icon קישור לגירסת הדפסה

 

פרשת קרח התשס"ב, שיחת סעודה שלישית*

אבר בגוף

ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת בני ראובן: ויקמו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים נשיאי עדה קראי מועד אנשי שם: ויקהלו על משה ועל אהרן ויאמרו אליהם רב לכם כי כל העדה כלם קדשים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'.[1]

טענת קרח

לכאורה, טענתו של קרח מאחדת, שכן- היא מביעה את השוויון שבין בני האדם - כלם שוים, באף אחד אין יותר ממה שיש בחברו וממילא אין מקום למושגי שלטון והנהגה. לא עוד מתחים במחנה ישראל, לא עוד תככים וּויכוחים. אחדות.

אך באמת, אמירה כזו היא אמירה פלגנית מובהקת. קרח לא יוצא רק נגד הנהגת משה, אלא נגד כל מנהיגות בכלל! מעבר לחוסר היכולת של חברה להתקיים ללא הנהגה - "איש את רעהו חיים בלעו" - יש כאן פלגנות מהותית: אם בכל אדם קיים הכל ובאף אחד אין משהו עודף, יחודי - כל אחד יכול לחיות לבדו, שאין לאף אחד צורך בשני. קרח טוען "כלם קדושים" - בי יש את הכל וגם בך יש הכל, כשם שבאחר אין צדדים של הנהגה כלפי, כך גם בי אין צדדי הנהגה כלפי האחר. ממילא, כל אחד חי לבדו ואין מקום למושגי צבור. סופה של אמירה מעין זו הוא בפילוג - "איש לאהליך ישראל".

יתכן כי קרח יוצא גם נגד בחירתם של הלויים לשרת בקודש. מעדיף הוא שהבכורים ישמשו בעבודה זו כפי שהיה מתוכנן בתחילה. אמנם, גם הבכורה היא העדפה של אחד על האחר, אך הבכורים נמצאים בכל משפחה ומשפחה, ואין בבחירתם העדפה של קבוצה אחת על האחרת. בחירת שבט הלויים לעומת זאת, יוצרת הבדלה, ומבטאת שיש בקבוצת הלווים משהו שלא קיים בשאר שבטי ישראל. זאת, לא מוכן קרח לקבל.

כל אחד מנהיג

האמירה ההפוכה היא שיש הנהגה - כל אחד הוא בעצם מנהיג. לכל אדם תכונות מסוימות הקיימות דווקא בו ולא באחרים, ובתחומים האופייניים לו - יש לו תרומה יחודית, הוא מנהיג. הצבור מורכב מפרטים רבים שלכל אחד מהם צד מיוחד אותו עליו לבטא, ורק אם כל אחד ינהיג בתחומו ויבטא את המיוחד שבו לטובת הכלל, יוכל הצבור להתקדם ולהתפתח. לפעמים, כשמנתקים אותו מהכלל, נראה הצד המיוחד שבאחד הפרטים חסר משמעות, שולי לגמרי, לעיתים אף נראה שלילי, אך במסגרת הכללית לכל אחד מהביטויים הפרטיים יש חשיבות, בכל אחד יש הכרח.

ראיה כזו מובילה לנכונות של כל אחד להיות מונהג על ידי אחרים בתחומם היחודי, ולאחריות שיש לכל אחד להנהיג, לבטא את מה שקיים בו לטובת הצבור כולו.

מצוקת דור המדבר

חטא קרח בא, כידוע, לאחר חטא המרגלים ובעקבותיו. הדברים מתבטאים בעיקר בדברי דתן ואבירם -

המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר כי תשתרר עלינו גם השתרר.  [2]

במבט ראשון קשה להבין מהיכן שואבים דתן ואבירם חוצפה כזו - מצרים היא ארץ זבת חלב ודבש!? וכי לא היתה תועלת ביציאה ממצרים!?

נראה שיש להבין את הרקע לדבריהם.

כשלנגד עיניו חלום גדול, יוצא עם ישראל ממצרים. חולם הוא להגיע אל ארץ זבת חלב ודבש. אך על סף הגשמת החלום, כשפסע בינו לבין הארץ, באה נפילה - עם ישראל חוטא במרגלים. חולשה אחזה בהם, או אולי פגם אמוני הוא שגרם. נגזר עליהם שלא יזכו להכנס לארץ, שלא יזכו להגשים את החלום. במדבר הזה יתמו ושם ימותו. אפילו כשמתעשתים הם ורוצים לעלות, לתקן את החטא, נאמר להם שלא יעלו, שאין סיכוי, שהיא לא תצלח. "אל תעלו כי אין ה' בקרבכם..."[3]. נגזר עליהם לשוטט ארבעים שנה במדבר כשתכלית השוטטות היא - "במדבר הזה יפלו פגריכם..."[4]. זוהי תחושה נוראית! מוטב שימותו מיד! איזה מן עינוי דין הוא זה? חייהם של אנשי דור המדבר הם מעתה חיים שאין להם שום מטרה, אין לאן לשאוף. נגזר עליהם שכל שיפעלו, כל שיתאמצו וכל תיקון שינסו לעשות - לא יועיל דבר, הם ימותו במדבר.

על רקע מצב נוראי ומייאש כל כך, באה, אולי, אמירתם של דתן ואבירם. חיים במצרים, על-אף העבדות שיש בהם, טובים, לדעתם, מחיים של יאוש - כאילו הוטמנו כל החלומות והיעודים בתוך קופסה קטנה ונגנזו באדמת המדבר, לשם יפלו גם אנשי דור המדבר.

איך באמת אמור דור כזה לחיות???

אברים מחולקים - גוף אחד

דור המדבר חייב להבין שיש לו יעוד, שעוד יש תכלית אליה עליו לשאוף, ומהי? לאפשר את הופעתו של הדור הבא. תכלית השהייה במדבר נועדה לאפשר הופעת דור שלא צמח במושגי העבדות של מצרים, שכפי הנראה, הם שהולידו את חטא המרגלים. דור זה יוכל להכנס לארץ. כנראה, דור שגדל במצרים באמת לא מסוגל להכנס לארץ, באמת אין בו את היכולת הזו - כפי שהשתקף בחטא המרגלים. אך הוא מסוגל להביא ילדים, להוליד דור - שהוא יכנס לארץ. בעצם קיומם, ממלאים דור המדבר את תפקידם!

מעבר לכך, תפקידם של דור המדבר הוא לחנך דור של אנשים המשוחררים לגמרי ממושגי עבדות מצרים. עליהם להשקיע ולעמול כדי שהדור הבא יוכשר לתפקיד המיועד לו. אמנם, בחייהם שלהם עצמם לא יראו דור המדבר את פירות עמלם, אך בראיה של נצח - יש להם תפקיד, הם המאפשרים את הופעתו, והם המחנכים את הדור שיבוא אחריהם.

בשביל להבין את הערך שבחיים כאלה, יש להתנתק מתפיסת הדור הפרטית ולהתעלות להבנה ששרשרת הדורות קשורה ויוצרת מהלך אחד. המשמעות של השהייה במדבר, יכולה להתפס רק מתוך הכרה שיש אורגן לאומי הקושר את כל הדורות לחטיבה עצמותית אחת, שיש זהות שהיא מעבר למגבלות הזמן המחולק.

התפיסה של קרח במובן הפרטי, והתפיסה של דתן ואבירם לגבי הצד הלאומי - שורש אחד להם: כשם שקרח לא קלט את מושגי הצבור והכלל, המאחד את הפרטים שבתוכו, כך דתן ואבירם המבטאים את מצוקת הדור, לא קלטו את מושג הכלל הנצחי, המאחד גם את הדורות השונים. טענתו של קרח יונקת כנראה מהמצב הלאומי של דור המדבר כפי שהיא מתבטאת בדברי דתן ואבירם - כמו שדתן ואבירם מתקשים לראות את דורם כחלק ממהלך כולל של שרשרת הדורות, כך גם קרח מתקשה לראות את הפרט, כחלק מהכלל השלם.

חינוך לתפיסה אחדותית

כשאדם תופס שאין הוא אלא אבר בגוף גדול - יש משמעות לצד המיוחד שקיים בו, יש חשיבות שהוא יבטא את הכח המיוחד המאפיין אותו. כשדור קולט שהוא מהווה חלק ממהלך כללי, הדבר נותן משמעות לתפקיד שיש לו במהלך זה ויוצק תוכן לחייו.

דווקא החיים הקטועים והחלקיים של דור המדבר - הם שמכריחים את ההבנה שהתכלית לא קיימת במושגי הדור הפרטי שלהם, כפי שנטו לחשוב וחטאו בשל כך דתן ואבירם, אלא שהתכלית דורשת להתעלות למושגי כלל רחבים יותר.

משה מנסה לחנך את העם לתפיסה של גוף הכולל אברים שונים, ושרק מכוחו מקבלים האברים השונים את מלא משמעותם - אם ביחס שבין האדם והצבור ואם ביחס שבין הדור לנצח ישראל.

 



* סוכם על-ידי תלמידים.

[1] במדבר, פרק ט"ז, פסוקים א'-ג'.

[2] שם, פסוק י"ג.

[3] שם, פרק י"ד, פסוק מ"ב.

[4] שם, פסוק כ"ט.


צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 2138

היה הראשון להגיב למאמר זה
RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב למאמרים.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >
מאמרים אחרונים

דף הבית
על הישיבה
מעורבות בקהילה
הישיבה והצבא
צוות הישיבה
על ירוחם
הישיבה התיכונית
צור קשר
חדשות
מאמרים
ספריית שיעורים
שמיניסטים
חיפוש
קישורים
מפת האתר
תרומות

 

 

all rights reserved - Avi Kaliski and David Salzer