icon קישור לגירסת הדפסה

 

פרשת קרח התשס"ב, שיחת ליל שבת*

להיות מונהג

ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת בני ראובן... ויקהלו על משה ואהרן ויאמרו אלהם רב לכם כי כל העדה כלם קדשים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'...

וישלח משה לקרא לדתן ולאבירם בני אליאב ויאמרו לא נעלה. המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר כי תשתרר עלינו גם השתרר.[1]

 

קרח ודתן ואבירם, מתקשים לקבל את התנשאותו והשתררותו של משה כמנהיג.

באופן כללי, שני קשיים ישנם בקבלת הנהגה, ונראה שהם מתבטאים בקרח מחד ובדתן ואבירם מאידך.

כי תשתרר עלינו

קושי אחד נובע מתחושה, שהמנהיג הוא אדם אחר מהמונהג. עולמו שונה, השקפתו שונה, והמונהג, כפוי לפעול על פי ראות עיניו. המונהג מרגיש שעולמו שלו נכתש, ואפילו שהוא רואה במנהיג אדם גדול עם עוצמות, אין זה משנה את העובדה, שהמנהיג הוא בעל אישיות אחרת, שונה, שעולמה, נכפה עליו כמונהג וכותש אותו.

קושי זה מתבטא בדברי דתן ואבירם שאומרים למשה - "העיני האנשים ההם תנקר לא נעלה", וכל דבריהם הם תסכול מתוצאות חטא המרגלים - "המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר... אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו..."

דברים אלו של דתן ואבירם, וסמיכות הפרשיות, מלמדים שההדיינות של קרח ועדתו באה על רקע חטא המרגלים. כך מופיע בסדר עולם רבה[2]:

 

אחר מרגלים היתה מחלקותו של קרח ובליעתו, שנאמר, אף לא אל ארץ...

בחטא המגלים התנהל ויכוח בין המנהיג - משה, לבין המונהגים - המרגלים. המרגלים תרו את הארץ בעיניהם ואת אשר ראו - סיפרו, ומשה קבע, שמה שראו איננו נכון, שראייתם אינה קולטת את המציאות נכונה! ואם לא די בכך, הוא אוסר ראייה כשלהם וקובע במצוות ציצית; שלא יתורו עוד אחרי עיניהם! משה קובע מהי ההסתכלות האמיתית ואף אוסר את זאת הנראית לו מעוותת ונמוכה! כופה הוא את השקפתו על המרגלים!

על כך מזדעקים דתן ואבירם - "העיני האנשים ההם תנקר?" הנהגתך מסמאת את עינינו, לא מאפשרת לנו לחיות על פי השקפתנו, אוסרת עלינו לתור ולבחון דברים על פי ראות עיננו. זוהי הנהגה כותשת, זו שררה, כופה היא עלינו השקפה שאינה שלנו, ראיה אחרת, מונעת היא ממנו להביא לידי בטוי את עצמנו.

ומדוע תתנשאו

קרח, מבטא את הקושי ההפוך בדיוק. סבור הוא שאין שום פער בינו לבין משה, חש, כי גם הוא שייך למקום אליו משה שייך, נמצא הוא באותו מקום וכמוהו, גם כל העדה, כולם קדושים, כולם נמצאים במקום בו נמצא משה. הרק במשה דיבר ה'? כולם דיברו עם ה', כולם שמעו את אנוכי ה' מפי הגבורה.[3] במה שונה משה כי יתנשא על קהל שכולו קהל ה'? במה טוב הוא מן השאר? למה יטול דווקא הוא את ההנהגה?

פער ושייכות

דתן ואבירם חשים כי הפער והריחוק בינם לבין משה כה גדול, ומתוך כך מתקשים לקבל את ההנהגה. קרח לעומתם חש שאין שום פער, על כן מתקשה הוא לקבל את ההנהגה.

היכולת לקבל הנהגה, תלויה בהתגברות על שני הקשיים הללו, או בעצם, בשימוש בשתי התחושות הללו באופן הנכון. ראשית, על המונהג לדעת ולהכיר כדתן ואבירם שיש פער, שיש למנהיג הרבה מה לתת ולמונהג הרבה לקבל. אך שלא כדתן ואבירם שחשבו שההבדל משקף שוני וחיץ - על המונהג להבין כקרח, שבעצם, הוא שייך לעולמו של המנהיג, שאין חיץ, שהמנהיג איננו דבר אחר לחלוטין. ממילא, ההנהגה איננה כותשת, איננה מנקרת ומסמאת עיניים, להפך! היא פותחת עיניים, מאירה את הדרך - משה לא מנקר את עיני העדה, הוא עיני העדה!

נכונות לקבל

כל פגישה עם משהו גדול, עם אדם גדול, אפילו לא בהקשר של הנהגה, יוצרת את שני הקשיים הללו. קושי אחד לשמוע ולקבל נובע מתחושת האדם, שהדבר הגדול לא קשור אליו כלל, כה שונה הוא ממנו, כל-כך אחר. ואפילו שהוא תופס ומכיר בעובדה שהדבר שלפניו גדול ואדיר, הוא לא מוכן להפגש איתו, מפני שמרגיש שהפער הוא כה גדול, עד שהנכונות לקבל, פשוט תכתוש אותו.

הקושי השני להפגש ולשמוע, נובע מהרגשה הפוכה בדיוק. האדם מרגיש שאין בינו לבין הדבר הגדול שום פער. לא קולט הוא, לאילו עוצמות ולאילו רמות עוד יכול הוא להגיע. מרגיש שהוא בדיוק כדבר הגדול בעצמו וממילא אין לו מה לקבל.

אדם שחי באחת משתי התחושות הללו הוא תקוע. זהו אדם שלא יכול להתקדם.

בין קרח לשאר חטאים

בנקודה זו, שונה חטא קרח משאר החטאים: שכל החטאים - מרגלים, עגל, מתאווים ועוד, נובעים כולם מהתמודדויות, מקשיים, מחיפוש, מתחושה שמשהו חסר (אפילו בחטאים בהם החיפוש הוא אחר סיפוקים חומריים ונמוכים, עדיין זהו חיפוש שמצביע אולי על חוסר סיפוק פנימי) ואילו חטא קרח ודתן ואבירם נובע מתחושה שלאדם טוב במקום בו הוא נמצא, בין אם מפני שאינו מעוניין להשתנות ולהתפתח, ובין אם מפני שנדמה לו שהוא כבר גדול ומושלם.

 

הרוצה להתקדם, לא יאמר "קדושים",

שהיכולת להתקדם תלויה ביכולת לומר 'והתקדשתם', לחיות בתודעה של 'והייתם קדשים', וביכולת להבין שהדבר הגדול איננו מנקר את העינים, אלא פותח את העינים, ומאיר את הדרך.

 



* סוכם על-ידי תלמידים.

[1] במדבר, פרק טז', פסוקים א', ג', ויב' - יג'.

[2] פרק שמיני.

[3] תנחומא, פרשת 'קרח', אות ד..


צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 2281

היה הראשון להגיב למאמר זה
RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב למאמרים.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >
מאמרים אחרונים

דף הבית
על הישיבה
מעורבות בקהילה
הישיבה והצבא
צוות הישיבה
על ירוחם
הישיבה התיכונית
צור קשר
חדשות
מאמרים
ספריית שיעורים
שמיניסטים
חיפוש
קישורים
מפת האתר
תרומות

 

 

all rights reserved - Avi Kaliski and David Salzer