icon קישור לגירסת הדפסה

 

 

פרשת שלח התשס"ב, שיחת ליל שבת*

עיניים גבוהות

וישבו מתור הארץ מקץ אּרבעים יום: וילכו ויבאו אל משה ואל אהרן ואל כל עדת בני ישראל אל מדבר פארן קדשה וישיבו אתם דבר ואת כל העדה ויּראום את פרי הארץ: ויספרו לו ויאמרו באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש היא וזה פריה: אפס כי עז העם היושב בארץ והערים בצרות גדלת מאד וגם ילדי הענק ראינו שם.[1]

 

רבים התחבטו במה חטאו המרגלים. בכל אופן, נראה כי החטא נמצא במעבר מתיאור הארץ כזבת חלב, לתיאור הקשה של עצמת העמים היושבים בה.

הכל טקטיקה

רש"י כותב -

זבת חלב ודבש היא - כל דבר שקר שאין אומרים בו קצת אמת בתחילתו אין מתקיים בסופו.[2]

באופן דומה מופיע בתנחומא -

כך דרכם של מספרי לשון הרע, פותחין בטובה ומשלימין ברעה.[3]

כלומר, אדם מבין שעל מנת שיקשיבו לו עליו להפנות את תשומת לב האנשים אליו, וכמו שכלב מהסה את העם אל משה ורק לאחר מכן אומר את דבריו, כך גם המרגלים עושים פעולה שתמשוך את לב האנשים להקשיב, ורק אז אומרים את אשר רצו לומר.

אך ברור שיותר מהאמור יש כאן. הפתיחה בתיאור אמיתי, טוב, לא נועדה רק בשביל להפנות תשומת לב אנשים שיקשיבו, הפתיחה בטוב נובעת מתוך הבנה שהעם לא יאמין לתיאור שכולו, מתחילה ועד סוף, רע. לא ייתכן שהכל רע בארץ, שאין טיפת טוב, המציאות מורכבת יותר - יש בה רע וטוב, אמת ושקר, צדדים גבוהים וצדדים נמוכים. תיאור שכולו רע הוא מחשיד, נשמע לא אובייקטיבי, לא אמין, וכמו שמצינו בצרעת - "כלו הפך לבן - טהור הוא"[4]. המרגלים יודעים זאת, ועל מנת שיאמינו לדבריהם הרעים, השקריים, הם מתבלים אותם בקצת טוב, בקורטוב אמת, כך דרכם של מספרי לשון הרע - זוהי הטקטיקה.

האמת המסוכנת

ואולם, נראה שהפתיחה בתיאור הארץ כטובה היא איננה טקטיקה כלל. עצם העובדה שהמרגלים מבינים שהעם לא יאמין לתיאור שכולו רע, משקפת שגם הם בעצמם מבינים שהמציאות אינה יכולה להיות רעה באופן מוחלט. בעצמם הם מבינים שבארץ יש גם טוב. מבינים הם שהמציאות באמת מורכבת, טוב ורע, אמת ושקר משמשים בה בערבוביא. כשבאו המרגלים לארץ, רצו לתור אותה כך, לראות את הטוב ואת הרע, לקלוט את מציאות הארץ במלואה, ודווקא מתוך הסתכלות זו באה הנפילה, שבהסתכלות זו, עם היותה אמיתית, צפונה סכנה גדולה כמו שמצינו אצל המרגלים - ששמו את הדגש על הצד הרע. שכן - היו יכולים לומר באותה מידה: באנו אל הארץ והעמים בה בעלי עצמה, אפס, זבת חלב ודבש היא וזה פריה.

ההסתכלות הרחבה שמוכנה לבחון את המציאות על כל צדדיה ומורכבותה היא אמנם נכונה, אך נכון גם שהיא שגרמה לנפילה.

הציפיה והנפילה

אך נראה שעוד לא העמקנו די במתח שבין 'ארץ זבת חלב ודבש' לבין 'אפס כי עז העם'.

עם ישראל יוצא ממצרים ממצב של סבל ועבדות. מובטח לו שהארץ אליה הוא הולך זבת חלב ודבש היא, ושלא כארץ ממנה יצא, הארץ אליה הולך הוא, היא "ארץ אשר תמיד עיני ה' אלוקיך בה". חולם הוא כל הדרך על ארץ מדהימה, וכאשר משה שולח מרגלים לתור אותה על מנת שיראו אם טובה היא אם רעה, יתכן מאוד שמדמים הם בנפשם ששאלותיו של משה הן רק על דרך המליצה, שכן, איזה רע כבר אפשר למצוא שם, באותה ארץ שבכל מובן היא מדהימה?

מתוך ציפיה כזו מגיעים המרגלים לארץ וכשלנגד עיניהם נגלית המציאות במלואה מגיעה הנפילה. קושי גדול טמון בהגעה לארץ מתוך ציפיה כל כך גדולה: המציאות הנגלית כל כך שונה מזו שעליה חלמו, כל כך קשה, מסובכת ונמוכה שקשה לראות שזו ארץ שעיני ה' בה, קשה לראות היכן הם זיבת חלבה ודבשה. ואפילו תופעות שברור שנובעות הן מההשגחה המיוחדת שיש בה, כגון הקאת עמים שחוטאים ומטמאים אותה, מפגישות את המתבונן עם המחיר הכבד של החיים בארץ, עם הקשיים. קשה לראות את נפתולי המציאות, ולהבחין בתוכם ובעמקם בגודל היחודי והאלוקי של הארץ, ומתוך כך באה כמובן הנפילה הגדולה.

ההופעה השלימה

יש גם צד שני לקושי: קשה להבין שהגודל והקדושה המיוחלים אכן צריכים להופיע במציאות בצורה מפותלת ומסובכת. המרגלים לא חשבו שיצטרכו להתמודד עם דברים כל כך נמוכים - מאיפה לכבוש, איך לכבוש. לא חלמו, שיצטרכו להתמודד עם עמי כנען, ושגם אחרי שינצחום יהיה עליהם לעמול ולבנות תרבות עצמית שתעמוד מול תרבותם.

חשבו שמגיעים הם למקום רוחני, מקום מקדש ושכינה, מקום בו החיבור לרוח גדול מזה שהיה במדבר עשרות מונים. במקום זה, במקום הופעת ה' גלויה וגבוהה - פוגשים הם מציאות נמוכה וקטנה. לא מבינים הם שההופעה השלימה, עד הדיוטא הכי נמוכה היא מגיעה.

שני הקשיים הללו - הקושי לראות שהארץ זבת חלב ודבש, והקושי להבין שזו ההופעה הגדולה - הנובעים מתוך הגעה לארץ עם ציפיה גבוהה, הם שגרמו לנפילה.

בין מרגלים לציצית

התיקון הגדול לחטא המרגלים, קשור כמובן ביכולת להסתכל על המציאות הריאלית, הממשית והמסובכת של ארץ ישראל, ולהבחין דרכה בעיני ה' המתבוננות והמכוונות את חייה, להבין שההופעה השלימה מגיעה עד להתנהלות הממשית והארצית הזאת.

 

רבים הצביעו על פרשת ציצית המופיעה לאחר החטא כתיקון לחטא. שכן, יש בה תיקון של הראיה: מזכירה היא לא לתור אחרי העיניים כמרגלים, בשעה שפוגשות הן את המציאות הנמוכה. תובעת היא מהאדם להגביה את הראיה.

 



* סוכם על-ידי תלמידים.

[1] במדבר פרק י"ג, פס' כ"ה - כ"ח

[2] רש"י שם על פס' כ"ז

[3] פרשת שלח אות ט'

[4] ויקרא, פרק יג', פסוק יג'.


צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 2559

היה הראשון להגיב למאמר זה
RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב למאמרים.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >
מאמרים אחרונים

דף הבית
על הישיבה
מעורבות בקהילה
הישיבה והצבא
צוות הישיבה
על ירוחם
הישיבה התיכונית
צור קשר
חדשות
מאמרים
ספריית שיעורים
שמיניסטים
חיפוש
קישורים
מפת האתר
תרומות

 

 

all rights reserved - Avi Kaliski and David Salzer