icon קישור לגירסת הדפסה

 

פרשת חוקת התש"ס, שיחת סעודה שלישית*

וחיי עולם נטע בתוכנו

וישמע הכנעני מלך ערד ישב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים וילחם בישראל וישב ממנו שבי.

וישמע הכנעני - שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד וכו'.[1]

הסתלקות העננים

ענני הכבוד הנם ביטוי להשגחה האלוקית במדבר. על-פיהם נוסעים וחונים, מהוים הם הגנה מפני מזיקים - עוטפים את ישראל מכל הצדדים. עד כדי כך, שאפילו כנען מודע לכך, ולא מעיז להלחם בישראל עד אשר מסתלקים ענני הכבוד. הסתלקות ענני הכבוד מעידה על צעד נוסף במעבר מההנהגה הניסית במדבר להנהגה הטבעית בארץ ישראל. כשהעננים מסתלקים, לא רק שהכנעני מעיז, אלא ישראל באמת פגיעים - "וישב ממנו שבי".  אפילו אם מדובר על שפחה אחת כפי שהבינו חז"ל, עצם הפגיעה - השבי, מעידים שהמלחמה היא במושגים ארציים-טבעיים. יש לשים לב, שזו מלחמה שונה משאר המלחמות המתוארות בפרשה. זו מלחמה עם עם מעמי ארץ-ישראל (=כנען), היוצא לקראת ישראל, ולא מהפריפריה המגנה. "מלך ערד" - בפשטות, ערד נמצאת בעבר הירדן המערבי.

גם עונש הנחשים, מציין את המעבר להנהגה טבעית. אומנם, העונש בה בעקבות חטאם של ישראל, אך זהו עונש טבעי - ישראל חשופים למזיקי הטבע.

עלי באר

ומשם בארה הוא הבאר אשר אמר ה' למשה אסף את העם ואתנה להם מים. אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה. באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם במחקק במשענתם וממדבר מתנה. וממתנה נחליאל ומנחליאל במות. ומבמות הגיא אשר בשדה מואב ראש הפסגה ונשקפה על פני הישימן.[2]

מפשט הפסוקים לא ברור כלל מה היה הנס שעליו נותנים שירה. חז"ל צריכים לגלות לנו אודות הניסים הללו[3]. גם מיקום השירה איננו ברור - אם מדובר בבאר שליוותה אותם כל השנים, מדוע נתנו שירה רק כעת, לסוף ארבעים שנה?

שירת הים, לעומת שירת הבאר הינה דבר הרבה יותר ברור. הנס עצמו, גלוי, כל-כך ברור עד שכולם למגדול ועד קטן אמרו שירה. הנהגה ניסית על-טבעית במלוא עוצמתה. לעומת זאת, שירת הבאר הינה על נס הרבה יותר נסתר. אומנם אין זו ההנהגה הטבעית במלואה כפי שתופיע בארץ ישראל - בה הניסים מוסתרים היטב בטבע, כאן בסופו של דבר מתגלה הפלא, בבחינת "הנותן מתנה לחברו צריך להודיעו"[4], אולם לא במלוא הבהירות כפי שארע בים סוף. מעין הנהגה של דמדומי בין הערבים במעבר מההנהגה הניסית במדבר להנהגה הטבעית בארץ-ישראל. לכן יכולה לבוא שירה על הבאר רק כעת. קודם, כאשר הכל היה מונהג בניסים אדירים היתה משמעותה קטנה ביחס למימדי הענק של הניסים האחרים, בבחינת "שרגא בטיהרא מאי אהני"[5]. אולם כעת במעבר להנהגה ללא ניסים גלויים, יכולה הבאר להתגלות בשיא תפארתה.

מה המשמעות של המעבר מהנהגה באופן של "קריעת הים", להנהגה באופן של "באר"?

בין באר לים

מעבר לניסים השונים שהתרחשו על-ידי הבאר והים, ישנו הבדל בעצם הדברים. ים משדר עוצמה, גודלו של הים, רום גליו מבטאים באופן חזק את עוצמתו. הדבר ניכר גם בבריאת העולם, בה הים כיסה את הכל, ורק על-ידי צמצום שלו, נחשפה היבשה. לעומתו, הבאר הינה משהו מאוד קטן, המים נמצאים מתחת לאדמה, כלל לא רואים אותם - צריך להאמין שיש "משהו" מתחת לאדמה, משהו נסתר, שיש צורך לעמול ולהוציא אותו, לחשוף אותו.

בתהליך יצירת הבאר ישנם מספר שלבים. ראשית יורדים מים על פני האדמה, לאחר מכן הם נבלעים, נראה כלפי חוץ כאילו הם נעלמו. אז, לאחר החלחול וההטמעה באדמה נוצר מאגר, מים נובעים שיש צורך לדלותם. כך גם ביחס לאדם ולכלל ההויה. ראשית ישנו שפע המגיע ממרום, בבחינת אתערותא דלעילא. השפע חודר עד לרבדים הכי פנימיים באדם, מחייה אותו ונטמע בקרבו עד שלעיתים ישנה תחושה שהשפע הזה "נעלם". אז, על האדם מוטל לעשות את חלקו, לדלות את אותם מים, לעשות אתערותא דלתתא שמגלה את הצד הפנימי שבו. זו המשמעות של המעבר לארץ-ישראל, להנהגה ולהתנהגות באופן של "באר".

ישנו מימד חיובי בכך שהדברים כל-כך מחלחלים באדם, עד שנבלעים ונעשים חלק ממנו. אותה שפיעה ממרום אינה חיצונית לו, אלא חודרת, משתרגת ומוטמעת באופן מלא בהויתו. מאידך, ישנה סכנה בכך שאדם יחוש באופן כל-כך חזק שהדברים מצויים בקרבו, עד שיחשוב שבאמת הוא המנביע את הדברים. תיווצר שכחה וממילא ניתוק ממקור התהליך, ממי שהשפיע את השפע הראשוני שרק על-ידו יכולה להיווצר אותה אתערותא דלתתא בהמשך.

מי הבאר

ברור לכל שהאדמה סופגת מהמים. המים מחיים אותה, ובעקבות כך יכולות להיווצר בארות. אולם ישנו גם מימד הפוך. ישנו תהליך בו האדמה מקנה דברים מסויימים למים. (כדוגמת המינרלים השונים הנמצאים במי מעיין. המעיין ספח אותם לתוכו מתוך האדמה בה הוא שרוי). תהליך זה יכול להתבצע רק בבאר ולא במי הים. מי הים רק מונחים על-גבי האדמה, מצד האמת חיצוניים הם לקרקע. לעומת זאת בבאר, בה המים חודרים ונבלעים באדמה, יכול להיווצר תהליך בו האדמה משפיעה על המים.

חיי עולם נטע בתוכנו

לכאורה, אין מושג כזה של אתערותא דלתתא, הרי התהליך תמיד מתחיל מלמעלה; כל מי באר בעצם הגיעו מירידת הגשמים ממרום. וכי באמת האדם פועל משהו מעצמו!? אלא שעל-פי האמור הדברים מתבררים. אילו היה מדובר על תהליך אחד רציף, באמת לא היה קיים מושג של אתערותא דלתתא. אולם המים ראשית מחלחלים ונטמעים באדמה, באדם. רק לאחר שנבלעו כראוי, שנראה כביכול שנעלמו, אז יכולה לבוא נביעת הבאר מלמטה. רק לאחר שלב זה אדם יכול לעשות מהלך "עצמאי", להנביע את הדברים כלפי חוץ ואף להוסיף משלו.

"וחיי עולם נטע בתוכנו" - הקב"ה התחיל את כל המהלך, בבחינת אתערותא דלעילא. אולם התהליך הוא בצורת "נטיעה". ראשית מוטמן הזרע באדמה, אולם עליו להשתרש בקרקע, להתפרק ולצאת כצמח - משהו שונה מהזרע שהוטמן.

אומנם הכל יונק מכוחו של הזרע, אך לאחר ההטמעות יכולה לבוא פריצה באופן חדש.

 



* סוכם על-ידי תלמידים.

[1] במדבר כ"א א' ורש"י שם.

[2] במדבר כ"א ט"ז-כ"א.

[3] רש"י במדבר פרק כא פסוק טו: ואשד הנחלים - תרגום של שפך אשד. שפך הנחלים שנשפך שם דם אמוריים שהיו נחבאים שם, לפי שהיו ההרים גבוהים והנחל עמוק וקצר וההרים סמוכים זה לזה, אדם עומד על ההר מזה ומדבר עם חבירו בהר מזה, והדרך עובר תוך הנחל. אמרו אמוריים כשיכנסו ישראל לתוך הנחל לעבור, נצא מן המערות בהרים שלמעלה מהם ונהרגם בחצים ואבני בליסטראות. והיו אותן הנקעים בהר של צד מואב ובהר של צד אמוריים היו כנגד אותן נקעים כמין קרנות ושדים בולטין לחוץ, כיון שבאו ישראל לעבור נזעדזע ההר של ארץ ישראל, כשפחה היוצאת להקביל פני גבירתה, ונתקרב לצד הר של מואב ונכנסו אותן השדים לתוך אותן נקעים והרגום. וזהו אשר נטה לשבת ער, שההר נטה ממקומו ונתקרב לצד גבול מואב ונדבק בו, וזהו ונשען לגבול מואב:

[4] רש"י שם.

[5] חולין דף ס:


צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 3459

היה הראשון להגיב למאמר זה
RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב למאמרים.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >
מאמרים אחרונים

דף הבית
על הישיבה
מעורבות בקהילה
הישיבה והצבא
צוות הישיבה
על ירוחם
הישיבה התיכונית
צור קשר
חדשות
מאמרים
ספריית שיעורים
שמיניסטים
חיפוש
קישורים
מפת האתר
תרומות

 

 

all rights reserved - Avi Kaliski and David Salzer