מסוגל להעביר לצורתו את היכולת לעמוד על טיבה, אין הוא מסוגל להעמיד אותה בעמדת היוצר המאפשרת לקלוט את עוצמות היצירה ולבטא אותן. לעומת זאת, הקב"ה מעניק ליצירתו, האדם , את הנקודה המשמעותית אשר היא, כביכול, המייחדת אותו מן הנבראים - עמדת היוצר. הקב"ה מאפשר לאדם ליצור, ובכך נעשה האדם מסוגל להבין נכונה את היכולות שטבע בו הבורא, לעמוד על טיבן ולשבח את יוצרו עליהן. האדם נוצר עפר מן האדמה ומתייחד מן הנבראים בנשמת החיים שבאפיו, אך מעל לכל מתגלם בו צלם האלקים ביכולת היצירה, שבה מתדמה האדם ליוצרו.

יחסי צור וצורה

במובן מסויים, מתהפכים היחסים בין היוצר והנוצר בשעה שמצליח האדם לעמוד על טיב העוצמות הגנוזות בו ולשבח את בוראו עליהן. בדרך-כלל, היוצר הוא המפאר את צורתו מחמת הפער האדיר שבינו לבינה, ואילו האדם, מתוקף העובדה שניתנה לו יכולת היצירה, מכיר את הפאר שביצירתו, ובמיוחד את העוצמות שהוענקו לו כיוצר במציאות, ומסוגל לשבח את בוראו עליהן. האדם משיג את החידוש שביצירתו, ומבין את הפער בינו ובין בוראו, שיצר אותו והעניק לו את עמדתו הייחודית במציאות. מתוך ההכרה בעוצמות החיים של האדם, הצורה המתדמה ליוצרה, מתגדלת ההכרה בעוצמתו של מקור החיים, הקב"ה, ומתוך כך עולה קילוסו של האדם לבוראו ביתר עוז.

בין צורה ומצורע

לאור הבנת היחס שבין עוצמת חיי האדם ובין עוצמת הקב"ה הנחשפת באמצעותם, נחזור להבין באור חדש את פרשת המצורע.

לאדם ניתן כוח הדיבור. יתרה מזו, כיצור שנברא בצלם אלקים נטבע בו הכוח להתבונן על המציאות, לקלוט את כוחותיה ועוצמותיה, ומעל לכל הוטלה עליו החובה לספר כבוד קונו, להביע את שקלט, את הגדולה הטמונה במציאות וביוצרה.

המצורע נטל את אותם כוחות שהוטבעו באדם ופגם בהם בנצלו אותם למטרה ההפוכה - בהתבוננותו על הדברים בחר הוא להתמקד דווקא בצדדיה השליליים של המציאות ואותם הביע באמצעות כוח הדיבור שלו. בשל פגיעה זו בכוחות החיים האנושיים הייחודיים נפגם האדם ומופיעה בו הצרעת, הטומאה.

כך, מתוך ההיכרות עם הטומאה המופיעה באדם מלמדת אותנו התורה על עוצמות החיים האדירות שבאדם הטמונות בו.

 

הטומאה המופיעה ביולדת מלמדת על כוחו של הוולד שזה עתה נולד. מעמידה היא אותנו על יכולות היצירה המדהימים שלו בהם הוא מתדמה ליוצרו, ועל כושר השגתו את הפלא שבבריאתו ואת גדולת הבורא שהעניק לו עוצמות אלה. מתוך הכרת נותן הכוחות, יוצר הכל, יידע האדם לממש את ייעודו-חובתו להתבונן על הטוב שבמציאות, להרחיבו, לפתחו ולהביאו לידי ביטוי, כך שהכל יספרו כבוד ה'.

 



* סוכם על-ידי תלמידים.

[1] ויקרא יב, ב  

[2] מדרש תנחומא, תזריע, ב'


צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 2225

היה הראשון להגיב למאמר זה
RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב למאמרים.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >
מאמרים אחרונים

דף הבית
על הישיבה
מעורבות בקהילה
הישיבה והצבא
צוות הישיבה
על ירוחם
הישיבה התיכונית
צור קשר
חדשות
מאמרים
ספריית שיעורים
שמיניסטים
חיפוש
קישורים
מפת האתר
תרומות

 

 

all rights reserved - Avi Kaliski and David Salzer