פרשת נשא התש"ס, שיחת ליל שבת* ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום כתוב אחד אומר "ישא ה' פניו אליך" וכתוב אחד אומר "אשר לא ישא פנים", כיצד יתקיימו שני כתובים הללו, כשישראל עושין רצונו של מקום - ישא ה' פניו אליך, וכשאין עושין רצונו של מקום - אשר לא ישא פנים.[1] נשיאת פנים הינה נתינה והשפעה ללא דקדוקי שורת הדין. לא מביטים בזכוכית מגדלת על כל מעשה. נשיאת פנים היא ברכה של שפע ללא גבולות. לפנים משורת הדין כותב השפת אמת: "...וקשה, כיון שהיה נושא להם פנים אם כן הוא לפנים משורת הדין, אם כן הדרא קושיא לדוכתא דכתיב לא ישא פנים. אכן התירוץ הוא שגם על זה יש משפט לעשות עם זה לפנים משורת הדין כי הכל במידה שהאדם מודד וכו'". בקשר שבין אב לבנו, היחס של "נשיאת פנים", של יחס אוהב, השפעה ללא דקדוקים, הינו יחס פשוט. מובן מאליו שכך צריכים להיראות הדברים. מצב שבו האב מדקדק עם הבן כחוט השערה על כל שעל ושעל - הינו מצב לא נורמלי. שורת הדין נותנת שבקשר שכזה ישנה השפעה בלי גבולות, ללא קטנוניות. מצב זה אמור להיות המצב הקבוע בין עם ישראל לקב"ה. אין כאן משוא פנים - זו שורת הדין! ואיתא עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו[2]. פרוש עושין רצונו של מקום הוא העבודה בתמימות בלי שום יגיעה עצמיות רק לעשות רצונו יתברך בלבד. לכאורה, כשאדם עושה רצונו כרצון קונו, הכל מלא נגיעות אישיות. אנו תופסים תמיד את הנגיעה האישית שיש לאדם במעשים שהוא עושה כדבר מאוד לא טהור ולא אידיאלי, מדוע המשנה תופסת זאת כדבר חיובי? אלא, שכאשר אדם עושה את רצונו האישי, הוא אינו מדקדק עם עצמו. כל דבר שצריך לעשות על מנת להגשים רצון זה - הוא עושה, בכל מאודו. כך, כאשר אדם מצליח לקיים "עשה רצונך כרצונו" באופן העמוק, הוא חש זהות פנימית כל-כך גדולה עם דבר ה', עד שרצון זה נהפך לרצונו, וממילא יעשה הכל, בלי חשבונות, כדי להגשים רצון זה. וכתגובה לכך, גם היחס של ה' כלפי האדם יהיה בלי חשבונות ודקדוקים. ולכן השכר הוא ישא פניו אליך. כי יש להבין מה ענין נשיאת פנים, אך הוא על פי הכתוב ורחמיו על כל מעשיו כי עיקר התעוררות הרחמים והחסד לפניו ברוך הוא על ידי שאנחנו כולנו מעשה ידיו והוא מכיר הפנימיות שלנו שהוא החיות שיש בנו חלק אלוקי ממעל, ועל זה הוא יתברך מרחם. "ורחמיו על כל מעשיו", מעשי ה' עליהם הוא מרחם, אינם רק "הכתובת" עליה הוא מרחם אלא זו אף הסיבה. המניע לרחמים, הוא החלק האלוקי שבנו. רצונך הוא רצונו אמנם, זאת תלוי בעבודת התחתונים כפי מה שמבורר אצלנו שהכל מעשה ידיו ויראתו על פנינו כמו כן חל עלינו שמו יתברך. כמו שכתוב כל מי שהוא ירא שמים יש לו חן, הוא נושא חן לפני ה' יתברך כמו שכתוב ויחונך. ולכן, הוא יתברך מרחם על פנימיות החיות שלנו שהוא חלקו יתברך. אמנם, על מנת שבאמת ירחם הקב"ה עלינו, על אותו חלק אלוקי שבנו, עלינו להכיר בכך, באותו חלק אלוקי, להיות מודעים אליו ולחיות על-פיו. לכן מתברר כי דוקא מי שהוא ירא שמים, מכיר בחלק הרוחני שבו, יש לו חן - שמוצא ה' את חינו, וממילא מרחם עליו. ישא - לשון הבערה כמו משיאין משואות פרוש שמתלהב כח האש בהתלהבות שיש בליבות בני ישראל כמו שכתוב שלהבת י-ה. וזהו עצמו פרוש של כדי שיעשה רצונך כרצונו פירוש שיוכל להיות התגלות רצון העליון יתברך בלי מניעה והיא התגלות הפנמיות כנ"ל.[3] ניתן לחשוב, שפירוש המשנה "כדי שיעשה רצונך כרצונו" הוא שהקב"ה יתיחס לכל הרצונות שלך. כל דבר שתרצה, כביכול גם הקב"ה ירצה ויעשה. אולם, לפי הדברים הנ"ל המשנה מתבארת אחרת. הקב"ה ישא פניו אליך ויבעיר את הצד הפנימי שבך, כך שאתה תוכל לחיות על פיו. רצונך, הפשוט, יהפך להיות כרצונו, וממילא תהיה יותר ראוי לרחמי ה'. באופן דומה כותב הרב חרל"פ: "דהנה לפעמים יש שההארה באה לפי הדרגא שלנו, אולם עין טובה של "ברכת כהנים", היא לברך את ישראל גם לנשיאות פנים, שהקב"ה נושא פניו כביכול, לפי דרגא דיליה, ובזה השלמות באה. וזהו "עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו", לפום דרגא דיליה".[4] התרוממות המדרגה הראשונית היא קבלת ברכה לפי המושגים שלנו. החידוש של ברכת כהנים הוא שהקב"ה מרומם אותנו לקבלת ברכה לפי המושגים שלו. הברכה היא בעצם ההתרוממות ליכולת להיות שייכים למושגים אלוקיים, ולקבל את ברכת ה' במושגים אלו.
* סוכם על-ידי תלמידים. [1] ספרי על אתר [2] אבות ב' ד'. [3] שפת אמת ע"א. [4] מי מרום, אבות, פרק ב', משנה ד'. Quote this article on your site | Views: 8797
Only registered users can write comments. Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1 |
< Prev | Next > |
---|
מאמרים אחרונים |
---|