icon קישור לגירסת הדפסה

 

פרשת קרח התש"ס, שיחת ליל שבת*

השמים כסאי והארץ הדום רגלי

ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת בני ראובן. ויקמו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים נשיאי עדה קראי מועד אנשי שם. ויקהלו על משה ועל אהרן ויאמרו אלהם רב לכם כי כל העדה כלם קדשים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'.[1]

חז"ל הבינו שמשהו שונה עומד מאחורי טיעוניו של קרח, יתכן שיש לכך אפילו רמז בפסוקים. אולם, גם אם נקבל את טיעוני קרח כפשוטם, נוכל אולי להבין במה חטא.

כולם קדושים

מעיון בדברי קרח נראה כי לא המציא דבר מעצמו. כל מה שטען, ראה ולמד ממשה. כביכול, תלמיד הגון הדבק בתורת רבו.

יש מושג של קדושה. ישנה הופעה גבוהה יותר מאשר המציאות הפיזית הניראת. ("כל העדה כלם קדשים").

 קדושה זו שייכת אצל כולם, לא רק אצל יחידי סגולה, מובחרים ("כל העדה כלם קדשים" "והייתם קדושים"[2] "ממלכת כהנים וגוי קדש"[3] וכד').

 הקדושה מופיעה במציאות. לא רק כהכרה שיש אי שם ברום שמיא מימדי קדושה, אלא פה, במציאות הקרובה אלינו היא מופיעה ("ובתוכם ה' "). הדבר מורגש בברור עם הקמת המשכן. מציאות רוחנית הנמצאת בקרבנו, קרובה אלינו ויש לנו נגישות מסויימת אליה.

לפיכך, טיעוני קרח באמת נראים צודקים, אם ישנה קדושה שכולם שייכים אליה, ויש לנו מגע איתה -  מופיעה במציאות הנתפסת לנו, איזה מקום יש להתנשאותם של אנשים מסויימים כמשה ואהרון!? במה נבדלו!?

מההר למשכן

במעמד הר סיני מופיעות שתי מגמות הפוכות, סותרות זו את זו.

מחד - תחושה שאלוקים מרומם, נשגב ועליון, בלתי מושג בשום קנה מידה. זו הנחת יסוד בסיסית בכל דת, בכל בנין אמוני - לא ניתן כלל לתפוס משהו מהאין-סוף. תחושה זאת מתחדדת בעמידה מול הר סיני, כאשר הענן אופף אותו מלמעלה. ההר גבוה - והענן מעליו, גבוה מעל גבוה. גם ההר עצמו מרומם, אסור לעלות אליו, רק אחד ומיוחד, קדוש עליון מותר לו לעלות להר. ואף אלה שפרשו מהם - ישראל, אף הם עצמם פורשים, מהויות העולם הזה, משבעים אומות. כל ההופעה והנלווה אליה - מופרשת ומרוממת מהמציאות.

מאידך - תחושה של שייכות, שיש כאן הופעה שהיא קרובה אל האדם. בסופו של דבר באופן בלתי צפוי (שהרי ודאי כל אחד תיאר לעצמו שרק יחידי סגולה יזכו לשמוע את דבר ה'), כולם שומעים את דבר ה'. כך גם מבין רש"י בטענות קרח "כולם קדושים" - "כולם שמעו דברים בסיני מפי הגבורה".[4]

וכבר עמדו על כך רבות, שגם בעצם ההופעה "אנוכי ה' אלהיך אשר הצאתיך מארץ מצרים" - הקב"ה הופיע דוקא כמוציא ממצרים, התרחשות הקרובה אלינו- שאיכשהו ברורה לנו, ולא הופיע כבורא שמים וארץ- מרוחק ובלתי נתפס. במשכן ודאי שתחושה זו מתחדדת, הנה יש מגע קרוב עם הקב"ה. "ושכנתי בתוכם" - בתוך עם-ישראל, ואולי אף בכל אחד אחד (בבחינת החלק אלוק הטמון בו), ויתכן לומר אף בכלל בהויה - ישנה התגלות אלוקית, ישנו מגע!

למען תזכר

בתחושה השניה, תחושת השייכות, החיבור והמגע - טמונה סכנה. כאשר המגע מוחש וקרוב מדי הדבר עלול להתגלגל לע"ז. ע"ז היא הבנה שהדבר הגשמי איתו אני נפגש הוא הדבר העקרי, אולי הבלעדי - הוא בעל הכח. היה חשש לאחר מעמד הר סיני שיצעדו אחורה, לאחר שעם ישראל יצא מהתפיסה האלילית, ומתחיל להנחיל לעולם כולו את התפיסה בא-ל אחד, המגע הקרוב שנוצר במעמד הר סיני, וביתר שאת, הדברים המוחשים הנראים בעינים כדוגמת המשכן והכרובים עלולים להחזיר חזרה את ישראל לתפיסה האלילית. לכך באה התורה והזהירה, כי עלינו לזכור את מעמד הר סיני, ובעיקר לתת דגש לכך "כי לא ראיתם כל תמונה ביום דבר ה'..."[5] צריך לחדד לישראל, כי מה שראו ונפגשו איתו בהר, (וכן אחר-כך במשכן ואילך) זה לא הדבר בעצמו. זהו גילוי של משהו מרומם מאוד, גבוה עד אין קץ מכל תפיסת אנוש.

במה טעה קרח?

אמנם, צדק קרח כי ישנה קדושה, היא מופיעה במציאות, ושייכת אצל כולם, אלא שלא תפס כי אותה הופעה היא משהו שונה, אינה כשאר ההבנות שאדם מבין בחייו. קרח לא קלט שיש פער עצום בין האדם לאותה הופעה מרוממת. על האדם לחיות את שני הצדדים, עם כל הקושי שבכך. לחוש ולהכיר כי הקב"ה גבוה מעל גבוה ואין לנו בו שום תפיסה, ויחד עם זאת לחוש את נוכחותו במציאות, התגלותו וקרבתו אלינו. קרח לא היה מוכן לחיות את שני הדברים. חש רק את הקרבה ולא תפס את המרחק העצום.

יחיד בעולמו

זאת עשו קחו לכם מחתות וגו' מה ראה (משה) לומר להם כך? אמר להם בדרכי עכו"ם יש נמוסים הרבה ואין כלם מתקבצין בבית אחד. ואנו אין לנו אלא ה' אחד ותורה אחת ומשפט אחד ומזבח אחד וכהן גדול אחד ובית המקדש אחד, ואתם ר"נ איש מבקשים כהונה גדולה אף אני רוצה בכך, לכן אתה וכל עדתך היו לפני ה' זאת עשו קחו לכם מחתות ותנו בהן אש. הרי לכם תשמיש החביב מן הכל היא הקטורת חביבה לפני הקב"ה מכל קרבנות.[6]

על מנת לא ליפול בשגיאתו של קרח - חייבת ההופעה להיות יחידאית. הופעה יחידאית עומדת בסתירה לעולם כיון שהעולם הוא התפשטות וריבוי, ופתאום בתוך כל המציאות ישנה הופעה שונה. גם קרח מבין שיש שוני בין דברים בעולם, יש רב-גווניות, כדוגמת שבטים שונים: ראובן, שמעון וכו' - לא לזאת הכוונה. כאשר יש הופעה של אחד, אחד שאין שני לו - זו הויה שעומדת כנגד הכל. לעולם יהיה רק מקום אחד קדוש ולא שתים. יכול האדם להתאמץ מאוד אך לעולם לא יוכל להיות כהן גדול אם איננו כזה. זה פער שלעולם לא יסגר. ברור מדוע זה מקומם, יש פה דבר שלא ניתן להשגה! ידוע לנו כי כאשר מדובר על אחד מוחלט - באמת, מדברים על הקב"ה. ההופעה היחידאית, לא כהבדל דרגאי-כמותי, אלא איכותית שונה מכל דבר אחר הקיים במציאות, מחדד את ההכרה שאומנם אתה נפגש עם משהו, אבל ה-"משהו" הזה אינו שייך כלל למציאות הזו, זה גילוי של דבר מרומם, גבוה מעל גבוה, בלתי נתפס.

לכן חייב להיות עם אחד מכל האומות, ושבט אחד שונה מכל האומה, ושפחה אחת מיוחדת בו, ואדם אחד קדוש באופן מיוחד, ומקום אחד, שאליו נכנסים רק פעם אחת, בזמן מיוחד.

נוכח ונסתר

עלינו להאמין ולהעמיק כל הזמן בתפיסה הזו, המחזיקה את שני הצדדים. בכל יום אנו מברכים פעמים רבות, לעיתים ללא משים לב: "ברוך אתה ה'...אשר קדשנו..." וכבר עמדו הראשונים על הסתירה שבמשפט-  תחילתו בפניה לנוכח ("אתה") וסופו לנסתר ("קדשנו" - הוא קידש אותנו). מחד - ה' פה, נוכח, אפשר לפנות אליו. מאידך - נסתר, רחוק - גבוה מעל גבוה.

ביטוי לדברים ניתן למצוא גם בקטרת. מחד - היא המכפרת על חטאי בני ישראל (העבודה החשובה בעבודת כהן גדול ביום-כיפור), עוצרת את המגפה ומחיה את הכל, שייכת לכל ומכילה בקרבה אפילו את הרשעים (סם ה'חלבנה' שבקטרת- כנגד ברשעים). מאידך - על-ידה נכנסים אל המקום המובדל, קדש-הקדשים, על-ידי האדם המרומם - כהן גדול, שייכת לעולם גבוה בהרבה מהמציאות הממשית הנגלית.

 

אייך לחיות את שני הצדדים? - זו משימת חיים. אך ראשית יש להכיר ולא לזנוח אף אחד מהשניים. להכיר שיש מגע, אולם להזהר מלחשוב שכל נטיה תהפך להיות קדושה, שלא כל רצון יהפך להיות אלוקי. ישנו מפגש עם ההופעה האלוקית, אך ההופעה הזאת נשגבת ומרוממת הרבה מעבר למה שהאדם מסוגל לקלוט.

 



* סוכם על-ידי תלמידים.

[1] במדבר ט"ז א'-ג'

[2] ויקרא י"א מ"ד.

[3] שמות י"ט ו'.

[4] במדבר ט"ז ג'.

[5] דברים ד' ט"ו.

[6] מדרש תנחומא (ורשא) פרשת קרח סימן ה


צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 2841

היה הראשון להגיב למאמר זה
RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב למאמרים.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >
מאמרים אחרונים

דף הבית
על הישיבה
מעורבות בקהילה
הישיבה והצבא
צוות הישיבה
על ירוחם
הישיבה התיכונית
צור קשר
חדשות
מאמרים
ספריית שיעורים
שמיניסטים
חיפוש
קישורים
מפת האתר
תרומות

 

 

all rights reserved - Avi Kaliski and David Salzer