icon קישור לגירסת הדפסה 

 

פרשת שלח התשס"ג, שיחת סעודה שלישית*

עין-טובה

לאחר חטא המרגלים שתרו את הארץ והוציאו דיבתה רעה, מופיעה פרשת ציצית שעניינה למנוע תירה אחרי העיניים והלב - "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם".[1] הדרישה לתקן את הראיה תובעת תיקונים שקשורים בהעמקה ולימוד, אך גם תיקונים פשוטים שקשורים בהסתכלות הפשוטה על העולם, כמו למשל 'עין-טובה'.

נעימות

במובן הפשוט, העין הטובה חשובה לנעימות של האדם. מאפשרת היא לו להתנהל בעולם בנועם וברוגע. מבחינה זו, העין הטובה היא מידה מעט תועלתנית - טובת האדם היא שיסתובב בעולם במאור פנים ובנחת. אין הכוונה שכדאי לאדם לפרש כל תופעה, ואפילו הרעה והשלילית ביותר, באופן חיובי על מנת שינעם לו בעולם. כמובן שאין עניין שהאדם יסתובב כסומא בעולם, אין עניין שיתבונן על הרעה באותה חדוה בה הוא מסתכל על הטובה, שאם כך יעשה, יצא נפסד. הכוונה היא לתת יותר דגש ושימת-לב על התופעות הטובות, להשתדל להבחין בהם ולהיוודע אליהן. מתוך התבוננות כזו על המציאות, ודאי תתאפשר לאדם התנהלות נעימה בעולם.

במצבים ובתקופות קשות, כשהמצב הכלכלי, המדיני, והבטחוני קשה, ורבים המתחים, היכולת לעבור את הקשיים בנועם, תלויה גם בעין הטובה. שני אנשים יכולים לעבור בדיוק את אותם קשיים וסיבוכים - האחד, יחווה את הקושי בכל מאודו, יתמלא מתח, תסכול ומרירות, רגשות אלימים יציפו אותו; ואילו השני יעבור את אותו הקושי בדיוק, בעמדה נפשית שונה לגמרי, מאירה ושלֵווה יותר, רגועה ונינוחה יותר. העין הטובה, היכולת להבחין בנקודות האור הקיימות, שימת-הלב על הצדדים הטובים במציאות, הם שיעמדו לו ויאפשרו לו לעבור כך את התקופה הקשה.

נראה, כי לנעימות המאפיינת את המתבונן בעין-טובה, השלכות רבות וחשובות: אדם שעובר קשיים במרירות ותסכול, שוקע ביגונות, במתחים, ברגשי זעם ותסכול. כחותיו אינם ערים, חלש הוא ורפה; חסר כוח לפעול ולשנות.

אך אדם המתבונן בעין-טובה, ועובר את הקשיים תוך שימת-לב לטוב הקיים, מתנהל בנועם ובשמחה במציאות, וממילא יש לו יכולות וכוחות לשנות. הנעימות - שנראתה במבט ראשון עניין תועלתני גרידא - משפיעה גם על רעננות וערות כוחותיו של האדם; משפיעה על יכולות הפעילות שלו, על יכולתו לתקן ולשנות את המצב הקשה.

מפגש נפשי

באופן עמוק יותר, העין הטובה - המפגישה את האדם עם הטוב שבמציאות - בונה ומעוררת אצלו את הצדדים הטובים שבו.

הדברים שאדם פוגש, העניינים איתם הוא מתעסק, משפיעים על נפשו. אדם המתעסק בתופעות שליליות ורעות, ואפילו שעושה זאת על מנת להיוודע לבעיות, והוא בוכה עליהן וחפץ לשנותן, מעורר בתוכו צדדים שליליים ונמוכים. המפגש עם הרע אומנם מעמיד אותו על הבעיות הקיימות, אך שימת-הלב וההתעסקות בצדדים הרעים, מפגישה את נפשו עם הרע והנמוך. במפגש הזה, הנמוך שבו מתעורר, מקבל דגש, מתחזק. ההתבוננות ברע, חושפת את הצדדים הנמוכים באדם.

במקביל, אדם המתבונן בטוב, מתעסק בו, שם ליבו אליו - מפגיש את נפשו עם הטוב. רגשות טובים מתעוררים בו, יכולות טובות מתעוררות לחיים. צדדיו הגבוהים והחיוביים מקבלים דגש, מתחזקים. ההתעסקות בצדדים הטובים, מאירה וחושפת את הטוב הקיים בו.

המתבונן ברע יעמוד אולי על הבעיות הקיימות, אך לא יקבל כוחות לפעול. צדדיו הנמוכים הם שיתחזקו. המתבונן בטוב, יאיר ויעיר את רגשותיו הגבוהים, את כוחותיו הטובים; יקבל כוחות לפעול ולשנות.

טוב אלקי

ביתר עומק: ההתבוננות בטוב היא התבוננות בהופעת ה' בעולם. אדם המתאמץ לראות את הטוב, פוגש את האלקים במציאות. עיסוק ברע, התבוננות בו, היא התבוננות במקומות בהם ה' כביכול אינו מופיע, בצדדים מהם ה' כביכול מסתתר; בדיוק באותם מקומות המבטאים את גבול ההופעה האלוקית.

בראיה כזו, העין הטובה מקבלת משמעות אדירה. הנעימות הנבנית אצל אדם שמבין שהטוב אותו הוא פוגש הוא הופעת ה', היא חזקה ויציבה. האדם מבין שבאמת יש לו על מה שיסמוך, שבאמת יש לו על מה שיבטח.  זאת ועוד, המפגש עם הטוב הופך משמעותי בהרבה: זוהי פגישה עם האלקים המופיע במציאות, וממילא הכוחות הטובים המתעוררים באדם, הרגשות הטובים המוארים, מתעוררים ומוארים בעוצמה גדולה יותר. ואם לא די בזה, האדם גם מבין שהפוטנציאל הטמון בטוב שפגש הוא אין-סופי; אלוקי, וכמוהו אף הטוב הקיים בו. מתוך הבנה זו מתעצמים כמובן הכוחות לפעול, לתקן ולשנות.

בראיה כזו, מוצא האדם את ההופעה האלקית במציאות, ער לה ומתמלא ממנה.

חתך בבשר חי

שאלה קשה היא מדוע נוטה האדם לשים ליבו יותר לרע, מדוע מבחין הוא ביותר בנקודות הכואבות, השליליות. אך דבר אחד ברור, חתך באבר מת אינו מיסב כאב; הכאב קיים רק במקום בו מפעמים חיים. הכאב שחש האדם בפוגשו רע, נובע מכך שבמקום יש חיים, אחרת לא ניתן היה לחוש את הכאב. הרע כואב ומפריע, דווקא בגלל שבמקום בו הוא הופיע מפכּים חיים.

 

בחטא המרגלים, אנו מתמודדים עם בעיות של חוסר אמונה, חוסר ביטחון. אין ספק שהיכולת להאמין ולבטוח קשורה ביכולת להתבונן בעין-טובה. העין הטובה נותנת נעימות וכוחות לפעול, מעוררת את הטוב והחיובי שבאדם, מפגישה אותו עם ההופעה האלקית ומעמידה אותו על הפוטנציאל האין-סופי הטמון בטוב שבמציאות.

מתוך כך, מתמלא האדם אמונה וביטחון, מתמלא כוחות לפעול ולתקן.


* סוכם על-ידי תלמידים.

[1] במדבר, טו, לט.


צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 3350

היה הראשון להגיב למאמר זה
RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב למאמרים.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >
מאמרים אחרונים

דף הבית
על הישיבה
מעורבות בקהילה
הישיבה והצבא
צוות הישיבה
על ירוחם
הישיבה התיכונית
צור קשר
חדשות
מאמרים
ספריית שיעורים
שמיניסטים
חיפוש
קישורים
מפת האתר
תרומות

 

 

all rights reserved - Avi Kaliski and David Salzer