icon קישור לגירסת הדפסה

פרשת שלח התשס"א, שיחת סעודה שלישית*

עלה נעלה

דבר אחר שלח לך אנשים, מה כתיב למעלה מן הענין (במדבר יב) ותדבר מרים ואהרן במשה ואח"כ שלח לך אנשים, זש"ה "לא ידעו ולא יבינו כי טח מראות עיניהם מהשכל לבותם".

מה ראה לומר אחר מעשה מרים שלח לך אנשים, אלא שהיה צפוי לפני הקב"ה שיהיו באין ואומרין לשון הרע על הארץ, אמר הקב"ה לא יהיה להם פתחון פה לומר לא היינו יודעים עונש של לשון הרע מה הוא, לפיכך סמך הקב"ה הענין הזה לזה כדי שידעו הכל עונשו של לשון הרע, שאם בקשו לומר לשון הרע יהו מסתכלין מה נעשה במרים. אעפ"כ לא רצו ללמוד, לכך נאמר לא ידעו ולא יבינו לכך כתב הקב"ה שלוח המרגלים אחר מעשה מרים, הוי לא ידעו ולא יבינו כי טח מראות וגו'.[1]

ויוציאו דבת הארץ רעה

מהמדרש עולה כי המרגלים לא למדו מחטאה של מרים ודיברו לשון הרע על הארץ. לא ברור מהו הלשון הרע שניתן לומר על הארץ, הרי מדובר בתיאור חלקת אדמה. יש להבין מהו יסוד לשון הרע ומהם הסיבות המניעות אדם לספר לשון הרע על אחרים. אדם מתעורר לספר לשון הרע כאשר הוא חש מאויים מהדבר שניצב מולו. תחושת הפחד והאיום יוצרת אצל האדם צורך לגבור ולהכניע את אשר מאיים עליו, והוא עושה זאת על-ידי הבלטת חסרונות האחר. בעזרת הבלטת החסרונות האדם חש שידו על העליונה.

יש להבין מה מעורר את המרגלים לדבר לשון הרע; מה מאיים עליהם?

בארץ ישראל יושבים שבעת העממים ועם ישראל צריך להורישם; איזה זכות יש לישראל בעבורה יזכו לרשת את הארץ?

ארץ ישראל תובעת מהיושבים עליה חיים מוסריים עליונים, ומקיאה את החי חיי תועבה. לכן אין מקום לשבעת העמים לחיות בה. לפיכך מוטל על ישראל למגרם ולרשת את הארץ במקומם, על-מנת להופיע בה חיי קֹדש. עם ישראל העומד בשערי הארץ חש מאויים, הכניסה לארץ מפחידה אותו. הפחד אינו נובע רק מפני ההתמודדות הפיזית עם שבעת העממים, אלא בעיקר מהקושי הרוחני של "ונתצתם את מזבחותם ושברתם את מצבתם"; ההתמודדות המוסרית, אשר הוא נתבע לה מיד עם היכנסו לארץ. תביעה זו של הארץ מאיימת על העם והוא מתעורר לדבר עליה לשון הרע.

ארץ ה'

המרגלים מתארים בשובם את אשר ראו, ומביאים מפירות הארץ. הם אינם מסלפים דבר, הם מביאים מִמצאים ועובדות. חז"ל מתארים את פירות הארץ כפירות משונים בגדלם ובאיכותם. ניתן היה לתת פרשנות חיובית לכך, שמדובר בארץ שפירותיה מיוחדים באופן יוצא מן הכלל, אך במקום זאת, המרגלים נותנים פירוש שלילי למה שראו. פירותיה של ארץ ישראל אכן משונים, ארץ ישראל אינה ככל הארצות, היא באמת שונה, אך השוני הוא בסגולה שבארץ. המרגלים אינם קולטים שזו ארץ אלוקית ששורה בה קדושה, על-כן בהתאם לכך טבעה שונה.

לא נוכל לעלות

עם ישראל, עם של עבדים שזה עתה יצא ממצרים, מייחל באופן טבעי, בדומה לכל עם אחר (ואולי אף יותר), לעצמאות וארץ משלו. מקום בו הוא יהיה בעל-הבית מבטא את ההתנתקות וההשתחררות הגמורה מהעבדות. אמנם, עד עכשיו, במדבר עם ישראל התנהל תחת חסותו של הקב"ה, אך עתה בכניסה לארץ ישנה ציפייה לעצמאות ובעלות מלאה.

בכניסתם ארצה מתברר פתאום, שיש תביעות מוסריות המעידות על-כך שהם אינם הבעלים האמיתיים, שישנו בעל-בית אחר על הארץ ויש לו תביעות משלו. לפיכך, אם אין עצמאות לא ברור מה הטעם בכניסה לארץ ישראל, עדיף להישאר במדבר, אמנם יש שם קשיים אך ניתן להסתגל אליהם. בארץ-ישראל לעומת זאת, יש תביעות רוחניות ואם לא עומדים בהן - אין קיום בארץ, הארץ מקיאה את יושביה. עם ישראל חש קושי במילוי תביעותיה של הארץ ונרתע עד כדי סירוב מוחלט להכנס לארץ ורצון ל"נתנה ראש ונשובה מצרימה".

המקום אשר יבחר ה'

בתחילת פרשת ראה מופיעים הנהגות הקשורות בחיים בארץ ישראל:

כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלוקכם מכל שבטיכם לשום את שמו שם לשכנו תדרשו ובאת שמה... לא תעשון ככל אשר אנחנו עשים פה היום איש כל הישר בעיניו. כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה אשר ה' אלהיך נתן לך.[2]

בפשטות נראה שבמדבר העם חונה סביב המשכן ושם מתרכזת כל פעילות הקודש, בארץ לעומת זאת נראה שישנה חופשיות "איש תחת גפנו ותחת תאנתו". אך מהפסוקים עולה הבנה הפוכה. דווקא במדבר ישנה מציאות רוחנית של "איש הישר בעיניו יעשה", יש אפשרויות שונות להופעת הקודש, ניתן להקריב קורבנות אף בבמות, מחוץ למשכן. לעומת זאת, בכניסה לארץ עוברים למציאות אחרת, תובענית יותר- בארץ יש סדר להופעה האלוקית, יש איסור הקרבה בבמות, אין מציאות חופשית. "כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה, מנוחה - זו שילה, נחלה - זו ירושלים"[3], בארץ ישראל יש מרכז אחד ברור, "המקום אשר יבחר ה'".

חטאם של המרגלים

המרגלים לא הבחינו שיש פה ארץ מיוחדת, שונה מכל הארצות, ארץ שמונהגת בהשגחה תמידית של הקב"ה, בעליה האמיתיים של הארץ. המרגלים ממשיכים ומספרים על הארץ, "ארץ אוכלת יושביה". המרגלים דיווחו דיווח אמיתי ונכון של המציאות שראו. אנשי הארץ באמת קברו את מתיהם באותה שעה. המרגלים הסיקו מכך שישנה תמותה גבוהה בארץ ולא הבינו שיש פה הנהגה אלוקית המסובבת את המציאות כך שהם יוכלו לבצע את שליחותם.

המרגלים לא דיברו דברי שקר, הם דיווחו רק את מה שהם ראו, הם ראו ארץ אוכלת יושביה. אלא שלשון הרע זה לא רק דברי שקר, לפעמים גם דברי אמת הם בגדר לשון הרע כאשר דואגים להדגיש את הרע. חטאם היה בכך שהביטו רק על התוצאות ולא רצו להביט אל הדבר המסובב את התוצאות.

ראיית אברהם

לא רק המרגלים לא ראו את הופעת והשגחת ה' שבארץ ישראל; באפן כללי לא כל אחד רואה. צריך נקודת מבט מיוחדת על-מנת לראות. אברהם לדוגמא היה בעל ראיה: "לך לך אל הארץ אשר אראּךּ".

הקב"ה מצווה את אברהם ללכת אל הארץ, אולם אין הוא מצווה להגיע למקום מסויים - "אשר אראךּ". אברהם נפגש עם ארץ ישראל דרך מה שהקב"ה מראה לו. דוגמא נוספת לכך נמצא בעקדת יצחק. אברהם הולך, למקום לא ידוע לו, הא מחכה להתגלות אלוקית שתצביע על המקום. "וירא את מקום מרחוק"; אברהם ראה את הענן הקשור להר. לא כל אחד רואה, נעריו אשר הלכו איתו לא ראו. הקב"ה מופיע על ההר, הוא מתגלה שם, אך לא כל אחד רוצה ומסוגל לראות.

חטא המרגלים היה שלא הבחינו בענן ה' הקשור בהר, אלא ראו דברים אחרים. הם אכן דיווחו את אשר ראו, אך הם ראו רק את תוצאות קישור הענן ולא את הענן עצמו. לפיכך, מתוך התמקדות בראיה זאת פירשו את הדברים בצורה שלילית.

מצוות ציצית

מצוות ציצית חותמת את הפרשה ובאה כמעין תיקון לחטאם של המרגלים. הציצית ענינה תיקון הראיה:

וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה' אלוקיכם ועשיתם אותם ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם.[4]

כך מפרש הספרי את הפסוק: "מה ת"ל 'ולא תתורו אחרי לבבכם' מגיד שהעיניים הולכות אחר הלב".

לפי הספרי העיניים רואות את מה שהלב רוצה שהם יראו. גם המרגלים ראו את אשר רצו לראות. אם רוצים לתקן את הראיה, לקבל מבט קדוש יותר על המציאות, יש לעבוד תחילה על הלב. זאת מטרת הציצית, לבנות אצל האדם סוג אחר של ראיה, גבוהה יותר, ומתוכה השקפה נכונה יותר על המציאות כולה.

 

בבית המדרש, כמו במדבר, יש עיסוק ברוח, אין קשיים, "איש הישר בעיניו יעשה". עיקר ההתמודדות היא ביציאה מבית המדרש למרחבי העשיה, "כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה". אך יש לזכור כי העשיה צריכה להיעשות מתוך מבט של קֹדש, לאור "המקום אשר יבחר ה' אלוקיכם".

 



* סוכם על-ידי תלמידים.

[1] תנחומא שלח ה'.

[2] דברים י"ב ט'.

[3] מגילה דף י' ע"א.

[4] במדבר ט"ו ל"ט.


צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 2680

היה הראשון להגיב למאמר זה
RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב למאמרים.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >
מאמרים אחרונים

דף הבית
על הישיבה
מעורבות בקהילה
הישיבה והצבא
צוות הישיבה
על ירוחם
הישיבה התיכונית
צור קשר
חדשות
מאמרים
ספריית שיעורים
שמיניסטים
חיפוש
קישורים
מפת האתר
תרומות

 

 

all rights reserved - Avi Kaliski and David Salzer