icon קישור לגירסת הדפסה 

פרשת בהעלתך התשס"א, שיחת סעודה שלישית*

אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות

להכין את המצע

המנורה שבדרום נתפסת כסמל החכמה, לעומתה - השולחן שבצפון, מסמל את העושר הגשמי.

החכמה לעומת העושר מבטאת את הצד העליון שמעל המציאות, המופלג מכל מגע עם העולם הזה. לעומת זאת, ניתן לתפוס את המנורה כמסמלת את הקישור של החומר לרוח. האש מורכבת מהמצע החומרי הנשרף, והלהבה המרצדת על-גביו - נתפסת כרוחנית. האדם מתעסק ומכין את המצע ועל-גביו מופיעה האש העולה מאליה. בדומה למבנה האש, גם האדם בנוי מצד חומרי המהווה מצע לנשמה; "נר ה' - נשמת אדם".

כך למשל, הרמב"ם[1] מסביר את עיקר מצוות המנורה בהטבת הנרות. הכהן רק מכין את המנורה ופועל את כל הפעולות חוץ מהבערת האש עצמה. העלאת האש כשרה אפילו בזר. מרכזיות עבודת הכהן בהכנת ובהטבת הנרות, והאש בעצם עולה מאליה. במובן הזה המנורה נותנת משמעות לכל פעולות האדם; חיבור החומר והרוח בחיים נעשה על-ידי האדם בכך שהוא פועל בתחום הפיזי כהכנה לרוח שתשרה.

מציווי העלאת הנרות עולה כי נעשה שיתוף פעולה בין ישראל לקב"ה, והמדרש[2] שואל על כך: וכי הקב"ה זקוק לבני ישראל הרי הוא יכול להאיר בעצמו?

על-פי דברנו נראה לומר שרצון ה' בכך שהאדם יפעל את פעולתו מלמטה, כביכול באופן מנותק, והקב"ה ישרה את שכינתו מלמעלה.

הנהגה אלוקית

ננסה להתבונן בשותפות הזאת. משל למה הדבר דומה? לרופא המנסה להשיב את ההכרה לאדם שאיבד אותה. פעולתו היא הזזת האיברים, הוא פועל בגוף ומקווה שההכרה תחזור מאליה. אם נעמיק נגלה כי יותר מדוייק להשוות את עבודת האדם לעבודתם של הפסיכולוגים והסוציולוגים. הם אינם יוצרים קומות בנפש האדם אלא רק חושפים זרמי מעמקים הקיימם כבר.

גם תהליכים היסטוריים נראים לכאורה אנושיים לגמרי. אולם האמת היא כי אין פני הדברים כך. כל החלטה אנושית, גם בענינים הקשורים לרוח - נובעת מעומק נפשו של האדם, מהתבונה והרגשות האנושיים; וכל אלו בעצם תשתיתם רוחנית - אלוקית.

הובלה בענן

הקב"ה מוביל את עם ישראל בענן. דרך ההובלה מורכבת: ראשית הענן עולה, אחר-כך מריעות החצוצרות המודיעות על התחלת תנועה, ורק אז מתחילים ישראל לנוע. לא כל העם רואה את הענן עצמו, החצוצרות הם אלו המודיעות על תזוזת המחנה. על האדם מוטל להיות קשוב לקול החצוצרות ומתוך כך להבין כי התחילה תנועה. כך על האדם מוטל להיות קשוב למתרחש במציאות ומתוך כך לנסות ולהבין את המהלך האלוקי המתנהל פה. מתוך הכרה זו הוא נרתם להיות שותף להובלה בעצמו. רק מתוך הקליטה ניתן להיקשר בהובלה האלוקית של המציאות.

באורך נראה אור

בצורת המנורה ישנו ירך, בסיס מרכזי ממנו מתפצלים הקנים, לכאורה היינו מצפים שבהתפצלות הקנים האור יופץ כלפי חוץ, אך ידוע שהכל מאיר כלפי פנים, כלפי הנר המרכזי[3]. הדבר נראה כביכול מעין דבר אנוכי, ואכן כך! הקנים החיצוניים אוספים את הסובב, את המציאות ומפנים ומשייכים אותה (חזרה) לקנה המרכזי. כל ההתפצלויות יונקות מקנה אחד יוצאות למרחבי הבריאה ומוליכות שם את אשר ינקו באופן שכל המרחבים שבמציאות כולה יאירו את אור ה', ישאפו וישתייכו אל המקור המרכזי.

שבת וימי החול

בדברי בעל חידושי הרי"ם מובאים שני אופנים ליחס בין ימות השבוע והשבת. מצד אחד, ימות השבוע הם הזמן בו האדם מוציא לפועל כוחות ומפתח את המציאות - זהו זמן הפעילות. שבת לעומת זאת זמן עצירה ומנוחה, מילוי כוחות לשם היכולת לפעול במהלך השבוע.

מצד שני, הדברים הפוכים. השבת, בדומה למראה המנורה שם יש קנה אחד מרכזי, היא הבסיס והשורש לכל, ימות השבוע בעצם יונקים ומופיעים את אשר קיים בשבת ואליה הם שבים.

 

אנו מופקדים על הצדדים המעשיים בחיים, לבנות גוף שיוכל לקבל ולהופיע את הרוח באופן שהשלהבת תעלה מאליה, שלהבת הפונה למקור ממנו אנו יונקים את הרוח - כמקשה אחת.



* סוכם על-ידי תלמידים.

[1] הל' ביאת מקדש פ"ט ה"ז.

[2] מדרש רבה, ט"ו ה.

[3] מגילה דף כא' ע"ב.


צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 3615

היה הראשון להגיב למאמר זה
RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב למאמרים.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >
מאמרים אחרונים

דף הבית
על הישיבה
מעורבות בקהילה
הישיבה והצבא
צוות הישיבה
על ירוחם
הישיבה התיכונית
צור קשר
חדשות
מאמרים
ספריית שיעורים
שמיניסטים
חיפוש
קישורים
מפת האתר
תרומות

 

 

all rights reserved - Avi Kaliski and David Salzer