icon קישור לגירסת הדפסה

 

 

פרשת קרח התשס"ג, שיחת ליל שבת*

העוז והענוה

בפרשת שלח ובפרשת קרח אנו קוראים על שני חטאים, חטא המרגלים וחטא קרח. החוטאים בשני החטאים הם מהנהגת העם. לא אספסוף, לא ערב רב, כי אם נשיאי עדה קריאי מועד אנשי שם, נשיאים לשבטיהם. בשני החטאים, לא "המוקצין שבהם לשפלות" אחראים לנפילה, כי אם הקצינים והגדולים שבעם.

דור של עבדים

שני החטאים הפוכים זה מזה.

חטא המרגלים הוא חטא של חוסר אונים, חוסר כוחות. עם ישראל עומד בפני משימה גדולה, ערב הכניסה לארץ, מרגלים נשלחים לסלול את הדרך אשר ילכו בה, לדעת את אשר יעשו, אך אלה חוזרים ויאוש בגרונם. אפס כי עז העם, והערים בצורות, וילידי ענק ראינו - לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו. חלישות ממלאת את המרגלים; הם לא מאמינים בכוחות.

דברי העם - הלא טוב לנו שוב מצרימה, משקפים את כבילותו של הדור למושגי העבדות. דור היוצאים ממצרים לא מצליח להתנתק ממושגי העבדות, שאחד ממאפייניה החזקים הוא חוסר האונים. סיגי העבדות בהם נגועים בני ישראל, בוקעים כעת מפיהם בצורת אמירות של רפיון וחלישות - למה ה' מביא אותנו אל הארץ הזאת ליפול בחרב, נשינו וטפנו יהיו לבז.

הרבה פירושים ניתן להציע לחטא המרגלים, חלקם אפילו נראים כהפוכים זה מזה. אפשר שהיו הם חלושים וחסרי כוחות, כפי שמורים פשטי-הפסוקים. יתכן שהיה זה חוסר יכולת להיצמד לחזון, לחלום הגדול. ואולי הפוך - היו קשורים כל כך לעולם רוחני גבוה ומופשט, עד כדי שהתקשו להורידו למציאות הממשית; ללכת איתו לארץ ישראל. (גם דבר זה - ההגיה ברוח באופן תלוש מהמציאות; חוסר היכולת לממש את האידאות המופשטות בחיים הממשיים - מסממני העבדות הוא).

לכל הפירושים, יסוד משותף אחד. חטא המרגלים הוא חטא של חוסר אונים, חוסר אמון בכוחות וביכולות, אי יכולת לקחת אחריות, לעמוד במשימות, להיענות לאתגרים. זהו דור שלא מצליח להתנתק ממושגי העבדות. ובדרך בה הולך הדור - בה מוליכים אותו. דור חסר כוחות, לא מסוגל להעביר את עם ישראל לשלב הבא, לכן, יסתובב במדבר כל חייו, עד תום פגרי הדור במדבר. במדבר הזה יתמו ושם ימתו.

דור של מרידה

חטא קרח, כמו חטא ראי הוא לחטא המרגלים. אל מול הרפיון וחוסר האונים שאפיינו את חטא המרגלים, ניצבים קרח ועדתו; מתעוררים נגד ההנהגה, בביטחון בכחות, באמונה ביכולות. בין אם מגמתו של קרח לטובת עצמו וכבודו הייתה, ובין אם כנה היתה, יש כאן הזדקפות והתייצבות, ביטחון ביכולת. כאילו התנער הדור ממושגי העבדות בהם היה שקוע עד עתה ורוח אחרת החלה מפעמת בקרבו; מאפייני העבדות נעלמו כמו לא היו, והדור מתעורר בכוחות רעננים, נכון לעמוד בְּאתגרים. אולי אפילו תיקון יש כאן לחטא המרגלים.

אך הביטחון האדיר בכוחות הוא מעל ומעבר. הכוחות האדירים המתעוררים גוררים מרידה במנהיגות; נושאים הם עמם טענות נגד התנשאות המנהיגים - כולנו קדושים, בכל אחד ואחד ישנה נשיאות ראש, ומדוע תתנשאו על קהל ה'? הרוחות החדשות העירניות, המלאות ביטחון עצמי ואמון ביכולות, נושאות עימן חוסר נכונות לשמוע להנהגה, חוסר נכונות לקבל, לינוק ממנה כוחות והדרכה.

למהלך הדורות

התנודדות כזאת מצינו גם לאורך הדורות. דורות רבים ישב עם-ישראל בגלות, מחובר היה לעולמות של רוח ורעיונות, אך נראה שהיה חסר כוחות וחסר אונים, לא היה מסוגל לקום ולהתנער, לקחת אחריות וליזום מהלכים. וכשבא דור מלא כוחות וביטחון, נכון לקחת אחריות ולהיענות לאתגרים, היה זה בעוצמה כל כך גדולה, שמיניה וביה הביאה עימה מרידה. הביטחון והאמון שעלו על גדותיהם, התבטאו בחוסר נכונות לקבל שיש משהו למעלה שמעצב ומוביל, קובע ומנהיג.

מחלוקת קרח ועדתו

חז"ל קראו לחטאו של קרח "מחלוקת קרח ועדתו". אמנם גם בחטא המרגלים הייתה מחלוקת, והרבה מחטאי ישראל במדבר לוו במחלוקת, אך המחלוקת לא הייתה הנושא - לא בחטא המרגלים ולא בשאר החטאים. בחטא קרח המחלוקת הייתה הנושא. לא מחלוקת במטרה לברר וללבן, להגיע לאמת ולנקוט עמדה, כי אם מחלוקת לשם המחלוקת; מרידה.

נכונותו של קרח לעמוד במבחן הקטורת של משה, מטילה אולי צל כבד על כנות טענתו שכל העדה כלם קדושים. אם כן היה, היה לו לסרב למבחן ולא לנסות להראות את כוחו. אך יתכן שקרח באמת כן היה, ובהקטרת הקטורת רק רצה להוכיח שלכולם יש יכולת להקטיר; שכל אחד ואחד מעם ישראל קדוש; שלכל אחד ואחד מהעדה נשיאות ראש. קרח רצה להוכיח שאין זה ראוי שתהיה הנהגה שתכתיב ותדריך, תעצב ותקבע. אמירתו השיוויונית נועדה לחלוק לכל אחד ואחד אוטונומיה אישית, שיוכל כל אחד להנהיג את    עצמו - להאמין במה שירצה, לעשות מה שיחפוץ. תפיסתו השיוויונית הייתה משסעת את המחנה - איש איש לאוהליו; לענייניו, לאמונותיו. טענתו הייתה מחלקת את ישראל. על כן כינו חכמים את חטאו - 'מחלוקת קרח ועדתו'.

במעבר מדור של עבדים לדור של מרידה, עולה התביעה להשתחרר ממושגי העבדות, להאמין בכוחות, להאמין בחזון הגדול - לקחת אחריות ולהיענות למשימות, אך בענווה, מתוך נכונות לשמוע ולקבל הדרכה; לחיות כשליחים בתודעה ובחוויה.

 



* סוכם על-ידי תלמידים.


צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 2310

היה הראשון להגיב למאמר זה
RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב למאמרים.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >
מאמרים אחרונים

דף הבית
על הישיבה
מעורבות בקהילה
הישיבה והצבא
צוות הישיבה
על ירוחם
הישיבה התיכונית
צור קשר
חדשות
מאמרים
ספריית שיעורים
שמיניסטים
חיפוש
קישורים
מפת האתר
תרומות

 

 

all rights reserved - Avi Kaliski and David Salzer