icon קישור לגירסת הדפסה

 

פרשת פנחס התש"ס, שיחת סעודה שלישית*

אבות ובנים

וידבר ה' אל משה לאמר. לאלה תחלק הארץ בנחלה במספר שמות. לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו איש לפי פקדיו יתן נחלתו.אך בגורל יחלק את הארץ לשמות מטות אבתם ינחלו. על פי הגורל תחלק נחלתו בין רב למעט.

רש"י: אלו יוצאי מצרים. שינה הכתוב נחלה זו מכל הנחלות שבתורה, שכל הנחלות החיים יורשים את המתים וכאן מתים יורשים את החיים. כיצד, שני אחים מיוצאי מצרים, שהיו להם בנים בבאי הארץ, לזה אחד ולזה שלשה, האחד נטל חלק אחד, והשלשה נטלו שלשה, שנאמר לאלה תחלק הארץ, חזרה נחלתן אצל אבי אביהן וחלקו הכל בשוה. וזהו שנאמר לשמות מטות אבותם ינחלו. שאחר שנטלו הבנים חלקוה לפי האבות שיצאו ממצרים, ואלו מתחלה חלקוה למנין יוצאי מצרים לא היו נוטלין אלו הארבעה, אלא שני חלקים, עכשיו נטלו ארבעה חלקים.[1]

סדר ירושת הארץ

בירושה רגילה, בה החיים יורשים את המתים, מתפצלת הירושה בין היורשים, לפי מספרם. אולם, בחלוקת הארץ ישנו סגנון אחר של ירושה - המתים יורשים את החיים. באופן עקרוני, היורשים האמיתיים של ארץ ישראל הם דור יוצאי מצרים, דור המדבר. החטא, גרם לשינוי בתוכנית, ולכך דור זה התעכב במדבר ומת בו. לכן, אח אחד ממשפחה אחת מדור יורשי הארץ, ושלושה אחים ממשפחה אחרת (בני דודו) מחזירים כביכול את הנחלה לסבא, הוא מחלקה לשני בניו (מדור יוצאי מצרים) ואת הנחלות הללו הם מורישים לבניהם, אב אחד - לבנו היחיד, והאב השני לשלושת בניו, כך שיוצא לכאורה שהבן הבודד מקבל יותר. נחלתו שווה לסכום שלושת נחלות האחים.

המשמעות לכך שהארץ מתחלקת באופן זה היא שדור המדבר הם בעלי הזכות האמתית לרשת את הארץ. החטא, מהווה תקלה ועיכוב למימוש אותה הזכות. על-כן, דור הבנים כנציגים ושלוחים של דור ההורים, מוציאים לפעל את זכות אבותם.

חיים יורשים את המתים

כאמור, הירושה הנורמלית, הטבעית הינה שהחיים יורשים את המתים. אין מדובר רק על הקנין החומרי שעובר בירושה. גם תוכן החיים, הערכים והמוסר שבנו וצברו האבות עוברים בירושה לדור הבא. אומנם, ברור שכל דור בונה ומחדש משלו, אך הוא מתחיל מאיזושהי נקודת פתיחה מסויימת, הוא מתחיל מהיכן שהוריו הפסיקו וממשיך לבנות קומה נוספת על גבי קומת ההורים. מהמטען שרכש הוא מתמלא ומוסיף את התוכן המיוחד שלו. נקודה זו נכונה לשני הצדדים - המוריש והיורש. המוריש חש שהמשמעות לחייו היא בכך שהקנינים השונים שרכש ימשיכו לעבור ולפעול במציאות גם לאחר שימות, ומכוחם ובעזרתם תִּבָּנינה הקומות הבאות. היורש צריך לחוש שאין הוא "ממציא" מעצמו, כישות מנותקת, אלא הוא יונק וממשיך את הדורות הקודמים.

מתים יורשים את החיים

ישנם מצבים בחיים בהם ההמשכיות אינה נורמלית, התהליך הינו הפוך - המתים יורשים את החיים. ההורים לא הצליחו להביא לידי מימוש את קומתם, חלק מהדברים התעכבו והשתבשו, ולכן באים הבנים ומוציאים לפועל את קומת הדור הקודם. בבחינת נציגים ושליחים לעשות את מה שלא נעשה והיה אמור לקרות בדור ההורים. אין זו קומתם, זהו שיקוף של קומת הוריהם, כדור יורשי הארץ שנוחל על פי זכות אבותיו, כנציגו. ישנן פעמים שתהליך זה מתרחש עוד בחייו של המוריש שאומר לבניו, ממשיכי דרכו: המשיכו את דרכי, אני לא הספקתי הכל, לא הצלחתי להגשים את כל חלומתי. בבחינת "ברא מזכה אבא".

העולם מתקדם

יש לפעמים תחושה של הדרדרות הדורות, הבאה לידי ביטוי בחריפות בדברי רבי זירא: "אם ראשונים בני מלאכים - אנו בני אנשים, ואם ראשונים בני אנשים - אנו כחמורים"[2]. יש לברר לעומק מה בדיוק מדרדר וכיצד יש להתיחס לאמירה זו, אולם - בגדול ישנה תחושה שהעולם מתקדם.[3] ישנה התפתחות לא רק בתחומי המדעים אלא גם במוסר ובערכי העולם. הדורות ממשיכים את העבר ומוסיפים קומות חיוביות למציאות.

לבנות על ההריסות

לעיתים, בנית קומה חדשה נותנת תחושה שבנין קודם נסתר, ובמקומו נבנה חדש. אך נראה שגם אם הדור החדש בונה קומה גדולה ומפוארת יותר מהדור הקודם, כל זה אפשרי רק מתוך יניקה מהעבר. היכולת לפרוץ קדימה נובעת מתוך אותם כוחות וערכים שהוטמעו על-ידי הדור הקודם. ברור שיש לנו יתרון הרי אנו משכללים ומקדמים את המציאות, אך כל זאת רק כקומה נוספת לאותו בנין, כחוליה בשרשרת ולא כיחידה מנותקת ומפורדת.

שייכים לנצח

שני סוגי הירושות קיימים במציאות. ישנם זמנים בהם הדור הבא בונה ויוצר קומה חדשה על גבי הבנין המפואר שהורישו לו אבותיו, וישנם זמנים בהם הדור הוא שיקוף, והוצאה לפועל של קומת הוריו שלא הצליחה לבא לידי מימוש מלא. גם באדם עצמו שתי הבחינות קיימות. יש צדדים באדם שהם באמת יצירה עצמאית שלו היונקת מהעבר, וישנם צדדים שהם שיקוף של אותם חלומות של הוריו ושל הדורות הקודמים בכללם. מתוך תחושה כזו, יכולים גם ההורים וגם הבנים, להרגיש שייכים לרעיון ארוך, נצחי, המונחל מהדורות הקודמים, ומתחדש ומשתכלל על ידי הדור החדש.

 



* סוכם על-ידי תלמידים.

[1] במדבר כ"ו נ"ב-נ"ו ורש"י שם.

[2] שבת קי"ב ע"ב.

[3] דברי ר' זירא אולי מתייחסים לערך הדור כשלעצמו, אך לא למיקומו בשרשרת-הדורות, ומיקומו כננס על-גבי הענק. או שדברי ר' זירא מתייחסים לפן מסוים (אולי נבואה - רוח-הקודש) בניגוד לפן אחר (אולי חכמה). ויש עוד להרחיב בענין, ואכמ"ל.


צטט מאמר זה באתרך | צפיות: 2555

היה הראשון להגיב למאמר זה
RSS לתגובות

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב למאמרים.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1

 
< קודם   הבא >
מאמרים אחרונים

דף הבית
על הישיבה
מעורבות בקהילה
הישיבה והצבא
צוות הישיבה
על ירוחם
הישיבה התיכונית
צור קשר
חדשות
מאמרים
ספריית שיעורים
שמיניסטים
חיפוש
קישורים
מפת האתר
תרומות

 

 

all rights reserved - Avi Kaliski and David Salzer